מאגר הכתר ישעיהו פרק כב עם פירוש רש"י

פרק כב
(א) גיא חזיון - היא ירושלם , גיא שנתנבאו עליה רוב הנבואות. כי עלית כולך לגגות - כשבא עליהם חיל , עולים על גגותיהם לראות החיל ולהלחם. ורבותינו פירשוהו על כהנים , שעלו לגגו של היכל ומפתיחות העזרה בידם , כדאיתא במסכת תענית (כט , א). ומדרש אגדה אומר , שהיו גסי הרוח; באיכה רבתי (פתיחתא כד). (ב) תשואות מליאה - עיר שהיתה מליאה תשואות , קול רוב אדם , הומיה ועליזה , עכשיו מה לך מתאבלת? חלליך לא חללי חרב - טובים היו אילו חללי חרב היו , מעכשיו שהם חללי רעב (ע"פ איכה ד , ט). (ג) כל קציניך נדדו יחד - צדקיהו ושריו שיצאו לברוח לילה. מקשת אוסרו - אשר מאימת המורים חצים בקשת , היו נאסרים ליסגר בתוך העיר , וכל הנמצאים בך אוסרו יחדיו בזיקים , ורובם מרחוק ברחו קודם לכן. (ד) שעו מני - חדלו ממני! כך הקדוש ברוך הוא אומר למלאכי השרת (ראה איכ"ר פתיחתא כד). (ה) מבוסה - מרמס , כמו "בוססו את נחלתי" (בנוסחנו: חלקתי; יר' יב , י) וכמו "כגבורים בוסים בטיט חוצות" (זכ' י , ה). מקרקר קיר - יום קירקור קיר החומה. ושוע אל ההר - וקול שוועה לנוס אל ההרים , להמלט. (ו) נשא אשפה - אשפות חצים (ראה איכ"ר פתיחתא כד) 'קוייברי' בלעז. וקיר ערה - תירגם יונתן: "ועל שורא דבקו תריסין" , והוא כמו "ערות על יאר" (יש' יט , ז); "ומתערה כאזרח רענן" (תה' לז , לה). ויש לפרש וקיר ערה מגן: 'קיר' - שם העיר , כמו "ויגלה קירה" (מ"ב טז , ט) - בני אותה מדינה גילו מגיניהם על ירושלם. (ז) שות שתו השערה - שמו מצור על השערים; ומתרגמינן: "ופרשין ממנו על תרעין". ודוגמתו יש במלכים במלחמת בן הדד: "שימו... על העיר" (מ"א כ , יב). (ח) ויגל - לשון 'גילוי'. מסך יהודה - הוא בית המקדש , שהיה מגין ומסכך עליהם. ותבט ביום ההוא - תחבולות להלחם בם. אל נשק בית היער - הם 'מגינים' , שלש מאות ומאתים צנה שעשה שלמה "ויתנם המלך בית יער הלבנון" (מ"א י , יז). (ט) בקיעי - ביקועי החומה ראיתם כי רבו; ותקבצו את מי הברכה - תירגם יונתן: "וכנשתון ית עמא למי בריכתא ארעיתא" , שהיא אצל ביקועי עיר דוד להלחם שם , לפי שראיתם שיש שם תורפה של ירושלם ונוחה ליכבש משם. (י) ואת בתי ירושלם ספרתם כמה בתים יש לכל אחד ואחד , שיתצו מהם לפי חשבון , כדי לקחת האבנים והעצים לבצר החומה. לבצר - להחזיק , לשון "ערים בצורות" (במ' יג , כח). (יא) ומקוה עשיתם - אגם מים להיות חוזק לעיר בין החומותים , החומות הכפולות: חיל וחומה , ובין מי הברכה הישנה. ולא הבטתם אל עושיה - אם תאמרו: אף חזקיהו עשה כן , שנאמר "ויתחזק ויבן את כל החומה הפרוצה ויעל על המגדל (לפנינו: המגדלות) ולחוצה החומה האחרת (בנוסחנו: אחרת) ויחזק את המלוא עיר דוד" (דה"ב לב , ה)? - חזקיהו "ביי' אלהי ישראל בטח" וגו' (מ"ב יח , ה) , אבל אתם , בימי יהויקים וצדקיהו , לא הבטתם אל עושיה , ויוצרה מרחוק - מאז שברא את העולם עלת ירושלם ובית המקדש במחשבה. לא ראיתם - לא חשבתם. (יג) והנה ששון ושמחה - הקדוש ברוך הוא כביכול אבל לפניו , ואתם אוכלים ושמחים. כי מחר - בעולם הבא נמות; הנביאים אומרים לנו מאת הקדוש ברוך הוא , שלא יהא לנו חלק לעולם הבא; נעשה לנו הנאה בחיינו. (יד) עד תמותון - תירגם יונתן: "מותנא תיניינא" לעולם הבא. (טו) אל הסוכן - בעל הנאה היה , כמו "ותהי לו סוכנת" (מ"א א , ב). ומדרש אגדה אומר: היה מן סכני ובא לירושלם; בויקרא רבא (ויק"ר ה , ה). אשר על הבית - ממונה היה על בית המקדש; יש אומרים: כהן גדול , ויש אומרים: אמרכל (ראה שם). (טז) מה לך פה - הכתוב מגנהו , לפי שרצה להסגיר את חזקיהו למלך אשור , כדאמרינן בסנהדרין (כו , א) , כתב פיטקא ושדא בגירא: שבנא וסיעתו השלימו , חזקיה וישעיה לא השלימו. חצבי מרום קברו - שחצב לו קבר בקברי בית דוד ליקבר בין המלכים , לכך הוא אומר: מה ירושה לך בקברות הללו? ומי לך פה - ומי ממשפחתך קבור כאן? [חצבי - יו"ד יתירה כמו "שוכני סנה" (דב' לג , טז); "מקימי מעפר דל" (תה' קיג , ז)]. (יז) טלטלה גבר - כהדין תרנוגלא דמטלטל מאתר לאתר. ורבותינו אמרו (ראה סנה' כו , א): טילטולא דגברא קשה מדאיתתא. ועטך עטה - כמו "ויעט בהם" (ש"א כה , יד) - לשון 'עיט': יפריחך כעוף בגלות. ורבותינו אמרו (ראה ויק"ר ה , ה): צרעת פרחה בו , כמה דאת אמר "על שפם יעטה" (וי' יג , מה). (יח) צנוף יצנפך - [כמצנפת המקפת את הראש] יקיפך אויבים ומציקים. כדור - "כשור מקף" (ת"י); רבותינו פירשוהו (ראה ויק"ר ה , ה) לשון 'כדור' , שקורין 'פלוטא' (בלעז) , שמקבלין אותו וזורקין אותו מיד אל יד. אל ארץ רחבת ידים - "בכסיפיא המקום" (עז' ח , יז). שמה תמות - ולא תקבר בקברי בית דוד ושמה יהיו מרכבות כבודך נהפכים לך לקלון בית אדניך שבקשת. (יט) וממעמדך - ומשימושך במקדש יהרסך. (כ) לאליקים - הוא היה על הבית כשנפל סנחריב (ראה יש' לו , ג) כמו שמצינו , כשיצא אל רב שקה , וגלה לו שבנא וסיעתו וגררוהו בזנבי סוסיהם , כדאיתה בסנהדרין (כו , א) , שכשהלך סנחריב אל תרהקה מלך כוש שטף שבנא וסיעתו והלך [כך שנינו בסדר עולם (סע"ר כג)]. (כב) מפתח בית דוד - תירגם יונתן: "מפתח בית מקדשא ושולטן בית דוד". (כג) ותקעתיו יתד במקום נאמן - "ואמניניה אמרכל מהימן משמש באתר קיים" , [תרגם יונתן נאמן: לשון 'קיום' , מקום שהוא נאמן , נשענים עליו כי לא ימוט;] סֵרֵס את המקרא ותרגמו: ותקעתיו יתד נאמן במקום. (כד) הצאצאים והצפיעות - תירגם יונתן: "בניא ובני בניא". ומנחם חיברו (מחברת: 'צפע') עם "צפיעי הבקר" (יח' ד , טו) , לימד שהוא לשון עוללים דקים היוצאים ממעי אימן; ויהיה 'צפיע' לשון 'יציאה' , דבר היוצא. כל כלי הקטן - הקטנים שבמשפחתם יהיו מתפארים בו ונסמכים עליו. מכלי האגנות עד (בנוסחנו: ועד כל) כלי הנבלים - תירגם יונתן: "מכהנייא לבושי איפודא עד בני לוי אחדי ניבלין"; ויהיה אגנות - לשון כלי שרת , שמשרתין בהן הכהנים במקדש. (כה) תמוש היתד - גדולתו של שבנא. ונכרת המשא אשר עליה - בני משפחתו וסיעתו הנסמכים עליו והתולים בו כלי תפארתם. ולפי שדימהו ליתד , דימה המתפארים בו ונשענים עליו למשא שמטעינים על היתד. ויש פותרים אותו: ותתקיים הנבואה שנתנבאת עליו.