מאגר הכתר ירמיהו פרק מח עם פירוש רד"ק

פרק מח
[א] לְמוֹאָ֡ב כֹּה־אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל ה֤וֹי אֶל־נְבוֹ֙ כִּ֣י שֻׁדָּ֔דָה הֹבִ֥ישָׁה נִלְכְּדָ֖ה קִרְיָתָ֑יִם הֹבִ֥ישָׁה הַמִּשְׂגָּ֖ב וָחָֽתָּה:
[ב] אֵ֣ין עוֹד֘ תְּהִלַּ֣ת מוֹאָב֒ בְּחֶשְׁבּ֗וֹן חָשְׁב֤וּ עָלֶ֙יהָ֙ רָעָ֔ה לְכ֖וּ וְנַכְרִיתֶ֣נָּה מִגּ֑וֹי גַּם־מַדְמֵ֣ן תִּדֹּ֔מִּי אַחֲרַ֖יִךְ תֵּ֥לֶךְ חָֽרֶב:
[ג] ק֥וֹל צְעָקָ֖ה מֵחֹרוֹנָ֑יִם שֹׁ֖ד וָשֶׁ֥בֶר גָּדֽוֹל:
[ד] נִשְׁבְּרָ֖ה מוֹאָ֑ב הִשְׁמִ֥יעוּ זְּעָקָ֖ה צְעִורֶֽיהָ צְעִירֶֽיהָ:
[ה] כִּ֚י מַעֲלֵ֣ה הַלֻּחִ֔ות הַלֻּחִ֔ית בִּבְכִ֖י יַעֲלֶה־בֶּ֑כִי כִּ֚י בְּמוֹרַ֣ד חוֹרֹנַ֔יִם צָרֵ֥י צַעֲקַת־שֶׁ֖בֶר שָׁמֵֽעוּ:
[ו] נֻ֖סוּ מַלְּט֣וּ נַפְשְׁכֶ֑ם וְתִֽהְיֶ֔ינָה כַּעֲרוֹעֵ֖ר בַּמִּדְבָּֽר:
[ז] כִּ֠י יַ֣עַן בִּטְחֵ֤ךְ בְּמַעֲשַׂ֙יִךְ֙ וּבְא֣וֹצְרוֹתַ֔יִךְ גַּם־אַ֖תְּ תִּלָּכֵ֑דִי וְיָצָ֤א כְמֹישׁ֙ כְמוֹשׁ֙ בַּגּוֹלָ֔ה כֹּהֲנָ֥יו וְשָׂרָ֖יו יַחְדָּֽ יַחְדָּֽיו:
[ח] וְיָבֹ֨א שֹׁדֵ֜ד אֶל־כָּל־עִ֗יר וְעִיר֙ לֹ֣א תִמָּלֵ֔ט וְאָבַ֥ד הָעֵ֖מֶק וְנִשְׁמַ֣ד הַמִּישֹׁ֑ר אֲשֶׁ֖ר אָמַ֥ר יְהוָֽה:
[ט] תְּנוּ־צִ֣יץ לְמוֹאָ֔ב כִּ֥י נָצֹ֖א תֵּצֵ֑א וְעָרֶ֙יהָ֙ לְשַׁמָּ֣ה תִֽהְיֶ֔ינָה מֵאֵ֥ין יוֹשֵׁ֖ב בָּהֵֽן:
[י] אָר֗וּר עֹשֶׂ֛ה מְלֶ֥אכֶת יְהוָ֖ה רְמִיָּ֑ה וְאָר֕וּר מֹנֵ֥עַ חַרְבּ֖וֹ מִדָּֽם:
[יא] שַׁאֲנַ֨ן מוֹאָ֜ב מִנְּעוּרָ֗יו וְשֹׁקֵ֥ט הוּא֙ אֶל־שְׁמָרָ֔יו וְלֹֽא־הוּרַ֤ק מִכְּלִי֙ אֶל־כֶּ֔לִי וּבַגּוֹלָ֖ה לֹ֣א הָלָ֑ךְ עַל־כֵּ֗ן עָמַ֤ד טַעְמוֹ֙ בּ֔וֹ וְרֵיח֖וֹ לֹ֥א נָמָֽר: ס
[יב] לָכֵ֞ן הִנֵּֽה־יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְשִׁלַּחְתִּי־ל֥וֹ צֹעִ֖ים וְצֵעֻ֑הוּ וְכֵלָ֣יו יָרִ֔יקוּ וְנִבְלֵיהֶ֖ם יְנַפֵּֽצוּ:
[יג] וּבֹ֥שׁ מוֹאָ֖ב מִכְּמ֑וֹשׁ כַּֽאֲשֶׁר־בֹּ֙שׁוּ֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל מִבֵּ֥ית אֵ֖ל מִבְטֶחָֽם:
[יד] אֵ֚יךְ תֹּֽאמְר֔וּ גִּבּוֹרִ֖ים אֲנָ֑חְנוּ וְאַנְשֵׁי־חַ֖יִל לַמִּלְחָמָֽה:
[טו] שֻׁדַּ֤ד מוֹאָב֙ וְעָרֶ֣יהָ עָלָ֔ה וּמִבְחַ֥ר בַּחוּרָ֖יו יָרְד֣וּ לַטָּ֑בַח נְאֻ֨ם־הַמֶּ֔לֶךְ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ:
[טז] קָר֥וֹב אֵיד־מוֹאָ֖ב לָב֑וֹא וְרָ֣עָת֔וֹ מִהֲרָ֖ה מְאֹֽד:
[יז] נֻ֤דוּ לוֹ֙ כָּל־סְבִיבָ֔יו וְכֹ֖ל יֹדְעֵ֣י שְׁמ֑וֹ אִמְר֗וּ אֵיכָ֤ה נִשְׁבַּר֙ מַטֵּה־עֹ֔ז מַקֵּ֖ל תִּפְאָרָֽה:
[יח] רְדִ֤י מִכָּבוֹד֙ יּשְׁבִ֣י וּשְׁבִ֣י בַצָּמָ֔א יֹשֶׁ֖בֶת בַּת־דִּיב֑וֹן כִּֽי־שֹׁדֵ֤ד מוֹאָב֙ עָ֣לָה בָ֔ךְ שִׁחֵ֖ת מִבְצָרָֽיִךְ:
[יט] אֶל־דֶּ֛רֶךְ עִמְדִ֥י וְצַפִּ֖י יוֹשֶׁ֣בֶת עֲרוֹעֵ֑ר שַׁאֲלִי־נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה אִמְרִ֖י מַה־נִּֽהְיָֽתָה:
[כ] הֹבִ֥ישׁ מוֹאָ֛ב כִּי־חַ֖תָּה הֵילִ֣יליּ הֵילִ֣ילוּ ׀ וּֽזֳעָ֑קיּ וּֽזֳעָ֑קוּ הַגִּ֣ידוּ בְאַרְנ֔וֹן כִּ֥י שֻׁדַּ֖ד מוֹאָֽב:
[כא] וּמִשְׁפָּ֥ט בָּ֖א אֶל־אֶ֣רֶץ הַמִּישֹׁ֑ר אֶל־חֹל֥וֹן וְאֶל־יַ֖הְצָה וְעַל־מֵופָֽעַת מֵיפָֽעַת:
[כב] וְעַל־דִּיב֣וֹן וְעַל־נְב֔וֹ וְעַל־בֵּ֖ית דִּבְלָתָֽיִם:
[כג] וְעַ֧ל קִרְיָתַ֛יִם וְעַל־בֵּ֥ית גָּמ֖וּל וְעַל־בֵּ֥ית מְעֽוֹן:
[כד] וְעַל־קְרִיּ֖וֹת וְעַל־בָּצְרָ֑ה וְעַ֗ל כָּל־עָרֵי֙ אֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב הָרְחֹק֖וֹת וְהַקְּרֹבֽוֹת:
[כה] נִגְדְּעָה֙ קֶ֣רֶן מוֹאָ֔ב וּזְרֹע֖וֹ נִשְׁבָּ֑רָה נְאֻ֖ם יְהוָֽה:
[כו] הַשְׁכִּירֻ֕הוּ כִּ֥י עַל־יְהוָ֖ה הִגְדִּ֑יל וְסָפַ֤ק מוֹאָב֙ בְּקִיא֔וֹ וְהָיָ֥ה לִשְׂחֹ֖ק גַּם־הֽוּא:
[כז] וְאִ֣ם׀ ל֣וֹא הַשְּׂחֹ֗ק הָיָ֤ה לְךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אִם־בְּגַנָּבִ֖ים נִמְצָ֑אה נִמְצָ֑א כִּֽי־מִדֵּ֧י דְבָרֶ֛יךָ בּ֖וֹ תִּתְנוֹדָֽד:
[כח] עִזְב֤וּ עָרִים֙ וְשִׁכְנ֣וּ בַסֶּ֔לַע יֹשְׁבֵ֖י מוֹאָ֑ב וִֽהְי֣וּ כְיוֹנָ֔ה תְּקַנֵּ֖ן בְּעֶבְרֵ֥י פִי־פָֽחַת:
[כט] שָׁמַ֥עְנוּ גְאוֹן־מוֹאָ֖ב גֵּאֶ֣ה מְאֹ֑ד גָּבְה֧וֹ וּגְאוֹנ֛וֹ וְגַאֲוָת֖וֹ וְרֻ֥ם לִבּֽוֹ:
[ל] אֲנִ֤י יָדַ֙עְתִּי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה עֶבְרָת֖וֹ וְלֹא־כֵ֑ן בַּדָּ֖יו לֹא־כֵ֥ן עָשֽׂוּ:
[לא] עַל־כֵּן֙ עַל־מוֹאָ֣ב אֲיֵלִ֔יל וּלְמוֹאָ֥ב כֻּלֹּ֖ה אֶזְעָ֑ק אֶל־אַנְשֵׁ֥י קִֽיר־חֶ֖רֶשׂ יֶהְגֶּֽה:
[לב] מִבְּכִ֨י יַעְזֵ֤ר אֶבְכֶּה־לָּךְ֙ הַגֶּ֣פֶן שִׂבְמָ֔ה נְטִישֹׁתַ֙יִךְ֙ עָ֣בְרוּ יָ֔ם עַ֛ד יָ֥ם יַעְזֵ֖ר נָגָ֑עוּ עַל־קֵיצֵ֥ךְ וְעַל־בְּצִירֵ֖ךְ שֹׁדֵ֥ד נָפָֽל:
[לג] וְנֶאֶסְפָ֨ה שִׂמְחָ֥ה וָגִ֛יל מִכַּרְמֶ֖ל וּמֵאֶ֣רֶץ מוֹאָ֑ב וְיַ֙יִן֙ מִיקָבִ֣ים הִשְׁבַּ֔תִּי לֹא־יִדְרֹ֣ךְ הֵידָ֔ד הֵידָ֖ד לֹ֥א הֵידָֽד:
[לד] מִזַּעֲקַ֨ת חֶשְׁבּ֜וֹן עַד־אֶלְעָלֵ֗ה עַד־יַ֙הַץ֙ נָתְנ֣וּ קוֹלָ֔ם מִצֹּ֙עַר֙ עַד־חֹ֣רֹנַ֔יִם עֶגְלַ֖ת שְׁלִֽשִׁיָּ֑ה כִּ֚י גַּם־מֵ֣י נִמְרִ֔ים לִמְשַׁמּ֖וֹת יִהְיֽוּ:
[לה] וְהִשְׁבַּתִּ֥י לְמוֹאָ֖ב נְאֻם־יְהוָ֑ה מַעֲלֶ֣ה בָמָ֔ה וּמַקְטִ֖יר לֵאלֹהָֽיו:
[לו] עַל־כֵּ֞ן לִבִּ֤י לְמוֹאָב֙ כַּחֲלִלִ֣ים יֶהֱמֶ֔ה וְלִבִּי֙ אֶל־אַנְשֵׁ֣י קִֽיר־חֶ֔רֶשׂ כַּחֲלִילִ֖ים יֶהֱמֶ֑ה עַל־כֵּ֛ן יִתְרַ֥ת עָשָׂ֖ה אָבָֽדוּ:
[לז] כִּ֤י כָל־רֹאשׁ֙ קָרְחָ֔ה וְכָל־זָקָ֖ן גְּרֻעָ֑ה עַ֤ל כָּל־יָדַ֙יִם֙ גְּדֻדֹ֔ת וְעַל־מָתְנַ֖יִם שָֽׂק:
[לח] עַ֣ל כָּל־גַּגּ֥וֹת מוֹאָ֛ב וּבִרְחֹבֹתֶ֖יהָ כֻּלֹּ֣ה מִסְפֵּ֑ד כִּי־שָׁבַ֣רְתִּי אֶת־מוֹאָ֗ב כִּכְלִ֛י אֵֽין־חֵ֥פֶץ בּ֖וֹ נְאֻם־יְהוָֽה:
[לט] אֵ֥יךְ חַ֙תָּה֙ הֵילִ֔ילוּ אֵ֛יךְ הִפְנָה־עֹ֥רֶף מוֹאָ֖ב בּ֑וֹשׁ וְהָיָ֥ה מוֹאָ֛ב לִשְׂחֹ֥ק וְלִמְחִתָּ֖ה לְכָל־סְבִיבָֽיו: ס
[מ] כִּי־כֹה֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנֵּ֥ה כַנֶּ֖שֶׁר יִדְאֶ֑ה וּפָרַ֥שׂ כְּנָפָ֖יו אֶל־מוֹאָֽב:
[מא] נִלְכְּדָה֙ הַקְּרִיּ֔וֹת וְהַמְּצָד֖וֹת נִתְפָּ֑שָׂה וְֽ֠הָיָה לֵ֞ב גִּבּוֹרֵ֤י מוֹאָב֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כְּלֵ֖ב אִשָּׁ֥ה מְצֵרָֽה:
[מב] וְנִשְׁמַ֥ד מוֹאָ֖ב מֵעָ֑ם כִּ֥י עַל־יְהוָ֖ה הִגְדִּֽיל:
[מג] פַּ֥חַד וָפַ֖חַת וָפָ֑ח עָלֶ֛יךָ יוֹשֵׁ֥ב מוֹאָ֖ב נְאֻם־יְהוָֽה:
[מד] הַנָּ֞יס הַנָּ֞ס מִפְּנֵ֤י הַפַּ֙חַד֙ יִפֹּ֣ל אֶל־הַפַּ֔חַת וְהָֽעֹלֶה֙ מִן־הַפַּ֔חַת יִלָּכֵ֖ד בַּפָּ֑ח כִּֽי־אָבִ֨יא אֵלֶ֧יהָ אֶל־מוֹאָ֛ב שְׁנַ֥ת פְּקֻדָּתָ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה:
[מה] בְּצֵ֥ל חֶשְׁבּ֛וֹן עָמְד֖וּ מִכֹּ֣חַ נָסִ֑ים כִּי־אֵ֞שׁ יָצָ֣א מֵחֶשְׁבּ֗וֹן וְלֶהָבָה֙ מִבֵּ֣ין סִיח֔וֹן וַתֹּ֙אכַל֙ פְּאַ֣ת מוֹאָ֔ב וְקָדְקֹ֖ד בְּנֵ֥י שָׁאֽוֹן:
[מו] אוֹי־לְךָ֣ מוֹאָ֔ב אָבַ֖ד עַם־כְּמ֑וֹשׁ כִּֽי־לֻקְּח֤וּ בָנֶ֙יךָ֙ בַּשֶּׁ֔בִי וּבְנֹתֶ֖יךָ בַּשִּׁבְיָֽה:
[מז] וְשַׁבְתִּ֧י שְׁבוּת־מוֹאָ֛ב בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה עַד־הֵ֖נָּה מִשְׁפַּ֥ט מוֹאָֽב: ס

פרק מח
(א) למואב. אלהי ישראל - כי הוא לקח נקמת ישראל מהם. נלכדה קריתים - העיר שנקראת 'קריתים'; ואפשר ששני מגדלים בעיר , לפיכך נקראת בלשון רבים. הובישה המשגב - העיר שנקראת 'המשגב'. ויונתן תרגם: "בהיתו מבית רוחצניהון ואתברו". (ב) אין עוד. בחשבון חשבו - לשון נופל על הלשון , והוא צחות הלשון; וכן מדמן תדמי; "ועקרון תעקר" (צפ' ב , ד). (ד) נשברה. צעוריה - כתוב בוי"ו , וקרי ביו"ד , צעיריה; ואחד הוא. ויונתן תרגם: "שלטניהון"; ואפשר שהיה דעתו שכִּנָּה הכתוב הגדולים בלשון 'צעירים' , על דרך גנאי. (ה) כי מעלה הלחות - כתוב , וקרי הלחית; וי"ו ויו"ד מתחלפים , כמשפט. וזה הפסוק הוא בנבואת ישעיהו (טו , ה) בשינוי מלות מעט. אמר כי יעלה מואב מעלה הלוחית , שהוא מקום גבוה , אולי יחשבו להִשגב שם; ויעלו עלה ובכה (ע"פ ש"ב טו , ל). יעלה בכי , בבכי - וכפל בכי לחזק העניין. חורונים - שנים הם: חורון תחתון וחורון עליון (ראה יהו' טז , ג , ה). צרי צעקת שבר שמעו - צריהם ישמעו מהם צעקת שבר , שיצעקו לשִברם; וצרי - כמו 'צרים'; וכן "חלוני שקופים אטומים" (מ"א ו , ד) - כמו 'חלונים'; והדומים להם רבים , כמו שכתבנו ב'ספר מכלל' (י , ב). (ו) נוסו מלטו נפשכם. [ותהיינה - נפשכם תהיינה , במקום שימלטו , ] כערוער במדבר - כמו ערער , "כערער בערבה" (יר' יז , ו). כלומר: אחר שתצאו מעריכם ותנוסו , תהיינה עריכם כמו הערוער במדבר; והוא עץ גדל במדבר , בארץ ציה (ע"פ הו' ב , ה). ויונתן תרגם: "והוו כמגדל ערוער דשרן בשכונן במדברא". (ז) כי. יען בטחך במעשיך - במקנך ובקניינך; וכן "ואיש במעון ומעשהו בכרמל" (ש"א כה , ב). ויונתן תרגם: "באוצרך ובבית גנזך". גם את תלכדי - כלומר: גם את , כמו הגוים האחרים שאין להם אוצרות כמוך , ולא היו בהשקט רב כמוך , כמו שאמר "שאנן מואב" וגו' (להלן , יא); לפיכך אמר: גם את לא יועילוך אוצרותיך שהיית בוטחת בהם , גם לא יועילך כמוש אלהיך , כי גם הוא יצא בגולה. (ח) ויבא. ועיר לא תמלט - ועיר מהם לא תמלט , כי אל כל עיר יבוא השודד. אשר אמר יי' - כמו 'כאשר'; וכן "תאכל מצות אשר צויתיך" (שמ' לד , יח) - כמו "כאשר" (שמ' כג , טו). (ט) תנו ציץ למואב - כנף; ותרגום "סנפיר" (וי' יא , ט): "ציצין" (ת"א) , ואמרו רבותינו ז"ל (ראה חולין נט , א): אילו הם סנפירים שפורח בהם. אמר: תנו כנף למואב , שיפרח בו ויצא מהרה מארצו. זהו שאמר: כי נצא תצא - עניינו: כי עוף יעוף , כמו "כי נצו גם נעו" (איכה ד , טו); [שעניינו: מלא הנוצה (ע"פ יח' יז , ג) , כי בכח הנוצה יעוף העוף; לפיכך ממשל ההליכה המהירה בנוצה.] ונצא - מקור , והאל"ף תמורת ה"א; וכן תצא. והיה משפטו 'תִצּא' , בדגש , בפלס "תטה" (איוב לא , ז) , אלא שבא ה'נח' תמורת הדגש , כמו שבא כן במקומות רבים. ויונתן תרגם ציץ כמו "ציץ הזהב" (וי' ח , ט) , וכן תרגם: "אעדו כתרא מן מואב ארי מגלא יגלי". (י) ארור - [יקלל מי שיהיה במלחמה וירפה ידו מהרוֹג. ואמר זה במואב , מה שלא אמר כן בשאר האומות - כי קצף יי' גדול עליו; לפי שהאל הזהיר את ישראל ואמר: "אל תצר את מואב" (דב' ב , ט) , והם הרשיעו לעשות להם.] מלאכת יי' - כי מיי' תבא לו זאת הצרה , מאשר הֵרע לישראל; ומרוב גאותו לרוב שלוָתו עד שהגדיל על יי' , כמו שאומר (להלן , כו). [ רמיה - מי שהוא מרפה ידו מהרע להם. וכפל הקללה - לחזק הענין.] (יא) שאנן מואב - הנו"ן פתוחה , כי הוא לשון עבר. ושוקט הוא אל שמריו - כמו 'על'. ודמה אותו ליין שעומד על שמריו , והוא היין הטוב , כי בהרקת היין מכלי אל כלי ילך ריחו וטעמו; ומואב גם כן לא גלה עדיין , ועמד שוקט בארצו. לא נמר - שרשו 'מרר' , על משקל 'מדד'; והוא מבנין 'נפעל'. ועניינו לפי מקומו: נתחלף. או פירושו: עניין רפיון וחלישות , כתרגומו: "לא פג"; וכן "על כן תפוג תורה" (חב' א , ד); "אל תתני פוגת לך" (איכה ב , יח); "ויפג לבו" (בר' מה , כו). וכן בדברי רבותינו ז"ל (ראה מגילה כה , ב): וניחוש דילמא פייגא דעתייהו דציבורא; כלומר: שמא תחלש דעת הצבור; ועוד אמרו (ראה ב"ב י , א): גוף קשה - יין מפיגו; כלומר: מחלישו ומתיש כחו. וכן פירוש לא נמר לפי תרגומו; כלומר , שלא נחלש כח היין וריחו. (יב) לכן הנה ימים באים. צעים וצעוהו - צועים מן 'הקל' , וצעוהו מן 'הדגוש'; ועניינו: מַגְלים ומסיעים אותו ממקומו [שהיה בו שוקט עד הנה]; וכן "צועה ברוב כחו" (יש' סג , א). ויונתן תרגם: "בזוזין ויבזוזינון". וכליו יריקו - לפי שהמשיל אותו ליין שלא הורק מכלי אל כלי (ראה לעיל , יא) , אמר: וכליו יריקו. ונבליהם ינפצו - נבליהם שבהם היין ― כמו "ונבל יין" (ש"א א , כד) ― ינפצו אותם וישברו אותם. וזה דרך משל , כמו שפירשנו (לעיל , יא). ויונתן תרגם: "ונכסיהון ירוקינון וטב ארעהון יגמרון". [ואדוני אבי ז"ל פירש ינפצו - כמו יריקו , מתרגום "ותער כדה" (בר' כד , כ): "ונפצה" (ת"א). והוא כפל ענין , לחזק.] (יג) ובוש מואב מכמוש - שהיו בוטחים בכמוש אלהיהם. מביתאל (בנוסחנו: מבית אל) מבטחם - שהיו בוטחים בעגל שהוא בביתאל. מבטחם - בסגול הטי"ת. [ומה שסמך להם ישראל , להודיעם , כי מה שהרעו לישראל - לא בצדקתם , אלא בעון ישראל שבטחו בביתאל.] (טו) שדד מואב ועריה עלה - כבר פירשנו (יר' ג , יט) , כי מנהג הלשון לדבר פעם לשון זכר ופעם לשון נקבה; כי ידבר לשון זכר - כנגד העם , וכשידבר לשון נקבה - כנגד הכְּנסה. ופירוש עלה - נפסק , רוצה לומר: המון עריה נפסק; וכן "יצועי עלה" (בר' מט , ד); "כעלות גדיש" (איוב ה , כו). ויונתן תרגם: "וקרויהון חרבא". [ואדני אבי ז"ל פירש: ול עריה עלה - השודד.] (יח) [רדי מכבוד - מה כבוד שהיית בו , שלא היית חסירה דבר. ושבי בצמא - רוצה לומר: שבי בגלות; שתהיה צמאה לכל טוב. ישבי כתוב , וקרי ושבי; והכתוב רוצה לומר , שתהיה מיוֹשבי בצמא. ] (יט) אל דרך - כמו 'על דרך'; וכן "אל ההרים לא אכל" (יח' יח , ו). שאלי נס ונמלטה - אומר ליושבת ערוער , שתעמוד על דרך ותשאל הנָסים והנמלטים משאר ערי מואב , שבא להם תחלה האויב; תשאל: מה נהייתה? כלומר: מה רעה נהייתה בהם. ואמר נס ואמר נמלטה - כלומר: אם איש ואם אשה. ונמלטה - מלעיל , והוא 'נפעל' עבר; כלומר: ואשר נמלטה. (כ) [ הגידו בארנון - כי ארנון גבול מואב (ראה במ' כא , יג) , והאויב בא מהגבול שכנגדו.] (כד) [ קריות - שם עיר. הרחוקות והקרובות - הרחוקות הם שעל הגבולים , והקרובות הם אשר בתוך הארץ.] (כה) נגדעה קרן מואב - מלכות מואב; ולפי שהקרן היא גבוהה על כל איברי הבהמה נקרא המלכות 'קרן' , שהיא גבוהה במעלָה על כל העם. וכן תרגם יונתן: "מלכות". וזרועו - שריו וחיליו , כי הם זרוע העם והמלך וחזקם , [כמו "וזרועות הנגב" (דנ' יא , טו)]. וכן תרגם יונתן: "ושלטניהון אתברו". (כו) השכירוהו - על דרך משל אומר לאויבים: השכירוהו כוס החימה (ע"פ יר' כה , טו)! כי על יי' הגדיל - כשראו בצרת ישראל הגדילו פיהם עליהם ועל יי' , שאמרו שאין יכול להצילם. ויונתן תרגם: "ארי על עמא דיי' אתרברבו". וכן אמר בנבואת צפניה "כי חרפו ויגדילו על עם יי' צבאות" (ב , י). וספק מואב בקיאו - לפי שהמשילוֹ לשִכּור , אמר וספק בקיאו; רוצה לומר: כמו שהשיכור מתגולל ומתהפך מצד אל צד [בהקיאו היין ששתה] וסופק בגופו לארץ , [כן יעשה מואב מרוב צרותיו]. ויונתן תרגם: "וידדשון מואבאי באתריהון". קיאו - שֵם בפלס "ריבוֹ" (שמ' כג , ג); 'דינוֹ'. והיה לשחוק גם הוא - [כמו שישחקו על השכור. ואמר: גם הוא - ] כמו שהוא שחק ולעג על ישראל , כן ישחקו וילעגו עליו גם הוא. (כז) ואם לא (בנוסחנו: לוא) השחוק היה לך ישראל - בדרך שאלה; אמר: אם לא היה לך ישראל לשחוק? כן תהיה אתה לשחוק! אם בגנבים נמצא - הנמצא ישראל בגנבים , שתִשחקו עליו כמו שישחקו ויריעו על גנב?! כמו שאמר "ויריעו (בנוסחנו: יריעו) עלימו כגנב" (איוב ל , ה). כי מדי דבריך בו תתנודד - כי בכל עת שהיית מדבר בו על גלותו , היית מתנודד , כאדם השמח בדבר ומתנודד בעבֻרו בעצמו ומכרכר. ויונתן תרגם: "על דחדיתון על תבריה דישראל כד לא תבו להון כאלו כגנבין אשתכחו ועל דאסגיתון עליהון פתגמין בכן תטלטלון". (כח) עזבו. והיו כיונה תקונן (בנוסחנו: תקנן) בעברי פי פחת - כמו היונה שתשים קינה בצידי הפחתים , כדי שלא יקחו בני אדם אותה ואת אפרוחיה; כי מפני הפחת לא יוכלו לעבור אליה. ופחת הוא חפירה ושוחה עמוקה; תרגום "כרו שוחה" (יר' יח , כ): "ארי כרו פחת" (ת"י). ויונתן תרגם: "והוו כיונה דשבקא פום שובכה ונחתא ושריא בארעית גובא". (כט) שמענו - מאמר הנביא , כלשון האומות שיאמרו כן על מואב: שמענו שהיה מתגאה מאד מואב בעודו בשלוותו. וכפל לשון הגאוה כמה פעמים - לרוב הגאוה. (ל) אני ידעתי. עברתו - שהיה מתקצף ומתעבר ללא דבר (ע"פ עמ' ו , יג) על הגוים שכיניו , מרוב גאוותו. לא כן בדיו - אני ידעתי כי לא יתקיימו כזביו. [שהיה מדבר בגאותו: כן וכן אעשה; ואני ידעתי נאם יי' כי לא יתקיימו דברי כזביו , ] כי תבוא עליו הרעה. כן בדיו - אמת; כמו "כן בנות צלפחד" (במ' כז , ז). לא כן עשו - לא עשו בני מואב כמו שחשבו. ויונתן תרגם: "קדמי גלן אמר יי' עובד רברבנהון ולא תקנין יקיריהון לא כדכשר עבדו". ואנחנו פירושנו קשרנו מלת בדיו עם כן , אע"פ שה'אתנח' במלת כן; וכן דעת יונתן. וכן הוא העניין בפסוק שלישעיהו (טז , ו). ויש לפרשו על דרך הטעם: ועברתו לא כן - לא נתקיימה עברתו. (לא) על כן על מואב איליל - הנביא מדבר על לשון עַם מואב. קיר חרש - שם עיר מערי מואב; ובישעיה "קיר חרשת" (טז , ז). יהגה - מואב; והוא עניין צפצוף הפה בקול יללה; וכן "אהגה כיונה" (יש' לח , יד). ויונתן תרגם קיר חרש: "כרך תוקפיהון" , ותרגם יהגה: "דוון". (לב) מבכי - יאמר שאר עַם ערי מואב: כשאשמע בכי יעזר , אבכה לך , כלומר: בעבורך , הגפן שבמה , כי ידעתי כי כן יֵעשה לך כמו ליעזר. ואלה הערים שזוכר למואב - כבר לקחום ישראל מיד האמרי , כמו שכתוב (ראה במ' כא , לב; לב , לח) , וחזרו מואב וישבו בהם. והגפן שבמה - כמו "הארץ כנען" (במ' לד , ב) , חסר הנסמך; ופירושו: הגפן , גפן שבמה. וכבר פירשנו בספר ישעיה (טז , ח) , כי גפן - משל על העם , שיהרגו האויבים מקצתם ויוליכו בגולה מקצתם; וזהו שאמר: נטישותיך עברו ים. והנטישות הם פארות הגפן המתפשטות , והוא משל על הגוים. על קיצך ועל בצירך שודד נפל - ובישעיה: "על קיצך ועל בצירך הידד נפל" (טז , ט). וקיצך הוא פירות הקיץ , לחים ויבישים (ע"פ במ' ו , ג) , ובזמן הקציר והבציר היו בהם האויבים שוללים ובוזזים. (לג) ונאספה - ובישעיה "ונאסף" (טז , י); פירוש: יאסף מהם אל מקום אחר , או פירוש: עניין כליון , מן "אסף אסיפם" (יר' ח , יג). וכרמל - לשון שדות זריעה ועצי פרי. לא ידרך - פירוש: לא ידרוך הדורך; כמו שהוא בישעיה (שם). הידד הידד לא הידד - 'הידד' הוא קריאת הדורכים בעת הדריכה. אמר: 'הידד הידד' , שהיה מנהג הדורכים לקרוא - עתה לא יקראו 'הידד'. ותרגם יונתן: "לא יעצרון עצורין ולא ירימון בקלהון". (לד) מזעקת. עגלת שלישיה - עגלת כמו 'עֶגלָה' , התי"ו במקום ה"א; וכן "ותועבת לאדם לץ" (מש' כד , ט); "אף גילת ורנן" (יש' לה , ב); "אל תתני פוגת לך" (איכה ב , יח); והדומים להם , שכתבנו ב'ספר מכלל' (יג , א - ב). ופירוש שלישיה - גדולה; או: בת שלש שנים , כי היא הטובה , וכן היתה מואב מלאה כל טוב כשבאה אליה הרעה. ואמר , כי מצער עד חורונים תלך מואב הלוך וזעקה (ע"פ ש"ב יג , יט). ויונתן תרגם: "עגלא תלתום רבתא". למשמות יהיו. ונמרים - שם נהר או שם מקום בארץ מואב; ואמר שיהיו למשמות - כיון שאין שם יושבין , כאלו אין שם מים ואין שם ירק ועשב; כי יושבי הארץ - מהם נהרגו ומהם ברחו. (לה) והשבתי. מעלה במה - מעלה קרבן על הבמה. (לו) על כן לבי למואב - מדבר הנביא על לשון העם , שיאמר כל אחד מהם כך. על כן יתרת עשה אבדו - התי"ו במקום ה"א , כמו שכתבנו במלת "עגלת" (לעיל , לד). אמר: על כן לבי יהמה , כי יתר הנכסים והממון שקבץ אבדו. ועשה - חסר מלת 'אשר' , כאלו אמר: אשר עשה; וכן "לעם עליה" (יש' מב , ה) - אשר עליה; "את הדרך ילכו בה" (שמ' יח , כ) - אשר ילכו בה. (לז) כי כל. אמר קרחה בראש - כי כן דרך בני אדם , שתולשין שער ראשיהם על אבל; ואמר וכל זקן גרועה - כי הזקן תפארת הפנים , ובעת האבל יגלח האדם אותו להסיר תפארת פניו; וכן אמר "מגולחי זקן וקרועי בגדים" (יר' מא , ה). וכן תרגם יונתן: "וכל דקניהון גלוח". ולא אמר 'וכל זקן מגולחת' , ואמר גרועה - לגנאי. על כל ידים גדודות - שם האחת 'גדודה' , בפלס "מלוכה" (יר' מא , א); "חלושה" (שמ' לב , יח). ועניינו: שריטה בבשר; וכן "לא תתגודדו" (דב' יד , א). ויונתן תרגם: "על כל סיען מתהממין". (לח) על כל גגות מואב - בגלוי יעשו מספד , בגגות , שיראום בני אדם; וכן ברחובות. (לט) איך חתה - מלעיל , בשני 'פשטין'; לשון עבר. הלילו (בנוסחנו: הילילו) - צווי או עבר. איך הפנה עורף - איך הפנה ערפו לנוס מפני אויביו , ולא עמד בפניהם?! בוש - פועל עבר , על משקל "הבקר אור" (בר' מד , ג). כשהפנה עורף היה לו בשת , לפי שהיה לשחוק; והוא היה שוחק על ישראל בגלותם (ראה לעיל , כז). (מ) כי כה. כנשר ידאה - האויב יעוף כנשר ויבוא מהרה אליהם. והאויב הוא נבוכדנצר. (מא) נלכדה הקריות. הקריות - לשון רבות , ואמר נלכדה - לשון יחידה , כי כל הקריות ילָכדו מהרה , כעיר אחת; וכן והמצדות נתפשה על זה הדרך. והקריות הם הערים שהם במישור , והמצדות הם שהם במקום גבוה. [ויתכן לפרש הקריות - שם עיר מערי מואב , וכן מצאנו "על קריות ועל בצרה" (יר' מח , כד); ואע"פ שנכנסה עליו ה"א הידיעה , הנה כמוהו "בּקרקר" (שו' ח , י); "בּסכות" (מ"א כ , יב).] ויונתן תרגם: "יתכביש קריא ומצדתא יתאחדון". כלב אשה מצירה - שהיא מצירה בעת חבליה כשכורעת לֵילד. וכן תרגם יונתן: "דעקא לה בחבלהא". ומצרה - 'מפעילה' מן "וכהצר לו" (דה"ב לג , יב) , והוא פועל 'עומד'; כלומר: כואבת ועומדת בצרה. (מד) הניס - כתוב ביו"ד; כלומר: מי שהניס בניו ומקנהו , כמו "הניס את עבדיו ואת מקנהו" (שמ' ט , כ); וקרי הנס - אומר על עצמו. ושניהם יהיו בהם נָסים ומניסים. פחת - היא חפירה עמוקה. אליה אל מואב - הכינוי קודם הידיעה; כמו "ותראהו את הילד" (שמ' ב , ו). (מה) בצל חשבון עמדו מכח נסים - אותם הנסים מערי מואב מפני האויב (ראה לעיל , מד) , חשבו להנצל בצל חשבון , מרוב כח אנשי העיר והעיר שהיתה בצורה; כי כבר בימים הקדמונים יצא אש מחשבון , כשהיתה לאמורי (ראה במ' כא , כח) , ותאכל פאת מואב - לפיכך חשבו להִשגב בה עתה. [ואדני אבי ז"ל פירש , כי הנסים מכח אויביהם עמדו בצל חשבון. ] ויונתן תרגם: "על דאשתמעו ליתבי חשבון גלו אתקצר חיליהון ערקו". אש יצא - בלשון זכר; וכן "אש לא נופח" (איוב כ , כו). פאת מואב - כלומר: עד הפאה , שלא נשאר בה דבר. או הוא דרך משל על הגדולים; וכן תרגם יונתן: "וקטילו רברבי מואב". וקדקד בני שאון - גם כן משל על הראשונים , לפיכך כנה אותם ב'קדקד'. ופירוש בני שאון - שהיו אנשי שאון והומה ומדַבְּרי גבוהות; וכן תרגם יונתן: "ויקירי בני אתרגשותא". (מו) אוי לך - העניין כמו שכתוב בתורה (במ' כא , כט) , אך המלות שונות. (מז) ושבתי שבות מואב - כיון שאמר באחרית הימים , היא עתידה; וזה יהיה בימות המשיח. וכן שבות בני עמון , שאומר אחרי זה "ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון" (יר' מט , ו) - גם זה לעתיד. וכן אמר בנבואת צפניה על שתי האומות האלה "שארית עמי יבזום ויתר גוי ינחלום" , ואמר "זאת להם תחת גאונם כי חרפו ויגדילו על עם יי' צבאות" (צפ' ב , ט - י) , כמו שאמר בנבואה זו "כי על יי' הגדיל" (לעיל , מב); ואמר שם עוד "כי רזה את כל אלהי הארץ וישתחוו לו איש ממקומו כל איי הגוים" (צפ' ב , יא); וזה לא יהיה עד ימות המשיח. ואע"פ שנתבלבלו האומות היום , אפשר שנתפזרו במקומות קרובים מארצם , ואע"פ שנתערבו באומות אחרות , אפשר שנשאר שום זכר להם; ובאחרית הימים תשוב כל אומה ואומה בארצה , וכולם תהיינה תחת ממשלת ישראל , כמו שאמר "אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם" (יש' יא , יד). עד הנה משפט מואב - לפי שהאריך בספור הרעה הבאה עליו , אמר: עד הנה. ומשפט - עניינו: גזירה הבאה עליהם בדין ומשפט.