מאגר הכתר ירמיהו פרק מח טקסט בלבד

פרק מח
[א] למואב כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הוי אל־נבו כי שדדה הבישה נלכדה קריתים הבישה המשגב וחתה:
[ב] אין עוד תהלת מואב בחשבון חשבו עליה רעה לכו ונכריתנה מגוי גם־מדמן תדמי אחריך תלך חרב:
[ג] קול צעקה מחרונים שד ושבר גדול:
[ד] נשברה מואב השמיעו זעקה צעוריה צעיריה:
[ה] כי מעלה הלחות הלחית בבכי יעלה־בכי כי במורד חורנים צרי צעקת־שבר שמעו:
[ו] נסו מלטו נפשכם ותהיינה כערוער במדבר:
[ז] כי יען בטחך במעשיך ובאוצרותיך גם־את תלכדי ויצא כמיש כמוש בגולה כהניו ושריו יחד יחדיו:
[ח] ויבא שדד אל־כל־עיר ועיר לא תמלט ואבד העמק ונשמד המישר אשר אמר יהוה:
[ט] תנו־ציץ למואב כי נצא תצא ועריה לשמה תהיינה מאין יושב בהן:
[י] ארור עשה מלאכת יהוה רמיה וארור מנע חרבו מדם:
[יא] שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל־שמריו ולא־הורק מכלי אל־כלי ובגולה לא הלך על־כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר: ס
[יב] לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ושלחתי־לו צעים וצעהו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו:
[יג] ובש מואב מכמוש כאשר־בשו בית ישראל מבית אל מבטחם:
[יד] איך תאמרו גבורים אנחנו ואנשי־חיל למלחמה:
[טו] שדד מואב ועריה עלה ומבחר בחוריו ירדו לטבח נאם־המלך יהוה צבאות שמו:
[טז] קרוב איד־מואב לבוא ורעתו מהרה מאד:
[יז] נדו לו כל־סביביו וכל ידעי שמו אמרו איכה נשבר מטה־עז מקל תפארה:
[יח] רדי מכבוד ישבי ושבי בצמא ישבת בת־דיבון כי־שדד מואב עלה בך שחת מבצריך:
[יט] אל־דרך עמדי וצפי יושבת ערוער שאלי־נס ונמלטה אמרי מה־נהיתה:
[כ] הביש מואב כי־חתה הילילי הילילו ׀ וזעקי וזעקו הגידו בארנון כי שדד מואב:
[כא] ומשפט בא אל־ארץ המישר אל־חלון ואל־יהצה ועל־מופעת מיפעת:
[כב] ועל־דיבון ועל־נבו ועל־בית דבלתים:
[כג] ועל קריתים ועל־בית גמול ועל־בית מעון:
[כד] ועל־קריות ועל־בצרה ועל כל־ערי ארץ מואב הרחקות והקרבות:
[כה] נגדעה קרן מואב וזרעו נשברה נאם יהוה:
[כו] השכירהו כי על־יהוה הגדיל וספק מואב בקיאו והיה לשחק גם־הוא:
[כז] ואם׀ לוא השחק היה לך ישראל אם־בגנבים נמצאה נמצא כי־מדי דבריך בו תתנודד:
[כח] עזבו ערים ושכנו בסלע ישבי מואב והיו כיונה תקנן בעברי פי־פחת:
[כט] שמענו גאון־מואב גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורם לבו:
[ל] אני ידעתי נאם־יהוה עברתו ולא־כן בדיו לא־כן עשו:
[לא] על־כן על־מואב איליל ולמואב כלה אזעק אל־אנשי קיר־חרש יהגה:
[לב] מבכי יעזר אבכה־לך הגפן שבמה נטישתיך עברו ים עד ים יעזר נגעו על־קיצך ועל־בצירך שדד נפל:
[לג] ונאספה שמחה וגיל מכרמל ומארץ מואב ויין מיקבים השבתי לא־ידרך הידד הידד לא הידד:
[לד] מזעקת חשבון עד־אלעלה עד־יהץ נתנו קולם מצער עד־חרנים עגלת שלשיה כי גם־מי נמרים למשמות יהיו:
[לה] והשבתי למואב נאם־יהוה מעלה במה ומקטיר לאלהיו:
[לו] על־כן לבי למואב כחללים יהמה ולבי אל־אנשי קיר־חרש כחלילים יהמה על־כן יתרת עשה אבדו:
[לז] כי כל־ראש קרחה וכל־זקן גרעה על כל־ידים גדדת ועל־מתנים שק:
[לח] על כל־גגות מואב וברחבתיה כלה מספד כי־שברתי את־מואב ככלי אין־חפץ בו נאם־יהוה:
[לט] איך חתה הילילו איך הפנה־ערף מואב בוש והיה מואב לשחק ולמחתה לכל־סביביו: ס
[מ] כי־כה אמר יהוה הנה כנשר ידאה ופרש כנפיו אל־מואב:
[מא] נלכדה הקריות והמצדות נתפשה והיה לב גבורי מואב ביום ההוא כלב אשה מצרה:
[מב] ונשמד מואב מעם כי על־יהוה הגדיל:
[מג] פחד ופחת ופח עליך יושב מואב נאם־יהוה:
[מד] הניס הנס מפני הפחד יפל אל־הפחת והעלה מן־הפחת ילכד בפח כי־אביא אליה אל־מואב שנת פקדתם נאם־יהוה:
[מה] בצל חשבון עמדו מכח נסים כי־אש יצא מחשבון ולהבה מבין סיחון ותאכל פאת מואב וקדקד בני שאון:
[מו] אוי־לך מואב אבד עם־כמוש כי־לקחו בניך בשבי ובנתיך בשביה:
[מז] ושבתי שבות־מואב באחרית הימים נאם־יהוה עד־הנה משפט מואב: ס