מאגר הכתר ירמיהו פרק יח עם פירוש רש"י

פרק יח
[א] הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר:
[ב] ק֥וּם וְיָרַדְתָּ֖ בֵּ֣ית הַיּוֹצֵ֑ר וְשָׁ֖מָּה אַשְׁמִיעֲךָ֥ אֶת־דְּבָרָֽי:
[ג] וָאֵרֵ֖ד בֵּ֣ית הַיּוֹצֵ֑ר וְהִנֵּה֛וּ וְהִנֵּה־ה֛וּא עֹשֶׂ֥ה מְלָאכָ֖ה עַל־הָאָבְנָֽיִם:
[ד] וְנִשְׁחַ֣ת הַכְּלִ֗י אֲשֶׁ֨ר ה֥וּא עֹשֶׂ֛ה בַּחֹ֖מֶר בְּיַ֣ד הַיּוֹצֵ֑ר וְשָׁ֗ב וַֽיַּעֲשֵׂ֙הוּ֙ כְּלִ֣י אַחֵ֔ר כַּאֲשֶׁ֥ר יָשַׁ֛ר בְּעֵינֵ֥י הַיּוֹצֵ֖ר לַעֲשֽׂוֹת: ס
[ה] וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֽוֹר:
[ו] הֲכַיּוֹצֵ֨ר הַזֶּ֜ה לֹא־אוּכַ֨ל לַעֲשׂ֥וֹת לָכֶ֛ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם־יְהוָ֑ה הִנֵּ֤ה כַחֹ֙מֶר֙ בְּיַ֣ד הַיּוֹצֵ֔ר כֵּן־אַתֶּ֥ם בְּיָדִ֖י בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל: ס
[ז] רֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר עַל־גּ֖וֹי וְעַל־מַמְלָכָ֑ה לִנְת֥וֹשׁ וְלִנְת֖וֹץ וּֽלְהַאֲבִֽיד:
[ח] וְשָׁב֙ הַגּ֣וֹי הַה֔וּא מֵרָ֣עָת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי עָלָ֑יו וְנִֽחַמְתִּי֙ עַל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר חָשַׁ֖בְתִּי לַעֲשׂ֥וֹת לֽוֹ: ס
[ט] וְרֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר עַל־גּ֖וֹי וְעַל־מַמְלָכָ֑ה לִבְנ֖וֹת וְלִנְטֽוֹעַ:
[י] וְעָשָׂ֤ה הָרַע֙ה הָרַע֙ בְּעֵינַ֔י לְבִלְתִּ֖י שְׁמֹ֣עַ בְּקוֹלִ֑י וְנִֽחַמְתִּי֙ עַל־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אָמַ֖רְתִּי לְהֵיטִ֥יב אוֹתֽוֹ: ס
[יא] וְעַתָּ֡ה אֱמָר־נָ֣א אֶל־אִישׁ־יְהוּדָה֩ וְעַל־יוֹשְׁבֵ֨י יְרוּשָׁלִַ֜ם לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י יוֹצֵ֤ר עֲלֵיכֶם֙ רָעָ֔ה וְחֹשֵׁ֥ב עֲלֵיכֶ֖ם מַחֲשָׁבָ֑ה שׁ֣וּבוּ נָ֗א אִ֚ישׁ מִדַּרְכּ֣וֹ הָרָעָ֔ה וְהֵיטִ֥יבוּ דַרְכֵיכֶ֖ם וּמַעַלְלֵיכֶֽם:
[יב] וְאָמְר֖וּ נוֹאָ֑שׁ כִּֽי־אַחֲרֵ֤י מַחְשְׁבוֹתֵ֙ינוּ֙ נֵלֵ֔ךְ וְאִ֛ישׁ שְׁרִר֥וּת לִבּֽוֹ־הָרָ֖ע נַעֲשֶֽׂה: פ
[יג] לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה שַֽׁאֲלוּ־נָא֙ בַּגּוֹיִ֔ם מִ֥י שָׁמַ֖ע כָּאֵ֑לֶּה שַֽׁעֲרֻרִת֙ עָשְׂתָ֣ה מְאֹ֔ד בְּתוּלַ֖ת יִשְׂרָאֵֽל:
[יד] הֲיַעֲזֹ֥ב מִצּ֛וּר שָׂדַ֖י שֶׁ֣לֶג לְבָנ֑וֹן אִם־יִנָּֽתְשׁ֗וּ מַ֛יִם זָרִ֥ים קָרִ֖ים נוֹזְלִֽים:
[טו] כִּֽי־שְׁכֵחֻ֥נִי עַמִּ֖י לַשָּׁ֣וְא יְקַטֵּ֑רוּ וַיַּכְשִׁל֤וּם בְּדַרְכֵיהֶם֙ שְׁבִילֵ֣י עוֹלָ֔ם לָלֶ֣כֶת נְתִיב֔וֹת דֶּ֖רֶךְ לֹ֥א סְלוּלָֽה:
[טז] לָשׂ֥וּם אַרְצָ֛ם לְשַׁמָּ֖ה שְׁרִוקֹ֣ת שְׁרִיק֣וֹת עוֹלָ֑ם כֹּ֚ל עוֹבֵ֣ר עָלֶ֔יהָ יִשֹּׁ֖ם וְיָנִ֥יד בְּרֹאשֽׁוֹ:
[יז] כְּרוּחַ־קָדִ֥ים אֲפִיצֵ֖ם לִפְנֵ֣י אוֹיֵ֑ב עֹ֧רֶף וְלֹֽא־פָנִ֛ים אֶרְאֵ֖ם בְּי֥וֹם אֵידָֽם: ס
[יח] וַיֹּאמְר֗וּ לְכ֨וּ וְנַחְשְׁבָ֥ה עַֽל־יִרְמְיָהוּ֘ מַחֲשָׁבוֹת֒ כִּי֩ לֹא־תֹאבַ֨ד תּוֹרָ֜ה מִכֹּהֵ֗ן וְעֵצָה֙ מֵחָכָ֔ם וְדָבָ֖ר מִנָּבִ֑יא לְכוּ֙ וְנַכֵּ֣הוּ בַלָּשׁ֔וֹן וְאַל־נַקְשִׁ֖יבָה אֶל־כָּל־דְּבָרָֽיו:
[יט] הַקְשִׁ֥יבָה יְהוָ֖ה אֵלָ֑י וּשְׁמַ֖ע לְק֥וֹל יְרִיבָֽי:
[כ] הַיְשֻׁלַּ֤ם תַּֽחַת־טוֹבָה֙ רָעָ֔ה כִּי־כָר֥וּ שׁוּחָ֖ה לְנַפְשִׁ֑י זְכֹ֣ר׀ עָמְדִ֣י לְפָנֶ֗יךָ לְדַבֵּ֤ר עֲלֵיהֶם֙ טוֹבָ֔ה לְהָשִׁ֥יב אֶת־חֲמָתְךָ֖ מֵהֶֽם:
[כא] לָכֵן֩ תֵּ֨ן אֶת־בְּנֵיהֶ֜ם לָרָעָ֗ב וְהַגִּרֵם֘ עַל־יְדֵי־חֶרֶב֒ וְתִהְיֶ֨נָה נְשֵׁיהֶ֤ם שַׁכֻּלוֹת֙ וְאַלְמָנ֔וֹת וְאַ֨נְשֵׁיהֶ֔ם יִהְי֖וּ הֲרֻ֣גֵי מָ֑וֶת בַּח֣וּרֵיהֶ֔ם מֻכֵּי־חֶ֖רֶב בַּמִּלְחָמָֽה:
[כב] תִּשָּׁמַ֤ע זְעָקָה֙ מִבָּ֣תֵּיהֶ֔ם כִּֽי־תָבִ֧יא עֲלֵיהֶ֛ם גְּד֖וּד פִּתְאֹ֑ם כִּֽי־כָר֤וּ שׁיּחָה֙ שׁוּחָה֙ לְלָכְדֵ֔נִי וּפַחִ֖ים טָמְנ֥וּ לְרַגְלָֽי:
[כג] וְאַתָּ֣ה יְ֠הוָה יָדַ֜עְתָּ אֶֽת־כָּל־עֲצָתָ֤ם עָלַי֙ לַמָּ֔וֶת אַל־תְּכַפֵּר֙ עַל־עֲוֺנָ֔ם וְחַטָּאתָ֖ם מִלְּפָנֶ֣יךָ אַל־תֶּ֑מְחִי וְִהְי֤וּ וְיִהְי֤וּ מֻכְשָׁלִים֙ לְפָנֶ֔יךָ בְּעֵ֥ת אַפְּךָ֖ עֲשֵׂ֥ה בָהֶֽם: ס

פרק יח
(ג) על האבנים - "על סדנא" (ת"י). ['פורמאש' בלעז.] (ד) אשר הוא עושה בחומר - אשר הוא עושה מן החומר נשחת ביד היוצר , בעודו לח; מקרא מסורס הוא. (ח) מרעתו אשר דברתי עליו - מעבירות שבידו , אשר בשבילם דברתי עליו "לנתוש ולנתוץ" (לעיל , ז) , ['אירפורקי' (נזפתי) בלעז]. ונחמתי - וחשבתי מחשבה אחרת. (יב) ואמרו נואש - וידעתי שהם יאמרו לך על דבריך , שאין חוששין להם. (יג) [ שערורית - דבר גנאי.] (יד) היעזב מצור שדי שלג לבנון - היעזב אדם הצריך לשתות מים הנוזלים מצור שבשדות , הבאים משלג הלבנון שהוא נקי?! או אם ינתשו מים זרים - או אם יעזבו מים , הם מים חיים נובעים , שהם זרים עד הנה מכל אדם , והם קרים נוזלים?! זרים - הם 'נובעים' , וזה יוכיח עליו: "אני קרתי ושתיתי מים זרים" (מ"ב יט , כד). [ומנחם (מחברת: 'זר') חברו זרים עם "לא זורו ולא חובשו" (יש' א , ו) - לשון מימי תרופה. ונתן טעם לדבריו ואמר , כי אם בקש לדבר בלשון 'זרם' , היה מכפיל את המ"ם והיה מוסיף יו"ד מ"ם , והיה אומר 'זרומים' , לרבוֹת המים ולהיותם זרמים. שדי - כמו 'שדה'. קרים - 'פרוידאש' בלעז. נוזלים - 'קוראנץ' בלעז.] ועוד יש לפותרו: אם ינתשו להיות מים זרים , נמאסים , המים שהם קרים נוזלים. [ זרים - ללשון ראשון של רש"י הוא לשון 'זרם'; ללשון שני הוא לשון 'זרוּת' , כלומר: מים מאוסים.]. (טו) כי כן עשו עמי אשר שכחוני , ולשוא יקטרו. שבילי עולם המתוקנים - אמרו שהן מכשול , כדי ללכת דרך לא סלולה - לא כבושה. (טז) שריקות - העובר על חרבות שראה כבר בבניינם , טובות , רגיל לשרוק. ישום - יתמה. (יז) עורף ולא פנים - כשיברחו מפני אויב. אראם - ולא אושיעם. (יח) ויאמרו לכו וגו' - ירמיה היה קובל על אנשי ענתות ואומר שאומרים כן. תורה מכהן - שעל הכהנים להורות תורה , שנאמר "יורו משפטיך..." (דב' לג , י). ודבר מנביא - דבר נבואה. ונכהו בלשון - "ונסהדיניה סהדא דשקר" (ת"י). (כא) והגירם - לשון "עיני נגרה" (איכה ג , מט); "מים המוגרים" (ראה מי' א , ד): הורידם. על ידי חרב - על ידי גייסות. ואנשיהם - של האלמנות , יהיו הרוגי מלאך המות. (כב) כי כרו שוחה - שחשדוהו מאשת איש , שנאמר "כי שוחה עמוקה זונה" (מש' כג , כז). (כג) אל תמחי - אל תהי מְחוּיה. ולפי שהוא לשון נקבה נתן בו יו"ד , ואף היא יתירה , כיו"ד של "ותזני שם" (יר' ג , ו).