פרק ט
[א]
מִֽי־יִתְּנֵ֣נִי
בַמִּדְבָּ֗ר
מְלוֹן֙
אֹֽרְחִ֔ים
וְאֶֽעֶזְבָה֙
אֶת־עַמִּ֔י
וְאֵלְכָ֖ה
מֵאִתָּ֑ם
כִּ֤י
כֻלָּם֙
מְנָ֣אֲפִ֔ים
עֲצֶ֖רֶת
בֹּגְדִֽים:
[ב]
וַֽיַּדְרְכ֤וּ
אֶת־לְשׁוֹנָם֙
קַשְׁתָּ֣ם
שֶׁ֔קֶר
וְלֹ֥א
לֶאֱמוּנָ֖ה
גָּבְר֣וּ
בָאָ֑רֶץ
כִּי֩
מֵרָעָ֨ה
אֶל־רָעָ֧ה
׀
יָצָ֛אוּ
וְאֹתִ֥י
לֹא־יָדָ֖עוּ
נְאֻם־יְהוָֽה:
[ג]
אִ֤ישׁ
מֵרֵעֵ֙הוּ֙
הִשָּׁמֵ֔רוּ
וְעַל־כָּל־אָ֖ח
אַל־תִּבְטָ֑חוּ
כִּ֤י
כָל־אָח֙
עָק֣וֹב
יַעְקֹ֔ב
וְכָל־רֵ֖עַ
רָכִ֥יל
יַהֲלֹֽךְ:
[ד]
וְאִ֤ישׁ
בְּרֵעֵ֙הוּ֙
יְהָתֵ֔לּוּ
וֶאֱמֶ֖ת
לֹ֣א
יְדַבֵּ֑רוּ
לִמְּד֧וּ
לְשׁוֹנָ֛ם
דַּבֶּר־שֶׁ֖קֶר
הַעֲוֵ֥ה
נִלְאֽוּ:
[ה]
שִׁבְתְּךָ֖
בְּת֣וֹךְ
מִרְמָ֑ה
בְּמִרְמָ֛ה
מֵאֲנ֥וּ
דַעַת־אוֹתִ֖י
נְאֻם־יְהוָֽה:
ס
[ו]
לָכֵ֗ן
כֹּ֤ה
אָמַר֙
יְהוָ֣ה
צְבָא֔וֹת
הִנְנִ֥י
צוֹרְפָ֖ם
וּבְחַנְתִּ֑ים
כִּי־אֵ֣יךְ
אֶֽעֱשֶׂ֔ה
מִפְּנֵ֖י
בַּת־עַמִּֽי:
[ז]
חֵ֥ץ
שָׁוחֻ֛ט
שָׁח֛וּט
לְשׁוֹנָ֖ם
מִרְמָ֣ה
דִבֵּ֑ר
בְּפִ֗יו
שָׁל֤וֹם
אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙
יְדַבֵּ֔ר
וּבְקִרְבּ֖וֹ
יָשִׂ֥ים
אָרְבּֽוֹ:
[ח]
הַעַל־אֵ֥לֶּה
לֹא־אֶפְקָד־בָּ֖ם
נְאֻם־יְהוָ֑ה
אִ֚ם
בְּג֣וֹי
אֲשֶׁר־כָּזֶ֔ה
לֹ֥א
תִתְנַקֵּ֖ם
נַפְשִֽׁי:
ס
[ט]
עַל־הֶ֨הָרִ֜ים
אֶשָּׂ֧א
בְכִ֣י
וָנֶ֗הִי
וְעַל־נְא֤וֹת
מִדְבָּר֙
קִינָ֔ה
כִּ֤י
נִצְּתוּ֙
מִבְּלִי־אִ֣ישׁ
עֹבֵ֔ר
וְלֹ֥א
שָׁמְע֖וּ
ק֣וֹל
מִקְנֶ֑ה
מֵע֤וֹף
הַשָּׁמַ֙יִם֙
וְעַד־בְּהֵמָ֔ה
נָדֲד֖וּ
הָלָֽכוּ:
[י]
וְנָתַתִּ֧י
אֶת־יְרוּשָׁלִַ֛ם
לְגַלִּ֖ים
מְע֣וֹן
תַּנִּ֑ים
וְאֶת־עָרֵ֧י
יְהוּדָ֛ה
אֶתֵּ֥ן
שְׁמָמָ֖ה
מִבְּלִ֥י
יוֹשֵֽׁב:
ס
[יא]
מִֽי־הָאִ֤ישׁ
הֶחָכָם֙
וְיָבֵ֣ן
אֶת־זֹ֔את
וַאֲשֶׁ֨ר
דִּבֶּ֧ר
פִּֽי־יְהוָ֛ה
אֵלָ֖יו
וְיַגִּדָ֑הּ
עַל־מָה֙
אָבְדָ֣ה
הָאָ֔רֶץ
נִצְּתָ֥ה
כַמִּדְבָּ֖ר
מִבְּלִ֥י
עֹבֵֽר:
ס
[יב]
וַיֹּ֣אמֶר
יְהוָ֔ה
עַל־עָזְבָם֙
אֶת־תּ֣וֹרָתִ֔י
אֲשֶׁ֥ר
נָתַ֖תִּי
לִפְנֵיהֶ֑ם
וְלֹא־שָׁמְע֥וּ
בְקוֹלִ֖י
וְלֹא־הָ֥לְכוּ
בָֽהּ:
[יג]
וַיֵּ֣לְכ֔וּ
אַחֲרֵ֖י
שְׁרִר֣וּת
לִבָּ֑ם
וְאַֽחֲרֵי֙
הַבְּעָלִ֔ים
אֲשֶׁ֥ר
לִמְּד֖וּם
אֲבוֹתָֽם:
פ
[יד]
לָכֵ֗ן
כֹּה־אָמַ֞ר
יְהוָ֤ה
צְבָאוֹת֙
אֱלֹהֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֔ל
הִנְנִ֧י
מַאֲכִילָ֛ם
אֶת־הָעָ֥ם
הַזֶּ֖ה
לַעֲנָ֑ה
וְהִשְׁקִיתִ֖ים
מֵי־רֹֽאשׁ:
[טו]
וַהֲפִֽצוֹתִים֙
בַּגּוֹיִ֔ם
אֲשֶׁר֙
לֹ֣א
יָדְע֔וּ
הֵ֖מָּה
וַאֲבוֹתָ֑ם
וְשִׁלַּחְתִּ֤י
אַֽחֲרֵיהֶם֙
אֶת־הַחֶ֔רֶב
עַ֥ד
כַּלּוֹתִ֖י
אוֹתָֽם:
פ
[טז]
כֹּ֤ה
אָמַר֙
יְהוָ֣ה
צְבָא֔וֹת
הִתְבּ֥וֹנְנ֛וּ
וְקִרְא֥וּ
לַמְקוֹנֲנ֖וֹת
וּתְבוֹאֶ֑ינָה
וְאֶל־הַחֲכָמ֥וֹת
שִׁלְח֖וּ
וְתָבֽוֹאנָה:
[יז]
וּתְמַהֵ֕רְנָה
וְתִשֶּׂ֥נָה
עָלֵ֖ינוּ
נֶ֑הִי
וְתֵרַ֤דְנָה
עֵינֵ֙ינוּ֙
דִּמְעָ֔ה
וְעַפְעַפֵּ֖ינוּ
יִזְּלוּ־מָֽיִם:
[יח]
כִּ֣י
ק֥וֹל
נְהִ֛י
נִשְׁמַ֥ע
מִצִּיּ֖וֹן
אֵ֣יךְ
שֻׁדָּ֑דְנוּ
בֹּ֤שְׁנֽוּ
מְאֹד֙
כִּֽי־עָזַ֣בְנוּ
אָ֔רֶץ
כִּ֥י
הִשְׁלִ֖יכוּ
מִשְׁכְּנוֹתֵֽינוּ:
ס
[יט]
כִּֽי־שְׁמַ֤עְנָה
נָשִׁים֙
דְּבַר־יְהוָ֔ה
וְתִקַּ֥ח
אָזְנְכֶ֖ם
דְּבַר־פִּ֑יו
וְלַמֵּ֤דְנָה
בְנֽוֹתֵיכֶם֙
נֶ֔הִי
וְאִשָּׁ֥ה
רְעוּתָ֖הּ
קִינָֽה:
[כ]
כִּי־עָ֤לָֽה
מָ֙וֶת֙
בְּחַלּוֹנֵ֔ינוּ
בָּ֖א
בְּאַרְמְנוֹתֵ֑ינוּ
לְהַכְרִ֤ית
עוֹלָל֙
מִח֔וּץ
בַּחוּרִ֖ים
מֵרְחֹבֽוֹת:
[כא]
דַּבֵּ֗ר
כֹּ֚ה
נְאֻם־יְהוָ֔ה
וְנָֽפְלָה֙
נִבְלַ֣ת
הָאָדָ֔ם
כְּדֹ֖מֶן
עַל־פְּנֵ֣י
הַשָּׂדֶ֑ה
וּכְעָמִ֛יר
מֵאַחֲרֵ֥י
הַקֹּצֵ֖ר
וְאֵ֥ין
מְאַסֵּֽף:
ס
[כב]
כֹּ֣ה׀
אָמַ֣ר
יְהוָ֗ה
אַל־יִתְהַלֵּ֤ל
חָכָם֙
בְּחָכְמָת֔וֹ
וְאַל־יִתְהַלֵּ֥ל
הַגִּבּ֖וֹר
בִּגְבוּרָת֑וֹ
אַל־יִתְהַלֵּ֥ל
עָשִׁ֖יר
בְּעָשְׁרֽוֹ:
[כג]
כִּ֣י
אִם־בְּזֹ֞את
יִתְהַלֵּ֣ל
הַמִּתְהַלֵּ֗ל
הַשְׂכֵּל֘
וְיָדֹ֣עַ
אוֹתִי֒
כִּ֚י
אֲנִ֣י
יְהוָ֔ה
עֹ֥שֶׂה
חֶ֛סֶד
מִשְׁפָּ֥ט
וּצְדָקָ֖ה
בָּאָ֑רֶץ
כִּֽי־בְאֵ֥לֶּה
חָפַ֖צְתִּי
נְאֻם־יְהוָֽה:
ס
[כד]
הִנֵּ֛ה
יָמִ֥ים
בָּאִ֖ים
נְאֻם־יְהוָ֑ה
וּפָ֣קַדְתִּ֔י
עַל־כָּל־מ֖וּל
בְּעָרְלָֽה:
[כה]
עַל־מִצְרַ֣יִם
וְעַל־יְהוּדָ֗ה
וְעַל־אֱד֞וֹם
וְעַל־בְּנֵ֤י
עַמּוֹן֙
וְעַל־מוֹאָ֔ב
וְעַל֙
כָּל־קְצוּצֵ֣י
פֵאָ֔ה
הַיֹּשְׁבִ֖ים
בַּמִּדְבָּ֑ר
כִּ֤י
כָל־הַגּוֹיִם֙
עֲרֵלִ֔ים
וְכָל־בֵּ֥ית
יִשְׂרָאֵ֖ל
עַרְלֵי־לֵֽב:
פ
פרק ט
[א]
מי יתנני
במדבר
מלון
ארחים
ואעזבה
את עמי
ואלכה
מאתם
כי
כלם
מנאפים
עצרת
בגדים:
[ב]
וידרכו
את לשונם
קשתם
שקר
ולא
לאמונה
גברו
בארץ
כי
מרעה
אל רעה
׀
יצאו
ואתי
לא ידעו
נאם יהוה:
[ג]
איש
מרעהו
השמרו
ועל כל אח
אל תבטחו
כי
כל אח
עקוב
יעקב
וכל רע
רכיל
יהלך:
[ד]
ואיש
ברעהו
יהתלו
ואמת
לא
ידברו
למדו
לשונם
דבר שקר
העוה
נלאו:
[ה]
שבתך
בתוך
מרמה
במרמה
מאנו
דעת אותי
נאם יהוה:
ס
[ו]
לכן
כה
אמר
יהוה
צבאות
הנני
צורפם
ובחנתים
כי איך
אעשה
מפני
בת עמי:
[ז]
חץ
שוחט
שחוט
לשונם
מרמה
דבר
בפיו
שלום
את רעהו
ידבר
ובקרבו
ישים
ארבו:
[ח]
העל אלה
לא אפקד בם
נאם יהוה
אם
בגוי
אשר כזה
לא
תתנקם
נפשי:
ס
[ט]
על ההרים
אשא
בכי
ונהי
ועל נאות
מדבר
קינה
כי
נצתו
מבלי איש
עבר
ולא
שמעו
קול
מקנה
מעוף
השמים
ועד בהמה
נדדו
הלכו:
[י]
ונתתי
את ירושלם
לגלים
מעון
תנים
ואת ערי
יהודה
אתן
שממה
מבלי
יושב:
ס
[יא]
מי האיש
החכם
ויבן
את זאת
ואשר
דבר
פי יהוה
אליו
ויגדה
על מה
אבדה
הארץ
נצתה
כמדבר
מבלי
עבר:
ס
[יב]
ויאמר
יהוה
על עזבם
את תורתי
אשר
נתתי
לפניהם
ולא שמעו
בקולי
ולא הלכו
בה:
[יג]
וילכו
אחרי
שררות
לבם
ואחרי
הבעלים
אשר
למדום
אבותם:
פ
[יד]
לכן
כה אמר
יהוה
צבאות
אלהי
ישראל
הנני
מאכילם
את העם
הזה
לענה
והשקיתים
מי ראש:
[טו]
והפצותים
בגוים
אשר
לא
ידעו
המה
ואבותם
ושלחתי
אחריהם
את החרב
עד
כלותי
אותם:
פ
[טז]
כה
אמר
יהוה
צבאות
התבוננו
וקראו
למקוננות
ותבואינה
ואל החכמות
שלחו
ותבואנה:
[יז]
ותמהרנה
ותשנה
עלינו
נהי
ותרדנה
עינינו
דמעה
ועפעפינו
יזלו מים:
[יח]
כי
קול
נהי
נשמע
מציון
איך
שדדנו
בשנו
מאד
כי עזבנו
ארץ
כי
השליכו
משכנותינו:
ס
[יט]
כי שמענה
נשים
דבר יהוה
ותקח
אזנכם
דבר פיו
ולמדנה
בנותיכם
נהי
ואשה
רעותה
קינה:
[כ]
כי עלה
מות
בחלונינו
בא
בארמנותינו
להכרית
עולל
מחוץ
בחורים
מרחבות:
[כא]
דבר
כה
נאם יהוה
ונפלה
נבלת
האדם
כדמן
על פני
השדה
וכעמיר
מאחרי
הקצר
ואין
מאסף:
ס
[כב]
כה׀
אמר
יהוה
אל יתהלל
חכם
בחכמתו
ואל יתהלל
הגבור
בגבורתו
אל יתהלל
עשיר
בעשרו:
[כג]
כי
אם בזאת
יתהלל
המתהלל
השכל
וידע
אותי
כי
אני
יהוה
עשה
חסד
משפט
וצדקה
בארץ
כי באלה
חפצתי
נאם יהוה:
ס
[כד]
הנה
ימים
באים
נאם יהוה
ופקדתי
על כל מול
בערלה:
[כה]
על מצרים
ועל יהודה
ועל אדום
ועל בני
עמון
ועל מואב
ועל
כל קצוצי
פאה
הישבים
במדבר
כי
כל הגוים
ערלים
וכל בית
ישראל
ערלי לב:
פ