מאגר הכתר ישעיהו פרק יג עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק יג
[א] מַשָּׂ֖א בָּבֶ֑ל אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה יְשַֽׁעְיָ֖הוּ בֶּן־אָמֽוֹץ:
[ב] עַ֤ל הַר־נִשְׁפֶּה֙ שְֽׂאוּ־נֵ֔ס הָרִ֥ימוּ ק֖וֹל לָהֶ֑ם הָנִ֣יפוּ יָ֔ד וְיָבֹ֖אוּ פִּתְחֵ֥י נְדִיבִֽים:
[ג] אֲנִ֥י צִוֵּ֖יתִי לִמְקֻדָּשָׁ֑י גַּ֣ם קָרָ֤אתִי גִבּוֹרַי֙ לְאַפִּ֔י עַלִּיזֵ֖י גַּאֲוָתִֽי:
[ד] ק֥וֹל הָמ֛וֹן בֶּהָרִ֖ים דְּמ֣וּת עַם־רָ֑ב ק֠וֹל שְׁא֞וֹן מַמְלְכ֤וֹת גּוֹיִם֙ נֶאֱסָפִ֔ים יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת מְפַקֵּ֖ד צְבָ֥א מִלְחָמָֽה:
[ה] בָּאִ֛ים מֵאֶ֥רֶץ מֶרְחָ֖ק מִקְצֵ֣ה הַשָּׁמָ֑יִם יְהוָה֙ וּכְלֵ֣י זַעְמ֔וֹ לְחַבֵּ֖ל כָּל־הָאָֽרֶץ: ס
[ו] הֵילִ֕ילוּ כִּ֥י קָר֖וֹב י֣וֹם יְהוָ֑ה כְּשֹׁ֖ד מִשַּׁדַּ֥י יָבֽוֹא:
[ז] עַל־כֵּ֖ן כָּל־יָדַ֣יִם תִּרְפֶּ֑ינָה וְכָל־לְבַ֥ב אֱנ֖וֹשׁ יִמָּֽס:
[ח] וְֽנִבְהָ֓לוּ׀ צִירִ֤ים וַחֲבָלִים֙ יֹֽאחֵז֔וּן כַּיּוֹלֵדָ֖ה יְחִיל֑וּן אִ֤ישׁ אֶל־רֵעֵ֙הוּ֙ יִתְמָ֔הוּ פְּנֵ֥י לְהָבִ֖ים פְּנֵיהֶֽם:
[ט] הִנֵּ֤ה יוֹם־יְהוָה֙ בָּ֔א אַכְזָרִ֥י וְעֶבְרָ֖ה וַחֲר֣וֹן אָ֑ף לָשׂ֤וּם הָאָ֙רֶץ֙ לְשַׁמָּ֔ה וְחַטָּאֶ֖יהָ יַשְׁמִ֥יד מִמֶּֽנָּה:
[י] כִּֽי־כוֹכְבֵ֤י הַשָּׁמַ֙יִם֙ וּכְסִ֣ילֵיהֶ֔ם לֹ֥א יָהֵ֖לּוּ אוֹרָ֑ם חָשַׁ֤ךְ הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בְּצֵאת֔וֹ וְיָרֵ֖חַ לֹא־יַגִּ֥יהַּ אוֹרֽוֹ:
[יא] וּפָקַדְתִּ֤י עַל־תֵּבֵל֙ רָעָ֔ה וְעַל־רְשָׁעִ֖ים עֲוֺנָ֑ם וְהִשְׁבַּתִּי֙ גְּא֣וֹן זֵדִ֔ים וְגַאֲוַ֥ת עָרִיצִ֖ים אַשְׁפִּֽיל:
[יב] אוֹקִ֥יר אֱנ֖וֹשׁ מִפָּ֑ז וְאָדָ֖ם מִכֶּ֥תֶם אוֹפִֽיר:
[יג] עַל־כֵּן֙ שָׁמַ֣יִם אַרְגִּ֔יז וְתִרְעַ֥שׁ הָאָ֖רֶץ מִמְּקוֹמָ֑הּ בְּעֶבְרַת֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּבְי֖וֹם חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ:
[יד] וְהָיָה֙ כִּצְבִ֣י מֻדָּ֔ח וּכְצֹ֖אן וְאֵ֣ין מְקַבֵּ֑ץ אִ֤ישׁ אֶל־עַמּוֹ֙ יִפְנ֔וּ וְאִ֥ישׁ אֶל־אַרְצ֖וֹ יָנֽוּסוּ:
[טו] כָּל־הַנִּמְצָ֖א יִדָּקֵ֑ר וְכָל־הַנִּסְפֶּ֖ה יִפּ֥וֹל בֶּחָֽרֶב:
[טז] וְעֹלְלֵיהֶ֥ם יְרֻטְּשׁ֖וּ לְעֵינֵיהֶ֑ם יִשַּׁ֙סּוּ֙ בָּתֵּיהֶ֔ם וּנְשֵׁיהֶ֖ם תִּשָּׁגַֽלְנָה תִּשָּׁכַֽבְנָה:
[יז] הִנְנִ֛י מֵעִ֥יר עֲלֵיהֶ֖ם אֶת־מָדָ֑י אֲשֶׁר־כֶּ֙סֶף֙ לֹ֣א יַחְשֹׁ֔בוּ וְזָהָ֖ב לֹ֥א יַחְפְּצוּ־בֽוֹ:
[יח] וּקְשָׁת֖וֹת נְעָרִ֣ים תְּרַטַּ֑שְׁנָה וּפְרִי־בֶ֙טֶן֙ לֹ֣א יְרַחֵ֔מוּ עַל־בָּנִ֖ים לֹא־תָח֥וּס עֵינָֽם:
[יט] וְהָיְתָ֤ה בָבֶל֙ צְבִ֣י מַמְלָכ֔וֹת תִּפְאֶ֖רֶת גְּא֣וֹן כַּשְׂדִּ֑ים כְּמַהְפֵּכַ֣ת אֱלֹהִ֔ים אֶת־סְדֹ֖ם וְאֶת־עֲמֹרָֽה:
[כ] לֹא־תֵשֵׁ֣ב לָנֶ֔צַח וְלֹ֥א תִשְׁכֹּ֖ן עַד־דּ֣וֹר וָד֑וֹר וְלֹא־יַהֵ֥ל שָׁם֙ עֲרָבִ֔י וְרֹעִ֖ים לֹא־יַרְבִּ֥צוּ שָֽׁם:
[כא] וְרָבְצוּ־שָׁ֣ם צִיִּ֔ים וּמָלְא֥וּ בָתֵּיהֶ֖ם אֹחִ֑ים וְשָׁ֤כְנוּ שָׁם֙ בְּנ֣וֹת יַעֲנָ֔ה וּשְׂעִירִ֖ים יְרַקְּדוּ־שָֽׁם:
[כב] וְעָנָ֤ה אִיִּים֙ בְּאַלְמְנוֹתָ֔יו וְתַנִּ֖ים בְּהֵ֣יכְלֵי עֹ֑נֶג וְקָר֤וֹב לָבוֹא֙ עִתָּ֔הּ וְיָמֶ֖יהָ לֹ֥א יִמָּשֵֽׁכוּ:

פרק יג
(ב) על הר נשפה שאו נס - פתרונות רבים ראיתי לתיבה: יש מפרשים (ראה רש"י): על הר נשפה - על הר שיושב בשופי לבטח , היא מלכות בבל; וחזרנו על כל המקרא , ולא מצינו שיהא מלכות בבל יושבת בהר כי אם בארץ העמק. ואחי אבא רבי מנחם פירש: על הר נשפה - על הר חשך; הם הרים של בבל שהם חשוכים מרוב גובהם. אף לפי דבר הלמד מעניינו אומר אני: על הר נשפה - על הר גבוה; כי כל דבר גבוה קרוי 'שיפוי' , כמו (חולין יט , א): 'שיפוי כובע' , שפתרונו: גובהו של כובע; וזה פתרון: אתם נביאי ישראל עלו לכם על הר גבוה ושאו לכם נס על ראש ההר; כאדם המניף בסודר ומוליך ומביא להראות למרחוק , כמו כן עלו על הר גבוה ושאו נס; 'פרייא' בלעז. הרימו קול להם - הכריזו לכורש ולדריוש שיבואו על בבל להשחיתה. הניפו יד - מה שאדם תופש סודר בראש הכלונס , ומוליך ומביא הכלונס כדי שיראו הרחוקים ויבואו , קורא 'הנפה'. הניפו - 'צניץ' בלעז. ויבאו פתחי נדיבים - יבאו נדיבים לפתחי בבל. (ג-ד) אני ציויתי למקודשי - למזומניי שזימנתי להפרע מבבל. קראתי גבורי לאפי עליזי גאותי - שמחים לעשות שליחותי ולנקום נקמתי; הם כורש ודריוש ששמיחים להפרע מבבל , ומשעה שהנביאים נבאים להם וקוראים להם שיבואו , אותה שעה הם נכונים; הוא שכתוב בסמוך: קול המון בהרים דמות עם רב קול שאון ממלכות גוים נאספים. (ה) באים מארץ מרחק - מארץ פרס שרחוק מבבל. יי' וכלי זעמו לחבל כל הארץ - כל ארץ בבל. מי הם כלי זעמו? כורש ודריוש הם הם כלי זעמו. (ו) הלילו אנשי בבל , כי קרוב להפרע מכם. כשוד משדי יבא על יושבי בבל. (ז) על כן כל ידים תרפינה - כל ידי יושבי בבל תרפינה וכל לבב אנוש הנמצא בבבל ימס. (ח-ט) ונבהלו צירים וחבלים יאחזון כיולדה יחילון אנשי בבל. איש אל רעהו יתמהו - יושבי בבל יתמהו איש אל אחיו ויאמרו: אומה שהיתה אימתה מוטלת על כל העולם , כיושבי בבל שנתנו חיתיהם על כל סביבותיהם , איך היה כח בידי שני אנשים שפויים ושפלים ככורש ודריוש , לבוא "מארץ מרחק" (לעיל , ה) , מקצה הארץ , ולהשחית את בבל? פני להבים פניהם - באים בחימה להנקם מבבל. לשום הארץ לשמה - לשום ארץ בבל לשמה. (י) כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם - כאשר יגע עליהם הרעה , כל העולם ידמה להם כחשך. (יא) ופקדתי על תבל רעה ועל רשעים עונם - ופקדתי על יושבי בבל רעתם ועל רשעים שהחריבו את ביתי את עונם , והשבתי גאון זדים וגאות עריצים אשפיל. (יב) אוקיר אנוש מפז - ואז אוקיר דניאל וחביריו מפז ומכתם אופיר; וכן מצינו בספר דניאל בעת שפתר את המראה לבלטשצר , שהוסיפו לו כבוד גדול , הדא הוא דכתיב "באדין אמר בלטשצר ואלבישו לדניאל ארגוונא והמניכא דדהבא על צואריה" (דנ' ה , כט). (יד) והיה כצבי מודח - כל הנאסף מעם אחר אל מלך בבל , ביום מפולת בבל איש אל עמו יפנו ואיש אל ארצו ינוסו. (טו) כל הנמצא ידקר וכל הנספה - ואם אל עיר יאסף להימלט אל נפשו מפני כורש ודריוש , אף הוא יפול בחרב. (יח) וקשתות נערים תרטשנה - וקשתות של מדי תרטשנה נערי בבל. (יט) והיתה בבל צבי ממלכות - והיתה בבל , שהיתה עד עכשיו צבי ממלכות תפארת גאון כשדים , תהיה מכאן ואילך כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה. (כ) לא יהל שם ערבי - לא יטה שם תגר אהלו ללון שם בעוד לילה , ורועים לא ירבצו שם - שתהא חריבה מאדם ועד בהמה. כמידת פעולתה שהחריבה את ארץ ישראל , שלא עבר בה רגל איש , מעוף השמים ועד בהמה , חמשים ושתים שנה , מניין 'בהמה' , ככה תשום לעולם. (כא) ורבצו שם ציים - הם קופים. ומלאו בתיהם אוחים - "וינצפון חתולין בברנייתהון" (ת"י; שייך לפסוק הבא). (כב) וענה איים באלמנותיו - ותשרנה איים בארמנותיו , ותנים - בהיכליהם שהם מתעדנים בהם עכשיו. וקרוב יום אידם , ולא תימשך עוד הפורענות שנגזר עליהם מלבוא.