מאגר הכתר ישעיהו פרק מב עם פירוש ראב"ע

פרק מב
(א) הן - רובי המפרשים אמרו , כי עבדי הם צדיקי ישראל; ויאמר הגאון כי הוא כורש; והנכון בעיני שהוא הנביא , והוא מדבר בעד נפשו , כאשר הזכיר "ונתתיך לאור גוים" (יש' מט , ו); "ואתנך לברית עם" (שם מב , ו); ונתתי רוחי - רוח נבואה. משפט - אלה העתידות , כל אשר יקרה לכל גוי יוציאנו. ולפי דעת הגאון , כי כורש יהיה מלך צדק. (ב) לא יצעק - כאשר יעשה השופט. בחוץ - שיתחברו אל השופט אנשים. (ג) קנה רצוץ - נקרא על שם סופו , וככה "ובגדי ערומים תפשיט" (איוב כב , ו) , והטעם: הוא לא ישבר קנה; והטעם: לא יכריח. ופשתה... לא יכבנה - שהוא דבר קל , עד שתהיה כהה , כמו "והנה כהה הנגע" (וי' יג , ו); ויש הפרש ביניהם בדקדוק , כי "כהה" של תורה - פועל עבר , וזאת כהה - תואר השם; והטעם: הוא לא יזיק לגוי בעבור נבואתו , רק יאמר מה שיהיה באמת. לאמת יוציא משפט כל גוי , כאשר הוא עתיד להיותו בגזירת השם. (ד) לא יכהה - הנביא; רמז על הִדָבֵק ברוח הגוף. ולא ירוץ - גופו; מפעלי הכפל , מגזרת "רצוץ" (לעיל , ג) , כמו "ירון ושמח" (מש' כט , ו). והטעם: לא ימות; או טעמו: אדם לא יכריחנו , כטעם הנזכר למעלה; והוא הנכון. עד ישים בארץ - שתתגלה נבואתו; וזה טעם ולתורתו - תורת נבואתו , כמו "לתורה ולתעודה" (יש' ח , כ) , כאשר פירשתי (שם). (ה) כה. בורא השמים - כי יש להם קו , שהוא גבול להם. ונוטיהם על הארץ; רמז ל"רקיע" (בר' א , ו). רוקע הארץ וצאצאיה - 'פוֹעֵל' , ונפתח הקו"ף בעבור העי"ן; "הנוטע אזן הלא ישמע" (תה' צד , ט). וצאצאיה - הם הצמחים שהם על פני האדמה. נותן הנשמה לאדם , והם העם אשר עליה , ורוח לחיות ההולכים. ואמר עליה , בעבור הליכתו בקומה זקופה. (ו) אני - אלה דברי הנביא , שאמר לו השם בעד נפשו. ואצרך - שלא יגע בך רע. לברית עם - להקים ברית עם , וכן במקום אחר: "לברית עם להקים ארץ" (יש' מט , ח). (ז) לפקוח - שהוא מבשר ישראל שיצאו מגלות בבל , וכן "לאמר לאסורים צאו" (יש' מט , ט). (ח) אני... הוא שמי - הנכבד; כי אין במקרא שם עצם לבדו , רק זה לבדו. וזה הוא כבודי , שאגלה העתידות לנביא , ויגלם על שמי , לכבדני. ולא - משרת אחר עמו: ולא תהלתי לפסילים. (י) שירו - דברי הנביא , שכל אנשי היבשה יתנו שבח לשם בשוב ישראל מבבל , על כן הזכיר "קדר" (להלן , יא) גם יושבי האיים ויורדי הים , כשמעם זה הפלא. (יא) ישאו קול מדבר ועריו , וכל חצרים שיושבים שם קדר; והנה הקדריים לעולם בערבה. ירונו - הגוים יושבי סלע ירימו קול , כמו "ותעבר הרנה" (מ"א כב , לו). יצוחו - הרמת קול לשבח או לגנאי , וכמהו "צוחה על היין" (יש' כד , יא). (יב-יג) ישימו - יודו כי עשה גבורות השם; וכן יאמרו: יי' כגבור יצא - רמז לגזירות היוצאות על פי השם , שהיו בסתר. קנאה - בעבור הבבליים עובדי בל. יריע - מין תרועה. יצריח - כמו "מר צורח" (צפ' א , יד) - יצעק , ואם הם שנים בניינים. יתגבר - שנוצחה בבל. (יד) החשיתי - אלה דברי השם. החשיתי - כמו "החרשתי" (תה' לב , ג) , וכן "גם אני ידעתי החשו" (מ"ב ב , ג). אתאפק - כמו "להתאפק" (בר' מה , א). כיולדה אפעה - אצעק; ואין ריע לו. ויש אומרים כי הוא כן: כיולדה , שהיא יולדת אפעה , כן אשום ואשאף; מגזרת "אפעה ושרף מעופף" (יש' ל , ו). אשום - מבניין 'נפעל' , מפעלי הכפל. אשאף יחד - כטעם "שואף זורח" (קה' א , ה). והנה היא 'שממה' בלב , עם 'שאוף' בפה; וזה הטעם הוא כנגד שיהיו אנשי העולם חושבים כי אין לו כח להושיע עמו. (טו) אחריב - ואיך חשבו זה , והלא יראו שאחריב הרים וגבעות , וכל העשב אוביש , ואעשה מהנהרות איים , שירדו שם בני אדם?! (טז) והולכתי - ואני מוליך עורים בדרך לא ידעו , כי העור , אם היה רגיל בדרך , ילך בה בלי אור , ואני אשים המחשך כאילו הוא אור להם , ומעקשים למישור; יש אומר (כנראה רס"ג תרגום) , כי זה רמז לשוב ישראל מבבל. (יז) נסוגו - הטעם: אני יש לי כח כאשר ארצה , ולא לפסילים; מושך אחר עמו , וכן: לפסילי המסכה , בעבור מלת אתם. (יח) החרשים - השמיעה והמראה עיקרה בלב , והנה אלה חרשי לב ועורי לב. (יט) מי - זה הכתוב לְעֵד על יושר פירושי - "החשיתי" (לעיל , יד); והטעם: אתם עורים , כי תאמרו כי אין עור , רק הנביא. כמלאכי אשלח - הוא שליח השם , וכן כתיב "ויאמר חגי מלאך יי'" (חגי א , יג). מי עור כמשלם - כמו "וירא מצוה הוא ישולם" (מש' יג , יג) , מגזרת "שלם" (שמ' כב , ה) , וכן ה'משֻלָם' - הוא הצדיק. ועור כעבד יי' - שיעבד השם , ואם איננו נביא. (כ) ראות - מלה זרה; בעבור התחברות שני משקלי שֵם הפועל , בא המוכרת והסמוך; וכן הוא: יראו דברים רבים , ולא תשמרם הנפש או העין , ואזניהם יפקחו ולא יסגרום , ולא ישמעו; וזה תמה. (כא) יי' חפץ זה , שלא יביט (ראה לעיל , כ) , להראות צדק השם , עד שיגדיל תורתו , שיפחדו כל עוזביה. או יהיה זה הכתוב עם הבא אחריו , כי השם הראה צדקתו ושָׂם זה העם , האומר על הנביא שהוא 'עור' (לעיל , יט) , "שסוי" ו"בזוז" (להלן , כב). (כב) והוא. ושסוי - מבעלי הה"א , כמו "שוסים את הגרנות" (ש"א כג , א). הפח - שם הפועל , כמו 'נפיחה' , ואם הם שנים שרשים. בחורים - מגזרת "חור פתן" (יש' יא , ח); והטעם , שהם אסורים יושבים בתחתית יוצאי השבי. הָשַב - בעבור שהוא סוף פסוק; והוא פועל יוצא: השב המשיסה. (כג) מי בכם יגיד (בנוסחנו: יאזין) זאת - כמו זה הנביא , שתאמרו שהוא "עור" (לעיל , יט) , וישמע העתיד; וזה לאחור , והוא מגזרת "אל תאחרו אותי" (בר' כד , נו) , ו'לפנים' (ראה יש' מא , כו) - מגזרת "פָנָה" (יר' ו , ד). (כד) מי - אז יודה העם ויאמר: מי נתננו למשיסה , הלא יי' זו - כטעם 'זה הוא' - שחטאנו לו ולא אבו אבותינו שמוע , ללכת בדרכיו. (כה) וישפך עליו - כמו "בנות צעדה עלי שור" (בר' מט , כב) - על כל אחד מאבותינו. חמה - והיא חמת אפו; כמו "האהלה שרה אמו" (בר' כד , סז). ותלהטהו מסביב - מגזרת "להט החרב" (בר' ג , כד). והנה יודו כי אבותם היו עורי לב , שלא ידעו.