מאגר הכתר ישעיהו פרק מב עם פירוש רש"י

פרק מב
[א] הֵ֤ן עַבְדִּי֙ אֶתְמָךְ־בּ֔וֹ בְּחִירִ֖י רָצְתָ֣ה נַפְשִׁ֑י נָתַ֤תִּי רוּחִי֙ עָלָ֔יו מִשְׁפָּ֖ט לַגּוֹיִ֥ם יוֹצִֽיא:
[ב] לֹ֥א יִצְעַ֖ק וְלֹ֣א יִשָּׂ֑א וְלֹא־יַשְׁמִ֥יעַ בַּח֖וּץ קוֹלֽוֹ:
[ג] קָנֶ֤ה רָצוּץ֙ לֹ֣א יִשְׁבּ֔וֹר וּפִשְׁתָּ֥ה כֵהָ֖ה לֹ֣א יְכַבֶּ֑נָּה לֶאֱמֶ֖ת יוֹצִ֥יא מִשְׁפָּֽט:
[ד] לֹ֤א יִכְהֶה֙ וְלֹ֣א יָר֔וּץ עַד־יָשִׂ֥ים בָּאָ֖רֶץ מִשְׁפָּ֑ט וּלְתוֹרָת֖וֹ אִיִּ֥ים יְיַחֵֽלוּ: פ
[ה] כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ יְהוָ֗ה בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם רֹקַ֥ע הָאָ֖רֶץ וְצֶאֱצָאֶ֑יהָ נֹתֵ֤ן נְשָׁמָה֙ לָעָ֣ם עָלֶ֔יהָ וְר֖וּחַ לַהֹלְכִ֥ים בָּֽהּ:
[ו] אֲנִ֧י יְהוָ֛ה קְרָאתִ֥יךָֽ בְצֶ֖דֶק וְאַחְזֵ֣ק בְּיָדֶ֑ךָ וְאֶצָּרְךָ֗ וְאֶתֶּנְךָ֛ לִבְרִ֥ית עָ֖ם לְא֥וֹר גּוֹיִֽם:
[ז] לִפְקֹ֖חַ עֵינַ֣יִם עִוְר֑וֹת לְהוֹצִ֤יא מִמַּסְגֵּר֙ אַסִּ֔יר מִבֵּ֥ית כֶּ֖לֶא יֹ֥שְׁבֵי חֹֽשֶׁךְ:
[ח] אֲנִ֥י יְהוָ֖ה ה֣וּא שְׁמִ֑י וּכְבוֹדִי֙ לְאַחֵ֣ר לֹֽא־אֶתֵּ֔ן וּתְהִלָּתִ֖י לַפְּסִילִֽים:
[ט] הָרִאשֹׁנ֖וֹת הִנֵּה־בָ֑אוּ וַֽחֲדָשׁוֹת֙ אֲנִ֣י מַגִּ֔יד בְּטֶ֥רֶם תִּצְמַ֖חְנָה אַשְׁמִ֥יעַ אֶתְכֶֽם: פ
[י] שִׁ֤ירוּ לַֽיהוָה֙ שִׁ֣יר חָדָ֔שׁ תְּהִלָּת֖וֹ מִקְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ יוֹרְדֵ֤י הַיָּם֙ וּמְלֹא֔וֹ אִיִּ֖ים וְיֹשְׁבֵיהֶֽם:
[יא] יִשְׂא֤וּ מִדְבָּר֙ וְעָרָ֔יו חֲצֵרִ֖ים תֵּשֵׁ֣ב קֵדָ֑ר יָרֹ֙נּוּ֙ יֹ֣שְׁבֵי סֶ֔לַע מֵרֹ֥אשׁ הָרִ֖ים יִצְוָֽחוּ:
[יב] יָשִׂ֥ימוּ לַיהוָ֖ה כָּב֑וֹד וּתְהִלָּת֖וֹ בָּאִיִּ֥ים יַגִּֽידוּ:
[יג] יְהוָה֙ כַּגִּבּ֣וֹר יֵצֵ֔א כְּאִ֥ישׁ מִלְחָמ֖וֹת יָעִ֣יר קִנְאָ֑ה יָרִ֙יעַ֙ אַף־יַצְרִ֔יחַ עַל־אֹיְבָ֖יו יִתְגַּבָּֽר: ס
[יד] הֶחֱשֵׁ֙יתִי֙ מֵֽעוֹלָ֔ם אַחֲרִ֖ישׁ אֶתְאַפָּ֑ק כַּיּוֹלֵדָ֣ה אֶפְעֶ֔ה אֶשֹּׁ֥ם וְאֶשְׁאַ֖ף יָֽחַד:
[טו] אַחֲרִ֤יב הָרִים֙ וּגְבָע֔וֹת וְכָל־עֶשְׂבָּ֖ם אוֹבִ֑ישׁ וְשַׂמְתִּ֤י נְהָרוֹת֙ לָאִיִּ֔ים וַאֲגַמִּ֖ים אוֹבִֽישׁ:
[טז] וְהוֹלַכְתִּ֣י עִוְרִ֗ים בְּדֶ֙רֶךְ֙ לֹ֣א יָדָ֔עוּ בִּנְתִיב֥וֹת לֹא־יָדְע֖וּ אַדְרִיכֵ֑ם אָשִׂים֩ מַחְשָׁ֨ךְ לִפְנֵיהֶ֜ם לָא֗וֹר וּמַֽעֲקַשִּׁים֙ לְמִישׁ֔וֹר אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים עֲשִׂיתִ֖ם וְלֹ֥א עֲזַבְתִּֽים:
[יז] נָסֹ֤גוּ אָחוֹר֙ יֵבֹ֣שׁוּ בֹ֔שֶׁת הַבֹּטְחִ֖ים בַּפָּ֑סֶל הָאֹמְרִ֥ים לְמַסֵּכָ֖ה אַתֶּ֥ם אֱלֹהֵֽינוּ: פ
[יח] הַחֵרְשִׁ֖ים שְׁמָ֑עוּ וְהַעִוְרִ֖ים הַבִּ֥יטוּ לִרְאֽוֹת:
[יט] מִ֤י עִוֵּר֙ כִּ֣י אִם־עַבְדִּ֔י וְחֵרֵ֖שׁ כְּמַלְאָכִ֣י אֶשְׁלָ֑ח מִ֤י עִוֵּר֙ כִּמְשֻׁלָּ֔ם וְעִוֵּ֖ר כְּעֶ֥בֶד יְהוָֽה:
[כ] רָאֹ֥ית רָא֥וֹת רַבּ֖וֹת וְלֹ֣א תִשְׁמֹ֑ר פָּק֥וֹחַ אָזְנַ֖יִם וְלֹ֥א יִשְׁמָֽע:
[כא] יְהוָ֥ה חָפֵ֖ץ לְמַ֣עַן צִדְק֑וֹ יַגְדִּ֥יל תּוֹרָ֖ה וְיַאְדִּֽיר:
[כב] וְהוּא֘ עַם־בָּז֣וּז וְשָׁסוּי֒ הָפֵ֤חַ בַּחוּרִים֙ כֻּלָּ֔ם וּבְבָתֵּ֥י כְלָאִ֖ים הָחְבָּ֑אוּ הָי֤וּ לָבַז֙ וְאֵ֣ין מַצִּ֔יל מְשִׁסָּ֖ה וְאֵין־אֹמֵ֥ר הָשַֽׁב:
[כג] מִ֥י בָכֶ֖ם יַאֲזִ֣ין זֹ֑את יַקְשִׁ֥ב וְיִשְׁמַ֖ע לְאָחֽוֹר:
[כד] מִי־נָתַ֨ן לִמְשִׁוסָּ֧ה לִמְשִׁיסָּ֧ה יַעֲקֹ֛ב וְיִשְׂרָאֵ֥ל לְבֹזֲזִ֖ים הֲל֣וֹא יְהוָ֑ה ז֚וּ חָטָ֣אנוּ ל֔וֹ וְלֹֽא־אָב֤וּ בִדְרָכָיו֙ הָל֔וֹךְ וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ בְּתוֹרָתֽוֹ:
[כה] וַיִּשְׁפֹּ֤ךְ עָלָיו֙ חֵמָ֣ה אַפּ֔וֹ וֶעֱז֖וּז מִלְחָמָ֑ה וַתְּלַהֲטֵ֤הוּ מִסָּבִיב֙ וְלֹ֣א יָדָ֔ע וַתִּבְעַר־בּ֖וֹ וְלֹא־יָשִׂ֥ים עַל־לֵֽב:

פרק מב
(א) הן עבדי אתמך בו - הן עבדי יעקב אינו כמותכם כי אתמך בו. בחירי - ישראל קרוי בחירי: "כי יעקב בחר לו יה" (תה' קלה , ד); ואומר "למען עבדי יעקב וישראל בחירי" (יש' מה , ד); אותו רצתה נפשי; עליו נתתי רוחי להודיע נביאיו את סודי , וסופו - משפט לגוים יוציא , שנאמר "והלכו גוים רבים וגו' ויורנו מדרכיו" וגו' (יש' ב , ג). (ב) ולא ישא - לא יגביה קול; לא יצטרך להוכיח ולהתנבאות אל הגוים; שהם מעצמם יבואו ללמוד מהם , כעניין שנאמר "נלכה עמכם , כי שמענו אלהים עמכם" (זכ' ח , כג). (ג) קנה רצוץ לא ישבר - תירגם יונתן: "עינוותנייא דאינון כקניא רעיעא לא יתבר וחשיכיא דאינון כבוצין עמי" - כנר כבה - "לא יטפי". המלך שלהם לא יגזול את הדלים ולא ירצץ את העניים ואת החלשים [ופשתה כהה - פתילת פשתה לחה , שקרובה לכבות.] (ד) ולא ירוץ - כמו 'לא ירוצץ' , "כי מלאה הארץ דעה" (יש' יא , ט) , וישמעו להם , כעניין שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים" וגו' (צפ' ג , ט); וזהו ולתורתו איים ייחלו - כולם ישמעו לתורתו. (ה) האל יי' - בעל הדין ובעל הרחמים. בורא השמים - תחילה כמין פקיע של שתי , ואחר כך נטה אותם , כדאיתה במסכת חגיגה (יב , א). וצאצאיה - ובורא את [היוצאים] ממנה. נותן נשמה - נשמת חיים. לעם עליה - לכולם בשוה. ורוח קודשו להולכים בה - למתהלכים לפניו. (ו) קראתיך - לישעיה הוא אומר. ואצרך - כשיצרתיך , זו היתה מחשבתי שתסב את עמי לבריתי ולהאיר להם. לאור גוים - כל שבט קרוי גוי לעצמו , כענין שנאמר: "גוי וקהל גוים" (בר' לה , יא). (ז) לפקח לי עינים עורות - שאינן רואות את גבורתי , לתת לב לשוב אלי. להוציא ממסגר אסיר - ועל ידי שיתפקחו עיניהם , יצאו אסיריהם ממסגר. דבר אחר: לְבַשְרָם על גלות העתידה לבא עליהם , שסופן לצאת ממנה. (ח) הוא שמי - והוא מפורש לשון 'אדנות וכח' , ועלי להראות שאדון אני , לפיכך כבודי לאחר לא אתן , שיהו עובדי אליל מושלים בעמי עולמית , ויאמרו יד אלהיהם רמה (ראה דב' לב , כז; קה"ר ז , א וחגיגה טו , ב - טז , א). (ט) הראשונות , שהבטחתי לאברהם על גלות מצרים "וגם את הגוי אשר יעבדו" (בר' טו , יד) וגו' , הנה באו - שמרתי אבטחתי; ועתה חדשות אני מגיד , להבטיח על גלות שנייה. (י) תהלתו מקצה הארץ - על כרחם , כשיראו גבורתי ונפלאותיי לישראל , יודו האומות כי אלהים אני. יורדי הים - פורשי בספינות. ומלואו - הקבועים בים; ולא באיים , אלא בתוך המים שופכים עפר כל אחד ואחד כדי בית , והולכים מבית לבית בספינות , כגון עיר ווניזייא. (יא) ישאו מדבר - ישאו קול בשיר. חצרים תשב קדר - מדבר קדר , שהם דרים עתה באהלים , יהיו עַרִים וחצרים קבועים. [(דבר אחר:) חצרים תשב קדר - מוסב אל ישאו מדבר; קדר , שהם דרים באהלים , ישאו קול וירונו; כמו והחצרים אשר תשב בקדר.] יושבי סלע - המתים שיחיו (ראה ב"ר יג , ו); כך תירגם יונתן. מראש הרים יצוחו - "מריש טוריהון ירמון קלהון" (ת"י). (יד) החשיתי מעולם - זה ימים רבים החשיתי על חורבן ביתי , ותמיד אחריש ואתאפק - לשון הווה; עד עתה הציקתני רוחי ומעתה - כיולדה אפעה. אשום - אתבהל. ואשאף - ואתאוה להשמיד הכל יחד , את כל אויבי. (טו) אחריב הרים - אהרוג מלכים ושלטונים. וכל עשבם אוביש - כל הנלוים עליהם אייבש. אוביש - לשון יובש הוא לעניין דבר לח , כגון עשב ונהרות. (טז) והולכתי ישראל , שהיו עורים עד הנה מהביט אלי בדרך הטוב , אשר לא ידעו להלוך בה עד הנה. עשיתים - אעשם. כן לשון נבואה לדבר על העתיד , כאילו עשוי. (יח) החרשים... והעורים - על ישראל הוא אומר (ראה שו"ט כט , א). (יט) מי עור בכם? עור אין אחר , כי אם עבדי; הוא העור שבכולכם , והחרש שבכם הוא כמלאכי , אשר אני שולח להנבא נבואות. מי עור כמשולם - מי שהיה עור בכם , כבר קיבל גמול ייסוריו והרי הוא כמשולם כל תגמוליו , ויצא נקי. (כ) ראות רבות - רְאִיוֹת הרבה לפניכם , ואינכם שומרים להביט במעשיי ולשוב אלי. פקוח אזנים - אני עסוק לפקוח אזניכם על ידי נביאי , ולא ישמע איש מכם אל דבריי; ולשון הווה הוא. (כא) יי' חפץ להראותכם ולפקח אזניכם למען צדקו , ולכך הוא מגדיל ומאדיר לכם התורה. (כב) והוא - והעם הזה בזוז ושסוי , וסוף העניין: "ולא ישים על לב" (להלן , כה). כל זה לומר , למה קראתנו זאת: "מי נתן למשיסה יעקב" (להלן , כד). הפח בחורים כולם - בחוריהם פחי נפש כולם. [דבר אחר: הפח בחורים כולם - ישימו את עצמם בפחי האדמה ובחורים. ובבתי כלאים החבאו - יוכיח שכן הוא.] ואין אומר השב - כמו 'הָשֵב' לפיכך הוא רפי; אבל "השב באמתחתינו" (בר' מג , יח) הוא דגש. (כג-כד) יאזין זאת לתת לב , מי נתן למשיסה יעקב. לאחור - יקשיב וישמע דבר שיעמוד לו באחרונה; וכן תירגם יונתן לאחור: "לסופא"; וכן כל "לאחור" שבמקרא: עתיד להיות הוא. (כד) זו חטאנו לו - זאת היא שגרמה את המשיסה הזאת ואת הבז: אשר חטאנו לו , ולא אבו אבותינו בדרכיו הלוך. (כה) [(ותלהטו) ותלהטהו מסביב - הבאתי פורענות על האומות מסביב , כדי שיראו ישראל ויקחו מוסר , כעניין שנאמר "הכרתי גוים נשמו פנותם אמרתי אך תראי" וגו' (צפ' ג , ו)]. ולא ידע - יודע הוא , אלא שדש בעקב; לא חש להבין זאת ולשוב מרשעו. [ותבער בו - אחר פורענות האומות שמסביב בערה בעצמו.]