מאגר הכתר ישעיהו פרק נג עם פירוש רד"ק

פרק נג
(א) מי האמין - הגוים יאמרו אז: מי היה מאמין לשמועה שהיינו שומעים עליו מפי הנביאים או מפי האומרים בשמם? לא היינו מאמינים מה שאנו רואים עתה בעינינו! וזרוע יי' על מי נגלתה כמו שנגלתה על זה. או יהיה פירוש על מי דרך בזיון: על מי נגלתה , כלומר: מי היה זה שנגלתה עליו זרוע יי'? (ב) ויעל כיונק - מן "ילכו יונקותיו" (הו' יד , ז); כמו השורש שהוא בארץ ציה ויעל יונק ממנו , שאין לו תואר ולא הדר , כן היה זה. ולפי דעתי , כי פירושו: עתה זה עלה מן הגלות לפני האל , כלומר שהוא הקרוב לאל מכל העמים , והוא תמיד לפני האל , ועלה מן הגלות על דרך פלא , כמו אם יעלה יונק מארץ ציה , או אם ימצא שורש עץ או עשב צומח בארץ ציה , שיהיה פלא , כן היה פלא עלותו מהגלות. והעניין כפול במלות שונות. לא תואר לו - בעוד שהיה בגלות , לא היה לו תואר ולא הדר. תואר - רוצה לומר: יפה תואר. ונראהו ולא מראה - והיינו רואים אותו , ולא היה לו מראה יפה , אלא כעור ומשונה משאר בני אדם. ונחמדהו - ולא היינו חומדים אותו , אלא מתעבים אותו; ולא שזכר , עומד במקום שנים. (ג) נבזה - אין צריך לומר שלא היינו חומדים אותו , אלא אף נבזה היה בעינינו. וחדל אישים - פחות בבני אדם היה , או פירושו: חדל הוא מאישים , שלא היו מתחברים עמו. איש מכאובות וידוע חולי - המכאובות והחולי הוא צער הגלות , ופירוש ידוע , כי ידוע ורגיל היה לעבור עליו עול הגלות. וכמסתר פנים ממנו - היינו כמסתירים פנים ממנו , שלא היינו רוצים להביט בו מרוב מיאוס שהיינו מואסים אותו , ולא חשבנוהו לכלום. (ד-ה) אכן חליינו - הנה כתב יחזקאל הנביא "בן לא ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן" (יח , כ) , כל שכן איש אחד באיש אחר , וכל שכן אומה באומה אחרת; אם כן מה הוא אכן חליינו הוא נשא , מחולל מפשעינו ובחבורתו נרפא לנו? ואינו דומה לזה מה שאמר ירמיהו בספר קינות "אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עוונותיהם סבלנו" (איכה ה , ז) , כי הוא על דרך "פוקד עון אבות על בנים" (שמ' כ , ה) , והוא כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם , כמו שאמר "לשונאי" (שם) , שזהו משפט מאת האל שנושא הבן עוונו ועוון האב; ומה שאמר ירמיהו , אמר על לשון הנוהים , כי מתוך צערם לא יהיו דבריהם מכוונים במשפט ובמשקל. וזה שיאמרו האומות אכן חליינו הוא נשא , והדומים לו , הוא דברי עצמם , לא שישראל סבלו עון האומות , אלא הם יחשבו זה בדעתם , כאשר יראו בעת הישועה כי האמונה שהחזיקו בה ישראל היא האמת , והאמונה שהחזיקו הם בה היא שקר , ויאמרו "אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין" וגו' (יר' טז , יט) , יאמרו לפי סברתם: אם כן מה היה הצער שהיו סובלים ישראל בגלות? הנה לא היה בעונם , כי הם היו מחזיקים אמונה ישרה , ואנחנו שהיה לנו שלום ושלוה והשקט ובטח היינו מחזיקים אמונת שקר , אם כן החולי והמכאוב שהיה ראוי לבוא עלינו היה בא עליהם , והם היו כופר לנו , ואנחנו חשבנוהו בהיותו בגלות שהוא נגוע מוכה אלהים , ומעונה מיד האלהים בעונו , והנה אנו רואים כי לא היה זה בעונו אלא בעוונותינו; זה שאמר: והוא מחולל מפשעינו. מחולל - 'פעול' מן 'המרובע' , מעניין "חיל כיולדה" (יר' נ , מג) ומשרשו. מדכא - מן "דכא לארץ חייתי" (תה' קמג , ג). מוסר שלומנו עליו - שלומנו - כמו 'כלנו' , כמו "הגלת שלומים" (יר' יג , יט) , כלומר: גלות שלמה; הייסורין שהיו ראויין לבוא עלינו כולם באו עליו. ויש מפרשים שלומנו מן 'שלום' , כלומר: כשהיינו בשלום והיה ראוי המוסר לבוא עלינו בעוונינו , היה בא עליו. ובחבורתו - מן "חבורה תחת חבורה" (שמ' כא , כה) , אלא שזה דגוש וזה קל. והחבורה והנגע הוא צער הגלות. וטעם נרפא לנו - כמו "כי אני יי' רופאך" (שמ' טו , כו) , כלומר: נרפא לנו עונשם שהיה ראוי לבוא לנו. או אמר כן על הרע שיבא לאומות העולם ולא יעמד להם: הנה נרפאו הם מאותו הרע , וישראל נשארו ברע. (ו) כלנו כצאן תעינו - רוצה לומר: כצאן מבלי רועה , לפיכך אמר: כצאן , בפתח הכ"ף , לידיעה , כי אותו הצאן הוא תועה שאין לו רועה. איש לדרכו פנינו - כל עם ועם לאלהיו , ועתה אנו רואים כי תעינו כלנו , ועִם ישראל האמת. הפגיע - העון הוא הפוגע בהם , והאל הוא המפגיע ששולח להם הרע , כי פירוש עון - עונש העון , כמו "כי לא שלם עון האמרי עד הנה" (בר' טו , טז). (ז) נגש והוא נענה - נגש בממון , כמו "נגש את הכסף" (מ"ב כג , לה); "לא יגוש את רעהו" (דב' טו , ג). נענה - בגוף , שמענים גופו במכות. ועם כל זה לא יפתח פיו - לא היה לו רשות לצעוק ולהתלונן על מה שהיינו עושים , אלא היה כמו השה שיובילו אותו לשחוט , שלא יפתח פיו ולא יצעק , או כמו הרחל שנאלמה לפני גוזזיה. ודמיון השה הוא לעינוי הגוף ולתמותו , ודמיון הרחל הוא לנגישת הממון שהוא בדמיון הגז. ודמה אותו לרחל ולא לכבש , לחולשתה יותר , כי בכל המינין הנקבה חלושה מהזכר , כן ישראל בגלות חלושים מאד. נאלמה - מלעיל , והוא 'נפעל' עבר. ולא יפתח פיו - לא לגוף ולא לממון. (ח) מעצר - מעצר הגלות שהיה נעצר שם , וממשפט השבי , שהיו עושים בו שפטים , לוקח ונפדה מכל זה. ואת דורו מי ישוחח - מי היה מדבר שיהיה דורו כך בגדולה? וכמהו "מי מלל לאברהם" (בר' כא , ז). ישוחח - עניין דיבור , וכן "במעשה ידיך אשוחח" (תה' קמג , ה) , והם מבניין מרובע מנחי העי"ן. כי נגזר מארץ חיים - כאשר גלה מארצו שנקראת ארץ חיים , כמו "אתהלך לפני יי' בארצות החיים" (תה' קטז , ט). ויש לפרש , כי בגלות נחשב כמת , כאלו נגזר מארץ חיים , ואיך היינו חושבים שתהיה לו גדולה כזו? מפשע עמי - כל עם ועם יאמר כן , כי מפשעו היה בא להם הנגע , לא מפשע עצמם. (ט) ויתן - היו הורגים אותו בגלות כמו שהורגים הרשעים על רשעם , והוא לא עשה חמס ולא דבר בפיו מרמה , והיו הורגים אותו כאלו עשה רע , והם היו מונים אותו עם רשעים. וטעם ויתן - שהוא היה מוסר עצמו למיתה , כי הם היו פוטרים אותו אם היה כופר בתורתו וחוזר לתורתם , והיה מוסר עצמו למיתה ולא יכפור בתורתו; וכן אמר: "כי עליך הורגנו כל היום" (תה' מד , כג). וטעם ואת עשיר במותיו - כי גם העשיר הורגים אותו בעבור עשרו , והוא לא נהרג בעבור רשע שהיה בו , אלא בעבור עושר שהיה לו. וטעם במותיו - לשון רבים , כי מיתות רבות יעשו לו , יש מהם נשרפים ויש מהם נהרגים ויש מהם נסקלים , ולכל - מוסרים עצמם על ייחוד השם. (י) ויי' חפץ דכאו החלי - אין אנו רואים במכאוביו ובצרותיו בגלות אלא חפץ האל , כי הוא היה מחזיק בתורתו שהיא תורת אמת , והיה מוסר עצמו עליה , אם כן אין אנו רואים במכאוביו טעם , אלא או היה נתפס בעוונותינו או היה חפץ האל כך לדכאו ולהחליאו , וחפץ האל לא ידענו. החלי - חסר אל"ף שהיא למ"ד הפועל , והוא נקרא כבעלי האל"ף ואע"פ שרוב השורש הוא בה"א. אם תשים אשם נפשו - אך זה אנו רואים , כי גמול טוב יש לו על הרע שסבל , ואם שמה נפשו עצמה במקום אשם , כמו שאמר "את רשעים" (לעיל , ט) , עתה יראה זרע יאריך ימים וחפץ יי' בידו יצלח. ופירוש יראה זרע - יראה זרע רב , כמו שאמר זכריה הנביא "ורבו כמו רבו" , ואמר "ואל ארץ גלעד ולבנון אביאם ולא ימצא להם" (י , י) , ואמר יחזקאל "ארבה אותם כצאן אדם" (לו , לז). יאריך ימים - כמו שאמר בסוף הספר הזה: "כימי העץ ימי עמי" (יש' סה , כב) , ואמר זכריה הנביא: "ואיש משענתו בידו מרוב ימים" (ח , ד). וחפץ יי' בידו יצלח - הנה היה בגלות חפץ יי' לדכאו , וגמול זה יצלח בידו חפץ יי' , שירבה אותו וייטיב לו עד מאד. עד כאן דברי האומות , מכאן ואילך דברי האל. (יא) מעמל נפשו - מעמל נפשו שסבל בגלות יהיה לו גמול , שיראה ישבע , כלומר: יראה טוב שישבע בו. בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים - עבדי הוא ישראל , כמו שאמרנו בתחילת הפרשה (יש' נב , יג). ופירוש בדעתו - כמו שכתוב "כי מלאה הארץ דעה את יי'" (יש' יא , ט) , וכתוב "כי כלם ידעו אותי" (יר' לא , לג). והנה עבדי ישראל , שיהיה צדיק ויודע את יי' , יצדיק בדעתו גוים רבים , כמו שכתוב "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יי' ואל (בנוסחנו: אל) בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו" (יש' ב , ג). ועונותם הוא יסבול - הוא בצדקתו יסבול עוונות הגוים , כי בצדקתו יהיה שלום וטוב בעולם , ואפילו לגוים. (יב) לכן אחלק לו ברבים - רבים ועצומים הם גוג ומגוג והעמים אשר יבואו עמו לירושלם , כמו שאמר זכריה הנביא "ואסף חיל כל הגוים סביב זהב וכסף ובגדים לרוב מאד" (יד , יד) , וזה יהיה לו תחת אשר הערה נפשו למות - גמול שמסר עצמו למיתה ביד הגוים בגלות , יהיה לו כל הכבוד הזה , יהיה ממונם תחת ממונו שלקחו ונפשם תחת נפשו , כי שם ימותו כל חיל גוג ומגוג , כמו שכתוב (יח' לט , ג - ו). הערה - שפך נפשו למות , וכן "ותער כדה" (בר' דכ , כ) - עניין 'שפיכה' , אבל הוא בניין אחר. ואת פושעים נמנה - כמו שפירשנו "ויתן את רשעים קברו" (לעיל , טו). והוא חטא רבים נשא - יתכן לפרשו בגלות , ורוצה לומר: חטא רבים שחטאו בו הגוים , והוא נשא וסבל צערם; והוא על דרך "וחטאת עמך" (שמ' ה , טז). ולפושעים יפגיע - ואע"פ כן היה מתפלל בעבור הפושעים שהיו פושעים בו , והיה מבקש מיי' לברך ארצם , כמו שאמר "ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה" וגומר (יר' כט , ז); וכמהו מן 'הכבד' בלשון תחינה ובקשה: "הפגיעו במלך" (יר' לו , כה); "וישתומם כי אין מפגיע" (יש' נט , טז). גם יש לפרשו בעת הגאולה , ויהיה פירושו כמו שפירשנו "ועונותם הוא יסבול" (לעיל , יא). והנוצרים שמפרשים אותו על התלוי , אמור להם: איך אמר "ישכיל וירום ונשא וגבה" (יש' נב , יג)? אם על הבשר - לא נשא ולא גבה אלא על העץ שתלו אותו בו , אם על האלהות - מתחילה גם כן היה רם ונשא. ואמר נגע למו (לעיל , ח) היה לו לומר 'לו' , כי "למו" הוא כמו 'להם' , לשון רבים. ואמר "יראה זרע" (לעיל , י); אם על הבשר - לא היה לו זרע , ואם על האלהות ויפרשו "זרע" - על התלמידים , זה לא נמצא , כי התלמידים 'בנים' יקראו , ולא 'זרע'. ואין לאל זרע; ואמר "יאריך ימים" (שם); אם על הבשר - לא האריך ימים , ואם על האלהות אמר , שבשכר זה יאריך , הלא הם ימיו מעולם ועד עולם. ואמר ולפושעים יפגיע - הלא הוא אלוה , למי יתפלל בעבור הפושעים? ורבותינו ז"ל פירשוהו על משה רבנו עליו השלום , ואמרו (או"מ ע' 227 ): תחת אשר הערה למות נפשו - שמסר עצמו למיתה , שנאמר "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת (שמ' לב , לב); ואת פושעים נמנה - שנמנה ממֵיתֵי מדבר; והוא חטא רבים נשא - שכפר על מעשה העגל; ולפושעים יפגיע - שבקש רחמים על פושעי ישראל. ויונתן תרגם הפרשה כן: "הנה ישכיל עבדי" (יש' נב , יג): "הא יצלח עבדי משיחא"; ותרגם "כאשר שממו" (שם , יד): "כמא דסברו ליה בית ישראל יומין סגיאין דהוה חשוך ביני עממיא חיזויהון וזיויהון מבני אינשא"; "כן יזה" (שם , טו): "כן יבדר עממין סגיאין עלוהי ישתקון מלכין ישוון ידיהון על פומהון ארי דלא אישתעיאו להון חזו ודלא שמעו איסתכלו"; "מי האמין" (לעיל , א): "מאן הימין לבסורתנא דא ותקוף דרע גבורתא דיי' כדין על מאן איתגליאת"; "ויעל כיונק" (לעיל , ב): "ויתרבון צדיקיא קדמוהי הא כלבלבין דפרחין וכאילן דמשלח שורשוהי על נגידין דמיין כן אינון תולדת קודשא בארע דהוות צריכא ליה לא חיזו חילא חיזויה ולא אימתיה אימת הדיוט ויהוי זיו קודשא זיויה דכל דיחזיניה יסתכל ביה"; "נבזה" (לעיל , ג): "בכן יהא לבוסרן ויפסק יקר כל מלכוותא יהון חלשין ודוון הא כאינש כאבין ומזמן למרעין וכמא דהות מסלקא אפי שכינתא מיננא בסירין ולא חשיבין"; "אכן חליינו" (לעיל , ד): "בכין על חובנא הוא יבעי ועווייתנא בדיליה ישתבקון ואנחנא חשיבין ליה כתישין מחן מן קדם יי' ומענן"; "והוא מחולל" (לעיל , ה): "והוא יבני בית מקדשא דאיתחל בחובנא יתמסר בעווייתנא ובאולפניה שלמא יסגי עלנא ובידנתנהי לפתגמי חובנא ישתבקון לנא"; "כלנו כצאן" (לעיל , ו): "כולנא כענא איתבדרנא גבר לקביל אורחיה גלינא ומן קדם יי' הות רעוא למישבק חובי כולנא בדיליה"; "נגש והוא נענה" (לעיל , ז): "בעי והוא מיתתב ועד לא פתח פומיה מתקבל תקיפי עממיא כאימרא לניכסתא ימסר וכרחלא קדם גזזהא שתקא ולית לקבליה דפתח פומיה וממלל מילא"; "מעצר" (לעיל , ח): "מייסורין ומפורענותא יקריב גלוותא ופרישן די יתעבדן לנא ביומוהי מאן ייכול לאשתעאה ארי יעדי שלטן עממיא מארעא דישראל וחובין דחבו עמי עד לוותהון ימטי"; "ויתן" (לעיל , ט): "וימסר ית רשיעייא לגיהנם וית עתירי נכסיא דאנסו במותא דאבדנא בדיל דלא יתקיימון עבדי חיטאה ולא ימללון ניכלין בפומהון"; "ויי'" (לעיל , י): "ומן קדם יי' הות רעוא למצרף ולדכאה ית שארא דעמיה בדיל לנקאה מחובין נפשהון יחזון במלכות משיחהון יסגון בנין ובנן יורכון יומין ועבדי אוריתא דיי' ברעותיה יצלחון"; "מעמל" (לעיל , יא): "משעבוד עממיא ישיזיב נפשהון יחזון בפורענות סנאיהון יסבעון מביזת מלכיהון בחוכמתיה יזכי זכאין בדיל לשעבדא סגיאין לאוריתא ועל חוביהון הוא יבעי"; לכן: "בכין אפליג ליה ביזת עממין סגיאין וית נכסי כרכין תקיפין יפליג עדאה חלף דמסר למותא נפשיה וית מרודיא שעביד לאוריתא והוא על חובין סגיאין יבעי ולמרודיא ישתביק בדיליה".