פרק לב
[א]
הן
לצדק
ימלך־מלך
ולשרים
למשפט
ישרו:
[ב]
והיה־איש
כמחבא־רוח
וסתר
זרם
כפלגי־מים
בציון
כצל
סלע־כבד
בארץ
עיפה:
[ג]
ולא
תשעינה
עיני
ראים
ואזני
שמעים
תקשבנה:
[ד]
ולבב
נמהרים
יבין
לדעת
ולשון
עלגים
תמהר
לדבר
צחות:
[ה]
לא־יקרא
עוד
לנבל
נדיב
ולכילי
לא
יאמר
שוע:
[ו]
כי
נבל
נבלה
ידבר
ולבו
יעשה־און
לעשות
חנף
ולדבר
אל־יהוה
תועה
להריק
נפש
רעב
ומשקה
צמא
יחסיר:
[ז]
וכלי
כליו
רעים
הוא
זמות
יעץ
לחבל
ענוים
עניים
באמרי־שקר
ובדבר
אביון
משפט:
[ח]
ונדיב
נדיבות
יעץ
והוא
על־נדיבות
יקום:
ס
[ט]
נשים
שאננות
קמנה
שמענה
קולי
בנות
בטחות
האזנה
אמרתי:
[י]
ימים
על־שנה
תרגזנה
בטחות
כי
כלה
בציר
אסף
בלי
יבוא:
[יא]
חרדו
שאננות
רגזה
בטחות
פשטה
וערה
וחגורה
על־חלצים:
[יב]
על־שדים
ספדים
על־שדי־חמד
על־גפן
פריה:
[יג]
על
אדמת
עמי
קוץ
שמיר
תעלה
כי
על־כל־בתי
משוש
קריה
עליזה:
[יד]
כי־ארמון
נטש
המון
עיר
עזב
עפל
ובחן
היה
בעד
מערות
עד־עולם
משוש
פראים
מרעה
עדרים:
[טו]
עד־יערה
עלינו
רוח
ממרום
והיה
מדבר
לכרמל
וכרמל
והכרמל
ליער
יחשב:
[טז]
ושכן
במדבר
משפט
וצדקה
בכרמל
תשב:
[יז]
והיה
מעשה
הצדקה
שלום
ועבדת
הצדקה
השקט
ובטח
עד־עולם:
[יח]
וישב
עמי
בנוה
שלום
ובמשכנות
מבטחים
ובמנוחת
שאננות:
[יט]
וברד
ברדת
היער
ובשפלה
תשפל
העיר:
[כ]
אשריכם
זרעי
על־כל־מים
משלחי
רגל־השור
והחמור:
ס