מאגר הכתר ירמיהו פרק מח עם פירוש ר' מנחם בן שמעון

פרק מח
[א] לְמוֹאָ֡ב כֹּה־אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל ה֤וֹי אֶל־נְבוֹ֙ כִּ֣י שֻׁדָּ֔דָה הֹבִ֥ישָׁה נִלְכְּדָ֖ה קִרְיָתָ֑יִם הֹבִ֥ישָׁה הַמִּשְׂגָּ֖ב וָחָֽתָּה:
[ב] אֵ֣ין עוֹד֘ תְּהִלַּ֣ת מוֹאָב֒ בְּחֶשְׁבּ֗וֹן חָשְׁב֤וּ עָלֶ֙יהָ֙ רָעָ֔ה לְכ֖וּ וְנַכְרִיתֶ֣נָּה מִגּ֑וֹי גַּם־מַדְמֵ֣ן תִּדֹּ֔מִּי אַחֲרַ֖יִךְ תֵּ֥לֶךְ חָֽרֶב:
[ג] ק֥וֹל צְעָקָ֖ה מֵחֹרוֹנָ֑יִם שֹׁ֖ד וָשֶׁ֥בֶר גָּדֽוֹל:
[ד] נִשְׁבְּרָ֖ה מוֹאָ֑ב הִשְׁמִ֥יעוּ זְּעָקָ֖ה צְעִורֶֽיהָ צְעִירֶֽיהָ:
[ה] כִּ֚י מַעֲלֵ֣ה הַלֻּחִ֔ות הַלֻּחִ֔ית בִּבְכִ֖י יַעֲלֶה־בֶּ֑כִי כִּ֚י בְּמוֹרַ֣ד חוֹרֹנַ֔יִם צָרֵ֥י צַעֲקַת־שֶׁ֖בֶר שָׁמֵֽעוּ:
[ו] נֻ֖סוּ מַלְּט֣וּ נַפְשְׁכֶ֑ם וְתִֽהְיֶ֔ינָה כַּעֲרוֹעֵ֖ר בַּמִּדְבָּֽר:
[ז] כִּ֠י יַ֣עַן בִּטְחֵ֤ךְ בְּמַעֲשַׂ֙יִךְ֙ וּבְא֣וֹצְרוֹתַ֔יִךְ גַּם־אַ֖תְּ תִּלָּכֵ֑דִי וְיָצָ֤א כְמֹישׁ֙ כְמוֹשׁ֙ בַּגּוֹלָ֔ה כֹּהֲנָ֥יו וְשָׂרָ֖יו יַחְדָּֽ יַחְדָּֽיו:
[ח] וְיָבֹ֨א שֹׁדֵ֜ד אֶל־כָּל־עִ֗יר וְעִיר֙ לֹ֣א תִמָּלֵ֔ט וְאָבַ֥ד הָעֵ֖מֶק וְנִשְׁמַ֣ד הַמִּישֹׁ֑ר אֲשֶׁ֖ר אָמַ֥ר יְהוָֽה:
[ט] תְּנוּ־צִ֣יץ לְמוֹאָ֔ב כִּ֥י נָצֹ֖א תֵּצֵ֑א וְעָרֶ֙יהָ֙ לְשַׁמָּ֣ה תִֽהְיֶ֔ינָה מֵאֵ֥ין יוֹשֵׁ֖ב בָּהֵֽן:
[י] אָר֗וּר עֹשֶׂ֛ה מְלֶ֥אכֶת יְהוָ֖ה רְמִיָּ֑ה וְאָר֕וּר מֹנֵ֥עַ חַרְבּ֖וֹ מִדָּֽם:
[יא] שַׁאֲנַ֨ן מוֹאָ֜ב מִנְּעוּרָ֗יו וְשֹׁקֵ֥ט הוּא֙ אֶל־שְׁמָרָ֔יו וְלֹֽא־הוּרַ֤ק מִכְּלִי֙ אֶל־כֶּ֔לִי וּבַגּוֹלָ֖ה לֹ֣א הָלָ֑ךְ עַל־כֵּ֗ן עָמַ֤ד טַעְמוֹ֙ בּ֔וֹ וְרֵיח֖וֹ לֹ֥א נָמָֽר: ס
[יב] לָכֵ֞ן הִנֵּֽה־יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְשִׁלַּחְתִּי־ל֥וֹ צֹעִ֖ים וְצֵעֻ֑הוּ וְכֵלָ֣יו יָרִ֔יקוּ וְנִבְלֵיהֶ֖ם יְנַפֵּֽצוּ:
[יג] וּבֹ֥שׁ מוֹאָ֖ב מִכְּמ֑וֹשׁ כַּֽאֲשֶׁר־בֹּ֙שׁוּ֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל מִבֵּ֥ית אֵ֖ל מִבְטֶחָֽם:
[יד] אֵ֚יךְ תֹּֽאמְר֔וּ גִּבּוֹרִ֖ים אֲנָ֑חְנוּ וְאַנְשֵׁי־חַ֖יִל לַמִּלְחָמָֽה:
[טו] שֻׁדַּ֤ד מוֹאָב֙ וְעָרֶ֣יהָ עָלָ֔ה וּמִבְחַ֥ר בַּחוּרָ֖יו יָרְד֣וּ לַטָּ֑בַח נְאֻ֨ם־הַמֶּ֔לֶךְ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ:
[טז] קָר֥וֹב אֵיד־מוֹאָ֖ב לָב֑וֹא וְרָ֣עָת֔וֹ מִהֲרָ֖ה מְאֹֽד:
[יז] נֻ֤דוּ לוֹ֙ כָּל־סְבִיבָ֔יו וְכֹ֖ל יֹדְעֵ֣י שְׁמ֑וֹ אִמְר֗וּ אֵיכָ֤ה נִשְׁבַּר֙ מַטֵּה־עֹ֔ז מַקֵּ֖ל תִּפְאָרָֽה:
[יח] רְדִ֤י מִכָּבוֹד֙ יּשְׁבִ֣י וּשְׁבִ֣י בַצָּמָ֔א יֹשֶׁ֖בֶת בַּת־דִּיב֑וֹן כִּֽי־שֹׁדֵ֤ד מוֹאָב֙ עָ֣לָה בָ֔ךְ שִׁחֵ֖ת מִבְצָרָֽיִךְ:
[יט] אֶל־דֶּ֛רֶךְ עִמְדִ֥י וְצַפִּ֖י יוֹשֶׁ֣בֶת עֲרוֹעֵ֑ר שַׁאֲלִי־נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה אִמְרִ֖י מַה־נִּֽהְיָֽתָה:
[כ] הֹבִ֥ישׁ מוֹאָ֛ב כִּי־חַ֖תָּה הֵילִ֣יליּ הֵילִ֣ילוּ ׀ וּֽזֳעָ֑קיּ וּֽזֳעָ֑קוּ הַגִּ֣ידוּ בְאַרְנ֔וֹן כִּ֥י שֻׁדַּ֖ד מוֹאָֽב:
[כא] וּמִשְׁפָּ֥ט בָּ֖א אֶל־אֶ֣רֶץ הַמִּישֹׁ֑ר אֶל־חֹל֥וֹן וְאֶל־יַ֖הְצָה וְעַל־מֵופָֽעַת מֵיפָֽעַת:
[כב] וְעַל־דִּיב֣וֹן וְעַל־נְב֔וֹ וְעַל־בֵּ֖ית דִּבְלָתָֽיִם:
[כג] וְעַ֧ל קִרְיָתַ֛יִם וְעַל־בֵּ֥ית גָּמ֖וּל וְעַל־בֵּ֥ית מְעֽוֹן:
[כד] וְעַל־קְרִיּ֖וֹת וְעַל־בָּצְרָ֑ה וְעַ֗ל כָּל־עָרֵי֙ אֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב הָרְחֹק֖וֹת וְהַקְּרֹבֽוֹת:
[כה] נִגְדְּעָה֙ קֶ֣רֶן מוֹאָ֔ב וּזְרֹע֖וֹ נִשְׁבָּ֑רָה נְאֻ֖ם יְהוָֽה:
[כו] הַשְׁכִּירֻ֕הוּ כִּ֥י עַל־יְהוָ֖ה הִגְדִּ֑יל וְסָפַ֤ק מוֹאָב֙ בְּקִיא֔וֹ וְהָיָ֥ה לִשְׂחֹ֖ק גַּם־הֽוּא:
[כז] וְאִ֣ם׀ ל֣וֹא הַשְּׂחֹ֗ק הָיָ֤ה לְךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אִם־בְּגַנָּבִ֖ים נִמְצָ֑אה נִמְצָ֑א כִּֽי־מִדֵּ֧י דְבָרֶ֛יךָ בּ֖וֹ תִּתְנוֹדָֽד:
[כח] עִזְב֤וּ עָרִים֙ וְשִׁכְנ֣וּ בַסֶּ֔לַע יֹשְׁבֵ֖י מוֹאָ֑ב וִֽהְי֣וּ כְיוֹנָ֔ה תְּקַנֵּ֖ן בְּעֶבְרֵ֥י פִי־פָֽחַת:
[כט] שָׁמַ֥עְנוּ גְאוֹן־מוֹאָ֖ב גֵּאֶ֣ה מְאֹ֑ד גָּבְה֧וֹ וּגְאוֹנ֛וֹ וְגַאֲוָת֖וֹ וְרֻ֥ם לִבּֽוֹ:
[ל] אֲנִ֤י יָדַ֙עְתִּי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה עֶבְרָת֖וֹ וְלֹא־כֵ֑ן בַּדָּ֖יו לֹא־כֵ֥ן עָשֽׂוּ:
[לא] עַל־כֵּן֙ עַל־מוֹאָ֣ב אֲיֵלִ֔יל וּלְמוֹאָ֥ב כֻּלֹּ֖ה אֶזְעָ֑ק אֶל־אַנְשֵׁ֥י קִֽיר־חֶ֖רֶשׂ יֶהְגֶּֽה:
[לב] מִבְּכִ֨י יַעְזֵ֤ר אֶבְכֶּה־לָּךְ֙ הַגֶּ֣פֶן שִׂבְמָ֔ה נְטִישֹׁתַ֙יִךְ֙ עָ֣בְרוּ יָ֔ם עַ֛ד יָ֥ם יַעְזֵ֖ר נָגָ֑עוּ עַל־קֵיצֵ֥ךְ וְעַל־בְּצִירֵ֖ךְ שֹׁדֵ֥ד נָפָֽל:
[לג] וְנֶאֶסְפָ֨ה שִׂמְחָ֥ה וָגִ֛יל מִכַּרְמֶ֖ל וּמֵאֶ֣רֶץ מוֹאָ֑ב וְיַ֙יִן֙ מִיקָבִ֣ים הִשְׁבַּ֔תִּי לֹא־יִדְרֹ֣ךְ הֵידָ֔ד הֵידָ֖ד לֹ֥א הֵידָֽד:
[לד] מִזַּעֲקַ֨ת חֶשְׁבּ֜וֹן עַד־אֶלְעָלֵ֗ה עַד־יַ֙הַץ֙ נָתְנ֣וּ קוֹלָ֔ם מִצֹּ֙עַר֙ עַד־חֹ֣רֹנַ֔יִם עֶגְלַ֖ת שְׁלִֽשִׁיָּ֑ה כִּ֚י גַּם־מֵ֣י נִמְרִ֔ים לִמְשַׁמּ֖וֹת יִהְיֽוּ:
[לה] וְהִשְׁבַּתִּ֥י לְמוֹאָ֖ב נְאֻם־יְהוָ֑ה מַעֲלֶ֣ה בָמָ֔ה וּמַקְטִ֖יר לֵאלֹהָֽיו:
[לו] עַל־כֵּ֞ן לִבִּ֤י לְמוֹאָב֙ כַּחֲלִלִ֣ים יֶהֱמֶ֔ה וְלִבִּי֙ אֶל־אַנְשֵׁ֣י קִֽיר־חֶ֔רֶשׂ כַּחֲלִילִ֖ים יֶהֱמֶ֑ה עַל־כֵּ֛ן יִתְרַ֥ת עָשָׂ֖ה אָבָֽדוּ:
[לז] כִּ֤י כָל־רֹאשׁ֙ קָרְחָ֔ה וְכָל־זָקָ֖ן גְּרֻעָ֑ה עַ֤ל כָּל־יָדַ֙יִם֙ גְּדֻדֹ֔ת וְעַל־מָתְנַ֖יִם שָֽׂק:
[לח] עַ֣ל כָּל־גַּגּ֥וֹת מוֹאָ֛ב וּבִרְחֹבֹתֶ֖יהָ כֻּלֹּ֣ה מִסְפֵּ֑ד כִּי־שָׁבַ֣רְתִּי אֶת־מוֹאָ֗ב כִּכְלִ֛י אֵֽין־חֵ֥פֶץ בּ֖וֹ נְאֻם־יְהוָֽה:
[לט] אֵ֥יךְ חַ֙תָּה֙ הֵילִ֔ילוּ אֵ֛יךְ הִפְנָה־עֹ֥רֶף מוֹאָ֖ב בּ֑וֹשׁ וְהָיָ֥ה מוֹאָ֛ב לִשְׂחֹ֥ק וְלִמְחִתָּ֖ה לְכָל־סְבִיבָֽיו: ס
[מ] כִּי־כֹה֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנֵּ֥ה כַנֶּ֖שֶׁר יִדְאֶ֑ה וּפָרַ֥שׂ כְּנָפָ֖יו אֶל־מוֹאָֽב:
[מא] נִלְכְּדָה֙ הַקְּרִיּ֔וֹת וְהַמְּצָד֖וֹת נִתְפָּ֑שָׂה וְֽ֠הָיָה לֵ֞ב גִּבּוֹרֵ֤י מוֹאָב֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כְּלֵ֖ב אִשָּׁ֥ה מְצֵרָֽה:
[מב] וְנִשְׁמַ֥ד מוֹאָ֖ב מֵעָ֑ם כִּ֥י עַל־יְהוָ֖ה הִגְדִּֽיל:
[מג] פַּ֥חַד וָפַ֖חַת וָפָ֑ח עָלֶ֛יךָ יוֹשֵׁ֥ב מוֹאָ֖ב נְאֻם־יְהוָֽה:
[מד] הַנָּ֞יס הַנָּ֞ס מִפְּנֵ֤י הַפַּ֙חַד֙ יִפֹּ֣ל אֶל־הַפַּ֔חַת וְהָֽעֹלֶה֙ מִן־הַפַּ֔חַת יִלָּכֵ֖ד בַּפָּ֑ח כִּֽי־אָבִ֨יא אֵלֶ֧יהָ אֶל־מוֹאָ֛ב שְׁנַ֥ת פְּקֻדָּתָ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה:
[מה] בְּצֵ֥ל חֶשְׁבּ֛וֹן עָמְד֖וּ מִכֹּ֣חַ נָסִ֑ים כִּי־אֵ֞שׁ יָצָ֣א מֵחֶשְׁבּ֗וֹן וְלֶהָבָה֙ מִבֵּ֣ין סִיח֔וֹן וַתֹּ֙אכַל֙ פְּאַ֣ת מוֹאָ֔ב וְקָדְקֹ֖ד בְּנֵ֥י שָׁאֽוֹן:
[מו] אוֹי־לְךָ֣ מוֹאָ֔ב אָבַ֖ד עַם־כְּמ֑וֹשׁ כִּֽי־לֻקְּח֤וּ בָנֶ֙יךָ֙ בַּשֶּׁ֔בִי וּבְנֹתֶ֖יךָ בַּשִּׁבְיָֽה:
[מז] וְשַׁבְתִּ֧י שְׁבוּת־מוֹאָ֛ב בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה עַד־הֵ֖נָּה מִשְׁפַּ֥ט מוֹאָֽב: ס

פרק מח
(א) למואב - בעבור מואב נאמרה זאת הנבואה. הטעם הוי - יאמר עליהם לקינה , והוא במקום הזה כמו "אוי" (להלן , מו); וכמהו "הוי אחי והוי אחות" (יר' כב , יח). הובישה המשגב - והטעם: עיר המשגב , או ארץ המשגב; והטעם , שיהיה נשגבת ובצורה. (ב) אין - הטעם: תסור ותאבד תהלת מואב , ולא תהיה עוד בחשבון. חשבו - דרך צחות , לשון נופל על לשון: והטעם: מחשבון , שהיא מגבוליה , יֵצאו קושרים שיאמרו זה לזה: לכו עליה ונכריתנה מגוי. גם מדמן - שם עיר ממואב; וגם הוא דרך צחות , לשון נופל על לשון; תדמי - מבנין 'נפעל' מפעלי הכפל. ויֵעשה ראש הבנין 'נָדוֹם' , כמו 'נָגוֹל' מן "ונגולו כספר השמים" (יש' לד , ד); וכמוהו "ישב בדד וידם" (איכה ג , כח). (ג) קול - הטעם: נשמע ממקום חורונים. (ד) נשברה. השמיעו צעקה (בנוסחנו: זעקה) צעיריה - בעת צרתם ואבלותם. ופירש המתרגם: "שלטונהא"; וכמוהו "ופקדתי ידי על הצוערים" (ראה זכ' יג , ז); ואנחנו נסמוך על פירושו. והטעם: השרים , שהם צעירים מהמלכים; כן נראה תרגומו לדעת רבים (ראה רש"י). (ה) כי. מעלֵה - שם סמוך בשקל "מקוֵה ישראל" (יר' יד , ח); והעד , שהוא בצרי הלמ"ד. ואם היה בסגול , היה מוכרת; כמו "ואתיצבה על מצפה" (צירוף של יש' כא , ח וחב' ב , א). הלוחית - שם הר או מקום גבוה , נודע בארצם. יעלה - העולה הגולה. ומלת בכי השני - נוסף , כמו "וימרו על ים בים סוף" (תה' קו , ז). במורד - שם מן 'ירד' , מנחי הפ"א; כמו "למורש קפוד" (יש' יד , כג). והוא הפך מעלה. והטעם: במקום מורד חורונים. צרי צעקת שבר - הטעם: דואגים וכואבים מצעקת שבר שהגיע אליהם. שמעו - השומעים שם. או הטעם: צרים ואויבים שיצעקו צעקת שבר עליהם. (ו) נוסו. עתה מדבר הנביא עם מואב; והטעם: מלטו נפשכם - שתצאו משם טרם תבא זאת הרעה ותהיינה עריכם חרבות כערער; וכן אמר ישעיהו "עזובות ערי ערוער" (יש' יז , ב). ויש מפרש ערער (בנוסחנו: ערוער) - ענין השחתה , מגזרת "ערער תתערער" (יר' נא , נח). והפירוש הראשון הוא הנכון בעיני , ואמרו דונש בן לברט (דונש ע' * 105 ). (ז) כי. בטחך - בא בחרק הבי"ת תחת קמץ חטוף , והוא כמו "בבגדו בה" (שמ' כא , ח). והטעם , שלא תבטחי בשם שיצילך ויושיעך , כי אם במעשיך הרעים ובאוצרותיך. "מלכם" (יר' מט , ג; ראה פירושו שם) , כמוש - שם תועבה ממואב. (ט) תנו ציץ - הוא כמו 'כנף'; והוא תרגום "סנפיר וקשקשת" (וי' יא , יב): "ציצין וקלפין" (ת"א). נצוא - מגזרת "נוצה" (יח' יז , ז) , והאל"ף תחת ה"א; וכמוהו אמרו (ראה רד"ק) במלת תצא - כי המשפט להיות הצד"י בדגש , להביא נו"ן 'נוצה'; רק קמצות התי"ו - תשלומו. וככה אמרו (השרשים: 'נזד'; רד"ק) במלת "ויזד יעקב נזיד" (בר' כה , כט) להיות מן 'נזד' , כמו "נזיר" (במ' ו , ב) , ובא קמצות היו"ד "ויזד" תמורת דגשות הזיי"ן , להביא נו"ן 'נזד'. והנכון להיות תצא - כמשמעו , והטעם: תנו לה כנף , כי עוף תעוף במהרה בגלות , ותעזוב ארצו מפני זאת הרעה העתידה לבוא עליו. או פירושו: במעופה וחפזון תצא בגלות; כמשמעות 'תצא'. (י) ארור. מלאכת יי' - זאת המלחמה , כי הוא נגזר לבוא עליה. (יא) שאנן - הטעם: יספר הנביא עליו , כי במנוחה עמד מנעוריו עד עתה בארצו , שקט ממלחמה וצרה , כאשר יעמוד היין שקט על (בנוסחנו: אל) שמריו. על כן עמד טעמו בו - פירושו , שהוא מלא כל טוב ולא אבד לו מאומה. וריחו לא נמר - לא נשתנה. והוא מבנין 'נפעל' , מפעלי הכפל , בשקל "וחם השמש ונמס" (שמ' טז , כא); ומשפטם: 'נמרר' , 'נמסס'. והוא מטעם "ימר שכר לשותיו" (יש' כד , ט). והמתרגם תרגם אותו: "לא פג". (יב) לכן. צועים וצעהו - שתי המלות האלה פרושם לפי מקומם , והטעם: מפזרים ויפזרוהו; או: משחיתים וישחיתוהו; או: מריקים ויריקוהו , והעד: וכליו יריקו. ונבליהם - כמו "נבלי יין" (ש"א כה , יח). ינפצו - תרגום "ותער כדה" (ראה ת"א בר' כד , כ); והוא כטעם יריקו. ויש אומרים (ראה רש"י; השרשים: 'נפץ' , ר' יוסף קרא ורד"ק) שהוא מגזרת "ונפץ את עולליך אל הסלע" (תה' קלז , ט) , ופירושו: ישבר. והטעם הראשון הוא הנכון. ומלת וצעוהו - מהבנין 'הכבד הדגוש' , בשקל "המה קרוהו" (נחמ' ג , ג); והרי"ש והעי"ן אינם מקבלים דגשות. (יג) ובוש. מכמוש - שלא יוכל לעזור לו בצרתו , כאשר בושו בית ישראל מביתאל (בנוסחנו: מבית אל) מבטחם - בעבור העגל שהיה שם (ראה מ"א יב , כח - כט) , שחשבו שיעזרם בצרתם; ולא עזרם , כי לא היה בו כח. (יד) איך. אומר הנביא להתלוצץ מהם: איך תאמרו וגו' , אחר שלא תוכלו להלחם עם אויביכם?! והטעם: מדוע תתפארו בגבורתכם? (טו) שדד. עלה - האויב , והוא דרך קצר. (טז) קרוב. איד מואב - צרת מואב ופורענותו. מהרה - כטעם "נמהרה" (איוב ה , יג); או המלה יוצאה לפָעוּל; או הטעם: ורעתו - שהיא חטאתו , מהרה - (נפל הדגש) בעבור הה"א; כדרך "מִהר צועה" (יש' נא , יד); "רִחם יי'" (תה' קג , יג); "בִּער יאשיהו" (מ"ב כג , כד). (יז) נודו - פירושו: קוננו לו קינה. יודעי שמו - שם גדולתו. והקינה שתאמרו: איכה נשבר מטה עז. מקֵל תפארה - בא על דרך המוכרת , בצרי; כי הסמוך בפתח גדול , כמו "מקַל לבנה" (בר' ל , לז). על כן יש לפרש: מקל שהוא תפארת והדר; וכמוהו "ובמקֵל יד וברומח" (יח' לט , ט). (יח) רדי. דיבון - שם עיר ממואב. כי שודד - הטעם: מי שהיה שודד עם מואב והאחרים , יעלה בך להשחיתך. (יט) אל. ערער (בנוסחנו: ערוער) - עיר היא בארץ מואב. שאלי - איש אשר נס מערי מואב מהמלחמה , ואשה אשר נמלטה. או מלת נס - תואר , והטעם: שהוא נס; וככה טעם נמלטה - שהיא נמלטה. והיה משפט המלה להיות נקראת מלרע , כמו "רוח נשברה" (תה' נא , יט). אמרי מה נהיתה - מהמלחמה , אם נשחת הכל. (כ) הוביש. בארנון - גם היא מגבול מואב. כי שדד מואב - הערים האחרות. (כא) ומשפט. זה המשפט - פורענות. וכל זה מגבול מואב. (כד) ועל קרית (לפנינו: קריות) - שם מקום בארץ. (כה) נגדעה קרן - טעמו: אבדה גדולתו; וכמוהו "כל קרן ישראל" (איכה ב , ג). (כו) השכירוהו - יין התרעלה (ע"פ תה' ס , ה). הגדיל - לדבר ולהתלוצץ. וספק - מגזרת "ויספק את כפיו" (במ' כד , י). בקיאו - שהקיא ברוב שכרותו. (כז) ואם. וי"ו ואם - ללא דבר (ע"פ עמ' ו , יג); והטעם: אמור , אם לא (בנוסחנו: לוא) השחוק היה לך ישראל? והטעם: אם לא היה אמת ששחקת ממנו? ומדוע היה לך לשחוק? אם בגנבים נמצא - גונב ממון , שהיה לך דין לשחוק ממנו?! כי מדי דבריך - מאז שתחל לדבר ממנו , תתנודד - והטעם: תתנועע בראשך או בידך עליו , להתלוצץ ממנו. ובא בקמץ גדול תחת קטן דל"ת תתנודד , בעבור סוף הפסוק; כמו "בצל שדי יתלונָן" (תה' צא , א). והוא מגזרת "כאשר ינוד הקנה" (מ"א יד , טו). (כח) עזבו. ושכנו בסלע - להתחבא שם מפחד האויב. והיו כיונה - אמרו (ראה רש"י ור' יוסף קרא) , כי מנהג היונה שיעשה קִנה בסורי הנחל , סמוך אל המים; וכאשר יצא הנחל ישטוף קינה , והיא נודדת ממקומה. וזה משל למואב , שיהיה נודד ממקומו. בעברי - כמו "עבר הירדן" (דב' ד , מט). פי פחת - שפת הבור; וכמוהו "באחת הפחתים" (ש"ב יז , ט). והמתרגם אמר: "כיונה דשביקא שובכהא" , רוצה לומר: תהיו כמהו , שתעזבו ארצכם. (כט) שמענו - הנביא היה מדבר על דרך אנשי העולם; והטעם: דין הוא שיקרה למואב ככה , בעבור רוב גאונו ששמענו. (ל) אני. עברתו - כעסו , שהיו לו מפאת גאונו. וטעם ידעתי - שלא יוכל להעלם ממני. ולא כן - דבק עם מלת בדיו , ואם הוא ב'אתנחתא'; וכן רבים. ופירושו: בניו , כמו "יאכל בדיו" (איוב יח , יג); והטעם: לא עשו בניו שיהיה להם כבוד וגדולה כמוהו. לא כן עשו - הטעם , שלא עשו כן כמוהו , בגבורה וממשלה. או הטעם: לא כן עשו האבות - האמת והישר , עד שתשאר הממשלה לבניו. (לא) על. הנביא מדבר על לשון המקונן ממואב. ומלת איליל - מנחי הפ"א; ובא פ"א הפעל מוּנָע , הפך המנהג , כמו "מושליו יילילו" (ראה יש' נב , ה; וראה הו' ז , יד) והמנהג - לנוח , כמו "ואיטיבה עמך" (בר' לב , י). ולמואב - הטעם: ובעבור מואב שישחת כולה; והה"א תחת וי"ו , כמשפט אהו"י. קיר חרש - שם עיר. יהגה - יחסר אחריה מלת 'לבי' (ראה מש' כד , ב); ופירושו כמו 'ישאג'. (לב) מבכי - הטעם: מבכי שבכיתי על חרבן יעזר אבכה בעבורך; כי יעזר הלכה בגולה תחלה. הגפן שבמה - על הגפנים הטובים שהיו שם אמר שייליל (ראה לעיל , לא). וחסר הנסמך , וכן טעמו: הגפן - גפן שבמה; כמו "האהלה שרה אמו" (בר' כד , סז). נטישותיך - הם זמורות הגפן. עברו ים - לעבר הים היו מוליכים אותו לנטוע , מרוב חשיבותם. עד ים יעזר נגעו - באורכם ורוחבם. וזה אמר על דרך משל , מרוב יפיָם. על קיצך - חסר מלת 'כי' , והטעם: כי על קיצך. וזאת המלה בלי כנוי תהיה "קיץ" (ש"ב טז , א) , על משקל 'בית'; והוא פרי היוצא בקיץ. נפל - שכן: "אל הכשדים אתה נופל" (יר' לז , יג; ראה פירושו יר' כא , ט). (לג) ונאספה - כטעם "ונכרתה" (יר' ז , כח); כמו "כי אספתי את שלומי" (יר' טז , ה). מכרמל - שם מקום נכבד מפירות וזרעים; והטעם , שיאבד כל הטוב אשר בה , הנותן שמחה לבני האדם. השבתי - בעבור שלא ידרוך הדורך ענבים בגת. הידד - שמנהגו לאמר הדורך בגת , לזרז זה את זה - לא יהיה ולא יאמר עוד; וזה טעם לא הידד. וזאת המלה דומה ללשון הערב , שיאמרו לזרז הגמלים: הֵדְּ הֵדְּ. (לד) מזעקת - הטעם: מרוב זעקת חשבון , שתזעק על צרתה. או הטעם: מרוב זעקת הנמלטים מערי מואב שיבואו להמלט שמה , כמו שנאמר למטה "בצל חשבון עמדו" (פס' מה); ומ"ם קולם - שב לעם חשבון , או אל הנמלטים שם. ומלת מצער - חסר וי"ו , וכן מלת "עד צער" (יש' טו , ה). עגלת שלישיה - צער היא משבחת כעגלה בת שלש שנים; והתי"ו מקום ה"א , כתי"ו "ושבת לנשיא" (יח' מו , יז). נמרים - שם מקום; והטעם , שיבש בו מימיו מפני עצירה. למשמות - שם בטעם "שממות" (יר' נא , כו). וכטעם הזה נאמר על מצרים בישעיהו (ראה יש' יט , ה - ו) , גם על מואב (ראה יש' טו , נה); וכל זה מפני עונם , שיאבדו המים שלהם. (לו) על - הטעם: על כן , יתרת גדולה וגאוה שעשה מואב , אבדו כולם ונשחתו. (לז) כי כל - חסר בי"ת , כמו "כי ששת ימים" (שמ' כ , יא). גרועה - מגזרת "לא תגרעו מלבניכם" (שמ' ה , יט). גדודות - שֵם במקום הזה , כמו "גבורות" (תה' קו , ב); והוא מגזרת "לא תתגודדו" (דב' יד , א). וכל זה - להתאבל על רעתם. (לט) איך. הטעם: הילילו זאת הקינה עליה: איך חתה ואבדה ארץ מואב! לשחוק - שישחקו על רעתו. ולמחתה - שֶיְּחִתוהו וישחיתוהו; ושרשו 'חתת' , כי הוא מפעלי הכפל , כמו "מגִלה" (יר' לו , כח). (מא) נלכדה. הקריות - שם עיר. והמצדות - פרושו: והמבצרים , והוא מטעם "יביאוהו במצדות" (יח' יט , ט); והמ"ם עיקר. או היא שם עיר חזקה , ובא על לשון רבים , כמו הקריות. ומלת נתפשה - יענה לכל אחת מהן. מצרה - מגזרת "צירים וחבלים" (יש' יג , ח). ואמר רבי יונה (השרשים: 'ציר') , כי הוא תואר על משקל "וכרקב בעצמותיו..." (מש' יב , ד) , והצרי תחת חרק. (מב) ונשמד. הגדיל - לדבר. (מג) פחד. פחד ופחת - שני דברים רעים , כי כאשר יפחד האדם והפחת לפניו , יפול פתאום בו. (מד) הנס - הטעם: מרעה אל רעה ילכו (ע"פ יר' ט , ב). (מה) בצל. הטעם: בצל חשבון - שהיא מבלי כח , שאין להם , הנסים ממואב. כי אש יצא מחשבון - הטעם: יצאו ממנו קושרים שנקשרו על ערי מואב; וככה ולהבה מבין סיחון. והכתוב ספר מי היו סבת רעתם שיאבדו; ועל כן טעם כי אש. או טעם בצל חשבון - ערי מואב החוסים בצל חשבון והבוטחים בו שיעזרום בצרתם - בלי כח , שאין להם עוזר וסומך - נסים עתה. ולמה? כי אש יצא מחשבון; והטעם: כי חשבון קשרה עליהם. ויש אומרים טעם בצל - על אנשי חשבון , שילכו בגלות על ידי קושרים שיצאו ממנה; ועליהם אמר: מבלי כח - שאין להם , נסים , כי לא יועיל לה המבצר החזק שלה; וזה טעם בצל. והפירושים הראשונים הם הנכונים בעיני.