מאגר הכתר מלכים ב פרק כג עם פירוש רד"ק

פרק כג
[א] וַיִּשְׁלַ֖ח הַמֶּ֑לֶךְ וַיַּאַסְפ֣וּ אֵלָ֔יו כָּל־זִקְנֵ֥י יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם:
[ב] וַיַּ֣עַל הַמֶּ֣לֶךְ בֵּית־יְהוָ֡ה וְכָל־אִ֣ישׁ יְהוּדָה֩ וְכָל־יֹשְׁבֵ֨י יְרוּשָׁלִַ֜ם אִתּ֗וֹ וְהַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַנְּבִיאִ֔ים וְכָל־הָעָ֖ם לְמִקָּטֹ֣ן וְעַד־גָּד֑וֹל וַיִּקְרָ֣א בְאָזְנֵיהֶ֗ם אֶת־כָּל־דִּבְרֵי֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית הַנִּמְצָ֖א בְּבֵ֥ית יְהוָֽה:
[ג] וַיַּעֲמֹ֣ד הַ֠מֶּלֶךְ עַֽל־הָ֨עַמּ֜וּד וַיִּכְרֹ֥ת אֶֽת־הַבְּרִ֣ית׀ לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה לָלֶ֜כֶת אַחַ֤ר יְהוָה֙ וְלִשְׁמֹ֨ר מִצְוֺתָ֜יו וְאֶת־עֵדְוֺתָ֤יו וְאֶת־חֻקֹּתָיו֙ בְּכָל־לֵ֣ב וּבְכָל־נֶ֔פֶשׁ לְהָקִ֗ים אֶת־דִּבְרֵי֙ הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את הַכְּתֻבִ֖ים עַל־הַסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה וַיַּעֲמֹ֥ד כָּל־הָעָ֖ם בַּבְּרִֽית:
[ד] וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ אֶת־חִלְקִיָּהוּ֩ הַכֹּהֵ֨ן הַגָּד֜וֹל וְאֶת־כֹּהֲנֵ֣י הַמִּשְׁנֶה֘ וְאֶת־שֹׁמְרֵ֣י הַסַּף֒ לְהוֹצִיא֙ מֵהֵיכַ֣ל יְהוָ֔ה אֵ֣ת כָּל־הַכֵּלִ֗ים הָֽעֲשׂוּיִם֙ לַבַּ֣עַל וְלָאֲשֵׁרָ֔ה וּלְכֹ֖ל צְבָ֣א הַשָּׁמָ֑יִם וַֽיִּשְׂרְפֵ֞ם מִח֤וּץ לִירוּשָׁלִַם֙ בְּשַׁדְמ֣וֹת קִדְר֔וֹן וְנָשָׂ֥א אֶת־עֲפָרָ֖ם בֵּֽית־אֵֽל:
[ה] וְהִשְׁבִּ֣ית אֶת־הַכְּמָרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר נָֽתְנוּ֙ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיְקַטֵּ֤ר בַּבָּמוֹת֙ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּמְסִבֵּ֖י יְרוּשָׁלִָ֑ם וְאֶת־הַֽמְקַטְּרִ֣ים לַבַּ֗עַל לַשֶּׁ֤מֶשׁ וְלַיָּרֵחַ֙ וְלַמַּזָּל֔וֹת וּלְכֹ֖ל צְבָ֥א הַשָּׁמָֽיִם:
[ו] וַיֹּצֵ֣א אֶת־הָאֲשֵׁרָה֩ מִבֵּ֨ית יְהוָ֜ה מִח֤וּץ לִירוּשָׁלִַם֙ אֶל־נַ֣חַל קִדְר֔וֹן וַיִּשְׂרֹ֥ף אֹתָ֛הּ בְּנַ֥חַל קִדְר֖וֹן וַיָּ֣דֶק לְעָפָ֑ר וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶת־עֲפָרָ֔הּ עַל־קֶ֖בֶר בְּנֵ֥י הָעָֽם:
[ז] וַיִּתֹּץ֙ אֶת־בָּתֵּ֣י הַקְּדֵשִׁ֔ים אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֣ר הַנָּשִׁ֗ים אֹרְג֥וֹת שָׁ֛ם בָּתִּ֖ים לָאֲשֵׁרָֽה:
[ח] וַיָּבֵ֤א אֶת־כָּל־הַכֹּֽהֲנִים֙ מֵעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיְטַמֵּ֣א אֶת־הַבָּמ֗וֹת אֲשֶׁ֤ר קִטְּרֽוּ־שָׁ֙מָּה֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים מִגֶּ֖בַע עַד־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וְנָתַ֞ץ אֶת־בָּמ֣וֹת הַשְּׁעָרִ֗ים אֲשֶׁר־פֶּ֜תַח שַׁ֤עַר יְהוֹשֻׁעַ֙ שַׂר־הָעִ֔יר אֲשֶֽׁר־עַל־שְׂמֹ֥אול אִ֖ישׁ בְּשַׁ֥עַר הָעִֽיר:
[ט] אַ֗ךְ לֹ֤א יַעֲלוּ֙ כֹּהֲנֵ֣י הַבָּמ֔וֹת אֶל־מִזְבַּ֥ח יְהוָ֖ה בִּירוּשָׁלִָ֑ם כִּ֛י אִם־אָכְל֥וּ מַצּ֖וֹת בְּת֥וֹךְ אֲחֵיהֶֽם:
[י] וְטִמֵּ֣א אֶת־הַתֹּ֔פֶת אֲשֶׁ֖ר בְּגֵ֣י בֶני־בֶן־הִנֹּ֑ם לְבִלְתִּ֗י לְהַעֲבִ֨יר אִ֜ישׁ אֶת־בְּנ֧וֹ וְאֶת־בִּתּ֛וֹ בָּאֵ֖שׁ לַמֹּֽלֶךְ:
[יא] וַיַּשְׁבֵּ֣ת אֶת־הַסּוּסִ֗ים אֲשֶׁ֣ר נָתְנוּ֩ מַלְכֵ֨י יְהוּדָ֤ה לַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ מִבֹּ֣א בֵית־יְהוָ֔ה אֶל־לִשְׁכַּת֙ נְתַן־מֶ֣לֶךְ הַסָּרִ֔יס אֲשֶׁ֖ר בַּפַּרְוָרִ֑ים וְאֶת־מַרְכְּב֥וֹת הַשֶּׁ֖מֶשׁ שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ:
[יב] וְאֶת־הַֽמִּזְבְּח֡וֹת אֲשֶׁ֣ר עַל־הַגָּג֩ עֲלִיַּ֨ת אָחָ֜ז אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ׀ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֗ה וְאֶת־הַֽמִּזְבְּחוֹת֙ אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה מְנַשֶּׁ֗ה בִּשְׁתֵּ֛י חַצְר֥וֹת בֵּית־יְהוָ֖ה נָתַ֣ץ הַמֶּ֑לֶךְ וַיָּ֣רָץ מִשָּׁ֔ם וְהִשְׁלִ֥יךְ אֶת־עֲפָרָ֖ם אֶל־נַ֥חַל קִדְרֽוֹן:
[יג] וְֽאֶת־הַבָּמ֞וֹת אֲשֶׁ֣ר׀ עַל־פְּנֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם אֲשֶׁר֘ מִימִ֣ין לְהַר־הַמַּשְׁחִית֒ אֲשֶׁ֣ר בָּ֠נָה שְׁלֹמֹ֨ה מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֜ל לְעַשְׁתֹּ֣רֶת׀ שִׁקֻּ֣ץ צִידֹנִ֗ים וְלִכְמוֹשׁ֙ שִׁקֻּ֣ץ מוֹאָ֔ב וּלְמִלְכֹּ֖ם תּוֹעֲבַ֣ת בְּנֵֽי־עַמּ֑וֹן טִמֵּ֖א הַמֶּֽלֶךְ:
[יד] וְשִׁבַּר֙ אֶת־הַמַּצֵּב֔וֹת וַיִּכְרֹ֖ת אֶת־הָאֲשֵׁרִ֑ים וַיְמַלֵּ֥א אֶת־מְקוֹמָ֖ם עַצְמ֥וֹת אָדָֽם:
[טו] וְגַ֨ם אֶת־הַמִּזְבֵּ֜חַ אֲשֶׁ֣ר בְּבֵֽית־אֵ֗ל הַבָּמָה֙ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה יָרָבְעָ֤ם בֶּן־נְבָט֙ אֲשֶׁ֣ר הֶחֱטִ֣יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל גַּ֣ם אֶת־הַמִּזְבֵּ֧חַ הַה֛וּא וְאֶת־הַבָּמָ֖ה נָתָ֑ץ וַיִּשְׂרֹ֧ף אֶת־הַבָּמָ֛ה הֵדַ֥ק לְעָפָ֖ר וְשָׂרַ֥ף אֲשֵׁרָֽה:
[טז] וַיִּ֣פֶן יֹאשִׁיָּ֗הוּ וַיַּ֨רְא אֶת־הַקְּבָרִ֤ים אֲשֶׁר־שָׁם֙ בָּהָ֔ר וַיִּשְׁלַ֗ח וַיִּקַּ֤ח אֶת־הָֽעֲצָמוֹת֙ מִן־הַקְּבָרִ֔ים וַיִּשְׂרֹ֥ף עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ וַֽיְטַמְּאֵ֑הוּ כִּדְבַ֣ר יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר קָרָא֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֣ר קָרָ֔א אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה:
[יז] וַיֹּ֕אמֶר מָ֚ה הַצִּיּ֣וּן הַלָּ֔ז אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֣י רֹאֶ֑ה וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אַנְשֵׁ֣י הָעִ֗יר הַקֶּ֤בֶר אִישׁ־הָֽאֱלֹהִים֙ אֲשֶׁר־בָּ֣א מִֽיהוּדָ֔ה וַיִּקְרָ֗א אֶת־הַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתָ עַ֖ל הַמִּזְבַּ֥ח בֵּֽית־אֵֽל:
[יח] וַיֹּ֙אמֶר֙ הַנִּ֣יחוּ ל֔וֹ אִ֖ישׁ אַל־יָנַ֣ע עַצְמוֹתָ֑יו וַֽיְמַלְּטוּ֙ עַצְמוֹתָ֔יו אֵ֚ת עַצְמ֣וֹת הַנָּבִ֔יא אֲשֶׁר־בָּ֖א מִשֹּׁמְרֽוֹן:
[יט] וְגַם֩ אֶת־כָּל־בָּתֵּ֨י הַבָּמ֜וֹת אֲשֶׁ֣ר׀ בְּעָרֵ֣י שֹׁמְר֗וֹן אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֜וּ מַלְכֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לְהַכְעִ֔יס הֵסִ֖יר יֹאשִׁיָּ֑הוּ וַיַּ֣עַשׂ לָהֶ֔ם כְּכָל־הַֽמַּעֲשִׂ֔ים אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בְּבֵֽית־אֵֽל:
[כ] וַ֠יִּזְבַּח אֶת־כָּל־כֹּהֲנֵ֨י הַבָּמ֤וֹת אֲשֶׁר־שָׁם֙ עַל־הַֽמִּזְבְּח֔וֹת וַיִּשְׂרֹ֛ף אֶת־עַצְמ֥וֹת אָדָ֖ם עֲלֵיהֶ֑ם וַיָּ֖שָׁב יְרוּשָׁלִָֽם:
[כא] וַיְצַ֤ו הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶת־כָּל־הָעָ֣ם לֵאמֹ֔ר עֲשׂ֣וּ פֶ֔סַח לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם כַּכָּת֕וּב עַ֛ל סֵ֥פֶר הַבְּרִ֖ית הַזֶּֽה:
[כב] כִּ֣י לֹ֤א נַֽעֲשָׂה֙ כַּפֶּ֣סַח הַזֶּ֔ה מִימֵי֙ הַשֹּׁ֣פְטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר שָׁפְט֖וּ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכֹ֗ל יְמֵ֛י מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וּמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה:
[כג] כִּ֗י אִם־בִּשְׁמֹנֶ֤ה עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ יֹאשִׁיָּ֑הוּ נַעֲשָׂ֞ה הַפֶּ֧סַח הַזֶּ֛ה לַיהוָ֖ה בִּירוּשָׁלִָֽם:
[כד] וְגַ֣ם אֶת־הָאֹב֣וֹת וְאֶת־הַ֠יִּדְּעֹנִים וְאֶת־הַתְּרָפִ֨ים וְאֶת־הַגִּלֻּלִ֜ים וְאֵ֣ת כָּל־הַשִּׁקֻּצִ֗ים אֲשֶׁ֤ר נִרְאוּ֙ בְּאֶ֤רֶץ יְהוּדָה֙ וּבִיר֣וּשָׁלִַ֔ם בִּעֵ֖ר יֹאשִׁיָּ֑הוּ לְ֠מַעַן הָקִ֞ים אֶת־דִּבְרֵ֤י הַתּוֹרָה֙ הַכְּתֻבִ֣ים עַל־הַסֵּ֔פֶר אֲשֶׁ֥ר מָצָ֛א חִלְקִיָּ֥הוּ הַכֹּהֵ֖ן בֵּ֥ית יְהוָֽה:
[כה] וְכָמֹהוּ֩ לֹא־הָיָ֨ה לְפָנָ֜יו מֶ֗לֶךְ אֲשֶׁר־שָׁ֤ב אֶל־יְהוָה֙ בְּכָל־לְבָב֤וֹ וּבְכָל־נַפְשׁוֹ֙ וּבְכָל־מְאֹד֔וֹ כְּכֹ֖ל תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֑ה וְאַחֲרָ֖יו לֹא־קָ֥ם כָּמֹֽהוּ:
[כו] אַ֣ךְ׀ לֹא־שָׁ֣ב יְהוָ֗ה מֵחֲר֤וֹן אַפּוֹ֙ הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁר־חָרָ֥ה אַפּ֖וֹ בִּֽיהוּדָ֑ה עַ֚ל כָּל־הַכְּעָסִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הִכְעִיס֖וֹ מְנַשֶּֽׁה:
[כז] וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה גַּ֤ם אֶת־יְהוּדָה֙ אָסִיר֙ מֵעַ֣ל פָּנַ֔י כַּאֲשֶׁ֥ר הֲסִרֹ֖תִי אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וּ֠מָאַסְתִּי אֶת־הָעִ֨יר הַזֹּ֤את אֲשֶׁר־בָּחַ֙רְתִּי֙ אֶת־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וְאֶ֨ת־הַבַּ֔יִת אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתִּי יִֽהְיֶ֥ה שְׁמִ֖י שָֽׁם:
[כח] וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יֹאשִׁיָּ֖הוּ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה:
[כט] בְּיָמָ֡יו עָלָה֩ פַרְעֹ֨ה נְכֹ֧ה מֶלֶךְ־מִצְרַ֛יִם עַל־מֶ֥לֶךְ אַשּׁ֖וּר עַל־נְהַר־פְּרָ֑ת וַיֵּ֨לֶךְ הַמֶּ֤לֶךְ יֹאשִׁיָּ֙הוּ֙ לִקְרָאת֔וֹ וַיְמִיתֵ֙הוּ֙ בִּמְגִדּ֔וֹ כִּרְאֹת֖וֹ אֹתֽוֹ:
[ל] וַיַּרְכִּבֻ֨הוּ עֲבָדָ֥יו מֵת֙ מִמְּגִדּ֔וֹ וַיְבִאֻ֙הוּ֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וַֽיִּקְבְּרֻ֖הוּ בִּקְבֻרָת֑וֹ וַיִּקַּ֣ח עַם־הָאָ֗רֶץ אֶת־יְהֽוֹאָחָז֙ בֶּן־יֹ֣אשִׁיָּ֔הוּ וַיִּמְשְׁח֥וּ אֹת֛וֹ וַיַּמְלִ֥יכוּ אֹת֖וֹ תַּ֥חַת אָבִֽיו: פ
[לא] בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְשָׁלֹ֤שׁ שָׁנָה֙ יְהוֹאָחָ֣ז בְּמָלְכ֔וֹ וּשְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ חֲמוּטַ֥ל בַּֽת־יִרְמְיָ֖הוּ מִלִּבְנָֽה:
[לב] וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשׂ֖וּ אֲבֹתָֽיו:
[לג] וַיַּאַסְרֵהוּ֩ פַרְעֹ֨ה נְכֹ֤ה בְרִבְלָה֙ בְּאֶ֣רֶץ חֲמָ֔ת בִמְּלֹ֖ךְ מִמְּלֹ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וַיִּתֶּן־עֹ֙נֶשׁ֙ עַל־הָאָ֔רֶץ מֵאָ֥ה כִכַּר־כֶּ֖סֶף וְכִכַּ֥ר זָהָֽב:
[לד] וַיַּמְלֵךְ֩ פַּרְעֹ֨ה נְכֹ֜ה אֶת־אֶלְיָקִ֣ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֗הוּ תַּ֚חַת יֹאשִׁיָּ֣הוּ אָבִ֔יו וַיַּסֵּ֥ב אֶת־שְׁמ֖וֹ יְהוֹיָקִ֑ים וְאֶת־יְהוֹאָחָ֣ז לָקַ֔ח וַיָּבֹ֥א מִצְרַ֖יִם וַיָּ֥מָת שָֽׁם:
[לה] וְהַכֶּ֣סֶף וְהַזָּהָ֗ב נָתַ֤ן יְהֽוֹיָקִים֙ לְפַרְעֹ֔ה אַ֚ךְ הֶעֱרִ֣יךְ אֶת־הָאָ֔רֶץ לָתֵ֥ת אֶת־הַכֶּ֖סֶף עַל־פִּ֣י פַרְעֹ֑ה אִ֣ישׁ כְּעֶרְכּ֗וֹ נָגַ֞שׂ אֶת־הַכֶּ֤סֶף וְאֶת־הַזָּהָב֙ אֶת־עַ֣ם הָאָ֔רֶץ לָתֵ֖ת לְפַרְעֹ֥ה נְכֹֽה: ס
[לו] בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ יְהוֹיָקִ֣ים בְּמָלְכ֔וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ זְביּדָּ֥ה זְבוּדָּ֥ה בַת־פְּדָיָ֖ה מִן־רוּמָֽה:
[לז] וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשׂ֖וּ אֲבֹתָֽיו:

פרק כג
(ב) והכהנים והנביאים - תרגם יונתן: "וכהניא וספריא" , תרגם הנביאים: סופרים , כלומר: תלמידים; לפי שלא היו שם נביאים , שהרי המלך שלח אל חולדה הנביאה , מלמד שלא היו שם נביאים אחרים; וכן תרגם "שופט ונביא" (יש' ג , ב): "דיין וספר". ונוכל לפרש נביאים כמשמען , כי ירמיה וצפניה בן כושי היו נביאים בזמן ההוא , ואוריהו בן שמעיהו (ראה יר' כו , כ) אפשר שהיה גם כן בזמן ההוא נביא; ולא היה נביא בירושלם בעת שמצא חלקיה הכהן ספר התורה , ועתה כאשר שלח המלך לאסוף איש יהודה , באו גם כן הנביאים לירושלם. (ג) על העמוד - כתרגומו: "על אצטוונא" , וכבר פירשנוהו למעלה בדבר יהואש (מ"ב יא , יד). ובדברי הימים "ויעמד המלך על עמדו" (דה"ב לד , לא) , כלומר: במקום שהיה רגיל לעמוד שם. עדותיו - בהנעת הו"ו. ויעמד כל העם בברית - עמדו והתחזקו בפיהם ובלבבם בברית; וכן "היעמד לבך אם תחזקנה ידיך" (יח' כב , יד). ויונתן תרגם: "וקבילו כל עמא קיים". (ד) ואת כהני המשנה - שהיו שניים לכהן גדול; וכן תירגם יונתן: "וית סגן כהניא". שמרי הסף - פירשנוהו (מ"ב יב , י). להוציא מהיכל יי' - והלא מנשה הוציא הכל כשעשה תשובה , כמו שאומר בדברי הימים "ויסר את אלהי הנכר אשר בתוכם ואת הסמל מבית יי'" וגו' (דה"ב לג , טו)? אלא שאמון החזירם שם. ובשנת שתים עשרה למלכו החל לטהר ולהעביר את השקוצים , כמו שאומר בדברי הימים (דה"ב לד , ג) , אבל לא כלה עד שנת שמנה עשרה אחר שמצא הספר , כמו שאמר הנה. בשדמות קדרון - כתרגומו: "במישריא דקדרון". ונשא את עפרם ביתאל - כי שם היה עיקר עבודה זרה , שהיה שם העגל , וטמא אותו המקום שהיה בו העגל והמזבח; ונשא עפר שריפת הבעל והאשירה (ראה להלן , ו) וכליהם ששרף בשדמות קדרון , נשא את עפרם שם. (ה) והשבית את הכמרים - האנשים העובדים לפני הבעל נקראו כמרים , וכן תרגום "הכהנים" שהם עובדי עבודה זרה (צפ' א , ד): "כומריא". ומה שאמר שם "הכמרים עם ההכנים" , ושניהם לעבודה זרה , אלא שמשתנים בלבושיהם; כי הכמרים הם לובשי שחורים , לפיכך נקראו 'כמרים' , מעניין "עורנו כתנור נכמרו" (איכה ה , י). ואומר , כי הכמרים האלה נתנו אותם מלכי יהודה לזו העבודה , ויאשיהו בטל אותה העבודה זרה , ובטל העובדים מעבודתם והחזירם למוטב. ויקטר בבמות - ויקטר כל אחד מהמלכים; וכן תרגם יונתן: "ואסיקו בוסמין על במתא". ומסבי - כמו 'ובמסבי'. ואת המקטרים - פירוש: והשבית גם כן את המקטרים לבעל ולשמש ולירח. (ו) על קבר בני העם - העם שהיו עובדים להם בחייהם , השליך עפר השרפה אל קבריהם לבזיונם: ראו מה שהייתם עובדים בחייכם! כדי שיוסרו החיים. וכן אומר בדברי הימים "ויזרק על פני הקברים הזובחים להם" (דה"ב לד , ד) , והוא חסר הנסמך: קברי הזובחים להם; כמו "העם המלחמה" (יהו' ח , א). ויונתן תרגם: "לקברי גליא" , ו'גליא' שם עבודה זרה; וכן בדברי רבותינו ז"ל (ע"ז מו , א): בית גליא היו קורין להם 'בית כריא'. (ז) ויתץ את בתי הקדשים - תרגם יונתן: "ית בתי טעותא" , והעניין מורה עליו: אשר הנשים אורגות שם בתים לאשרה; אבל "וגם קדש היה בארץ" (מ"א יד , כד) , "ויעבר את הקדשים מן הארץ" (שם טו , יב) , תרגם כמשמעו: "נפקת ברא"; כי אם היה קדשים זה עניין זמה , מה עניין בבית יי'? אלא האשרה אשר עשה מנשה בבית יי' , עשה שם בתים לנשים שיארגו יריעות לכבוד האשרה. בתים לאשרה - יריעות היו אורגות שם , והיריעות היו בתים לאשרה , כמו "בתים לבדים" (שמ' לז , יד). אפשר שהיו אותם יריעות תלויות סביב האשרה , והיו לאשרה בית ומקום. ויונתן תרגם: "דנשיא מחן תמן מכולין לאשרתא" , ופירש בעל הערוך ('מכילתא') כמו מכילתא , שהם מדות (ראה דה"ב ב , ט). (ח) ויבא את כל הכהנים - אלה הכהנים היו מזרע אהרן , ותרגם יונתן אותם: "כומריא" , לפי שנעשו כומרים לבמות עבודה זרה; והביא אותם לירושלם והחזירם למוטב. ויטמא - שם אותו מְקוֹם טומאה , להשליך שם נבילות וכל טומאה , להרחיק העבודה זרה מלב העם. אשר פתח השער - כמו 'ואשר פתח'; וכמוהו "ראובן שמעון" (שמ' א , ב); "שמש ירח" (חב' ב , יא); ופירוש: נתץ את במות השערים , והבמה אשר היתה פתח שער יהושע שר העיר גם כן נתץ; אולי היתה גדולה משאר הבמות , לפיכך זכר אותה לבדה. אשר על שמאל איש בשער העיר - כלומר: בבוא איש בשער העיר היתה זאת הבמה לשמאלו; וכן תרגם יונתן: "במיעלי תרע קרתא". (ט) כי אם אכלו מצות - פרשו רבותינו ז"ל (מנחות קט , א): הרי הם כבעלי מומין , חולקין ואוכלין אבל לא מקריבין. ומה שאמר מצות , פירוש: מנחות שהיו נאפות מצות; והוא הדין לכל הקדשים. (י) וטמא את התפת - שם המקום שהיו מעבירין בניהם שם למולך , היה שמו תופת. ואמרו (איכ"ר א , א) כי נקרא כן , כי היו מרקדים ומכים בתופים בשעת העבודה , כדי שלא ישמע האב צעקת בנו כשהיו מעבירין אותו באש , וינהום לבו עליו ויקחהו מידם. והמקום ההוא היה גיא שהיה לאדם הנקרא 'הנום'; ונקרא "גיהנם" (ראה יהו' יח , טו) , וגי בן הנום; והכתוב בזה: בני הנם , והקרי 'בן הנם' , כי לבני הנם היה זה הגיא , או לאחד מהם. וטמא יאשיהו אותו המקום , כלומר: שם אותו מקום טומאה להשליך שם נבלות וכל טומאה , שלא יעלה עוד על לב איש להעביר עוד את בנו ואת בתו באש למולך. ומעשה המולך פרשו בדרש , אמרו רבותינו ז"ל (איכ"ר א , לו ותנ"ב ואתחנן , הוספה ב): אע"פ שהיו כל בתי עבודה זרה בירושלם , המולך היה חוץ לירושלם; והיה עשוי צלם חלול נתון לפנים משבעה קנקנים , וכל מי שמקריב סלת לו , פותחין לו אחד מהם; תורין ובני יונה - פותחין לו שנים; כבש - פותחין לו שלשה; איל - פותחין לו ארבעה; עגל - פותחין לו חמשה; שור - פותחין לו ששה; וכל מי שהיה מקריב בנו , פותחין לו שבעה. והיו פניו שלעגל , וידיו פשוטות כאדם שפותח ידו לקבל מחבירו. והיו מסיקין אותו באש , והיו הכומרים נוטלין את התינוק ונותנין לתוך ידיו שלמולך , והתינוק מוציא נפשו. ולמה נקרא תפת והנם? תופת - שהיו מכים בתופים , שלא ישמע אביו קול הנער , וירחם עליו ויחזור בו; הנום - שהיה התינוק מנהם , וקול נהמותיו עולה. דבר אחר: הנם - שהיו הכומרים אומרים: יהנה לך , יערב לך , יתבסם לך. (יא) וישבת את הסוסים - ובטל גם כן זה המעשה שהיו עושין מלכי יהודה , שהיו עובדים לשמש , ונתנו סוסים שהיו מוכנים לזאת העבודה , שהיו רוכבים עליהם והולכים לקראת השמש בבקר בזרחו; והיו הולכין לקראתו ממקום שהיה מבוא בית יי' עד לשכת נתן מלך; וזהו שאמר: מבוא בית יי' אל לשכת נתן. ובא הוא שם , כמו 'מבוא'; וכן תרגם יונתן: "ממעלתא דבית מקדשא דיי' ללשכת נתן מלך". הסריס - כמשמעו , וכן תרגם יונתן: "גווזא"; וכבר פירשנו זה העניין בפסוק "ויתן לה המלך סריס אחד" (מ"ב ח , ו). אשר בפרורים - פירוש: מגרשי הערים; ותרגום "ירעשו מגרשות" (יח' כז , כח): "יזועון פרורא"; ובדברי רבותינו ז"ל (כתובות נד , א): בבל וכל פרורהא. ונתן מלך זה - פקיד על מגרשי העיר. מרכבות השמש - מרכבות הסוסים שהיו הולכים בהם לקראת השמש. (יב) הגג עלית אחז - חסר הנסמך: הגג , גג עלית אחז; וכן "הארון הברית" (יהו' ג , יד) - הארון , ארון הברית. וסמך 'גג העליה' לאחז , אולי הוא בנה אותו לזאת העבודה. וירץ משם - מן ה'קל' , והוא פועל 'יוצא' , כלומר: הריצם משם; ויש לפרשו עניין שבר ונתיצה , כמו "כי בך ארוץ גדוד" (תה' יח , ג) , לדעת רבים. ואפשר להיות שרשו 'רצץ' , ויהיו לו חברים בעניינו. ותרגם יונתן: "ופלינון מתמן" , רוצה לומר: בערם משם; נסחא אחרת: "וארחיק מתמן". (יג) להר המשחית - הר הזתים; ונקרא 'הר המשחה' (משנה מידות ב , ד) , ולגנאי , מפני העבודה זרה שהיה שם , קראו הר המשחית; וכן תרגם יונתן: "לטור זיתיא". אשר בנה שלמה - והיאך לא בערו אותם אסא ויהושפט , שבערו כל עבודה זרה שהיה לפניהם? העבודה זרה בערו , אבל הבמות לא בערו , כי היו מקריבים עליהם לאל; כי נאמר בכולם "והבמות לא סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות" (מ"ב יב , ד). ויאשיהו נתץ גם הבמות , כיון שנעשו מתחילה לעבודה זרה; או כדי שלא יקריבו עליהם אפילו לשם שמים; שכיון שהיה בית המקדש קיים , אסורות היו הבמות. לפיכך כתוב עליו "לפניו לא היה מלך אשר שב אל יי' בכל לבבו ובכל נפשו" (להלן , כה) , כי המלכים אשר היו לפניו לא הסירו הבמות , אע"פ שהיו מלכים טובים. (יד) עצמות אדם - עצמות עובדי עבודה זרה; שהיה מוציא אותם מקבריהם , ונותנם במקום האשרים והמצבות , לבזיון , ושורפם שם. (יז) מה הציון הלז - נראה כי הנביא הזקן צוה לבניו שיעשו על הקבר ציון גדול , שיהיה ניכר בין הציונים האחרים; כי ידע כי תתקיים נבואת הנביא , כמו שאמר "כי היה יהיה הדבר" (מ"א יג , לב). והנביא אמר מה שיעשה יאשיהו , שיוציא העצמות מקברותיהם וישרפו אותם (שם , ב); לפיכך צוה להם , שיהיה ציון אותו הקבר ניכר בין האחרים , כי עצמות נביא האמת - ידע שלא יוציא מקברו; לפיכך שאל יאשיהו: מה הציון הלז? ובדרש: ראה שצדו אחד עולה בו חרלים וקמשונים , וצדו אחד עולה בו הדסים ועשבי בשמים , לפיכך תמה ושאל: מה הציון הלז? והיה זה , כי צדיק ורשע נקברים בו: נביא האמת ונביא השקר. ויאמרו אליו אנשי העיר - קבלה היתה בידם; כי מעת שנקבר שם הנביא עד הזמן ההוא יותר משלש מאות וחמשים שנה , אלא קבלה היתה בידם בן מפי אב. הקבר איש האלהים - הקבר קבר איש האלהים; וכן "הארון הברית" (יהו' ג , יד). על המזבח ביתאל - בא ה"א הידיעה עם הסמוך , שלא כמנהג; וכמוהו "הלשכות הקודש" (יח' מו , יט); "היתד הארג" (שו' טז , יד); והדומים להם , שכתבנו ב'ספר מכלל' (מג , א). (יח) וימלטו - כי בקבר אחד היו עצמותיו אצל עצמות הנביא אשר בא משמרון , הוא הנביא הזקן , נביא השקר; ובביתאל היה יושב אז , אבל משומרון בא שם , כמו שפירשנו למעלה במקומו (מ"א יג , יא). (יט) אשר בערי שמרון - והלא הכותיים היו יושבין בערי שומרון , וישראל גלו מהם? אלא הבמות היו עדיין קיימין , וגם שארית נשארה בארץ אחר גלות ישראל , מפוזרים בארץ זעיר שם זעיר שם; והיו עובדי עבודה זרה עדיין , כמו שאמר "ויזבח את כל כהני הבמות אשר שם" (להלן , כ); וכן בדברי הימים , כי מאפרים וממנשה היה שם שארית בימי יאשיהו (ראה דה"ב לד , ו); וכן בימי חזקיהו היה שארית בארץ מזבולון ומאשר ומשמעון ומאפרים ומנשה (ראה דה"ב ל , י - יא); ורבותינו ז"ל אמרו (מגילה יד , ב) , כי ירמיהו החזיר מעשרת השבטים , ומלך עליהם יאשיהו. (כב) כי לא נעשה כפסח הזה - תכלית הספור הוא זה , כי מלת כי נותן טעם למה שקדם; וכן "כי נתן יי' בידינו את כל הארץ" (יהו' ב , כד). רוצה לומר , כי עשו פסח כמו שצוה אותם יאשיהו , ונתקבצו כולם לירושלם; וארך הספור ההוא כמו שכתוב בדברי הימים (דה"ב לה , א - יט) , וסוף הספור: כי לא נעשה כפסח הזה. מימי השופטים - ובדברי הימים כתוב "מימי שמואל הנביא"!? וזמן אחד הוא , כי שמואל בימי השופטים היה , ובימיו החלה המלוכה בישראל. ומה שאמר כי לא נעשה כפסח הזה - שהיו כל ישראל בלב אחד לעבוד את יי'; וכן אמר בשמואל "וינהו כל בית ישראל אחרי יי'" (ש"א ז , ב) , ואומר "ויסירו את הבעלים ואת העשתרות ויעבדו את יי' לבדו" (שם , ד). וגם פסח שעשה חזקיהו , רבים מישראל שלא היו שם , ולא עוד , אלא מלעיבים ברצים שהיה שולח חזקיהו (ראה דה"ב ל , י); ואף אותם שהיו בירושלם , רבים היו טמאים ואכלו הפסח בטומאה (ראה שם , יז - יח). (כד) ואת התרפים - כתרגומו: "צלמניא" , והם צלמים עשויים לדעת העתידות; וכבר פירשנוהו עוד בספר שמואל (ש"א יט , יג). (כה) אשר שב אל יי' - שחרד לדברי תורה ועשה ככל הכתוב בה; והסיר הבמות , לא השאיר אחד , ולא הקריבו בימיו , כי אם בבית המקדש לבדו. והמלכים אשר לפניו , אע"פ שהיו בהם טובים , לא הסירו הבמות , כמו שאמר "עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות" (מ"ב יב , יד); ונמצא באסא דברים אשר לא כן , שנשען על מלך ארם , והוציא כסף וזהב מאוצרות בית יי' ושלח לו (ראה מ"א טו , יח - יט); ונאמר בו "וגם בחליו לא דרש את יי'" (דה"ב טז , יב); ויהושפט גם כן היה עוזר למלכי ישראל הרשעים , ונתחתן עמהם (ראה דה"ב יח); וחזקיהו גם כן נאמר עליו "ולא כגמול עליו השיב יחזקיהו כי גבה לבו ויהי עליו קצף על יהודה וירושלם" (דה"ב לב , כה); אבל יאשיהו נאמר עליו: ככל תורת משה. ויש מחלוקת בזה בדברי רבותינו ז"ל (שבת נו , ב): מהם אמרו כי יאשיהו חטא , אלא שעשה תשובה גדולה , שנאמר: אשר שב אל יי' וגו'; ומהם אמרו כי לא חטא , אלא מה אני מקיים אשר שב אל יי'? שכל דין שדן מבן שמונה ועד שמונה עשרה , החזירן להם; שמא תאמר: נטל מזה ונתן לזה? תלמוד לומר: ובכל מאדו - שהחזיר להם משלו. (כט) פרעה נכה - כתרגומו: "פרעה חגירא" , שהיה נכה רגלים. וילך המלך יאשיהו לקראתו - להלחם אתו , לפי שהיה עובר בגבולו "בכרכמיש על פרת" (דה"ב לה , כ); והוא היה הולך להלחם על מלך אשור , שכבש כרכמיש ממלך ארם; ושלח לו "מה לי ולך מלך ישראל לא עליך אתה היום כי אל בית מלחמתי" , כמו שכתוב בדברי הימים (שם , כא); "ולא שמע אל דברי נכה" (שם , כב). ואמרו רבותינו ז"ל (תענית כב , ב): מאי דרש יאשיהו? "וחרב לא תעבור בארצכם" (וי' כו , ו) - אפילו חרב שלשלום , כיון שהיו עושים רצונו שלמקום. והוא לא היה יודע שכל דורו עובדי עבודה זרה היו , אלא שעושין בסתר; שהרי בימי יאשיהו היה ירמיהו מוכיח עליהם "כי מספר עריך היו אלהיך יהודה" (יר' ב , כח). וימיתהו במגדו כראותו אותו - בכ"ף. בבקעת מגדו היתה המלחמה , כמו שאומר בדברי הימים (דה"ב לה , כב). ופירוש כראותו אותו: כשראה אותו שדעתו להלחם עמו אחר שהתרה בו , וראה אותו לבוש כלי מלחמתו , כמו שאומר בדברי הימים "כי להלחם עמו התחפש" (שם). ונענש יאשיהו לפי שלא שמע אליו , כי מפי אלהים היה אומר לו , כמו שאומר בדברי הימים "ולא שמע אל דברי נכה מפי אלהים" (שם) ; כי ירמיהו הנביא התנבא בזה. וכן אמרו רבותינו ז"ל (סופרים ב , ח) , כי "אלהים" האמור ביאשיהו - קדש; ומהם אמרו (תוס' תענית ב , י) , כי "חדל לך מאלהים אשר עמי" (דה"ב לה , כא) , זה עבודה זרה. ובעוד פרעה שם נלחם בכרכמיש על פרת , לקח השם יתברך נקמת יאשיהו ממנו , שצר שם ימים רבים עד השנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו , ובא עליו נבוכדנצר. והוא שהתנבא ירמיהו "למצרים על חיל פרעה נכה מלך מצרים אשר היה על נהר פרת בכרכמיש אשר הכה נבוכדנצר מלך בבל" וגו' (יר' מו , ב); ואומר "והיה היום ההוא ליי' צבאות יום נקמה להנקם מצריו" (שם , י) - היא נקמת יאשיהו המלך. (ל) בקבורתו - בקברות המלכים , כמו שאומר בדברי הימים "בקברות אבותיו" (דה"ב לה , כד); ומה שאמר בקבורתו , אפשר שהוא כרה לו קבורה בחייו. וימשחו אותו - מפני מה משחו אותו , והלא אין מושחין מלך בן מלך; ולא משחו שלמה אלא מפני מחלקתו שלאדניהו , ואת יהואש מפני מחלקתו שלעתליהו? ויהואחז גם כן משחו מפני מחלקתו שליהויקים; שהיה יהויקים גדול ממנו שתי שנים , ומשחו יהואחז אע"פ שהוא קטן ממנו , מפני שהיה ממלא מקום אבותיו , ויהויקים לא היה ממלא מקום אבותיו; כך פירשו רבותינו ז"ל (כריתות ה , ב). ויהויקים , שהיה גדול מיהואחז שתי שנים , ראו מן הפסוקים , שנאמר "בן עשרים ושלש יהואחז במלכו" (להלן , לא) , וכתוב "בן עשרים וחמש יהויקים במלכו" (להלן , לו) , ולא מלך יהואחז אלא ששה חדשים (להלן , לא: ושלשה חדשים מלך). והנה מצאנו בדברי הימים "ובני יאשיהו הבכור יוחנן השני יהויקים השלישי צדקיהו הרביעי שלום" (דה"א ג , טו) , והנה לא נזכר שם יהואחז; והם אמרו (הוריות יא , ב) כי "יוחנן" הוא יהואחז , וקראהו 'בכור' , שהיה בכור למלכות; ו"שלום" הוא "צדקיהו" , ואמר "השלישי צדקיהו" , שהיה שלישי לבני יאשיהו , ועליו נאמר "הרביעי שלום" , שהיה רביעי למלכות; וקראו 'שלום' , ששלמה מלכות בית דוד בימיו. ואני פירשתי בדברי הימים (שם) , כי "שלום" הוא יהויכין , ובזכרו בן הבן בסדר הבנים , רבים כמוהו בספר. והחכם רבי אברהם אבן עזרא כתב , כי יוחנן היה הבכור , ולא מָלַך; ושלום הוא יהואחז. והנה יהואחז היה במות אביו "בן עשרים ושלש" (להלן , לא) , וצדקיהו שהיה גדול ממנו , בן עשרים וארבע , ויהויקים "בן עשרים וחמש" (להלן , לו). והנה במלוך צדקיהו , לפי זה החשבון היה בן שלשים וחמש , והכתוב אומר "בן עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו" (מ"ב כד , יח)!? אלא שהמליכו יאשיהו אביו בחייו , ושלש שנים לפני מותו , וכשמת יאשיהו לא רצו העם במלכותו , והמליכו יהואחז שהוא שלום; וזהו שאמר "ויקח עם הארץ את יהואחז בן יאשיהו וימשחו אותו וימליכו אותו תחת אביו" (דה"ב לו , א) - נראה כי בחזקה המליכוהו; והביא ראייה ממה שכתוב בירמיהו "בראשית ממלכת יהויקים" וגו' , ואומר "עשה לך מוסרות ומוטות" וגו' "ביד המלאכים הבאים ירושלם אל צדקיהו מלך יהודה" (יר' כו , א - ג); והיאך היה צדקיהו מלך בראשית ממלכת יהויקים? אלא , שהיה נודע בגוים כי יאשיהו המליך צדקיהו בחייו , אלא שלא רצו בו עם הארץ אחר מות אביו. ואנחנו נפרש זה הענין בעזרת האל בספר ירמיה (כב , יא). (לג) ויאסרהו פרעה נכה - נראה כי יהואחז במלכו חשב לנקום נקמת אביו מפרעה נכה , והלך ופשט בכל ארץ מצרים והכה בהם מכה רבה; ובשובו פגע בו פרעה נכה בארץ חמת , ולכדו ואסרו , וזהו שאמר יחזקאל "וילמד לטרף טרף אדם אכל" (יח' יט , ג); כי מה עניין ויאסרהו מבלי שיקדם לו ענין שנלחם עמו , או עלה אל ארצו? והלא פרעה התנצל ליאשיהו , ואמר לו "לא עליך אתה היום" (דה"ב לה , כא)!? אלא שכן נראה העניין כמו שפירשנו , ומשל יחזקאל מוכיח עליו. במלוך בירושלם - כן כתוב , רוצה לומר: בעוד מלכו בירושלם מעט הזמן הזה , לקחו. והקרי 'ממלך' , שהסירו מהמלוכה , לפי שהחל להלחם עמו , והוא לא פשע במיתת אביו לפי דעתו , כי הוא לא היה בא להלחם עליו; ואף על פי כן לקח האל נקמתו ממנו , כמו שכתבנו; והמליך פרעה את אחיו כדי שיהיה לו עבד , וידע כי מידו הוא מולך. וככר זהב - כמשמעו: ככר אחד זהב. ויונתן תרגם: "וככרי דהבא" , רוצה לומר: ככרים , ולא זכר כמה. (לד) ויסב את שמו יהויקים - הטעם: כדי שידמה שברשותו הוא והמלוכה לו מאתו , כי אף השם לו מאתו. (לה) אך העריך - כתרגומו: "ברם רמא מגביתא על עמא דארעא". איש כערכו - "גבר כדחזי" (ת"י) , כל אחד כמו שהיה ראוי לתת לו לפי ממונו. נגש את הכסף ואת הזהב את עם הארץ - נגש את עם הארץ לתת את הכסף ואת הזהב. (לו) זבידה - כתוב ביו"ד , וקרי 'זבודה' , בו"ו עם הדגש. (לז) אבותיו - אמון ומנשה.