מאגר הכתר ישעיהו פרק נז עם פירוש ר' ישעיה מטראני

פרק נז
[א] הַצַּדִּ֣יק אָבָ֔ד וְאֵ֥ין אִ֖ישׁ שָׂ֣ם עַל־לֵ֑ב וְאַנְשֵׁי־חֶ֤סֶד נֶאֱסָפִים֙ בְּאֵ֣ין מֵבִ֔ין כִּֽי־מִפְּנֵ֥י הָרָעָ֖ה נֶאֱסַ֥ף הַצַּדִּֽיק:
[ב] יָב֣וֹא שָׁל֔וֹם יָנ֖וּחוּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָ֑ם הֹלֵ֖ךְ נְכֹחֽוֹ: ס
[ג] וְאַתֶּ֥ם קִרְבוּ־הֵ֖נָּה בְּנֵ֣י עֹנֲנָ֑ה זֶ֥רַע מְנָאֵ֖ף וַתִּזְנֶֽה:
[ד] עַל־מִי֙ תִּתְעַנָּ֔גוּ עַל־מִ֛י תַּרְחִ֥יבוּ פֶ֖ה תַּאֲרִ֣יכוּ לָשׁ֑וֹן הֲלוֹא־אַתֶּ֥ם יִלְדֵי־פֶ֖שַׁע זֶ֥רַע שָֽׁקֶר:
[ה] הַנֵּֽחָמִים֙ בָּאֵלִ֔ים תַּ֖חַת כָּל־עֵ֣ץ רַעֲנָ֑ן שֹׁחֲטֵ֤י הַיְלָדִים֙ בַּנְּחָלִ֔ים תַּ֖חַת סְעִפֵ֥י הַסְּלָעִֽים:
[ו] בְּחַלְּקֵי־נַ֣חַל חֶלְקֵ֔ךְ הֵ֥ם הֵ֖ם גּוֹרָלֵ֑ךְ גַּם־לָהֶ֞ם שָׁפַ֥כְתְּ נֶ֙סֶךְ֙ הֶעֱלִ֣ית מִנְחָ֔ה הַ֥עַל אֵ֖לֶּה אֶנָּחֵֽם:
[ז] עַ֤ל הַר־גָּבֹהַּ֙ וְנִשָּׂ֔א שַׂ֖מְתְּ מִשְׁכָּבֵ֑ךְ גַּם־שָׁ֥ם עָלִ֖ית לִזְבֹּ֥חַ זָֽבַח:
[ח] וְאַחַ֤ר הַדֶּ֙לֶת֙ וְהַמְּזוּזָ֔ה שַׂ֖מְתְּ זִכְרוֹנֵ֑ךְ כִּ֣י מֵאִתִּ֞י גִּלִּ֣ית וַֽתַּעֲלִ֗י הִרְחַ֤בְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ֙ וַתִּכְרָת־לָ֣ךְ מֵהֶ֔ם אָהַ֥בְתְּ מִשְׁכָּבָ֖ם יָ֥ד חָזִֽית:
[ט] וַתָּשֻׁ֤רִי לַמֶּ֙לֶךְ֙ בַּשֶּׁ֔מֶן וַתַּרְבִּ֖י רִקֻּחָ֑יִךְ וַתְּשַׁלְּחִ֤י צִרַ֙יִךְ֙ עַד־מֵ֣רָחֹ֔ק וַתַּשְׁפִּ֖ילִי עַד־שְׁאֽוֹל:
[י] בְּרֹ֤ב דַּרְכֵּךְ֙ יָגַ֔עַתְּ לֹ֥א אָמַ֖רְתְּ נוֹאָ֑שׁ חַיַּ֤ת יָדֵךְ֙ מָצָ֔את עַל־כֵּ֖ן לֹ֥א חָלִֽית:
[יא] וְאֶת־מִ֞י דָּאַ֤גְתְּ וַתִּֽירְאִי֙ כִּ֣י תְכַזֵּ֔בִי וְאוֹתִי֙ לֹ֣א זָכַ֔רְתְּ לֹא־שַׂ֖מְתְּ עַל־לִבֵּ֑ךְ הֲלֹ֨א אֲנִ֤י מַחְשֶׁה֙ וּמֵ֣עֹלָ֔ם וְאוֹתִ֖י לֹ֥א תִירָֽאִי:
[יב] אֲנִ֥י אַגִּ֖יד צִדְקָתֵ֑ךְ וְאֶֽת־מַעֲשַׂ֖יִךְ וְלֹ֥א יוֹעִילֽוּךְ:
[יג] בְּזַֽעֲקֵךְ֙ יַצִּילֻ֣ךְ קִבּוּצַ֔יִךְ וְאֶת־כֻּלָּ֥ם יִשָּׂא־ר֖וּחַ יִקַּח־הָ֑בֶל וְהַחוֹסֶ֥ה בִי֙ יִנְחַל־אֶ֔רֶץ וְיִירַ֖שׁ הַר־קָדְשִֽׁי:
[יד] וְאָמַ֥ר סֹֽלּוּ־סֹ֖לּוּ פַּנּוּ־דָ֑רֶךְ הָרִ֥ימוּ מִכְשׁ֖וֹל מִדֶּ֥רֶךְ עַמִּֽי: ס
[טו] כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר רָ֣ם וְנִשָּׂ֗א שֹׁכֵ֥ן עַד֙ וְקָד֣וֹשׁ שְׁמ֔וֹ מָר֥וֹם וְקָד֖וֹשׁ אֶשְׁכּ֑וֹן וְאֶת־דַּכָּא֙ וּשְׁפַל־ר֔וּחַ לְהַחֲיוֹת֙ ר֣וּחַ שְׁפָלִ֔ים וּֽלְהַחֲי֖וֹת לֵ֥ב נִדְכָּאִֽים:
[טז] כִּ֣י לֹ֤א לְעוֹלָם֙ אָרִ֔יב וְלֹ֥א לָנֶ֖צַח אֶקְצ֑וֹף כִּי־ר֙וּחַ֙ מִלְּפָנַ֣י יַעֲט֔וֹף וּנְשָׁמ֖וֹת אֲנִ֥י עָשִֽׂיתִי:
[יז] בַּעֲוֺ֥ן בִּצְע֛וֹ קָצַ֥פְתִּי וְאַכֵּ֖הוּ הַסְתֵּ֣ר וְאֶקְצֹ֑ף וַיֵּ֥לֶךְ שׁוֹבָ֖ב בְּדֶ֥רֶךְ לִבּֽוֹ:
[יח] דְּרָכָ֥יו רָאִ֖יתִי וְאֶרְפָּאֵ֑הוּ וְאַנְחֵ֕הוּ וַאֲשַׁלֵּ֧ם נִחֻמִ֛ים ל֖וֹ וְלַאֲבֵלָֽיו:
[יט] בּוֹרֵ֖א נִ֣וב נִ֣יב שְׂפָתָ֑יִם שָׁל֨וֹם ׀ שָׁל֜וֹם לָרָח֧וֹק וְלַקָּר֛וֹב אָמַ֥ר יְהוָ֖ה וּרְפָאתִֽיו:
[כ] וְהָרֲשָׁעִ֖ים כַּיָּ֣ם נִגְרָ֑שׁ כִּ֤י הַשְׁקֵט֙ לֹ֣א יוּכָ֔ל וַיִּגְרְשׁ֥וּ מֵימָ֖יו רֶ֥פֶשׁ וָטִֽיט:
[כא] אֵ֣ין שָׁל֔וֹם אָמַ֥ר אֱלֹהַ֖י לָרְשָׁעִֽים: פ

פרק נז
(א) הצדיק אבד מפני עון הדור , כדי שלא יראה הרעה שתבוא על בני דורו , ואינם מבינים כי מפני הרעה העתידה לבוא נאסף הצדיק - שלא יראה אותה ויצטער. (ב) יבוא שלום על הצדיקים - שימותו בשלום , כמו "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום" (בר' טו , טו) , וינוחו הצדיקים על משכבותם , והשלום יהא הולך נכוחו שלכל צדיק וצדיק; ונכוחו - כמו "נכחו תחנו על הים" (שמ' יד , ב) , ונשתנו התנועות. (ג) ואתם קרבו הנה בני עוננה - אחרי שנסתלקו הצדיקים מביניכם , קרבו הנה לקבל דינכם. זרע מנאף , וגם האם תזנה. (ד) ילדי פשע - כמו "ובילדי נכרים יספיקו" (יש' ב , ו). ויִלדי בא כדינו: מ'יֶלֶד' - יִלדי , כמו מ'סֵפֶר' - 'סִפרי' , ו'קֶבֶר' - 'קִברי'; אבל "ובילדי" (שם) - נהפכה התנועה , ובא הפתח תמורת החרק. (ה) הנחמים באלים - הן המתעברים תחת האילנות , כאשה שהולכת ומזנה עם הנואפים בגנות ובפרדסים; ושרשו 'יחם' , והנו"ן הוא נו"ן 'נפעל' , ונבלעה היו"ד בין הנו"ן לח"ת; וזהו משל , בעבור שהיו מניחין הבורא ועובדין לפסילים שמעמידין תחת האלים ותחת כל עץ רענן , כדכתיב "וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר" (דב' לא , טז); ואלים - כמו "אלה ואלון" (ראה יש' ו , יג). ואתם שוחטים הילדים , בניכם הקטנים , ומקריבים אותם לעבודה זרה , כדכתיב "זבחי אדם עגלים ישקון" (הו' יג , ב) , תחת סעיפי הסלעים שמעמידין שם. (ו) בחלקי נחל חלקך - כמו "חלוקי אבנים" (ש"א יז , מ); שמעמידין גל אבנים שלנחל ומעמידין שם עבודה זרה , והם חלקך וגורלך שאת עובדת להם , גם להם שפכת נסך והעלית מנחה. (ח) ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך כי מאיתי גלית ותעלי - מדמה אותה לאשה זונה ששמה עיצה עם הנואף , שיבוא בחצי הלילה ויעשה לה סימן לדפוק אחר הדלת , והאשה תדיר עיניה וליבה אחר הדלת והמזוזה , מתי יבוא הנואף , והיא מגלה הבגד שמתכסה בו עם בעלה , ועולה ומנאפת עם הנואף. הרחבת משכבך תחת הנואפים , זה הוא פיסוק הרגלים. ותכרות לך ברית מהם , אהבת המשכב שלהם בכל מקום שראית; יד הוא 'מקום' , כמו "כל יד נחל יבק" (דב' ב , לז). וכל זה הוא דמיון שהיו מניחים הבורא ועובדים עבודה זרה. (ט) ותשורי למלך בשמן - לשון 'תשורה'; היית שולחת מנחה למלך , שמן המור , כדי לנאף עמו. ותרבי ריקוחייך - להתאהב עמו; שהיו מתחברים עם מלכי האומות ועובדים עבודה זרה שלהם. ותשלחי שלוחיך עד מרחוק לכל מלכי הגוים , ותשפילי לעשות הרעות עד שאול. (י) ברוב דרכך - שרדפת אחר הנואפים , יגעת , ולא אמרת: נואש לבבי , שלא לעשות הרעות יותר. חית ידך מצאת - כלומר: כל סיפוק ידך מצאת , ולא חסרת דבר. על כן לא חלית עלי - כמו "אין חולה מכם עלי" דשאול (ש"א כב , ח). (יא) ואת מי דאגת ותיראי כי תכזבי - כאשה חצופה שאינה מתפחדת מבעלה לכזב ולומר: לא זניתי עם אחרים , כך אינכם יראים ממני לכחש ולומר: לא עבדנו לבעלים , אלא בגלוי פנים ובחצפה אתם עובדים להם. ואותי לעולם לא זכרת , ולא שמת על לבך לשוב אלי. הלא אני מחשה ושותק , ומתאפק עדיין שלא לשלם לכם גמול; ומעולם אני מחשה ומתאפק על עונותיכם , ומתוך כך: ואותי לא תיראי. (יב) אני אגיד צדקתך - אם יש לך זכות. ואת מעשיך לא (בנוסחנו: ולא) יועילוך - כי אין לך מעשים טובים. (יג) בזעקך - כשאביא עליך רעה ותזעקי אלי , ואני אומר: יצילוך אלה הקיבוצים שקיבצת להתאהב עמהם , ואת כולם ישא רוח ויקח אתם הבל , אבל הצדיק החוסה בי ינחל ארץ וירש הר קדשי; שאושיע הצדיקים , והרשעים ילכו בגולה. (יד) ואמר הצדיק אז: סולו סולו המסילה , פנו הדרך והרימו מכשול מדרך עמי , שילכו שם הגאולים. (טז-יח) כי לא לעולם אריב - שאם אני רוצה לריב ולקצוף עד לעולם , הרוח , שהוא מלפני , יעטוף - כמו 'בהתעטף נפשם' (ראה יונה ב , ח) , וכל הנפשות שעשיתי , כולם יפלו בקצפי , אם אני מחזיק בקצפי; אבל בעון בצעו לא רציתי לעשות בו כלה , אלא קצפתי עליו והכיתיו ויסרתיו בגלות , והייתי מסתיר פניי ממנו , וקוצף עליו ומניחו להתייסר תחת האומות , מפני שהלך שובב בדרך לבו , אבל כשיחזור בתשובה לפניי , דרכיו ראיתי וארפאהו - שאושיענו מגלותו , ואשלם ניחומים לו ולאבליו. (יט-כ) בורא ניב שפתים - זו היא נשמת האדם; "ויהי האדם לנפש חיה" (בר' ב , ז) - מתרגמינן: "והות באדם לרוח ממללא". שלום שלום אומר לאותם שהיו רחוקים ונתקרבו אלי - אילו בעלי תשובה , ולאותם שהיו קרובים - אילו הצדיקים. ורפאתיו , לאותו שהוא בעל תשובה , מכל עונותיו; אבל הרשעים שאינם רוצים לשוב , הם דומים כמו הים שהוא נגרש לחוץ , כי השקט לא יוכל הגל , עד שיגרש וישפך לחוץ. ומה הם מגרשים מימיו? רפש וטיט! כך הם הרשעים: לא תמצא על פיהם כי אם עול וחמס. ובא ויגרשו - 'קל' , כמו "הנני גורש מפניך" (שמ' לד , יא).