מאגר הכתר ישעיהו פרק מב עם פירוש רד"ק

פרק מב
(א) הן עבדי - זהו המלך המשיח , כמו שפירשנו (יש' מא , כה). אתמך בו - דרך משל , כמו המלך הנשען בעבדו נאמנו. נתתי רוחי עליו - כמו שאמר גם כן עליו "ונחה עליו רוח יי'" (יש' יא , ב). משפט לגוים יוציא - יוציא משפטם לאור , וישלים בין גוי לגוי שלא יהיה עוד מלחמה ביניהם , כמו שאומר עליו גם כן "ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים" וגו' (יש' ב , ד) , ואומר "ודבר שלום לגוים ומשלו מים ועד ים" (זכ' ט , י); וזה יהיה אחר מלחמת גוג ומגוג. (ב) לא יצעק - כמו שהוא דרך השופט לצעוק על הנשפטים לפניו ולהכריחם לדבר משפטו , הוא לא יצטרך לזה , כי בנחת ידבר להם והם יקבלו דבריו. ולא ישא - פירוש: לא ישא קולו; וכפל העניין לחזק. (ג) קנה רצוץ - רצוץ עניינו: הקנה שהוא קרוב להשבר , וכן על "משענת הקנה הרצוץ" (יש' לו , ו); שאם היה שבור מכל וכל , לא היה אדם נשען עליו. אמר: כל כך יהיו דבריו והנהגת מלכותו בנחת , עד שאפילו החלושים לא ירגישו בו. ודמה החלושים לקנה רצוץ ולפשתה כהה , שענינה שהיא קרובה לכבות. ולא יעלה על דעתך: לפי שיהיה נח ורפה , לא יעשה משפט. אלא אע"פ כן לאמת יוציא משפט [כי לא יבצר ממנו מזימה (ע"פ איוב מב , ב)]. (ד) לא יכהה ולא ירוץ - לא יתרשל ולא יחלש ולא יתרפה עד שישים לארץ משפט. ופירוש לארץ - ליושבי הארץ , וכן איים - שוכני איים. ולתורתו - שיורה להם , ייחלו , כמו שאמר: "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יי' ואל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו כי מציון תצא תורה" וגו' (יש' ב , ג). (ה) כה אמר האל יי' - האל שיכול. בורא השמים - העניין הזה אמרו הנביא כמה פעמים , לפי שהיו בדורו בעלי אמונה רעה , שהיו מאמינים כי העולם לא נברא , אלא כך היה קדמון , אבל הוא עלול ויש לו עִלָה , ויש שהיו מאמינים כי העולם מקרה , אין לו בורא ולא עִלָה , כמו שכתבנו (יש' מ , כא) , ומפני האמונות הרעות ההם היה שונה תמיד העניין הזה , כי יי' יתברך הוא בורא העולם ומחדשו ומוציאו מֵאַיִן לְיֵש. ואמר בורא השמים - אמר: אל יחשוב אדם כי השמים , בעבור שהם קיימים ולא יקרה אותם שום הפסד ושום שינוי , שהם קדמונים , אלא האל בראם וחדשם. ונוטיהם - שנטה אותם כאהל על הארץ. ומלת ונוטיהם נכתבה ביו"ד הריבוי , בלשון כבוד , כמו "איה אלהי עושי" (איוב לה , י); "ישמח ישראל בעושיו" (תה' קמט , ב). רקע הארץ - הרקיעה היא הפרישה והרדוי , כמו "וירקעו את פחי הזהב" (שמ' לט , ג); "ורקע ברגלך" (יח' ו , יא). והנה הארץ עגולה ככדור , והנה האל , כשהקוה המים שהיו על פני הארץ אל מקום אחד להיות עליה צמחים , וכולל אותם במלת וצאצאיה , עשה הארץ שהיא היבשה , כאלו היא שטוחה לשבת עליה , כאדם הרוקע דבר ושוטח אותו , כמו הצורף ששוטח הטסים. וצאצאיה - פירוש: ברא צאצאיה; כלומר: אחר שרקע אותה ברא צאצאיה עליה - כי אחר שאמר "ותראה היבשה" (בר' א , ט) , אמר "תדשא הארץ" (שם , יא) - ואחר כן נתן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה , וזה היה ביום הששי שברא אדם ונפח בו נשמה , כמו שאמר "ויפח באפיו נשמת חיים" (בר' ב , ז); זהו נותן נשמה לעם עליה; ויצר שאר החיים , כמו שאמר "תוצא הארץ נפש חיה למינה" (בר' א , כד); זהו ורוח להולכים בה - כי לא יאמר 'נשמה' אלא על האדם , ופירוש "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו" (בר' ז , כב) - אמר "נשמת" בעבור האדם , ואמר "רוח" בעבור שאר החיים , והקדים האדם , ואע"פ שהיה אחרון , לפי שהוא עיקר היצירה; וכן אמר "עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי" (יש' מה , יב) - זכר אדם לבדו , לפי שהוא עיקר היצירה. (ו) אני יי' - אומר לישראל: אני , שעשיתי כל זה , יכול להוציאך מהגלות , ואני הוא שקראתיך בצדק כשהגיע זמנך לצאת , שתצא ולא תירא בצאתך , כי אני אחזיק בידך. ואצרך - אשמרך מן הגוים , שלא ירעו לך. ואחזק - בצירי , והחי"ת בשוא לבדו. לברית עם - לקיום כל עם ועם , כי בעבורך מתקיים העולם; וכל 'ברית' הוא ענין 'קיום'. וכן תהיה גם כן לאור גוים , כמו שאמר "והלכו גוים לאורך" (יש' ס , ג) , והאור הוא התורה שתצא להם מציון. וישראל יהיו קיום האומות על שני פנים: האחד , שיהיה שלום בעבורם בכל הגוים , כמו שאמר על המשיח "ודבר שלום לגוים" (זכ' ט , י) , ואמר "והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם" וגו' (יש' ב , ד); והשני , כי בסבת ישראל יהיו הגוים שומרים שבע מצוות וילכו בדרך טובה , כמו שנאמר "ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו" (שם , ג). (ז) לפקח - "אני יי' קראתיך" (לעיל , ו) לפקוח עינים עורות , כלומר: עיניכם שהם עורות בגלות מרוב הצרות. וכן להוציא ממסגר אסיר - אתה שאתה אסיר בגלות ויושב חשך. אסיר - בדגש. (ח) אני יי' הוא שמי - הוא שמי המיוחד לי , לא כשם הפסילים , ואע"פ שעובדיהם ישתפו אותם עמי בשם 'אלהים' , לא יוכלו לשתפם עמי בזה השם ואני אדון על הכל; ועוד לא אתן כבודי לאחר כמו שעשיתי עד הנה , שלא עשיתי משפט ברשעים , על כן לא הכירוני ונטו אחרי האלילים; ואחרי הוציאי ישראל מהגלות ואעשה עמהם נפלאות גדולות , יכירוני כל העמים כי אין בלעדי , אחרי עשותי משפט ברשעים , כמו שאומר "והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא" (מל' ג , יט). ותהלתי לפסילים - ולא תהילתי; ולא שזכר עומד במקום שְנַים , וכן "תקות עניים תאבד לעד" (תה' ט , יט) , ורבים כמוהם. (ט) הראשונות הנה באו - אמר הנביא: הנבואות הראשונות שנבאתי על סנחריב הנה באו; כי בימי ישעיהו הנביא באו. וחדשות אני מגיד - ועתה אני מגיד לכם נבואות חדשות שלא שמעתם , ואשמיע אותן אתכם בטרם תצמחנה , ותדעו כי כמו שנתקיימו הראשונות , כן יתקימו האחרונות; ואלה הם העתידות , שאומר להוציא ישראל מגלות זה. ואמר תצמחנה - על דרך משל , וכן "אצמיח קרן לדוד" (תה' קלב , יז); "צמח צדיק" (יר' כג , ה); "אצמיח קרן לבית ישראל" (יח' כט , כא); כי הדבר החדש הוא כמו הצמח , שיתחדש ויגלה על פני הארץ אחרי הסתרו; כן תהיה תשועת ישראל. (י) שירו ליי' - בעת גאולת ישראל. מקצה הארץ - תהלתו יגידו הגוים מקצה הארץ , כי ממזרח שמש ועד מבואו (ע"פ תה' קיג , ג) ידעו בגאולת ישראל , כי הם מפוזרים בכל פיאות , והגוים בראותם הנפלאות ההם ישירו תהלתו; וכן יורדי הים באניות , כלומר: בים וביבשה ישירו ליי'. ואמר ומלואו - על דגי הים שהם מלא הים , והוא על דרך משל , כמו "וכל עצי השדה ימחאו כף". וכן איים ויושביהם - באלו המקומות , ישירו. (יא) ישאו - קול. מדבר ועריו - על דרך משל , כאלו ישאו קול בשיר המדבר והערים; כי יש מקומות במדבר שיש שם ערים. חצרים תשב קדר - וכן ישאו קול החצרים שתשב קדר בהם; כי בני קדר שוכנים במדבר באהלים , שהם כמו החצרים שהם הכפרים , כמו "ובתי החצרים" (וי' כה , לא) , כי בני קדר אינם יושבים כאחד , אלא מפוזרים במדבר שהם בו הנה והנה , כמו "הפרזים" (אס' ט , יט). ופירוש תשב קדר - עדת קדר , כמו "ותהי ישראל" (ש"ב כד , ט); "ותהי ארם" (ש"ב ח , ו). וזכר מדבר ובני קדר , כי דרך מדבר יצאו ישראל מהגלות. ירונו יושבי סלע - וכן יושבי סלע , רוצה לומר: המגדלים הבנויים על הסלעים ועל ההרים , ירונו ויצוחו; ושניהם עניין 'צעקה'. וזכר יושבי סלע והרים - שהם רואים הולכי המדבר והערבה מרחוק. (יב) ישימו - יתנו לו בפיהם הכבוד והתהלה. (יג) יי' כגבור יצא - לתשועת ישראל , כמו הגיבור שיצא למלחמה בלא פחד. יעיר קנאה - קנאת ישראל , שהעבידום בגלות כמה שנים. יריע אף יצריח - הכל דרך משל: כמנצחים במלחמה שמריעים ומצריחים להתגבר על אשר כנגדם. ויצריח - כמו יריע; ובאמרו אף - כי הצריחה יותר בהגבהת קול מהתרועה. (יד) החשיתי - אמר האל יתברך: מזמן רב החשיתי ושתקתי בצער ישראל בגלות , והתאפקתי בסבל לחצם , כאדם המתאפק ולא יראה לאחרים מה שבלבו , ומתחזק להסתיר רצונו , כמו "ויתאפק המן" (אס' ה , י); "ויתאפק ויאמר שימו לחם" (בר' מג , לא). כיולדה אפעה - עתה אצעק כמו היולדת שצועקת בחבליה , כן אצעק על אויבי ישראל שהם אויבי , כמו שאמר בפסוק שלמעלה מזה (לעיל , יג) , כי יותר מדאי התאפקתי ולא אוכל לסבול עוד בצערם. אשום ואשאף יחד - אשימם ואבלעם יחד כל אויבי; וכן "כי שאפני אנוש" (תה' נו , ב); "שאפה רוח" (יר' ב , כד); "שמות ושאוף אתכם" (יח' לו , ג); עניין 'בליעה והשחתה'. ויונתן תרגם: "יצדון ויסופון כחדא". (טו) אחריב הרים וגבעות - משל על מלכי האומות , וכן עשבם - משל על האומות , וכן נהרים ואגמים - משל על האומות , שהם מלאים כל טוב כמו הנהרות והאגמים; עתה יחסרו כל הטוב ההוא , ויהיו כמו הנהרות והאגמים שיבשו ושבו איים , שהם מקומות לשבת. אחריב - עניין 'חרבן'. (טז) והולכתי - אבל ישראל שהם כעורים בגלות , אוליך אותם בדרך לא ידעו - שאוליכם לארצם דרך "מדבר העמים" (יח' כ , לה). לאור - כי ההולך בחושך או בדרך מעקשים יכשל , וההולך בדרך לא ידע כאלו הולך בחשך או במעקשים , וישראל ילכו כהולך באור ובדרך מישור. עשיתים - עבר במקום עתיד , וכמהו רבים , ובדברי הנבואות ברוב , שהעתידות כְּאִלו נעשו. (יז) נסוגו - ואז יבושו עובדי פסילים וגם הבוטחים בהם , ויסוגו אחור ממחשבתם. (יח-יט) החרשים - אמר האל כנגד ישראל אשר בדור הנביא: אתם , שאתם חרשים לשמוע דבר יי' ועורים לראותו , שמעו אלה הטובות שאני עתיד להטיב לישראל , ומן הראשונות שבאו , תדעו שהאחרונות העתידות יבואו , ואיך תקשו לבבכם ולא תשמעו אלי להטיב דרכיכם?! ולא עוד , אלא שאתם אומרים , כשאקרא אתכם 'חרשים' ו'עורים': מי עור - תאמרו על נביא יי' , שהוא עבדי , שהוא עור. כמלאכי - נביאי שאשלח לכם , תאמרו עליו: מי עור וחרש כמהו. וכפל העניין במלות שונות. כמשלם - עבדי הנביא שהוא שלם בראות הלב , תאמרו עליו: מי עור כמהו. (כ) ראות - ואתם תראו צרות רבות. ולא תשמור - בעין לבכם: למה באו אלינו הצרות האלה. והנה עיניכם רואות ועורות , כי מה תועיל הראייה לרואה אם לא ישמור את דרכו; וכן אזניכם פקוחות , ולא ישמע אחד מכם התוכחה , והנה אתם כחרשים. ראות - מקור , וכן פקוח. ואמר תשמר , ישמע - לשון יחיד , כי אפילו אחד מהם לא ישמור ולא ישמע לשוב אל הדרך הטובה. ובאמרו תשמר - בתי"ו הנכח , ואחר כן אמר ישמע , אין תימה בזה , כי כמהו רבים במקרא , ידבר לנכח ושלא לנכח בפסוק אחד , כמו "שמעו עמים כולם" (מי' א , ב) וזולתו. (כא) יי' חפץ למען צדקו - כי למען צדקו יעשה , לא למענכם , שיגדיל תורתו עדיין בימי הגאולה ויאדיר אותה , כמו שכתוב "כי מלאה הארץ דעה את יי'" (יש' יא , ט); ואז "תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תשמענה" (יש' לה , ה) , אבל עתה הם חרשים ועורים , כי "הוא עם בזוז ושסוי" (להלן , כב) , ולא יבינו ולא ישכילו כי בעוונותיהם יהיה להם זה. ויונתן תרגם: "יי' רעי בדיל לזכותיה לישראל ירבי לעבדי אוריתיה ויתקיף יתהון". (כב) והוא עם שבוזזים אותם אויביהם ושוסים אותם תמיד. הפח בחורים כולם - כמו "על חור פתן" (יש' יא , ח); אומר , כי בחורים אשר התחבאו שם יפיחו אותם אויביהם , כלומר: ילכדו אותם בפח שלהם. ובאמרו חורים רוצה לומר: מערות , ואמר חורים על דרך גנאי , כמו שאמרו פלשתים "הנה עברים יוצאים מן החורים אשר התחבאו שם" (ש"א יד , יא). ובבתי כלאים החבאו - אחר שילכדום אויביהם , יחביאום בבתי כלאים. ובכל הרע הזה ובכל הבזיון הזה לא ישיבו אל לבם לאמר: בעוונינו הוא זה. השב - בפתח השי"ן , מקום צירי , מפני ההפסק; רוצה לומר: אין אומר לאויב 'השב הביזה'. (כג) מי בכם יאזין זאת - זאת התוכחה , מי בכם שיאזינה ויקשיבנה , וישמע מה שעתיד להיות בסוף הימים; זהו לאחור; ויתודה ויאמר: "מי נתן למשיסה" (להלן , כד). (כד) מי נתן - שלא יאמרו 'מקרה הוא היה לנו' (ע"פ ש"א ו , ט) , אלא שהקדוש ברוך הוא עשה זה בחטאתנו. למשוסה - כתוב בו"ו , וקרי בלא ו"ו (בנוסחנו קרי: למשיסה) , והעניין אחד , אלא שבכתוב הו"ו במקום אות הכפל. זו חטאנו - זה אשר חטאנו לו. ויש מפרשים (השרשים: 'זו') זו במקום 'אשר' , וכן "ברשת זו טמנו לי" (תה' לא , ה). ולא אבו - כן דרך המקרא , כמו שכתבנו כמה פעמים , שיאמר בפסוק אחד בכינויים משונים זה מזה והעניין אחד , ודומה לזה "היה זרועם לבקרים אף ישועתינו בעת צרה" (יש' לג , ב). (כה) וישפך - לפי שחטא ישראל לפניו , שפך עליו חמה אפו - חמה באפו; או הוא מוכְרָת במקום סמוך , כאלו אמר 'חמת אפו' , וכן "כאיפה שעורים" (רות ב , יז); "אספה אסיר" (יש' כד , כב). ועזוז - שם שלם , והוא כמו 'עֹז' , אלא שברוב יבוא חסר הכפל וזה בא שלם , וכן "ועזוזו ונפלאותיו" (תה' עח , ד). ותלהטהו - המלחמה. ולא ידע - ולא ישים על לב כי בעוונותיו בא לו כל זה , וישוב בתשובה ותסור מעליו הרעה. ואמר ותלהטהו מסביב - על ביאת סנחריב על ערי יהודה ויתפשם (ראה יש' לו , א). ותבער בו - כאשר בא חילו לירושלם. כן פירש אדוני אבי ז"ל.