מאגר הכתר ישעיהו פרק ז עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק ז
(א) ויהי בימי אחז - מתחילת הספר עד "בשנת מות המלך עוזיהו" (יש' ו , א) היה מתנבא בימי עוזיהו , שהרי בימי עוזיהו התחיל להתנבאות , ומ"שנת מות המלך עוזיהו" עד ויהי בימי אחז - בימי יותם בן עוזיהו; ומשמת יותם בן עוזיהו הוא אומר: ויהי בימי אחז בן יותם בן עוזיהו מלך יהודה , והיה מתנבא והולך כל ימי אחז עד שמת אחז ועמד חזקיהו. כשמת לו אחז מה הוא אומר? "בשנת מות המלך אחז היה המשא הזה" (יש' יד , כח); כשמת - ניבא בימי חזקיהו; מהו אומר? "ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו" (יש' לו , א). למדת שהתחיל למנות מעוזיהו , שהתחיל להתנבאות בימיו , ומונה והולך על הסדר , מלך אחר מלך , כל ארבעה מלכים שקיפח בימיו. וכן אתה מוצא: כל נביא ונביא שעמד להם לישראל , מאותו חשבון שתפש מתחלה למנות בו , מונה והולך מתחילת החשבון עד שכלה נבואתו בסוף החשבון. בנבואת יחזקאל , בתחילת נבואתו מהו אומר? "בחמשה לחדש היא השנה החמישית לגלות המלך יהויכין" (א , ב); אחריו מהו אומר? "ויהי בשנה הששית בשישי באחד לחדש ואני יושב בביתי" (ח , א) - זה היה ששית לגלות יהויכין; אחריו מהו אומר? "ויהי דבר יי' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר. בן אדם כתוב לך את שם היום הזה ואת (בנוסחנו: את) עצם היום הזה סמך מלך בבל על ירושלם" (כד , א - ב) - זה היה שנה תשיעית לגלות יהויכין; אחריו מהו אומר? "ויהי באחת עשרה שנה" (לא , א); אחריו מהו אומר? "ויהי בשתים עשרה שנה... בן אדם נהה על המון מצרים" (לב , יז - יח); בסוף נבואתו מהו אומר? "בעשרים וחמש שנה לגלותינו בראש השנה בעשור לחדש ארבע עשרה שנה אחרי אשר הוכתה העיר" (מ , א) - וחשוב משנה החמישית לגלות יהויכין עד לארבע עשרה שנה אחרי אשר הוכחה העיר , ואתה מוצא עשרים וחמש שנה. נמצינו למידין , שמחשבון שמתחיל הנביא למנות בו , מונה והולך עד תכליתו. אף כאן , ישעיה התחיל למנות בימי עוזיהו , והולך ומונה עד תום ארבע עשרה שנה לחזקיהו , שהוא רביעי לארבעה מלכים שקיפח בימיו. ולפי שלמעלה בעניין הוא אומר "בשנת מות המלך עוזיהו" (יש' ו , א) , שזה היה בימי יותם בן עוזיה , חוזר ואומר ויהי בימי אחז בן יותם בן עוזיהו מלך יהודה עלה רצין וגו'. (ב"ר סג , א:) אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: ווי שמלך אחז! אמר להם: אע"פ כן אבותיו צדיקים היו , בן יותם הוא , בן עוזיהו , ואי איפשר לשלוח ידי בו. (סע"ר כב:) "בשנת שבע עשרה לפקח בן רמליהו מלך אחז... בן עשרים שנה אחז במלכו" (מ"ב טז , א - ב) , באותה שעה "ויהרג פקח בן רמליהו מאה ועשרים אלף ביהודה ביום אחד" וגו' (דה"ב כח , ו) , "כי הכניע יי' את יהודה בעבור אחז" (שם , יט); בשנת עשרים לפקח , שהיא שנת שלש לאחז , עלה רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל ירושלם למלחמה עליה ולא יכול להלחם עליה. (ב) ויוגד לבית דוד לאמר - לא רצה הכתוב להזכיר את אחז. נחה ארם. נחה - לשון נקבה , על שם המלכות. נחה ארם על אפרים - התחבר מלך ארם עם מלך ישראל לבא על אחז. על זה - פתרונו כמו "והקרבתם על הלחם" (וי' כג , יח) , שפתרונו: עם הלחם; 'אבוק אפרים' בלעז. וינע לבבו ולבב עמו - לפי שכבר נלחם כל אחד מהם בפני עצמו על אחז , ויכלו לו , כמה שנאמר "ויתנהו יי' ביד מלך ארם" וגו' (דה"ב כח , ה) , ואומר "ויהרג פקח בן רמליהו ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד" (שם , ו); שניהם בדברי הימים. כנוע עצי יער מפני רוח - 'כנוע עצי גנה' אין כתיב כאן , אלא כנוע עצי יער - אילו אילני סרק; ועל ידי שהם קלים בפירותיהם קולן הולך , אבל אילני מאכל , שהם כבידים בפירותיהם , אין קולן הולך. (ג) ויאמר יי' אל ישעיהו צא נא לקראת אחז אתה ושאר ישוב בנך - שארית שלא חטאו , ששבו מחטא , תלמידיך. אל מסילת שדה כובס - תרגומו: "בכבש חקל משטח קצריא" - במסילת שדה , שבו שוטחין הכובסין בגדיהן לנגבן; "קצריא" - פתרון: כובסים , כי הא דגרסינן בשילהי בבא קמא (קיט , ב): קצרא שמיה וקצרא שקיל ליה. (ד) ואמרת אליו השמר והשקט אל תירא - "השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו" (שמ' כג , כא) - המ"ם שלו נקוד בקמץ קטן , והשמר זה - המ"ם שלו בפתח קטן. הניקוד שלהם מלמדנו שאין פתרונם שוה; "השמר מפניו" - פתרון: הזהר מפניו , שלא תמר בו; וזה שננקד בקמץ קטן - פתרון: לשון 'שמרים' , כלומר: השמר והשקט; כלומר: כיין המשוקט בשמריו , שאין לחוש , שלא יתחמץ; אף אתה לבבך אל ירך משני זנבות האודים העשנים האלה בחרי אף רצין וארם ובן רמליהו - חרי אף של רצין וארם ובן רמליהו , שאתה ירא מפניהם , שצרו עליך בחרי אף; חרי אף שלהם דומה לשני זנבות האודים , אשר שני קצותם אכלה האש ותוכם נחרו , שמעלים עשן , ולהבה לא יבער בם , אף חרי אף של רצין וארם ובן רמליהו לא תעלה שלהבת , שלא יוכלו להלחם על ירושלם. וכן תמצא , בכל מקום שאתה מוצא 'חרון אף' , מדמה את החרון לעשן ולאש , כשם שאתה קורא "עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל" (ש"ב כב , ט); וכן "כי אש קדחה באפי ותיקד" (דב' לב , כב); וכן "ותבער כמו אש חמתך" (תה' פט , מז); וכן כשאדם כועס , תראה כאילו מנחיריו תצא עשן. ואף 'חרון' לשון 'שריפה' הוא , כמו "וחרה נחושתה" (יח' כד , יא). (ה-ו) יען כי יעץ עליך ארם רעה וגו' נעלה ביהודה ונקיצנה - נמנה בה קצין אחד. את בן טבאל - את אשר ייטב לנו. (ז) כה אמר יי'... לא תקום ולא תהיה - באותה שעה "וישלח אחז מלאכים אל תגלת פלאסר מלך אשור לאמר עבדך ובנך אני עלה והושיעני מכף מלך ארם ומכף מלך ישראל הקמים עלי. ויקח אחז את הכסף ואת הזהב הנמצא באוצרות בית יי' ובאוצרות בית המלך וישלח למלך אשור שוחד. וישמע אליו מלך אשור ויעל מלך אשור אל דמשק ויתפשה ויגלה קירה ואת רצין המית" (ראה מ"ב טז , ז - ט). ואף באותו הזמן ובאותו הפרק הגלה סנחריב לעשרת השבטים , באותה שנה עצמה שהגלה עם ארם קירה ואת רצין המית , שכן תמצא באותו עניין ובאותה פרשה "בימי פקח מלך ישראל בא תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את עיון ואת אבל בית מעכה ואת ינוח ואת קדש ואת חצור ואת הגלעד ואת הגלילה כל ארץ נפתלי ויגלם אשורה" (ראה מ"ב טו , כט). ואף באותה שעה קשר קשר הושע בן אלה על פקח בן רמליהו ויכהו וימיתהו , דכתיב "ויקשר קשר הושע בן אלה על פקח בן רמליהו ויכהו וימיתהו וימלוך תחתיו בשנת עשרים ליותם בן עוזיהו" (שם , ל) , היא שנת עשרים לפקח , ושנת ארבע לאחז , תחילת שנת ארבע. נמצינו למידין שגלות עשרת השבטים , ושנהרג פקח , וגלות עם ארם קירה , ושנהרג רצין , ועליית רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל למלחמה על אחז , הכל אירע בפרק אחד; וכן שנינו ב'סדר עולם' (סע"ר כב); וכן חשבון המקראות בספר מלכים. וזהו שהנביא מבשר לאחז: כה אמר יי'... לא תקום ולא תהיה. (ח-ט) כי ראש ארם דמשק - ראש מלכות ארם הוא דמשק וראש דמשק רצין; כוס עם ארם וכוס עם דמשק - באותו כוס ישתה רצין. שכשם שתלכד דמשק ביד סנחריב ויגלה עם ארם קירה , באותו כוס ישתה רצין מלך ארם - שיהרג. וראש אפרים שמרון - ראש מלכות עשרת השבטים הוא שומרון , וראש שמרון בן רמליהו - כוס ששתה שמרון , שהוא ראש לאפרים , אותו כוס ישתה גם פקח , שהוא ראש לעשרת השבטים , "יחדיו כולם יכליון" (יש' לא , ג). דבר אחר: כי ראש ארם דמשק , ולא ירושלם; שאין גבול ירושלם נחשב על גבול דמשק , ואין הדין נותן שתיכבש ירושלם ביד מלך ארם. וראש דמשק רצין - בדמשק הוא ראש; ירושה לרצין נתתי לו דמשק , אבל בירושלם אין לו עד מדרך כף רגל. וראש אפרים שמרון - ראש המלכות של עשרת השבטים הוא שומרון , ולא ירושלם , שהרי ירושלם על גבול יהודה תחשב. וראש שמרון בן רמליהו - בשמרון הוא ראש ולא בירושלם , כלומר: מה להם בירושלם להלחם עליה , שהרי אין להם חלק בה. ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם - צא וחשוב מנבואת עמוס עד שגלו עשרת השבטים , ותמצא ששים וחמש שנה: נבואת עמוס היתה שתי שנים לפני שנתנגע עוזיהו , שנאמר בעמוס "שנתים לפני הרעש" (א , א) , ועוזיה נתנגע עשרים וחמש שנה , ואילו שנתים - הרי עשרים ושבע; ושש עשרה של יותם (ראה מ"ב טו , לג) , ושש עשרה של אחז (ראה מ"ב טז , ב) , ושש של חזקיהו , שנאמר "וילכדה... בשנת שש לחזקיהו היא שנת תשע להושע... ויגל... את ישראל אשורה" (מ"ב יח , י - יא) - הרי ששים וחמש. ומניין ימי חלוטו שלעוזיהו עשרים וחמש שנים (סע"ר יט) , שנאמר "בשנת עשרים ושבע... לירבעם בן יואש מלך ישראל מלך עזריה בן אמציה מלך יהודה" (מ"ב טו , א); איפשר לומר כן , והלא עזריה וירבעם מלכו כאחת לפי חשבון שתמצא בספר מלכים? אלא שמלך מלכות מנוגעת: בשנת עשרים ושבע שנה למלכו נתנגע , והוא מלך חמשים ושתים שנה (מ"ב טו , ב). ואי איפשר לומר ובעוד ששים וחמש שנה מיום שאמר ישעיה נבואה זו , שהרי בימי אחז אמרה , והם גלו בשנת שש לחזקיה; וכן מפורש ב'סדר עולם' (סע"ר כח) , שמנה הכתוב לנבואתו של עמוס. אם לא תאמינו לנבואתי , אתם , אחז ועמך , אשר ידעתי כי רשעים אתם; כי לא תאמנו - לא אמון בכם. (יא) שאל לך אות - הואיל ואין אתם מאמינים , שאל לך אות שלא תקום ולא תהיה עיצה הרעה שיעצו עליך ארם ואפרים ובן רמליהו , שאמרו "נעלה ביהודה ונקיצנה ונבקיענה אלינו" (לעיל , ו). העמק שאלה - רצונך שיחיו המתים , או הגבה למעלה - או שירד אליהו ויעשה לך נס בארץ , או שיראה לך אות בשמים. כך מפורש בתנחומא (תנ"ב ויצא יד). (יב) ויאמר אחז לא אשאל ולא אנסה את יי' - (שם:) שאין רצוני שיתכבד שם שמים בשבילי. (יג) ויאמר שמעו נא בית דוד המעט מכם הלאות אנשים - שתמרו את פי הנביאים; כי תלאו גם את אלהי בדבריכם , באמרכם "לא אשאל ולא אנסה את יי'" (לעיל , יב). (יד) לכן יתן יי' הוא... אות , ועל כרחכם יתקדש שם שמים על ידי האות. ומהו האות? הנה העלמה הרה ויולדת בן - העלמה שהיא הרה עכשיו תלד בן זכר; וזהו האות , שאין אדם יודע מה בבטן המלאה , אם זכר אם נקבה , וזו ממה שתלד בן זכר , וקראת שמו עמנואל (בנוסחנו: עמנו אל) - היא עתידה שתקרא שמו 'עמנואל'. העלמה - היא אשתו של נביא , כשם שמצינו בסמוך בעניין שאומר "ואקרב אל הנביאה ותהר ותלד בן" (יש' ח , ג). ואל תשיבני: היכן מצינו באשה בעולת בעל שנקראת 'עלמה'? בספר החכמה תמצאנו , שכן כתוב במשלי "דרך גבר בעלמה" (מש' ל , יט). וכך אמר לו ישעיה לאחז: וזה לך האות מאת יי' ששני המלכים האלה שצרו עליך לא יבאו אל העיר הזאת: עד שאני עומד כאן אצלך וחוזר אל ביתי , אני מוצא את אשתי , שהיא הרה עכשיו ממני , שתלד בן ותקרא שמו עמנואל עד שלא אחזור אל ביתי , פן תאמר אני הוא שקראתי שמו כך. וכן תמצא בסוף העניין שהוא אומר "הנה אנכי והילדים אשר נתן לי יי' לאותות ולמופתים בישראל" (יש' ח , יח) , למדנו שהילדים ניתנו לו לאותות ולמופתים בישראל. ושני ילדים היו: האחד נקרא 'עמנואל' , על שם שיגן הקדוש ברוך הוא בעד יושבי ירושלם משני המלכים שצרו על אחז , הם מלך ישראל ומלך ארם; ושם השני קרא 'מהר שלל חש בז' , "כי בטרם ידע הנער קרא אבי ואמי ישא את חיל דמשק ואת שלל שמרון לפני מלך אשור" (יש' ח , ד). (טו-יז) חמאה ודבש יאכל לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב - הרי מתנבא שני דברים במקרא זה , ולא פירש טעמן , כמשפט דברים הדבורים זה בצד זה והם קצרים , שתמצא לעולם פתרונם בצדם , כשם שפירשתי בתחילת הספר בכמה מקומות; כמו בכאן שהוא אומר: חמאה ודבש יאכל , לא פירש אי זה דבר יגרום שחמאה ודבש יאכל; שנייה - שהוא אומר: לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב , ולא פירש מה צורך להזכיר כאן לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב; והרי פתר שניהם בצדם: את אשר אמר: הנער הניתן לאות ולמופת , שלדעתו מואס ברע ובוחר בטוב , זה דבר יי' אל אחז לאמר: כי בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב תעזב האדמה אשר אתה קץ מפני שני מלכיה - כלומר בטרם ידע הנער הנולד עכשיו , בשנת ארבע לאחז , מאוס ברע ובחור בטוב , תעזב אדמת שני המלכים אשר אתה קץ מפניהם - היא אדמת רצין; כשם שמצינו שצרו פקח ורצין על אחז , עלה סנחריב על דמשק ויתפשה ויגלה קירה , ואותה שנה עצמה גלו עשרת השבטים , כשם שמצינו בימי אחז , עלה "תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את עיון ואת אבל בית מעכה ואת ינוח... ויגלם אשור" (מ"ב טו , כט); וזה היה בשנת ארבע לאחז , וכן מפורש ב'סדר עולם' (סע"ר כב); וזהו שאמר תעזב האדמה אשר אתה קץ מפני שני מלכיה - פתרון: בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב תעזב אדמת רצין ופקח אשר אתה יגור מפניהם. הרי פירש לך מה ראה לומר לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב כי בטרם ידע הנער וגו'. וחוזר ומפרש איזה דבר יגרום לנער שחמאה ודבש יאכל , שבימיו של הנער היולד עכשיו יביא יי' עליך ועל עמך ועל בית אביך , על בית דוד אביך , ימים אשר לא באו למיום סור אפרים מעל יהודה - שיביא על חזקיה בנך שאון ממלכת זרים ועריצי לגיונות , עם רב ועצום , כמוהו לא נהיה מיום סור אפרים מעל יהודה - שנחלקו לשני ממלכות. ואת מי יביא עליו? את מלך אשור. ואל תשיבני: והלא הוא אומר עליך , והיכן מצינו שבא מלך אשור להלחם על אחז? מצינו מה שהקדוש ברוך הוא מביא על בנו של אדם , אם טוב אם רע , הרי נחשב כאילו מביאה על האדם עצמו; כשם שהוא אומר באברהם "כי ידעתיו למען אשר יצוה" וגו' עד "למען הביא יי' על אברהם את אשר דבר עליו" (בר' יח , יט) , היה למקרא לומר: 'למען הביא יי' על זרעו אשר דבר עליהם' , ואינו אומר אלא "למען הביא על אברהם". למדנו שאם ייטיב לבנו , הריהו נחשב כאילו מיטב לו. אף כאן: יביא יי' עליך ועל עמך - זה היה בשנת ארבע עשרה לחזקיה , שעלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם , וישם פניו לעלות ירושלם (ראה יש' לו , א). (יח) והיה ביום ההוא ישרוק יי' לזבוב אשר בקצה יאורי מצרים - ישרוק - פתרון: יקרא למחנות הגבורים אשר הם מרובים כזבובים , ויוצאים מארץ מצרים. ולדבורה אשר בארץ אשור - ולעריצי לגיונות העוקצים כדבורים , ויבואו מארץ אשור. המון מצרים הוא מדמה לזבוב , ושרי צבאות מלך אשור מדמה לדבורה המנהלת ריעותיה. זבוב - לשון רבים הוא , כמו "ותהי הכנם" (שמ' ח , יג) , וכמו "והדגה אשר ביאר מתה" (שמ' ז , כא) , וכמו "ויהי לי שור וחמור" (בר' לב , ו) , שכולם לשון רבים. אשר בקצה יאורי מצרים - כל ארץ מצרים נקראת 'יאורים' על שם ש"קציר יאור תבואתה" (יש' כג , ג) , ולא למטר השמים ישתו מים , אלא היאור עולה ומשקה אותה; וכן מצינו ביחזקאל , כשרוצה לומר 'ונתתי מצרים חרבה' , הוא אומר "ונתתי יאורים חרבה" (יח' ל , יב). וכן לדבורה - לשון רבים הוא. (יט) ובאו ונחו כולם בנחלי הבתות - בארץ חריבה מרוב חיילותם. בתות - הם שדות בורות , כמו "ואשיתהו בתה" (יש' ה , ו). ובנקיקי הסלעים - שבזמן שהמלך יוצא במחנות מרובים אין מקום לגור בארץ נושבת , ובאים ונחים להם באשר ימצאו , בנחלי הבתות ובנקיקי הסלעים. ובכל הנעצוצים ובכל הנהללים - מיני סרפדים וקוצים הם. (כ) ביום ההוא יגלח יי' בתער השכירה - יהרוג יי' בהם בחרבו הגדולה ובמגלים ובמגירות. את הראש - זה מלך; ושער הרגלים - זה דַלַּת ההמון; וגם את הזקן תספה - אילו השרים וראשי לגיונות. (כא-כב) והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן - שהבריח ממחנה מלך אשור בעלות מלך אשור על הארץ. והיה מרוב עשות חלב יאכל חמאה כי חמאה יאכל כל הנותר בקרב הארץ - שלא הגלהו מלך אשור , ועמד שם בארץ. וזה הדבר יהיה בימי הנער הנולד עכשיו , והוא יהיה מאותם הנותרים בקרב הארץ שלא גלו , לכן יאכל חמאה ודבש , אשר דברתי אליכם לאמר "חמאה ודבש יאכל" (לעיל , טו). (כג) והיה... כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף לשמיר ולשית יהיה - שעזבו בני ישראל את הכרמים מלזמר ומלעדר מפני מלך אשור , ומעצמך אתה למד , שכל כרם שלא יזמר ושלא יעדר תעלה שמיר ושית. (כד) בחצים ובקשת יבא (בנוסחנו: יבוא) - איש אשר יבא שמה לאחר מפלתו של סנחריב , שצריך שימלא ידו קשת וחצים , כי תהיה הארץ שממה , ורבה עליו חית השדה בכרמים ונטמנים שם. (כה) וכל ההרים אשר במעדר יעדרון לא תבוא שמה יראת שמיר ושית - כל ההרים שדרכן לעדור במעדר , כגון שדה הלבן שהוא שדה זרע , לא תבוא שמה יראת שמיר ושית - שהרי אין יכולה חית השדה ליטמן שם , והיה למשלח שור ולמרמס שה.