מאגר הכתר ישעיהו פרק נז עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק נז
(א-ב) הצדיק אבד - בעבור שזכר (ראה יש' נו , י - יא) כי צאן בני ישראל אובדות היום בסבת צופים ורועים רעים , שעיקר זה על מנשה וזרעו עד סוף צדקיה , גם על נביאי השקר שהיו שם שלא ראו הגברת החיה הראשונה (ראה הקדמתו לישעיה) , יזכור כי הצופים והרועים הטובים שהיו לפנים בישראל כבר מתו; ובפרט רמז בזה על חזקיה ובני עצתו , כי כבר נבא לו חרבן יהודה אחריו , והוא אמר "טוב דבר יי'... כי שלום ואמת יהיה בימי" (מ"ב כ , יט). וכבר הודעתיך לפנים , כי חזקיה היה חִתוּם וחתימה לגדלתנו בבית ראשון , עד שלהעיר על זה נכתבה מ"ם "למרבה המשרה" (יש' ט , ו) חתומה וסתומה. וכן אמר בזה עליו ועל גדולי עצתו: יבוא שלום ינוחו על משכבותם וגו' - כטעם "ואתה תבא אל אבתיך בשלום" וגו' (בר' טו , טו) קודם ו"עבדום וענו אותם" וגו' (שם , יג). ואמר יבא , ואמר ינוחו , ואמר הלך נכוחו - בשנוי רמיזות וכנוים; והכל נכון. אבל מה שאמר כי מפני הרעה נאסף הצדיק - כמו שנאמר ליאשיה "לכן הנני אוסיפך אל (בנוסחנו: על) אבותיך ונאספת אל קברותיך בשלום ולא תראינה עינך (לפנינו: עיניך) בכל הרעה אשר אני מביא אל (בנוסחנו: על) המקום הזה" וגו' (מ"ב כב , כ); וזה כלו כִוֵן נותן התורה באמרו "ואתה תבא אל אבתיך בשלום" (בר' טו , טו) , אע"פ שלא זכר שם לשון 'מפני' , או ענין סבה. ואולם זה המין מן הסבות הוא ענין שצריך עיון , ובאור כל מה שאמרו בזה , שהוא כולל ענינים שונים רבים ורבים , 'אוצר יי'' יבא. (ד) על מי - מי - בכל זה , וגם בכלל לשון העברי , אינו בהכרח שיהיה על חי מדבר כמו שחשב אבן גנאח (השרשים: 'מי'). (ה-ו) הנחמים - שרשו 'יחם' , כטעם "כלם יחמו כתנור" (הו' ז , ז). ואלים הם אילנות , כמו "מאלים אשר חמדתם" וגו' (יש' א , כט). ורצה הנביא לזכור פרטים מֵרָעוֹתָם מכאן עד "ותשפילי עד מאד" (להלן , ט) , ובפרט בשני הפסוקים האלה הראשונים זכר עון הנחלים , ששם אילנות , כטעם "ערבי נחל" (וי' כג , מ) והם היו שתים רעות יחד , והוא המשגל בענין רע ושפיכת הנסך ועשית הזבח (ראה להלן , ז) , וכן שתי אלה יעשו בהר גבוה , כמו שאמר אחר כן "על הר גבוה" וגו' (שם). ו'שחיטת הילדים' הנזכרת בכאן , שענינה היה להסתר תחת סעיפי הסלעים שעל שפתי הנחלים , היא בעבור הממזרים שהיו יולדות שם הנשים הזונות תחת בעליהם - כמו שידוע אצלינו , ומעשים בכל יום - ולכן כאשר זנו עִם הנשים תחת כל עץ רענן כנהוג , ותלדנה הנשים שם גם כן , ישחטו הילדים בשפתי הנחלים תחת סעפי הסלעים ויטביעום שם. ואמרו בחלקי וגו' - כטעם חלקך , כי הכל שרש אחד וענין אחד. (ז) על הר גבוה וגו' - לפעמים. (ח-ט) זכרונך - הוא צורת צלם מה מאנשים ידועים וחשוקים אצלם לזמה , כמו שאמר יחזקאל "ותוסף על תזנותיה ותרא אנשי מחוקה על הקיר צלמי כשדים חקוקים בששר" וגו' (יח' כג , יד) , "ותעגבה עליהם למראה עיניה ותשלח מלאכים אליהם כשדימה. ויבאו אליה בני בבל למשכב דודים" וגו' (שם , טז - יז); וזה היה הפלגת פעל רע והערת המדמה והזוכר , כמו שאמר: זכרונך; וכן כוונת ישעיה בכאן , ולכן סיים: ותשורי למלך - רוצה לומר: מלך אשור; וענין תשורי - מתשורה. ואין עיקר כונת אלה הנביאים לזמת הנשים עם אנשי בבל , רק לחשק הגברים מעַמנו לכרות ברית ואחוה עם בני אשור , והם החריבום באחרית , וממין זה מלאו הנביאים ספריהם. וטעם גלית - משרש 'גלה' , וזה כטעם "אי זה עבר רוח יי'" וגו' (מ"א כב , כד). מאתי - כמו 'ממני' , כלומר: גלית עצמך ועלית לאוהבים אחרים. יד חזית - הטעם: ראית מקום נאות לך לפי מחשבתיך. ותשפילי עד מאד - על דרך האמת , שמה שקדם , ותעלי , היה על דרך העברה; ובאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא. (י) חית - סוג זה השרש מטעם 'חיות' , אם על דרך שאומר 'חי' כמו "וארפכשד חי" (בר' יא , יב) , או 'חיה' , כמו "וחיית (בנוסחנו: וחיתה) אתה וביתיך" (בנוסחנו: וביתך; יר' לח , יז); ולכן נקראת הבהמה 'חיה' , וכן ארבע צורות הבהמות: "ארבע חיות" (יח' א , ה) , וכן ארבע אֻמות: 'ארבע חיות' (ראה דנ' ז , ג) , וכן כתוב "וחית פלשתים חונה בעמק רפאים" (ש"ב כג , יג) - על מחנה קהלת פלשתים; לכן אמרו בכאן חית ידך - נכון על קהלת אשור. וגם נכון שיהיה מענין 'מחיה' , כטעם "כי למחיה" (בר' מה , ה) , כלומר: מצאת מחיתך עם בני אשור , לפי כונתך. וטעם על כן לא חלית - על דרך משל , כי מי שימצא תמיד מחיתו והמזונות המורגלים לו , לא יחלה לעולם , כי אם על דרך זרוּת. (יא) דאגת - זה הלשון מיוחד בעברי על התוגה מפחד על דבר עתיד אפשרי אצלו שיהיה , וכן היתה עדתינו דואגת מבני אשור. כי תכזבי - הטעם: כמו "ויכחשו אויביך לך" (דב' לג , כט) , ולכן סמך לזה הלא אני מחשה - כטעם "והלוים מחשים לכל העם" (נחמ' ח , יא) , ולכן אמר השם לעמנו: הלא אני מעולם ומקדם מחשה ומשתק לכל מְדַבֵר , ולמה תדברי כזבים לאויביך מיראה מהם , ואותי לא תראי (בנוסחנו: תיראי)? (יב-יג) אני אגיד צדקתך - כפי מחשבתם , שהיו חושבים לעשות צדק גמור , כי היו כורתים ברית עם בני אשור , כמו שקדם לזה הנביא כמה פעמים. וכלל דברי זה הנביא , וכן כלם , בענין חרבן בית ראשון , כי בימי חזקיה לא רצו הנביאים שיכנעו למלך אשור , והפך זה בימי צדקיה , כי לָכּל זמן ברצון השם , אבל בשום זמן לא רצה השם שיבטחו וישענו בבני אשור , רק בשם יתברך! אם כן היה ראוי לנביאים שיוכיחו עמנו תמיד כי היו בוטחים באשור , ואף רבים בימי חזקיה , כל שכן בימי צדקיה היו כן , והיו קבוצים ונקהלים בני עמנו להועץ ולשלוח למלך אשור תשורות ומרקחות , כמו שקדם "ותשורי למלך" וגו' (לעיל , ט). ולכן סיים זה ישעיה להם בשם האל , ואמר: אבל בזעקך אלי , כלומר: לשם , אז יצילוך קבוציך ותחבולותיך על ענין מלכי אשור , או זולתם , אם להכנע להם ואם להלחם עמך. ובכלל , כי כל השתדלות שתוכלי לעשות לא יועילוך אם לא תזעקי ותתפללי תפלת ארוכה אלי , כמו ואת מעשיך לא (בנוסחנו: ולא) יועילוך. והכלל הוא , כי השם חפץ בתחבולות הנבון , אך שישען בשם; וזה ענין יקר מאד , וכבר רמזנו באמרו "והעם לא שב עד המכהו" עִם "ואת יי' צבאות לא דרשו" (יש' ט , יב); ובאורו 'אוצר יי'' יבא. וטעם ואת כולם - רמז לבני אשור הרמוזים כמה פעמים בזאת הפרשה. יקח הבל - הטעם: יקחם הבל. (יד) ואמר סלו סלו וגו' - הטעם: ואז יאמר , כי זה דבק עם "והחוסה בי" וגו' "ויירש הר קדשי" (לעיל , יג). ורמז ואמר - אם לַשֵם ואם לאי זה אומה שיהיה במצות השם; וטעם סלו - עשו מסלות. (טו) מרום וגו' - כלומר: עם היותי שוכן במקום מרום וקדוש , אני שוכן גם כן עם דכא ושפל רוח , שהוא תכלית המַטָּה. ובאר מה ענין שכינתו יתברך את דכא ושפל רוח , והוא שיחיה אותם , וכל זה על ישראל , שיוציאם מגלות בבל וישיבם לירושלם; וכן אמר יחזקאל (ראה יז , כב - כד); ובאור זה בכלל 'אוצר יי'' יבא. (טז-יח) אריב - הטעם: עִם ישראל. כי רוח וגו' - זה הוא נתינת טעם וסבה להיותו בלתי מתמיד בריבו וקצפו עם ישראל החטאים עד שהגלם , ועתה ישיבם בבית זה , וזה הטעם , כמו שהראה להם משה רבינו , "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בר' ח , כא); רוצה לומר: כי רוח החיים הנה הוא מלפני עוטפת אותם , כלומר: אני בראתיה בגופם , כמו שיפרש יותר: ונשמות אני עשיתי. והכלל , אני הוא הפועל לזה , ולו הבחירה , ולכן על כל פנים יחטא לפעמים , וכי יחטא - אכהו , וכי ישוב מדרכיו הרעים - ארפאהו. וכן מנהגו של עולם עם השם יתברך , אך בכל זה סודות וסודות , והכל 'אוצר יי'' יבא. וטעם הסתר - כטעם "אסתירה פני מהם" (דב' לב , כ). (יט) בורא ניב שפתים - הטעם , שהשם צוה לישעיה שיאמר להם דבר שפתים , כלומר: דבור חיצוני: שלום שלום לרחוק ולקרוב וגו'. וגם הם שפתי השם , ולכן כתוב: אמר יי' , כי הכל אחד בענין , רוצה לומר: השם ונביאו. (כ-כא) והרשעים וגו' - גם זה ממאמר הנביא והשם , וזה רמז לבני אשור , כי השם קרא ברגע אחד שלום עמנו , ואין שלום לבני אשור , וזה בקום החיה השנית (ראה הקדמתו לישעיה) , וכן קדם לפנים פעם אחרת עליהם (יש' מח , כב). נגרש - הוא שם נגזר ותֹאר , והעד: ויגרשו מימיו. כי השקט לא יוכל - זה הוא במשל וכן בנמשל , כי שם ה'רשע' בעברי מונח על חזק התנועה המקומית בעסקי העולם הזה והבליו , כטעם "ולא ימלט רשע את בעליו" (קה' ח , ח) , ואלה ענינים דקים בלשון ובענין.