מאגר הכתר ישעיהו פרק נז עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק נז
[א] הַצַּדִּ֣יק אָבָ֔ד וְאֵ֥ין אִ֖ישׁ שָׂ֣ם עַל־לֵ֑ב וְאַנְשֵׁי־חֶ֤סֶד נֶאֱסָפִים֙ בְּאֵ֣ין מֵבִ֔ין כִּֽי־מִפְּנֵ֥י הָרָעָ֖ה נֶאֱסַ֥ף הַצַּדִּֽיק:
[ב] יָב֣וֹא שָׁל֔וֹם יָנ֖וּחוּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָ֑ם הֹלֵ֖ךְ נְכֹחֽוֹ: ס
[ג] וְאַתֶּ֥ם קִרְבוּ־הֵ֖נָּה בְּנֵ֣י עֹנֲנָ֑ה זֶ֥רַע מְנָאֵ֖ף וַתִּזְנֶֽה:
[ד] עַל־מִי֙ תִּתְעַנָּ֔גוּ עַל־מִ֛י תַּרְחִ֥יבוּ פֶ֖ה תַּאֲרִ֣יכוּ לָשׁ֑וֹן הֲלוֹא־אַתֶּ֥ם יִלְדֵי־פֶ֖שַׁע זֶ֥רַע שָֽׁקֶר:
[ה] הַנֵּֽחָמִים֙ בָּאֵלִ֔ים תַּ֖חַת כָּל־עֵ֣ץ רַעֲנָ֑ן שֹׁחֲטֵ֤י הַיְלָדִים֙ בַּנְּחָלִ֔ים תַּ֖חַת סְעִפֵ֥י הַסְּלָעִֽים:
[ו] בְּחַלְּקֵי־נַ֣חַל חֶלְקֵ֔ךְ הֵ֥ם הֵ֖ם גּוֹרָלֵ֑ךְ גַּם־לָהֶ֞ם שָׁפַ֥כְתְּ נֶ֙סֶךְ֙ הֶעֱלִ֣ית מִנְחָ֔ה הַ֥עַל אֵ֖לֶּה אֶנָּחֵֽם:
[ז] עַ֤ל הַר־גָּבֹהַּ֙ וְנִשָּׂ֔א שַׂ֖מְתְּ מִשְׁכָּבֵ֑ךְ גַּם־שָׁ֥ם עָלִ֖ית לִזְבֹּ֥חַ זָֽבַח:
[ח] וְאַחַ֤ר הַדֶּ֙לֶת֙ וְהַמְּזוּזָ֔ה שַׂ֖מְתְּ זִכְרוֹנֵ֑ךְ כִּ֣י מֵאִתִּ֞י גִּלִּ֣ית וַֽתַּעֲלִ֗י הִרְחַ֤בְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ֙ וַתִּכְרָת־לָ֣ךְ מֵהֶ֔ם אָהַ֥בְתְּ מִשְׁכָּבָ֖ם יָ֥ד חָזִֽית:
[ט] וַתָּשֻׁ֤רִי לַמֶּ֙לֶךְ֙ בַּשֶּׁ֔מֶן וַתַּרְבִּ֖י רִקֻּחָ֑יִךְ וַתְּשַׁלְּחִ֤י צִרַ֙יִךְ֙ עַד־מֵ֣רָחֹ֔ק וַתַּשְׁפִּ֖ילִי עַד־שְׁאֽוֹל:
[י] בְּרֹ֤ב דַּרְכֵּךְ֙ יָגַ֔עַתְּ לֹ֥א אָמַ֖רְתְּ נוֹאָ֑שׁ חַיַּ֤ת יָדֵךְ֙ מָצָ֔את עַל־כֵּ֖ן לֹ֥א חָלִֽית:
[יא] וְאֶת־מִ֞י דָּאַ֤גְתְּ וַתִּֽירְאִי֙ כִּ֣י תְכַזֵּ֔בִי וְאוֹתִי֙ לֹ֣א זָכַ֔רְתְּ לֹא־שַׂ֖מְתְּ עַל־לִבֵּ֑ךְ הֲלֹ֨א אֲנִ֤י מַחְשֶׁה֙ וּמֵ֣עֹלָ֔ם וְאוֹתִ֖י לֹ֥א תִירָֽאִי:
[יב] אֲנִ֥י אַגִּ֖יד צִדְקָתֵ֑ךְ וְאֶֽת־מַעֲשַׂ֖יִךְ וְלֹ֥א יוֹעִילֽוּךְ:
[יג] בְּזַֽעֲקֵךְ֙ יַצִּילֻ֣ךְ קִבּוּצַ֔יִךְ וְאֶת־כֻּלָּ֥ם יִשָּׂא־ר֖וּחַ יִקַּח־הָ֑בֶל וְהַחוֹסֶ֥ה בִי֙ יִנְחַל־אֶ֔רֶץ וְיִירַ֖שׁ הַר־קָדְשִֽׁי:
[יד] וְאָמַ֥ר סֹֽלּוּ־סֹ֖לּוּ פַּנּוּ־דָ֑רֶךְ הָרִ֥ימוּ מִכְשׁ֖וֹל מִדֶּ֥רֶךְ עַמִּֽי: ס
[טו] כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר רָ֣ם וְנִשָּׂ֗א שֹׁכֵ֥ן עַד֙ וְקָד֣וֹשׁ שְׁמ֔וֹ מָר֥וֹם וְקָד֖וֹשׁ אֶשְׁכּ֑וֹן וְאֶת־דַּכָּא֙ וּשְׁפַל־ר֔וּחַ לְהַחֲיוֹת֙ ר֣וּחַ שְׁפָלִ֔ים וּֽלְהַחֲי֖וֹת לֵ֥ב נִדְכָּאִֽים:
[טז] כִּ֣י לֹ֤א לְעוֹלָם֙ אָרִ֔יב וְלֹ֥א לָנֶ֖צַח אֶקְצ֑וֹף כִּי־ר֙וּחַ֙ מִלְּפָנַ֣י יַעֲט֔וֹף וּנְשָׁמ֖וֹת אֲנִ֥י עָשִֽׂיתִי:
[יז] בַּעֲוֺ֥ן בִּצְע֛וֹ קָצַ֥פְתִּי וְאַכֵּ֖הוּ הַסְתֵּ֣ר וְאֶקְצֹ֑ף וַיֵּ֥לֶךְ שׁוֹבָ֖ב בְּדֶ֥רֶךְ לִבּֽוֹ:
[יח] דְּרָכָ֥יו רָאִ֖יתִי וְאֶרְפָּאֵ֑הוּ וְאַנְחֵ֕הוּ וַאֲשַׁלֵּ֧ם נִחֻמִ֛ים ל֖וֹ וְלַאֲבֵלָֽיו:
[יט] בּוֹרֵ֖א נִ֣וב נִ֣יב שְׂפָתָ֑יִם שָׁל֨וֹם ׀ שָׁל֜וֹם לָרָח֧וֹק וְלַקָּר֛וֹב אָמַ֥ר יְהוָ֖ה וּרְפָאתִֽיו:
[כ] וְהָרֲשָׁעִ֖ים כַּיָּ֣ם נִגְרָ֑שׁ כִּ֤י הַשְׁקֵט֙ לֹ֣א יוּכָ֔ל וַיִּגְרְשׁ֥וּ מֵימָ֖יו רֶ֥פֶשׁ וָטִֽיט:
[כא] אֵ֣ין שָׁל֔וֹם אָמַ֥ר אֱלֹהַ֖י לָרְשָׁעִֽים: פ

פרק נז
(א) ומתוך שעוסקין במאכל ובמשתה , אין דבר יי' בפיהם שיזהירו את העם , וכולם עוורים , שאינן יודעים הרעה העתידה לבא על ישראל , ואין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק - כשרואים שצדיקי הדור נאספים , אינם מכירים שגזירה רעה עתידה לבא על הציבור , ומפני הרעה שעתידה לבא על הציבור נאסף הצדיק , שלא יראה הרעה ויצטער עליה , לפיכך נאספים בשלום מפני הרעה. (ב-ג) יבא (בנוסחנו: יבוא) שלום ינוחו על משכבותם מי שהלך נכוחו - מי שהלך בישרותו בעודו קיים. ואתם , הנשארים אחריו , קרבו הנה - תתקינו עצמיכם לפורענות. בני עוננה - אנשי מכשפות , כמו "מעונן ומנחש" (דב' יח , י). ותזנה - וזינתה. (ד) ילדי פשע - ילדותי פשע , שכל ילדות ונערות שלהם בפשע. אילו נקוד ילדי בפתח , הייתי אומר שהוא כמו "נערי" (יש' לז , ו) , ועתה יו"ד ננקדת בחירק. זרע שקר - שכל מעשיהם שקר ומהתלות. (ה-ז) הנחמים באלים - המתנהגים באלים , איזה אלה ואלון ראויה לעבודה זרה. שוחטי הילדים בנחלים - לשם עבודה זרה. תחת סעיפי הסלעים - עכשיו הולך ומספר כל המקומות , ומודיעך שלא הניחו ישראל מקום שלא עבדו שם עבודה זרה: תחת כל עץ רענן ותחת סעיפי הסלעים; ומנין אף במישור? שנאמר: בחלקי נחל חלקך; נחל היא בקעה , כמו "אל נחל איתן" (דב' כא , ד). ויש פותרין (ראה רש"י): בחלקי נחל - אבנים שבנחל. גם להם שפכת נסך העלית מנחה - שהיו עובדים לעצים , דכתיב: הנחמים באלים; וגם לאבנים , דכתיב: בחלקי נחל חלקך הם הם גורלך גם להם שפכת נסך העלית מנחה; ומניין שאף על ההרים הרמים , ששם היו עובדים עבודה זרה? דכתיב: על הר גבוה ונשא שמת משכבך. (ח) ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך כי מאתי גלית ותעלי הרחבת משכבך ותכרת לך מהם - את דומה לאשה מנאפת , שתחת אישה תקח זרים , ומטמינתם ומזנה אליהם אחורי הדלת והמזוזה; וכשבעלה שוכב עמה במטה , מגלה הכסוי ששניהם מתכסין בו והולכת לה אל הנואף שהטמינה אחורי הדלת ומזנה עמו; אף את אחורי הדלת והמזוזה של בית המקדש שמת זכרונך , דכתיב "בתתם ספם אל (בנוסחנו: את) ספי ומזוזתם אצל מזוזתי והקיר ביני וביניהם" (יח' מג , ח). כי מאתי גלית ותעלי - כאשה מנאפת שמגלה הבגד מעליה כששוכבת אצל בעלה , והולכת ומנאפת עם הנואף שהטמינה אחורי הדלת והמזוזה. הרחבת משכבך - כאשה מנאפת , שכשאישה ישן עמה במיטה מצד זה , והיא דוחקת אותו להרחיב משכבה מצד השיני לתת מקום לנואף. ותכרת לך מהם ברית משכבם יד חזית - ראית מקום ושעה לזנות אחרי הבעלים. (ט) ותשורי למלך בשמן - כענין שאמר הושע "וברית עם אשור יכרותו ושמן למצרים יובל" (הו' יב , ב). ותשלחי ציריך עד מרחוק - כעניין שאמר יחזקאל "ואף כי תשלחנה לאנשים באים ממרחק אשר מלאך שלוח להם (בנוסחנו: אליהם) והנה באו לאשר רחצת וכחלת עינייך ועדית עדי" (יח' כג , מ). ותשפילי עד למאד - מאותה שעה ששלחת ציריך עד מרחוק שיבואו אלייך למשכב דודים הושפלת , עד שהיה בך הפך מן הנשים בתזנותייך , ששאר זונות - המנאפים משלחים אחריהם , ואת לא עשית כן , אלא ותשלחי ציריך עד מרחוק. (י) חית ידך מצאת על כן לא חלית - כח ידך מצאת , שלא פרעתי מכם שהארכתי לכם אפי , על כן לא חלית. חית ידך הוא לשון 'כח' , כמו "ויאספו פלשתים לחיה" (ש"ב כג , יא). (יא) ואת מי דאגת ותיראי כי תכזבי - כשכחשת בי. אותי לא זכרת ולא שמת על לבך הלא אני מחשה מעולם (בנוסחנו: ומעולם) - כשכחשת בי ואותי לא זכרת ובגדת ואמרת בלבבך שאני מחשה על חטאותיך מעולם , שלא שילמתי לך כדרכך וכמעללייך , והוא גרם שאותי לא תיראי. (יב) אני אגיד צדקתך - ברצוני ובגילת נפשי הייתי מגיד צדקותיך אילו ידעתי שתפשת מעשים טובים , אבל מעשייך לא (בנוסחנו: ולא) יועילוך - לא עשית מעשים שיועילו לך. (יג) בזעקך יצילוך קבוציך - כסבורה את שיצילוך קיבוציך , עבודה זרה , שלא הנחתם עבודה זרה בכל מקום שלא עבדתם אותה , את כולם ישא רוח יקח הבל. (יד) ואמר סלו סלו - הקדוש ברוך הוא אומר להם: סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי - זה יצר הרע. סולו סולו - כמו "מסילה" (יש' מ , ג) , דרכו דרך הטוב. (טו) מרום וקדוש אשכון - אע"פ שמרום וקדוש אשכון , עיני את דכא ושפל רוח - עם מי שמשפיל רוחו לפניי ונכנע ושב בתשובה , להחיות רוח שפלים. (טז-יח) כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף - אין רצוני בכך לריב עם מעשה ידיי , ולא לנצח אקצף עם האדם. כי רוח מלפני יעטף (בנוסחנו: יעטוף) - מעשה שרוח האדם מלפני יעטף; פתרון יעטף: יכנע על הרעה , כמו "בהתעטף עלי נפשי" (יונה ב , ח). ונשמות שאני עשיתי , כהכנעם לפניי גם אני שב מקצפי וניחם על הרעה. ואם בעון בצעו קצפתי ואכהו לשעבר , הסתר ואקצף , מפני שהלך שובב בדרך לבו , דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו בדרך הטובה , ואשלם ניחומים לו ולאביליו , שהתאבלו עליו כשקצפתי עליו ואכהו. (יט) בורא ניב שפתים - הריני בורא לו שם חדש , שיאמרו הבריות: ראו איש פלוני שב מרשעו ומדרכו הרעה , כמה נאים מעשיו עתה; וגם אני קורא לו שלום. שלום לרחוק - שנתרחק ממני לשעבר ונתקרב עכשיו , ולקרוב - שהיה קרוב לעבירה ונתרחק. אמר יי' ורפאתיו - לכל אחד מהם. (כ-כא) והרשעים כים נגרש , כי השקט לא יוכל מרשעו , כים הזה שאינו שוקט אפילו עונה , שכל שעה ויגרשו מימיו רפש וטיט; לאותם אין שלום , אמר יי' (בנוסחנו: אלהי) לרשעים.