פרק נב
[א]
עורי
עורי
לבשי
עזך
ציון
לבשי׀
בגדי
תפארתך
ירושלם
עיר
הקדש
כי
לא
יוסיף
יבא־בך
עוד
ערל
וטמא:
[ב]
התנערי
מעפר
קומי
שבי
ירושלם
התפתחו
התפתחי
מוסרי
צוארך
שביה
בת־ציון:
ס
[ג]
כי־כה
אמר
יהוה
חנם
נמכרתם
ולא
בכסף
תגאלו:
ס
[ד]
כי
כה
אמר
אדני
יהוה
מצרים
ירד־עמי
בראשנה
לגור
שם
ואשור
באפס
עשקו:
[ה]
ועתה
מה־לי־פה
נאם־יהוה
כי־לקח
עמי
חנם
משלו
יהילילו
נאם־יהוה
ותמיד
כל־היום
שמי
מנאץ:
[ו]
לכן
ידע
עמי
שמי
לכן
ביום
ההוא
כי־אני־הוא
המדבר
הנני:
ס
[ז]
מה־נאוו
על־ההרים
רגלי
מבשר
משמיע
שלום
מבשר
טוב
משמיע
ישועה
אמר
לציון
מלך
אלהיך:
[ח]
קול
צפיך
נשאו
קול
יחדו
ירננו
כי
עין
בעין
יראו
בשוב
יהוה
ציון:
[ט]
פצחו
רננו
יחדו
חרבות
ירושלם
כי־נחם
יהוה
עמו
גאל
ירושלם:
[י]
חשף
יהוה
את־זרוע
קדשו
לעיני
כל־הגוים
וראו
כל־אפסי־ארץ
את
ישועת
אלהינו:
ס
[יא]
סורו
סורו
צאו
משם
טמא
אל־תגעו
צאו
מתוכה
הברו
נשאי
כלי
יהוה:
[יב]
כי
לא
בחפזון
תצאו
ובמנוסה
לא
תלכון
כי־הלך
לפניכם
יהוה
ומאספכם
אלהי
ישראל:
ס
[יג]
הנה
ישכיל
עבדי
ירום
ונשא
וגבה
מאד:
[יד]
כאשר
שממו
עליך
רבים
כן־משחת
מאיש
מראהו
ותארו
מבני
אדם:
[טו]
כן
יזה
גוים
רבים
עליו
יקפצו
מלכים
פיהם
כי
אשר
לא־ספר
להם
ראו
ואשר
לא־שמעו
התבוננו:
ס