מאגר הכתר ישעיהו פרק נח עם פירוש רד"ק

פרק נח
(א) קרא בגרון - אמר האל לנביא שיקרא בקול לבני דורו , שהיו מראים עצמם טובים והיו רעים , ויוכיחם על מעשיהם , וירים קולו להם כמו השופר שיִשָמַע קולו למרחוק. והקריאה היא בגרון; אע"פ שהדיבור נחתך בפה , הקול יוצא מהגרון , וכן אמר "רוממות אל בגרונם" (תה' קמט , ו); "יגעתי בקראי נחר גרוני" (תה' סט , ד). אל תחשך - אלא תמיד קרא להם. לעמי - שהם נקראים עמי. וכפל העניין במלות שונות. (ב) ואותי - דורשים וחפצים בפה , ולא בלב ולא במעשה , כי העושה צדקה ומשפט לו נאה לדרוש ולשאול איך יעשה , אבל מי שלא יעשה , למה ידרוש? הנה בדורשו כופל עוונו. (ג-ד) למה צמנו - והם אומרים לי: למה צמנו ולא ראית תעניותינו , ולא קבלת תפילתינו. ולא תדע - כאלו לא תדע , כלומר: אין אתה משגיח בנו ואויבינו מושלים בנו , וצמנו ולא ראית , ולא הושעתנו. והתשובה: הן ביום צומכם - ואיך אראה צומכם ואינו כי אם למריבה? כי ביום התענית יאספו העם , ויראה אדם בעל חובו וישאל ממנו חפצו , כלומר: חובו , כי ימצאנו ביום התענית , ואם לא יתן , ינגוש אותו וידחקנו עד שיתן , וגם יכנו באגרוף רשע , אם יענה לו שלא כרצונו; הנה אין צומכם לאל , כי אם לצורכיכם. עצביכם - ממונכם , כמו: "ועצביך בבית נכרי" (מש' ה , י) כי הממון יְגיע האדם ועצבונו. ודגש צד"י עצביכם - לתפארת הקריאה , כדגש קו"ף "מקדש יי'" (שמ' טו , יז) , והדומים להם. תנגושו - מן "לא יגוש את רעהו" (דב' טו , ב) , ובא שלם. ומן התמה שתרגם יונתן אותו "וכל תקלתכון תקרבון" , תרגם כמו בשי"ן כמו "ויגש אליו יהודה" (בר' מד , יח): "וקריב לוותיה יהודה" (ת"א). הן לריב - הנה אין צומכם כי אם לריב ומצה ואיך אראה אותו? אגרוף - ידוע בדברי רבותינו ז"ל באמרם (ראה קידושין עו , ב): 'בעלי אגרפין' וזולתו. כיום - כמו היום , והכ"ף - כ"ף האמתי , כמו כ"ף "השבעה לי כיום" (בר' כה , לג) , והדומים לו. להשמיע במרום - שאתם צועקים בתפלתכם כאלו אתם שופכים נפשכם לפני , ואינו כי אם דרך מרמה , כאלו איני יודע לבבכם. (ה) הכזה - אין הצום הנרצה התענית מלאכול ומלשתות וכפיפת הראש כמו האגמון , והוא הגומא שכופף ראשו , ולא הצעת השק והאפר , כי אין המעשים האלה נבחרים ונרצים לפני , אם לא בלב נשבר ובמעשים טובים ושוב מדרכיכם הרעים. (ו) הלא זה... חרצובות רשע - קשורי רשע , וכן כי "אין חרצובות למותם" (תה' עג , ד) , כי מעשה הרשע כשיתחזק , ידמה לקשר אמיץ שלא יוכל אדם לפתחו ולהתירו כי אם בטורח גדול. וכפל העניין במלות שונות ואמר: התר אגודות מוטה , כי מוטה - כמו רשע , שממיטים העניים , מן "ימיטו עלי און" (תה' לה , ד). או יהיה מוטה שם העוֹל , כמו "ויקח חנניה... את המוטה" (יר' כח , י); דמה דחקם העניים ונגשם אותם כאלו ישימו עול ומוטה על צוארם. ויונתן תרגם: "שרו קטרי כתבי דין מסטי". ושלח רצוצים חפשים - הם העבדים , שהם רצוצים ושבורים ביד אדוניהם , עוברים על "לא תרדה בו בפרך" (וי' כה , מג) , ולא ישלחום מקץ שבע שנים , כמו שהוכיח ירמיהו גם כן בני דורו על זה (ראה לד , יד). מוטה - פירשנוהו. (ז) הלא פרס - הפריסה היא הבציעה , ידוע בדברי רבותינו ז"ל בעניין חתיכת הלחם (ראה ברכות לט , ב): מברך ואחר כך בוצע; וזולתו. מרודים - כתרגומו: "מטולטלין" , וכן "עניי ומרודי" (איכה ג , יט); "ענייה ומרודיה" (שם א , ז); עניין טלטול. ומבשרך לא תתעלם - להאכיל הרעב ולכסות הערום הוא חייב לכל ישראל , אבל למי שהוא קרובו הוא חייב יותר זה , ואם יראה אותו שהוא עני , לא יעלים עיניו ממנו עד שיצטרך לשאול מחייתו , אלא חייב להלוות לו ולפתוח לפניו דרכים שירויח בהם. ומבשרך - כמו "איש איש אל כל שאר בשרו" (וי' יח , ו). ומי שעושה מעשים אלה מוחזק הוא שמקיים כל המצוות , אלא זָכַר מעשים אלו שהם הפך המעשים הרעים שזכר (ראה לעיל , ג - ד). (ח) אז - אם תעשה מעשים אלו לא תצטרך לצום ולשק ואפר , ויבקע כשחר אורך - כמו השחר שהולך ואור עד נכון היום. אורך - רוצה לומר: הצלחתך. וארוכתך מהרה תצמח - רפואתך; אם בא עליך עד עתה רע בגופך או בממונך , עתה בהטיבך תצמח רפואתך מהרה , כצמח האדמה שהולך וגדל כן תהיה הצלחתך; זה יהיה בעולם הזה ובעולם הבא. והלך לפניך צדקך - כשתמות , וכבוד יי' יאספך אל מקום הכבוד אשר נפשות הצדיקים צרורות שם בצרור החיים. ושָנָה זה העניין ושִלֵש במלות שונות לחזק העניין , אלא שבפעם השנית פרט דברים שזכר בכלל , ובפעם השלישית זכר בפרט שמירת שבת (ראה להלן , יג) , שהוא יסוד גדול לכל המצות , כמו שפירשנו למעלה (יש' נו , ו). (ט) אז תקרא - כי עתה בעשותך המעשים הרעים תאמר: "למה צמנו ולא ראית" (לעיל , ג) , אבל בהטיבך מעשיך תדע , שאענה אותך בקראך אלי ואראה צומך ואשמע תפלתך. אם תסיר - אם תשוב מהמעשים הרעים ותעשה המעשים הטובים. מוטה - פרשתיו (לעיל , ח). שלח אצבע - מקור , כמו שאמר למעלה "ולהכות באגרף רשע" (לעיל , ד). אמר: אם תסיר אותו מעשה הרע , ואפילו שלח אצבע תסיר - כדרך בני אדם המריבים , שישלח אצבעו האחד אל פני חבירו , לא שיכנו - וכן תסיר דבר און , שלא תריב עם רעך אפילו בדברים; והכל הוא בכלל "חרצובות רשע" שזכר (לעיל , ו). (י) ותפק לרעב נפשך - ואלה המעשים הטובים שתעשה , שתוציא לרעב נפשך ורצונך , כלומר: כשתפרוש לרעב לחמך , ברוח נדיבה תעשה ובהסברת פנים , שיכיר כי ברצון ובלב טוב אתה נותן לו; וכן על הכסות שכבר זכרו (לעיל , ז). ותפק - כמו 'ותוציא' , וכן "ויפק רצון מיי'" (מש' ח , לה); "מפיקים מזן אל זן" (תה' קמד , יג). תשביע - שיהיה פרוסת הלחם שתתן לו כדי שבעה. כצהרים - אם היה לך אפילה וצרה , תשוב כמו הצהרים , שהוא חוזק אור היום. (יא) ונחך יי' - כדרך "יי' נחני בצדקתך" (תה' ה , ט) , כלומר: תמיד ישגיח עליך בכל אשר תפנה. בצחצחות - עניין יובש , כמו "צחה צמא" (יש' ה , יג); בעת שיהיה צמא וחסרון בעולם , הוא ישביע נפשך. ועצמותיך יחליץ - ידשן , על דרך "ושמועה טובה תדשן עצם" (מש' טו , ל); וזכר העצמות לפי שהם מוסדי הגוף. ובעניין זה אמרו רבותינו ז"ל (ראה עירובין לט , א): העובר לפני התיבה ביום טוב שלראש השנה אומר: החליצנו יי' אלהינו; כלומר: השביענו ודשנינו במצוותיך. או פירושו: הניחנו , כי כן פירשוהו , לשון מנוחה , ואמרו (ראה ויק"ר לד , טו) , כי בארבע לשונות נשתמשו בלשון הזה: ישלוף , ישיזיב , יזין , יניח; ישלוף - "וחלצה נעלו" (דב' כה , ט); ישיזיב - "חלצני יי'" (תה' קמ , ב); יזין - "חלוצים תעברו" (דב' ג , יח); יניח - ועצמותיך יחליץ , היך מה דאת אמר 'רצה והחליצנו'. כגן רוה - שיש בו מעיינות ישקוהו , והוא רוה ושבע תמיד והירקות אשר בו לחים. או תהיה כמו מוצא מים , והוא המקור , אשר לא יכזבו מימיו , כי אפילו בעת היובש הוא נובע. ו'כְלות הדבר' הוא כזב , כאלו מכזב בו , שלא היה שם מעולם , על דרך "כחש מעשה זית" (חב' ג , יז); "ותירוש יכחש בה" (הו' ט , ב). (יב) ובנו ממך - כי כמו שהמעשים הרעים מחריבים הארץ , כן המעשים הטובים מיישבים אותה. ופירוש ממך - המעשים הטובים היוצאים ממך יבנו חרבות עולם - החרבות שהיו זמן רב. מוסדי דור ודור - המוסדות שנפלו זה דור ודור , אתה במעשיך הטובים תקומם אותם. וקורא לך גודר פרץ - בני העולם יקראו לך כן: בזכותך ובמעשיך הטובים יגדרו הפרצות. משובב נתיבות לשבת - כי בחרבן הארץ הנתיבות שוממות , אין עובר בהם , כמו שאמר "דרכי ציון אבילות מבלי באי מועד" (איכה א , ד) , ויאמרו עליך כי אתה משובב הנתיבות לעבור בהם לשבת; כי מפני ישיבת הערים ישובו גם כן הדרכים. ויונתן תרגם: "ויקרון לך מקיים ארח תקנא מתיב רשייעייא לאוריתא". (יג) אם תשיב משבת רגלך - מלכת בשבת חוץ לתחום. ואמר אם תשיב - כלומר: אם היית הולך בדרך ונזכרת שהוא שבת , והשיבות רגלך אחור מלכת עוד לכבוד שבת , כל שכן עשות חפציך , שהוא כלל כל המלאכות שחייבין עליהם מיתה , כי אפילו לצאת חוץ לתחום שהוא בלאו חמור עליך , ותִשָמֵר ממנו. ביום קדשי - שאני קדשתי , כמו שאמר "ויקדש אותו" (בר' ב , ג); והקִדּוּש הוא שהבדילו משאר הימים. ופירוש עשות חפציך - מעשות. ומ"ם משבת עומד במקום שנים. ורגלך וחפצך - חסירים יו"ד הרבים. ורבותינו ז"ל דרשו רגלך דרך המקרא לשון רבים , שאמרו (ראה עירובין נב , ב): רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום יכנס , שנאמר: אם תשיב משבת רגלך - 'רגליך' קרינן; כלומר: אע"פ שכתוב רגלך בלא יו"ד , יש אם למקרא. וקראת לשבת עונג. אם תשיב: מצות 'לא תעשה'; וקראת לשבת עונג: מצות 'עשה' לענג הגוף ביום השבת במאכלים עריבים וטובים , שמתוך שישנהו משאר הימים לטוב , יזכור מעשה בראשית , ושהאל חדשו מאין , ושבת ביום השביעי , ומתוך כך ישבח לאל ויפארהו בפיו ובלבבו ותתענג נפשו בו. ופירוש וקראת - כמו "מקרא קודש" (וי' כג , ג). לקדוש יי' מכובד - כפל עניין במלות שונות. ורבותינו ז"ל פירשוהו ביום הכפורים , שאמרו (ראה שבת קיט , א): מאי דכתיב לקדוש יי' מכובד? זה יום הכפורים , שאין בו לא אכילה ולא שתייה , אמרה תורה: כבדהו בכסות נקיה. וכבדתו מעשות דרכיך - זהו הכבוד , שתמנע מעשות מלאכה , כי פירוש דרכיך - חפציך ומעשיך , כמו "דרכי ספרתי" (תה' קיט , כו); "ודרכיך למחות מלכין" (מש' לא , ג); והדומים להם. ורבותינו ז"ל פירשו (ראה שבת קיג , א): דרכיך - מנהגיך; שלא יהא מנהגו שלשבת כמנהגו שלחול , כמו שאמרו: וכבדתו - שלא יהא מלבושך שלשבת כמלבושך שלחול , וכן שלא יהא הלוכך של שבת כהלוכך של חול , וכן שלא יהיו המאכלים והמשתה בשבת כשלחול , וכן לשנות מנהג עת האכילה , להקדים או לאחר. ממצוא חפצך - כפל עניין במלות שונות , כי הוא כמו מעשות דרכיך , כמו שפירשנו על דרך הפשט , וכן תרגם יונתן: "מלספקא צרכך". ורבותינו ז"ל פירשו (ראה שבת קיג , א): ממצוא חפצך - בדברים , שלא ידבר בשבת בחפציו , והם הדברים שצריך לעשותם בחול. ודקדקו כ"ף חפצך ואמרו: חפצך אסור לדבר , הא חפצי שמים מותרים , כמו שאמרו (ראה שם קנ , א): חשבונות שלמצוה מותר לחשבן בשבת , ואמרו: פוסקין צדקה לעניים בשבת , ואמרו: משדכין על התינוקת ליארס ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות בשבת; כי כל הדברים האלה אם ידבר בהם יש מצוה , ואפילו ללמדו אומנות במה שיחיה , כדי שלא יהא גנב ומלסטם את הבריות; ואמרו: ודבר - שלא יהא דבורך שלשבת כדבורך שלחול , כלומר , שידבר בשבת בנחת וימעט בדברים; ואמרו: דבור אסור , הרהור מותר; ואע"פ כן החסידים היו נשמרים אפילו בהירהור בחפציו , אלא בחפצי שמים , כמעשה החסיד ההוא שמספר במסכת שבת (ראה קכז , ב). ויונתן תרגם ודבר דבר: "ומלמללא מלין דאונס" , פירוש: דבר און , כי כן מתרגם "און" (לעיל , ט): "אונס"; וזה אפילו בחול. (יד) אז תתענג על יי' - אם תענג את השבת , תתענג על יי' , כלומר: ישפיע לך טובות , עד שתתענג עליו ותודה בו ובטובו , כי מאתו הכל; וה'תענוג על יי'' הוא תענוג הנפש. והגאון רב סעדיה פירש: תענוג הגוף , כלומר: תענוג גופך יהיה על יי' , לא ככסילים שנאמר בהם "לא נאוה לכסיל תענוג" (מש' יט , י); אבל המשכיל לא ירבה בתענוג יותר מדאי , כי אם במשפט , בעבור כי הוא מתעסק בחכמה ובה יתענג יותר , אלא שתענוגי הגוף במשפט ייטיבו שכלו , ויתחזקו כחותיו השלשה , והם כח הבחינה וכח המחשבה וכח הזכרונות. והרכבתיך על במותי ארץ - כמו "ירכיבהו על במתי ארץ" (דב' לב , יג) , והיא ארץ ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות; כלומר: אם תגלה ממנה , ישליטך עוד עליה בשכר שמירת שבת ושאר המצוות. וההבטחה הזאת לכל בני הגלות: אם הוא קרוב מזמן הגאולה יזכה לישועה , ואם הוא רחוק מזמן הגאולה יזכה לתחיית המתים , ויזכה לארץ ישראל ולטובה. והאכלתיך - כפל העניין במלות שונות. ואמר יעקב , כי בניו מיוחדים בנחלה , לא ישמעאל בן אברהם ולא עשו בן יצחק , וכן אמר "ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם. לאמר לך אתן את ארץ כנען חבל נחלתכם" (תה' קה , י - יא). ורבותינו ז"ל דרשו (ראה שבת קיח , א): כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלא מצרים , שנאמר והאכלתיך נחלת יעקב אביך; לא כאברהם , שנאמר בו: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה" (בר' יג , יז) , ולא כיצחק , שנאמר בו "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל" (בר' כו , ג) , אלא כיעקב , שנאמר בו "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" (בר' כח , יד). כי פי יי' דבר - וכיון שהוא דיבר יקיים את דברו.