פרק יח
[א]
ה֥וֹי
אֶ֖רֶץ
צִלְצַ֣ל
כְּנָפָ֑יִם
אֲשֶׁ֥ר
מֵעֵ֖בֶר
לְנַהֲרֵי־כֽוּשׁ:
[ב]
הַשֹּׁלֵ֨חַ
בַּיָּ֜ם
צִירִ֗ים
וּבִכְלֵי־גֹמֶא֘
עַל־פְּנֵי־מַיִם֒
לְכ֣וּ׀
מַלְאָכִ֣ים
קַלִּ֗ים
אֶל־גּוֹי֙
מְמֻשָּׁ֣ךְ
וּמוֹרָ֔ט
אֶל־עַ֥ם
נוֹרָ֖א
מִן־ה֣וּא
וָהָ֑לְאָה
גּ֚וֹי
קַו־קָ֣ו
וּמְבוּסָ֔ה
אֲשֶׁר־בָּזְא֥וּ
נְהָרִ֖ים
אַרְצֽוֹ:
[ג]
כָּל־יֹשְׁבֵ֥י
תֵבֵ֖ל
וְשֹׁ֣כְנֵי
אָ֑רֶץ
כִּנְשֹׂא־נֵ֤ס
הָרִים֙
תִּרְא֔וּ
וְכִתְקֹ֥עַ
שׁוֹפָ֖ר
תִּשְׁמָֽעוּ:
ס
[ד]
כִּי֩
כֹ֨ה
אָמַ֤ר
יְהוָה֙
אֵלַ֔י
אֶשְׁקֳוטָ֖ה
וְאַבִּ֣יטָה
בִמְכוֹנִ֑י
כְּחֹ֥ם
צַח֙
עֲלֵי־א֔וֹר
כְּעָ֥ב
טַ֖ל
בְּחֹ֥ם
קָצִֽיר:
[ה]
כִּֽי־לִפְנֵ֤י
קָצִיר֙
כְּתָם־פֶּ֔רַח
וּבֹ֥סֶר
גֹּמֵ֖ל
יִֽהְיֶ֣ה
נִצָּ֑ה
וְכָרַ֤ת
הַזַּלְזַלִּים֙
בַּמַּזְמֵר֔וֹת
וְאֶת־הַנְּטִישׁ֖וֹת
הֵסִ֥יר
הֵתַֽז:
[ו]
יֵעָזְב֤וּ
יַחְדָּו֙
לְעֵ֣יט
הָרִ֔ים
וּֽלְבֶהֱמַ֖ת
הָאָ֑רֶץ
וְקָ֤ץ
עָלָיו֙
הָעַ֔יִט
וְכָל־בֶּהֱמַ֥ת
הָאָ֖רֶץ
עָלָ֥יו
תֶּחֱרָֽף:
ס
[ז]
בָּעֵת֩
הַהִ֨יא
יוּבַל־שַׁ֜י
לַיהוָ֣ה
צְבָא֗וֹת
עַ֚ם
מְמֻשָּׁ֣ךְ
וּמוֹרָ֔ט
וּמֵעַ֥ם
נוֹרָ֖א
מִן־ה֣וּא
וָהָ֑לְאָה
גּ֣וֹי׀
קַו־קָ֣ו
וּמְבוּסָ֗ה
אֲשֶׁ֨ר
בָּזְא֤וּ
נְהָרִים֙
אַרְצ֔וֹ
אֶל־מְק֛וֹם
שֵׁם־יְהוָ֥ה
צְבָא֖וֹת
הַר־צִיּֽוֹן:
פ
פרק יח
(א)
הוי
ארץ
צלצל
כנפים
-
'צלצל'
הוא
גוף
העוף.
הוי
על
אותה
אומה
השוטחת
קלעיה
ופורסת
נסיה
בתורני
ספינותיה
,
כנשר
הזה
המיצל
בכנפיו
ומגין;
הוא
העם
היושב
מעבר
לנהרי
כוש;
הוא
סנחריב
מלך
אשור.
(ב)
השולח
בים
צירים
ובכלי
גמא
-
הם
ספינות
קטנות
העשויות
מגומא
כדי
שילכו
מהר.
לכו
מלאכים
קלים
אל
עם
(בנוסחנו:
גוי)
ממושך
וממורט
(בנוסחנו:
ומורט)
-
אל
ישראל
שהוא
ממושך
ונמרט
ונתגורר
בין
האומות.
אל
עם
נורא
-
אל
עם
שדתיהם
שונות
מכל
עם
מן
הוא
והלאה
-
מיום
שבא
לעולם
והלאה;
ודבר
זה
גורם
להן
שאין
להם
אהבה
עם
כל
אומה
ולשון
,
ולא
תגורו
שיבא
להם
מעיר
אחרת
לעזור.
גוי
קו
קו
ומבוסה
-
גוי
נתרוקן
ומטולטל.
ומבוסה
-
נידש
,
כלומר:
גוי
שעשוי
דייש
למלכיות.
אשר
בזאו
נהרים
ארצו
-
כל
האומות
משתעבדות
בישראל
,
שאין
לך
אומה
בעולם
שלא
שיעבדה
בהם;
אף
אתם
,
אם
אתם
הולכים
עליהם
,
יכול
תוכלו
להם.
וכן
דרך
המלך
,
כשמשלח
לגיונותיו
אל
גוי
מרחוק
לכבוש
אותם
,
מבטיחם
לומר:
אל
תיראו
ואל
תחתו
,
כי
הגוי
הזה
והממלכה
הזו
אשר
אני
משלח
אתכם
אצלם
,
גוי
רפה
הוא
ונוח
לכובשו;
לחזק
את
לבם
לקראת
המלחמה.
אבל
הפותרים
שפתרו
(ראה
רש"י):
אל
עם
נורא
-
אומה
שנעשו
לה
נוראות
מן
הוא
והלאה
-
מיום
שבאה
לעולם
והלאה
,
טועים
מכמה
דברים
,
ואינם
שמים
על
לב
,
שאין
דרך
מלך
המשלח
ליגיונותיו
לישא
אל
גוי
וממלכה
חרב
,
לייראם
ולבהלם
,
לומר
להם:
לכו
מלאכים
קלים
אל
גוי
שהוא
מלומד
בנוראות;
פן
יחדלו
לצאת
אליהם
,
וימצאו
תשובה
לדבריהם:
גם
אנו
אם
נצא
אליהם
לצבא
לא
נוכל
להם
,
כי
בוראם
עושה
להם
נפלאות.
דבר
אחר:
גוי
קו
קו
-
גוי
שאין
לך
אומה
שאל
היה
מעלה
ופוקד
עוונה
עליה
,
כשם
שפוקד
עליה
אלהיה
של
אומה
זו
שאני
משלח
אתכם
אצלה
,
שמודד
לה
מדה
במדה;
כי
כאשר
יחטא
לו
,
קורא
למשפחות
ממלכות
,
ונשא
נס
לגוים
מרחוק
ושרק
לו
מקצה
הארץ
,
והנה
מהרה
קל
יבא
לפרוע
מהם
(ע"פ
יש'
ה
,
כו);
גם
עתה
עלו
עליהם
,
כי
אלהיהם
אין
עמם.
(ג)
כל
יושבי
תבל
ושוכני
ארץ
כנשוא
נס
הרים
תראו
-
לראות
מרחוק
תיראו.
וכתקוע
שופר
להשמיע
לרבים
תשמעו
-
בניסים
שאני
עושה
להם
מסנחריב
,
תראו
ותשמעו
כנס
על
ההרים
וכקול
שופר.
(ד)
כי
כה
אמר
יי'
אלי
אשקוטה
ואביטה
במכוני
כחום
צח
עלי
אור
-
כה
אמר
יי':
אשקיט
ואניח
לעמי
ישראל
,
ואביטה
להטיב
להם
,
ונחמות
אביא
להם
מהרה
,
ויזהירו
ויתענגו
בטובי
כחום
צח
-
ברור
,
בתקופת
תמוז
,
כזוהר
הרקיע
בטהרתו.
עלי
אור
-
זה
השמש
,
כי
אז
יצא
השמש
בטהרתו
,
בגבורתו.
דבר
אחר:
אשקוטה
ואביטה
במכוני
-
זהו
שאמר
הכתוב
"למען
ציון
לא
אחשה
ולמען
ירושלם
לא
אשקט
עד
יצא
כנוגה
צדקה"
(יש'
סב
,
א);
כי
כה
אמר
יי'
אלי:
איך
אשקוט
בהביטי
במכוני
אשר
הוא
חרב?
לא
אשקוט
עד
אשר
יצא
אורו
כחום
צח
עלי
אור
,
ויתענגו
בו
ישראל
כאשר
יתענג
האדם
בעב
טל
כשהחמה
בחזקתה
בזמן
קציר
"כצנת
שלג
ביום
קציר"
(מש'
כה
,
יג).
דבר
אחר:
אשקוטה
ואביטה
במכוני
כחום
צח
עלי
אור
-
כחמה
צלולה
הזורחת
לאחר
ירידת
גשמים
ומבשלת
את
הפירות;
הוא
אור
הוא
גשם
,
כמה
דתימר
"ועתה
לא
ראו
אור"
(איוב
לז
,
כא);
וכן
"כי
טל
אורות
טלך"
(יש'
כו
,
יט);
כעב
טל
ביום
(בנוסחנו:
בחם)
קציר
-
שכשמחממת
החמה
את
הקוצרים
ובא
עליהם
עב
טל
ומצננם
והם
שמחים
,
כן
אהיה
בעשותי
שפטים
במלך
אשור
,
וניחמתי
בו.
(ה)
כי
לפני
קציר
כתם
פרח
-
כתם
פרח
התבואה
,
שזהו
סמוך
לקציר;
ולפני
שבוסר
גומל
יהיה
נצה
-
קודם
שבוסר
גומל
הנצה
,
שמה
שהוא
עכשיו
נצה
,
יעשה
בוסר
גומל;
כדרך
ענבי
הגפן
,
שכתחלה
יצא
ציץ
ואחר
כך
יעשה
בוסר
גומל;
הוא
שאמרו
רבותינו
(ראה
ברכות
לו
,
ב):
הוא
בוסר
,
הוא
גירוע
,
הוא
פול
הלבן;
ובלעז
קורין
אותו
'אייגרץ'.
ובארץ
ישראל
נעשים
הענבים
כבר
לפני
הפסח
בוסר
גומל
,
ואז
היתה
יום
מפלתו
של
סנחריב
קודם
שיגיע
זמן
קציר.
כתם
פרח
-
כשכלה
הפרח
מן
הפרי
קודם
שהבוסר
יגמל
,
וטרם
שיהא
נצה
סמדר.
וכרת
הזלזלים
-
הם
פאורות
הגפן
שקורין
בלעז
'קרייפלונש'.
הסיר
התז
-
יכרת
יי'
אוכלוסי
סנחריב
,
הראשים
ודלת
ההמון.
(ו)
יעזבו
יחדו
לעט
(בנוסחנו:
לעיט)
הרים
ולבהמת
הארץ
וקץ
עליו
העיט
וכל
בהמת
הארץ
עליו
תחרף
-
שינתנו
לעוף
השמים
ולבהמת
הארץ
ימי
קיץ
וחורף.
(ז)
ביום
ההוא
(לפנינו:
בעת
ההיא)
יובל
שי
ליי'
צבאות
עם
ממושך
וממורט
(בנוסחנו:
ומורט)
עם
נורא
מן
הוא
והלאה
-
ובאיזה
מקום
יובלו
שי?
אל
מקום
שם
יי'
צבאות
,
הוא
הר
ציון.
וכפוף
עצמך
למקרא
והבן
במעגל
הצדק
לנחותך
דרך
אמת:
למעלה
(פס'
ב)
הוא
אומר
שסנחריב
מצוה
לעבדיו:
"לכו
מלאכים
קלים
אל
עם
ממושך
וממורט"
ובוזו
את
ארצם
כשם
ש"בזאו"
שאר
"נהרים
ארצו"
,
ושבו
בהם
גם
אתם
שֶבִי.
ומה
הקדוש
ברוך
הוא
משיבו?
לא
תאמר
אותם
שלא
הגליתם
,
הם
שבט
יהודה
ובנימן
,
שלא
הגלם
סנחריב
כשהגלה
לעשרת
השבטים
,
שאיני
משליטך
עליהם
,
אלא
אף
אותם
שהגלית
בימי
אחז
ובשנת
שש
לחזקיה
,
ביום
ההוא
כשאתן
קהליך
הנקהלים
עליך
(ע"פ
יח'
לח
,
ז)
לחית
השדה
ולעוף
השמים
,
יובל
שי
ליי'
צבאות
אל
מקום
הר
ציון
-
עם
שהיה
עכשיו
ממושך
וממורט
בידך
,
יחזרו
הם
ביום
מפלתך;
שהרבה
חזרו
להם
מעשרת
השבטים
ביום
מפלתו
של
סנחריב
,
ונספחו
על
מלכות
בית
דוד.