מאגר הכתר ישעיהו פרק ג עם פירוש ראב"ע

פרק ג
(א) כי - יתכן היות זאת הפרשה פירוש הארזים וההרים וכלם (יש' ב , יג - יט); או יתכן שתהיה דבקה עם "חדלו לכם מן האדם" (יש' ב , כב) , והוא הנכון בעיני. משען ומשענה - דרך צחות , והטעם: כל משען; ופירושו: כל משען לחם ומים. (ב) גבור - שיש לו כח. ואיש מלחמה - שהוא רגיל. שופט - שישאלנו שיורנו בדרך הישרה בדת , וכן הנביא , גם הקוסם - בחכמת המזלות. זקן - שנסה דברי העולם. (ג) שר... וחכם חרשים - הוא האומן. ונבון לחש - אפילו המבין ללחוש הנחשים; ויש אומרים (מחברת: 'לחש'): מגזרת "מתלחשים" (ש"ב יב , יט). (ד) ונתתי - תי"ו תעלולים נוסף , מגזרת "עולל" (יר' ו , ט) , והנה הוא שם התואר; "גם אני אבחר בתעלוליהם" (יש' סו , ד) - שֵם. (ה) ונגש - בניין 'נפעל' , כמו "נצב לריב" (להלן , יג). ויש אומרים כי הנו"ן שורש , מהבניין הכבד הדגוש. ירהבו - כמו 'ישלטו וינצחו' , כמו "המחצבת רהב" (יש' נא , ט). (ו) כי... בית אביו - משפחתו. שמלה לכה - אע"פ שהוא בה"א , הוא כמו חביריו. והטעם: לא נבקש ממך שתתן לנו שמלה. והמכשלה - הטעם על ירושלם , וכן כתב "כי כשלה" (להלן , ח); כדרך בן אדם שידבר כן בעת הכעס. (ז) ישא - ישבע , כמו "לא תשא את שם יי'" (שמ' כ , ז). חובש - כמו חובש מוּכָה , והטעם: עוצר , וכתיב "יורש עצר" (שו' יח , ז). ואין שמלה - אפילו לנפשי. (ח) לשונם ומעלליהם - כל דיבורם וכל מעשיהם לפאת השם. למרות - פתחות הלמ"ד בעבור ה"א הבניין החסר , וכמוהו "לנחותם הדרך" (שמ' יג , כא). וטעם עיני - בפרהסיא. (ט) הכרת - יש אומרים: מגזרת 'כרת'. והישר: מגזרת "הכירוהו" (איוב ב , יב) , והדגש לחסרון הנו"ן , והנה נראה במלת "ינכר שונא" (מש' כו , כד); והטעם: מי שיכיר בפנים לדעת תולדת הגוף , הם יענו ויודו דרך האמת , אין צריך לעדים , על כן וחטאתם כסדום הגידו. וטעם לא כחדו - כי המכחד עוד יש לו מעט בושת. (י) אמרו - יש אומרים: שַבְּחו , כמו "את יי' האמרת" (דב' כו , יז); והישר בעיני שהוא מלשון 'אמירה' , בלב ובפה. יאכלו - כל הצדיקים , והיא דרך קצרה; והטעם , שלא תחשוב כי צדיק אחד לבדו יאכל פרי מעלליו. וטעם זה הפסוק דבק עם "אוי לנפשם" (לעיל , ט). (יא) אוי - יש אומרים כי רע הוא תואר 'גוי' , והנכון שהוא תואר רשע. (יב) עמי - כל אחד מנוגשיו הוא 'עולל' , והמ"ם נוסף; והוא תואר השם , ואיננו פועל. אל"ף מאשריך תחת יו"ד , כי אותיות יהו"א מתחלפין , כמו "אשרו חמוץ" (יש' א , יז); והטעם: הראויים שיְיַשְרוּךָ , המה יתעוך. בלעו - שחתו , עד לא יִוָדַע הדרך. (יג) נצב - על כן נצב השם לריב. ואיננו שֵם , כי אם שם הפועל מהבניין הכבד הנוסף , וכמוהו לדין; והטעם: על גזירותיו. עמים - טעמו: רבים , כמו "עמים הר יקראו" (דב' לג , יט). (יד) יי' - טעם ואתם: איך תשפטו עמי , ואתם בערתם הכרם? כמו 'רעיתם' , כמו "ובער בשדה אחר" (שמ' כב , ד). והכרם הם ישראל. (טו) מלכם - דגשות הלמ"ד בעבור חסרון ה"א 'מה' , והם שתי מלות , כמו "מזה בידך" (שמ' ד , ב). תטחנו - כמו 'תשחקו'; דרך משל על הקלון והבזיון. (טז) ויאמר. ומשקרות - המסתכלות הרבה , ובדברי רבותינו ז"ל (ב"ר יח , ב): 'סקרנית'. וטפוף - יש אומרים (מחברת: 'טף'): מלשון דבור , כמו "והטף אל דרום" (יח' כא , ב); ואיננו נכון בדקדוק. ואחרים אמרו (ראה השרשים: 'טפף') כי הוא מגזרת תרגום בארמית "אשר הציף" (דב' יא , ד) , כאדם שיצוף על פני המים. ויש אומרים (אבן בלעם) כי הוא מגזרת "טף" (אס' ח , יא) , והוא הישר בעיני , והטעם: הולכות מהלך טף. תעכסנה - תשימנה עכסים ברגליהם , כמשפט הגברים הרוכבים; ויש אומרים כי העכסים משמיעות קול. (יז) ושפח - כמו "מספחת היא" (וי' ג , ו) , ואם הוא בשי"ן , והנה כן "בשורי מהם" (הו' ט , יב). פתהן - יש אומרים (ראה רס"ג תרגום): חסר אל"ף 'פאתהן' , והטעם: פאת ראשיהן. והנכון בעיני שהוא מגזרת "והפותות" (מ"א ז , נ) , רמז לאחוריהן; והנה הזכיר למעלה ומטה. יערה - יגלה. (יח) ביום. העכסים - הם ברגלים. השביסים - אין לו אח; ויש אומרים כי הם בשוקים. והשהרונים - כדמות ירח בחגורה , מגזרת ארמית; ועל דעת רבים (ראה אבן בלעם) כן "אגן הסהר" (שה"ש ז , ג). (יט) הנטיפות - אין רע לו; יש אומרים: בשֵעָר. והשרות - באזנים; והוא תרגום ארמית לדעת אחרים (השרשים: 'שיר'). והרעלות - מלה לבדה; בלחיים. (כ) הפארים - מגזרת "תפארת" (לעיל , יח); בידים. והצעדות - באזרוע , והעד מאצעדת שאול (ראה ש"ב א , י); כי האל"ף נוסף , כאל"ף "אזרוע" (ראה יר' לב , כא). והקשורים - ידועים , בגרון. ובתי הנפש - על החזה , שהוא בית הנפש , כי בו הוא הלב. והלחשים - כתבים כתובים בזהב ובכסף , על דרך 'לחישה'. (כא) הטבעות - באצבעות. ונזמי האף - פירשתיו (בר' כד , כב). (כב) והמחלצות - אלה בגדים , כמו "וקח לך את חליצתו" (ש"ב ב , כא). והמעטפות - יש אומרים בלבוש , תתעטף בו האשה; ויש אומרים: מחלצות - חלוק ומעטפות - מכנסים. והמטפחות - כמו "הבי המטפחת אשר עליך" (רות ג , טו). והחריטים - יש אומרים כדמות 'טלת' , קרוב מלשון ישמעאל; או הוא מגזרת "בחרט אנוש" (יש' ח , א) , כאשר אפרש עוד. (כג) והגליונים - כמו "גליון גדול" (יש' ח , א). והסדינים - כמו "סדין עשתה" (מש' לא , כד). והצניפות - בראש. והרדידים - 'טלת' בלשון ישמעאל. והכלל , כי כל אלה הם מלבושים , וישתנו כמנהג המקומות. (כד) והיה. בושם - יעמיד הבשר ויחזקנו. והנה מק קרוב מהפך , והוא מפעלי הכפל , ומגזרתו "תמקנה בחוריהן" (זכ' יד , יב). נקפה - שם , והנו"ן שורש , והוא קרוב מגזרת "ונקף סבכי היער" (יש' י , לד) , וטעמו כעין 'כריתות'. מעשה מקשה - גלוח שער בשוה , כמו "ולא עשה רגליו" (ש"ב יט , כה). פתיגיל - חלוק דק מרוקם , יושם על כל המלבושים. כי תחת יופי - אמר הגאון: כי ההפך שהוא תחת , יותר יפה להם. ואחרים אמרו שמלת כי מגזרת "כויה" (שמ' כא , כה) , וכמוהו "אף ברי" (איוב לז , יא) , שהוא מגזרת 'רווי'; ואיננו נכון בדקדוק , כי וי"ו 'כויה' שורש. ולפי דעתי שהוא כך: כי תחת יופי יעשו המק והנקפה והקרחה. (כה) מתיך - הטעם: תתאלמנה הנשים בעבור מות אנשיהם בחרב. ומלת מתיך מושכת עצמה ואחרת עמה , כמו "והנבואה עודד הנביא" (דה"ב טו , ח) , וכן הוא: ומתי גבורתך. (כו) ואנו - כמו "לא אכלתי באוני" (דב' כו , יד) , והוא מהשניים הנראים. ובאה המלה כמו "וסרו הצפרדעים" (שמ' ח , ז) - מלרע. פתחיה - שב אל "ציון" הנזכרת בראש הפרשה (לעיל , טז) , והטעם: חסרון הזכרים. ונקתה - כמו "נקיון שינים" (עמ' ד , ו). לארץ תשב - שב אל ציון.