פרק נח
[א]
קרא
בגרון
אל־תחשך
כשופר
הרם
קולך
והגד
לעמי
פשעם
ולבית
יעקב
חטאתם:
[ב]
ואותי
יום
יום
ידרשון
ודעת
דרכי
יחפצון
כגוי
אשר־צדקה
עשה
ומשפט
אלהיו
לא
עזב
ישאלוני
משפטי־צדק
קרבת
אלהים
יחפצון:
[ג]
למה
צמנו
ולא
ראית
ענינו
נפשנו
ולא
תדע
הן
ביום
צמכם
תמצאו־חפץ
וכל־עצביכם
תנגשו:
[ד]
הן
לריב
ומצה
תצומו
ולהכות
באגרף
רשע
לא־תצומו
כיום
להשמיע
במרום
קולכם:
[ה]
הכזה
יהיה
צום
אבחרהו
יום
ענות
אדם
נפשו
הלכף
כאגמן
ראשו
ושק
ואפר
יציע
הלזה
תקרא־צום
ויום
רצון
ליהוה:
[ו]
הלוא
זה
צום
אבחרהו
פתח
חרצבות
רשע
התר
אגדות
מוטה
ושלח
רצוצים
חפשים
וכל־מוטה
תנתקו:
[ז]
הלוא
פרס
לרעב
לחמך
ועניים
מרודים
תביא
בית
כי־תראה
ערם
וכסיתו
ומבשרך
לא
תתעלם:
[ח]
אז
יבקע
כשחר
אורך
וארכתך
מהרה
תצמח
והלך
לפניך
צדקך
כבוד
יהוה
יאספך:
[ט]
אז
תקרא
ויהוה
יענה
תשוע
ויאמר
הנני
אם־תסיר
מתוכך
מוטה
שלח
אצבע
ודבר־און:
[י]
ותפק
לרעב
נפשך
ונפש
נענה
תשביע
וזרח
בחשך
אורך
ואפלתך
כצהרים:
[יא]
ונחך
יהוה
תמיד
והשביע
בצחצחות
נפשך
ועצמתיך
יחליץ
והיית
כגן
רוה
וכמוצא
מים
אשר
לא־יכזבו
מימיו:
[יב]
ובנו
ממך
חרבות
עולם
מוסדי
דור־ודור
תקומם
וקרא
לך
גדר
פרץ
משבב
נתיבות
לשבת:
[יג]
אם־תשיב
משבת
רגלך
עשות
חפצך
ביום
קדשי
וקראת
לשבת
ענג
לקדוש
יהוה
מכבד
וכבדתו
מעשות
דרכיך
ממצוא
חפצך
ודבר
דבר:
[יד]
אז
תתענג
על־יהוה
והרכבתיך
על־במותי
ארץ
והאכלתיך
נחלת
יעקב
אביך
כי
פי
יהוה
דבר:
פ