מאגר הכתר ישעיהו פרק יח עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק יח
(א) הוי ארץ צלצל כנפים - 'צלצל' הוא גוף העוף. הוי על אותה אומה השוטחת קלעיה ופורסת נסיה בתורני ספינותיה , כנשר הזה המיצל בכנפיו ומגין; הוא העם היושב מעבר לנהרי כוש; הוא סנחריב מלך אשור. (ב) השולח בים צירים ובכלי גמא - הם ספינות קטנות העשויות מגומא כדי שילכו מהר. לכו מלאכים קלים אל עם (בנוסחנו: גוי) ממושך וממורט (בנוסחנו: ומורט) - אל ישראל שהוא ממושך ונמרט ונתגורר בין האומות. אל עם נורא - אל עם שדתיהם שונות מכל עם מן הוא והלאה - מיום שבא לעולם והלאה; ודבר זה גורם להן שאין להם אהבה עם כל אומה ולשון , ולא תגורו שיבא להם מעיר אחרת לעזור. גוי קו קו ומבוסה - גוי נתרוקן ומטולטל. ומבוסה - נידש , כלומר: גוי שעשוי דייש למלכיות. אשר בזאו נהרים ארצו - כל האומות משתעבדות בישראל , שאין לך אומה בעולם שלא שיעבדה בהם; אף אתם , אם אתם הולכים עליהם , יכול תוכלו להם. וכן דרך המלך , כשמשלח לגיונותיו אל גוי מרחוק לכבוש אותם , מבטיחם לומר: אל תיראו ואל תחתו , כי הגוי הזה והממלכה הזו אשר אני משלח אתכם אצלם , גוי רפה הוא ונוח לכובשו; לחזק את לבם לקראת המלחמה. אבל הפותרים שפתרו (ראה רש"י): אל עם נורא - אומה שנעשו לה נוראות מן הוא והלאה - מיום שבאה לעולם והלאה , טועים מכמה דברים , ואינם שמים על לב , שאין דרך מלך המשלח ליגיונותיו לישא אל גוי וממלכה חרב , לייראם ולבהלם , לומר להם: לכו מלאכים קלים אל גוי שהוא מלומד בנוראות; פן יחדלו לצאת אליהם , וימצאו תשובה לדבריהם: גם אנו אם נצא אליהם לצבא לא נוכל להם , כי בוראם עושה להם נפלאות. דבר אחר: גוי קו קו - גוי שאין לך אומה שאל היה מעלה ופוקד עוונה עליה , כשם שפוקד עליה אלהיה של אומה זו שאני משלח אתכם אצלה , שמודד לה מדה במדה; כי כאשר יחטא לו , קורא למשפחות ממלכות , ונשא נס לגוים מרחוק ושרק לו מקצה הארץ , והנה מהרה קל יבא לפרוע מהם (ע"פ יש' ה , כו); גם עתה עלו עליהם , כי אלהיהם אין עמם. (ג) כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו - לראות מרחוק תיראו. וכתקוע שופר להשמיע לרבים תשמעו - בניסים שאני עושה להם מסנחריב , תראו ותשמעו כנס על ההרים וכקול שופר. (ד) כי כה אמר יי' אלי אשקוטה ואביטה במכוני כחום צח עלי אור - כה אמר יי': אשקיט ואניח לעמי ישראל , ואביטה להטיב להם , ונחמות אביא להם מהרה , ויזהירו ויתענגו בטובי כחום צח - ברור , בתקופת תמוז , כזוהר הרקיע בטהרתו. עלי אור - זה השמש , כי אז יצא השמש בטהרתו , בגבורתו. דבר אחר: אשקוטה ואביטה במכוני - זהו שאמר הכתוב "למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקט עד יצא כנוגה צדקה" (יש' סב , א); כי כה אמר יי' אלי: איך אשקוט בהביטי במכוני אשר הוא חרב? לא אשקוט עד אשר יצא אורו כחום צח עלי אור , ויתענגו בו ישראל כאשר יתענג האדם בעב טל כשהחמה בחזקתה בזמן קציר "כצנת שלג ביום קציר" (מש' כה , יג). דבר אחר: אשקוטה ואביטה במכוני כחום צח עלי אור - כחמה צלולה הזורחת לאחר ירידת גשמים ומבשלת את הפירות; הוא אור הוא גשם , כמה דתימר "ועתה לא ראו אור" (איוב לז , כא); וכן "כי טל אורות טלך" (יש' כו , יט); כעב טל ביום (בנוסחנו: בחם) קציר - שכשמחממת החמה את הקוצרים ובא עליהם עב טל ומצננם והם שמחים , כן אהיה בעשותי שפטים במלך אשור , וניחמתי בו. (ה) כי לפני קציר כתם פרח - כתם פרח התבואה , שזהו סמוך לקציר; ולפני שבוסר גומל יהיה נצה - קודם שבוסר גומל הנצה , שמה שהוא עכשיו נצה , יעשה בוסר גומל; כדרך ענבי הגפן , שכתחלה יצא ציץ ואחר כך יעשה בוסר גומל; הוא שאמרו רבותינו (ראה ברכות לו , ב): הוא בוסר , הוא גירוע , הוא פול הלבן; ובלעז קורין אותו 'אייגרץ'. ובארץ ישראל נעשים הענבים כבר לפני הפסח בוסר גומל , ואז היתה יום מפלתו של סנחריב קודם שיגיע זמן קציר. כתם פרח - כשכלה הפרח מן הפרי קודם שהבוסר יגמל , וטרם שיהא נצה סמדר. וכרת הזלזלים - הם פאורות הגפן שקורין בלעז 'קרייפלונש'. הסיר התז - יכרת יי' אוכלוסי סנחריב , הראשים ודלת ההמון. (ו) יעזבו יחדו לעט (בנוסחנו: לעיט) הרים ולבהמת הארץ וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף - שינתנו לעוף השמים ולבהמת הארץ ימי קיץ וחורף. (ז) ביום ההוא (לפנינו: בעת ההיא) יובל שי ליי' צבאות עם ממושך וממורט (בנוסחנו: ומורט) עם נורא מן הוא והלאה - ובאיזה מקום יובלו שי? אל מקום שם יי' צבאות , הוא הר ציון. וכפוף עצמך למקרא והבן במעגל הצדק לנחותך דרך אמת: למעלה (פס' ב) הוא אומר שסנחריב מצוה לעבדיו: "לכו מלאכים קלים אל עם ממושך וממורט" ובוזו את ארצם כשם ש"בזאו" שאר "נהרים ארצו" , ושבו בהם גם אתם שֶבִי. ומה הקדוש ברוך הוא משיבו? לא תאמר אותם שלא הגליתם , הם שבט יהודה ובנימן , שלא הגלם סנחריב כשהגלה לעשרת השבטים , שאיני משליטך עליהם , אלא אף אותם שהגלית בימי אחז ובשנת שש לחזקיה , ביום ההוא כשאתן קהליך הנקהלים עליך (ע"פ יח' לח , ז) לחית השדה ולעוף השמים , יובל שי ליי' צבאות אל מקום הר ציון - עם שהיה עכשיו ממושך וממורט בידך , יחזרו הם ביום מפלתך; שהרבה חזרו להם מעשרת השבטים ביום מפלתו של סנחריב , ונספחו על מלכות בית דוד.