מאגר הכתר ישעיהו פרק מ עם פירוש ראב"ע

פרק מ
(א) נחמו נחמו - נדבקה זאת הפרשה , בעבור שהזכיר למעלה (יש' לט , ו - ז) כי כל אוצרות המלך , גם בניו , יגלו לבבל , על כן אחריו זאת הנחמות. ואלה הנחמות הראשונות , מחצי הספר , על דעת רבי משה הכהן נוחו עדן , על בית שיני; ולפי דעתי הכל על גלותינו , רק יש בתוך הספר דברי גלות בבל , לזכר כי כורש ששלח הגולה , ואולם באחרית הספר דברים הם לעתיד , כאשר אפרש (יש' נב , א). ודע כי מעתיקי המצות ז"ל אמרו (ב"ב טו , א) , כי ספר שמואל כתבו שמואל , והוא אמת עַד "וימת שמואל" (ש"א כה , א) , והנה דברי הימים (דה"א ג , יט - כד) יוכיח , ששם דור אחר דור לבני זרובבל; והעד: "מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו" (יש' מט , ז); ויש להשיב: כאשר ישמעו שם הנביא , ואם איננו; והמשכיל יבין. ומלת נחמו - דברי השם לנביאיו , או לגדולי העם. וטעם פעמַיִם: דרך מהירות , או רגע אחרי רגע. (ב) דברו - לעולם 'דבור על לב' להסיר העצב והדאגה שעברה , וכן "וידבר על לבם" (בר' נ , כא). וטעם ירושלם - כנסת ישראל. כי מלאה צבאה - מלאו ימיה , וכמוהו "כל ימי צבאי איחל" (איוב יד , יד); "הלא צבא לאנוש" (שם ז , א). והמפרשים (ראה רס"ג תרגום) אמרו שהוא כמשמעו; והראשון הוא הנכון. כי נרצה - נשלם ותם , כמו "עד ירצה כשכיר יומו" (איוב יד , ו); "אז תרצה הארץ" (וי' כו , לד); כטעם "תם עונך" (איכה ד , כב). כפלים - מצרות שלקח כל גוי. בכל חטאותיה - בעבור כל חטאותיה. (ג) קול קורא - הם המבשרים. פנו - יאמר לכל גוי. דרך יי' - הטעם: אלה שהיו בגלות שישובו להר הקודש , וזה הוא דרך יי'. ישרו - הטעם כפול. (ד) כל גיא ינשא - שהוא שפל , אז ינשא. והנה גיא איננו סמוך , כמו "גיא המון גוג" (יח' לט , יא); ויתכן שתחסר מלת 'גיא כך וכך' , כמו "מה מליל" (יש' כא , יא). והטעם , שיבאו השבים בלא יגיעה. העקוב - כמו "עקוב הלב" (יר' יז , ט) , והוא הפך מישור. והרכסים - מגזרת "מרכסי איש" (תה' לא , כא) , כטעם 'מקום מעוות'. (ה) ונגלה - כאשר יחדש השם זה הפלא , אז יראה כבוד יי'. כי פי יי' דבר - אלה הנבואות. (ו) קול - דבק ב"כבוד השם" (לעיל , ה) , כי השם דברו יקום לבדו , ולא כבן אדם. וטעם קול אומר קרא - הוא המלאך , שיאמר לנביא קרא. כל הבשר חציר - כחציר , כמו "כי שמש ומגן יי'" (תה' פד , יב). כציץ השדה - "בבקר יציץ וחלף ולערב ימולל ויבש" (תה' צ , ו). (ז-ח) יבש חציר - הוא הצמח הלח , וכן בלשון ישמעאל. נשבה בו - כמו "מרחפת" (בר' א , ב) , מגזרת "וישב אותם אברם" (שם טו , יא) , ואם הם שני בנינים. אכן - כחציר כל העם. יבש - אחר היותו כחציר ייבש , ואחר היותו כציץ הנו כנבל , רק דבר השם יקום - כמו 'יעמד' - ואין מי ישיבנו. כי רוח יי' - והטעם: הרוח שישלח נושב בחציר , וייבש. (ט) על הר. מבשרת ציון - הטעם: על עדה , ולא נקבה ממש. (י-יא) הנה. בחזק יבוא - תואר היד , כי ימצא על לשון זכר , כמו "והנה בו מגלת ספר" (יח' יט , יג). הנה שכרו - שיתן שכר לחוכֵי לו (ע"פ יש' ל , יח) , וככה פעולתו - "פעלת שכיר" (וי' יט , יג) , והטעם: שכר הפועל. ולפי דעתי , שזה הטעם איננו דבק עם הפרשה , רק הוא אומר שאיננו מבקש שכר; והטעם: איננו כרועה שכיר , על כן אחריו עדרו ירעה כרועה , ובחיקו ישא מי שלא יוכל ללכת , עלות , הם ההרות , שיעלו עליהם הזכרים , ינהלם בלט. וזה הטעם , שהשם יקבץ בני הגולה , ויחבוש הנשברים (ע"פ יח' לד , טז). (יב) מי - והתמהים איך יהיה זה , והלא השם ברא הכל , וידע כמה מים יש בים , כאילו מדדם בשעלו - היד , כמו "בשעלי שעורים" (יח' יג , יט) - ושמים , שנטע כיריעה (ע"פ תה' קד , ב ויש' נא , טז) , ידע מדתם , כי הוא בראם בגבורתו כפי החכמה , כאילו מדדם בזרת; וכדרך בן אדם דבר הכתוב. וכל - כמו מדד , ותרגום "וימדו בעמר" (שמ' טז , יח) - "וכלו". בשליש - כמו "משורה" (דה"א כג , כט); ויתכן להיותו מגזרת 'שלש' , לכן לא נדע היום איך יהיו המדות הקדמונים; וכן "ותשקמו בדמעות שליש" (תה' פ , ו). ושקל בפלס - הוא הנקרא 'קריסטון' (בלעז) , הוא שיש לו זרוע ארוך , והוא מגזרת "פלס מעגל" (מש' ד , כו). וגבעות במאזנים - והטעם , שישים בכף מאזנים גבעה , ובכף האחר - אחרת; וזה דרך משל. (יג) מי - אמר הגאון , כי לא הזכיר הרוח עם השלשה המוסדים (ראה לעיל , יב); ואמר (רס"ג משלי ע' קצט) כי יי' - תשובה , כאילו אמר: מי תיכן הרוח? והתשובה: השם. ולפי דעתי שזה איננו נכון , בעבור שהכתוב הוא: את רוח; ומה טעם עצתו יודיענו? וכן פירושו: מי תכן רוח השם? וסמך הרוח אליו , כמו "ורוח אלהים מרחפת" (בר' א , ב); ומי הראשון מושך אחר: ומי איש שיודיענו השם עצתו - למה ברא כן. (יד) את מי נועץ - מבניין 'נפעל' , פועל עבר , על כן הוא פתוח עי"ן: עם מי התייעץ ויבינהו - ויתן בינה לשם , ולמדו בארח משפט - ששם לכל מוסר ומוסר. וילמדהו דעת - העתידות. (טו) הן כל הגוים כמר מדלי - כטיפה הנופלת מהדלי; ואין ריע לו; וכשחק - הוא האבק דק , מגזרת "ושחקת ממנה הדק" (שמ' ל , לו); ואחר שכל בני אדם הבל נגדו: "את מי נועץ" (לעיל , יד). יטול - ישליך , כמו "ויטילו את הכלים" (יונה א , טו) , אך הוא משורש אחר; ורבי יונה המדקדק (ראה השרשים: 'טיל') אמר , כי יטול - מבניין 'נפעל' , בדרך רחוקה; או פירוש יטול - ישא , כמו "נוטל" (ש"ב כד , יב). (טז) ולבנון - ואין לשם צורך לעולות , כי אין די בלבנון לבער. טעם לבנון - שיבינו השומעים , כי הטעם: כל עצי הארץ; וכן טעם חייתו. (יז) כל - והנה הזכיר "כל הגוים" (לעיל , טו) , והם האדם , ואחר כך הצמחים והחיות (לעיל , טז) , והטעם: אחר שכל הגוים הם כאין. ומ"ם מאפס - כמ"ם "המה מהבל יחד" (תה' סב , י) , כאלו אמר: הם פחותים , מאפס הם נחשבים. והתמה מהגאון ז"ל (ראה פירושו שמ' כג , א; ראה רס"ג בראשית עמ' 197 הערה 191 ) , שאמר שבני אדם נכבדים ממלאכי השם , והלא קרא זאת הפרשה?! (יח) ואל. אל - הם בלא ה"א הדעת , כמו "אלהים... הוא יודע" (יהו' כב , כב). (יט) הפסל - הוא הנכרת מאבן או מעץ. נסך - כמו "עגל מסכה" (שמ' לב , ח). ירקענו - כמו "וירקעו את פחי הזהב" (שמ' לט , ג) , ומגזרת "רקיע" (בר' א , ו). ורתוקות - כמו "עשה הרתוק" (יח' ז , כג) , כדמות שלשלאות. (כ) המסכן - יש אומרים (השרשים: 'סכן'): המסכן - כמו "סוכן" (יש' כב , טו) , הוא המושם על האוצרות , וכן הוא: המסוכן - שהוא מסוכן על תרומה; ויש נכון שהוא תואר העץ , שהוא אצור באוצר , שהוא תרומה , לעשות ממנו פסל. יבחר - בעל התרומה. לא ימוט - לחזקנו במסמרים. (כא) הלא (בנוסחנו: הלוא) תדעו - בשקול הדעת , שהוא העיקר. הלא תשמעו - שילמדֻהו אותם אחרים. הלא (בנוסחנו: הלוא) הוגד מראש - וזה למטה מכל הדעות. מראש - מיום היותכם , ואם אין לכם דעת , הלא הבינותם מוסדות הארץ. (כב) היושב... חוג - מגזרת "ובמחוגה" (יש' מד , יג) , והטעם: הכלי העושה החוג , והוא הקו הסובב בעגול. והנה לְעֵד כי הארץ עגולה , לא רבועה , ואם אין צורך לפָסוּק , כי הדבר ידוע בראיות גמורות. וטעם היושב - שהכל מלא כבודו (ע"פ יש' ו , ג). כדוק - כשפריר (ראה יר' מג , י) , והוא קרוב מתבנית האהל. ואלה השמים אינם האופנים. וימתחם - כמו 'ויפרשם'. לשבת - תחתיו; והטעם , כי השם הוא היושב על חוג הארץ. (כג) הנותן רוזנים - סגנים , כמו "מחתת רזון" (מש' יד , כח) , כי שמות התואר ישתנו. (כד) אף - הטעם: כעצים שאבדו , כאילו לא נטעו; מבניין 'נפעל'. זורעו - מבניין שלא נקרא שם פועלו. בל שורש - פועל ה'קל'. וגם נשף - כמו "נשפת ברוחך" (שמ' טו , י). וטעם וגם - כמו 'עוד'. (כה) ואל - הטעם: יאמר לעובדי הפסל: היש בבני אדם בעיניכם נכבדים מהרוזנים והשופטים? הלא תראו שהשם ישמידם כרגע! ואשוה - אהיה שוה עמו. וטעם קדוש - כי השם קדוש מהשתוות עם אחד ממעשיו , אף כי אם מעשה ממעשיו. (כו) שאו. מי ברא אלה - הבריאות שהם שָם , ומי הוא המוציא בכל יום במספר צבאם , וזה כנגד הרואים; גם יתכן להיותו רמז לכוכבי לכת , שיש מספר ידוע לכל אחד אצל השם , רק בני קדם וכל חכמי המזלות עד היום לא יוכלו לעמוד על אמונת מספר צאת כל אחד; או ידבר על מספר הכוכבים שהם בגלגל העליון , כי אין יכולת בחכם לדעת מספרם. מרוב אונים - שיש לשם , ושהוא אמיץ כח , איש לא נעדר - והטעם , על המספר , או על עצם כל כוכב , כי איננו מת לעולם; והנה איש - כמו עצם , וכן "והאיש גבריאל" (דנ' ט , כא). (כז-כח) למה. נסתרה דרכי - אין השם רואה מה אני עושה , וככה משפטי יעבור; והטעם: יעבור ממני משפטי , ולא ישפטני על דרכי. הלא ידעת - בשקול הדעת , כי בראיות גמורות ידע המשכיל את בוראו. אם לא שמעת - שיהיה מאמין בדברי המשכילים. אלהי עולם - אלהי נצח; והטעם: כאשר היה , כן הוא , ולא ישנה. בורא קצות הארץ - כבר פירשתי בסדר בראשית (א , א) , כי בורא קרוב מגזרת 'גוזר'. וטעם קצות - הוא הקו הסובב; ועל דעת אנשי תושיה , כי הקו איננו גוף , ואחר שהוא השם עומד לעולם , והנה הארץ לְעֵד , שהוא מעמיד אותה תמיד בתוך הגלגלים על בלימה , לא ייעף ולא ייגע ואין חקר לתבונתו - והנה לעולם לא תמוש גבורתו וחכמתו. ויש אומרים (ראה אמונות ודעות ע' רמ) , כי נסתרה דרכי - רמז על הצרות , שישראל יחשבו כי השם לא ידעם , או אם ידעם , לא יוכל להושיעם. (כט) נותן - הוא; איך ייגע , והוא הנותן ליעף כח ולאשר אין אונים לו ירבה עצמה? - שֵם על משקל 'חכמה'. (ל) ויעפו - והנערים , שיש להם כח , ייעפו , והבחורים יכשלו. (לא) וקויי יי' יחליפו כח - קודם תום הכח הראשון , יבא כח אחר מהשם להם; וכמהו "אם יכרת ועוד יחליף" (איוב יד , ז); וזאת הלשון קרובה בלשון קדר. יעלו אבר - כמו 'כנף': "מי יתן לי אבר" (תה' נה , ז). ויתכן היות זה הטעם , כי ישראל שקוו השם , הוא יחזיקם וישיבם אל ירושלם , והבבליים שהם גבורים , יחלשו.