מאגר הכתר יחזקאל פרק יג עם פירוש רד"ק

פרק יג
[א] וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:
[ב] בֶּן־אָדָ֕ם הִנָּבֵ֛א אֶל־נְבִיאֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל הַנִּבָּאִ֑ים וְאָֽמַרְתָּ֙ לִנְבִיאֵ֣י מִלִּבָּ֔ם שִׁמְע֖וּ דְּבַר־יְהוָֽה:
[ג] כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדנָ֣י יְהֹוִ֔ה ה֖וֹי עַל־הַנְּבִיאִ֣ים הַנְּבָלִ֑ים אֲשֶׁ֥ר הֹלְכִ֛ים אַחַ֥ר רוּחָ֖ם וּלְבִלְתִּ֥י רָאֽוּ:
[ד] כְּשֻׁעָלִ֖ים בָּחֳרָב֑וֹת נְבִיאֶ֥יךָ יִשְׂרָאֵ֖ל הָיֽוּ:
[ה] לֹ֤א עֲלִיתֶם֙ בַּפְּרָצ֔וֹת וַתִּגְדְּר֥וּ גָדֵ֖ר עַל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל לַעֲמֹ֥ד בַּמִּלְחָמָ֖ה בְּי֥וֹם יְהוָֽה:
[ו] חָ֤זוּ שָׁוְא֙ וְקֶ֣סֶם כָּזָ֔ב הָאֹֽמְרִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וַיהוָ֖ה לֹ֣א שְׁלָחָ֑ם וְיִחֲל֖וּ לְקַיֵּ֥ם דָּבָֽר:
[ז] הֲל֤וֹא מַֽחֲזֵה־שָׁוְא֙ חֲזִיתֶ֔ם וּמִקְסַ֥ם כָּזָ֖ב אֲמַרְתֶּ֑ם וְאֹֽמְרִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וַאֲנִ֖י לֹ֥א דִבַּֽרְתִּי: ס
[ח] לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדנָ֣י יְהֹוִ֔ה יַ֚עַן דַּבֶּרְכֶ֣ם שָׁ֔וְא וַחֲזִיתֶ֖ם כָּזָ֑ב לָכֵן֙ הִנְנִ֣י אֲלֵיכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדנָ֥י יְהֹוִֽה:
[ט] וְהָיְתָ֣ה יָדִ֗י אֶֽל־הַנְּבִיאִ֞ים הַחֹזִ֣ים שָׁוְא֘ וְהַקֹּסְמִ֣ים כָּזָב֒ בְּס֧וֹד עַמִּ֣י לֹֽא־יִֽהְי֗וּ וּבִכְתָ֤ב בֵּֽית־יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יִכָּתֵ֔בוּ וְאֶל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֣א יָבֹ֑אוּ וִידַעְתֶּ֕ם כִּ֥י אֲנִ֖י אֲדנָ֥י יְהֹוִֽה:
[י] יַ֣עַן וּבְיַ֜עַן הִטְע֧וּ אֶת־עַמִּ֛י לֵאמֹ֥ר שָׁל֖וֹם וְאֵ֣ין שָׁל֑וֹם וְהוּא֙ בֹּ֣נֶה חַ֔יִץ וְהִנָּ֛ם טָחִ֥ים אֹת֖וֹ תָּפֵֽל:
[יא] אֱמֹ֛ר אֶל־טָחֵ֥י תָפֵ֖ל וְיִפֹּ֑ל הָיָ֣ה׀ גֶּ֣שֶׁם שׁוֹטֵ֗ף וְאַתֵּ֜נָה אַבְנֵ֤י אֶלְגָּבִישׁ֙ תִּפֹּ֔לְנָה וְר֥וּחַ סְעָר֖וֹת תְּבַקֵּֽעַ:
[יב] וְהִנֵּ֖ה נָפַ֣ל הַקִּ֑יר הֲלוֹא֙ יֵאָמֵ֣ר אֲלֵיכֶ֔ם אַיֵּ֥ה הַטִּ֖יחַ אֲשֶׁ֥ר טַחְתֶּֽם: ס
[יג] לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדנָ֣י יְהֹוִ֔ה וּבִקַּעְתִּ֥י רוּחַ־סְעָר֖וֹת בַּחֲמָתִ֑י וְגֶ֤שֶׁם שֹׁטֵף֙ בְּאַפִּ֣י יִֽהְיֶ֔ה וְאַבְנֵ֥י אֶלְגָּבִ֖ישׁ בְּחֵמָ֥ה לְכָלָֽה:
[יד] וְהָ֨רַסְתִּ֜י אֶת־הַקִּ֨יר אֲשֶׁר־טַחְתֶּ֥ם תָּפֵ֛ל וְהִגַּעְתִּ֥יהוּ אֶל־הָאָ֖רֶץ וְנִגְלָ֣ה יְסֹד֑וֹ וְנָֽפְלָה֙ וּכְלִיתֶ֣ם בְּתוֹכָ֔הּ וִידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה:
[טו] וְכִלֵּיתִ֤י אֶת־חֲמָתִי֙ בַּקִּ֔יר וּבַטָּחִ֥ים אֹת֖וֹ תָּפֵ֑ל וְאֹמַ֤ר לָכֶם֙ אֵ֣ין הַקִּ֔יר וְאֵ֖ין הַטָּחִ֥ים אֹתֽוֹ:
[טז] נְבִיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הַֽנִּבְּאִים֙ אֶל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וְהַחֹזִ֥ים לָ֖הּ חֲז֣וֹן שָׁלֹ֑ם וְאֵ֣ין שָׁלֹ֔ם נְאֻ֖ם אֲדנָ֥י יְהֹוִֽה: פ
[יז] וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם שִׂ֤ים פָּנֶ֙יךָ֙ אֶל־בְּנ֣וֹת עַמְּךָ֔ הַמִּֽתְנַבְּא֖וֹת מִֽלִּבְּהֶ֑ן וְהִנָּבֵ֖א עֲלֵיהֶֽן:
[יח] וְאָמַרְתָּ֞ כֹּה־אָמַ֣ר׀ אֲדנָ֣י יְהֹוִ֗ה הוֹי֩ לִֽמְתַפְּר֨וֹת כְּסָת֜וֹת עַ֣ל׀ כָּל־אַצִּילֵ֣י יָדַ֗י וְעֹשׂ֧וֹת הַמִּסְפָּח֛וֹת עַל־רֹ֥אשׁ כָּל־קוֹמָ֖ה לְצוֹדֵ֣ד נְפָשׁ֑וֹת הַנְּפָשׁוֹת֙ תְּצוֹדֵ֣דְנָה לְעַמִּ֔י וּנְפָשׁ֖וֹת לָכֶ֥נָה תְחַיֶּֽינָה:
[יט] וַתְּחַלֶּ֨לְנָה אֹתִ֜י אֶל־עַמִּ֗י בְּשַׁעֲלֵ֣י שְׂעֹרִים֘ וּבִפְת֣וֹתֵי לֶחֶם֒ לְהָמִ֤ית נְפָשׁוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־תְמוּתֶ֔נָה וּלְחַיּ֥וֹת נְפָשׁ֖וֹת אֲשֶׁ֣ר לֹא־תִֽחְיֶ֑ינָה בְּכַ֨זֶּבְכֶ֔ם לְעַמִּ֖י שֹׁמְעֵ֥י כָזָֽב: ס
[כ] לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֣ר׀ אֲדנָ֣י יְהֹוִ֗ה הִנְנִ֤י אֶל־כִּסְּתוֹתֵיכֶ֙נָה֙ אֲשֶׁ֣ר אַ֠תֵּנָה מְצֹדֲד֨וֹת שָׁ֤ם אֶת־הַנְּפָשׁוֹת֙ לְפֹ֣רְח֔וֹת וְקָרַעְתִּ֣י אֹתָ֔ם מֵעַ֖ל זְרוֹעֹֽתֵיכֶ֑ם וְשִׁלַּחְתִּי֙ אֶת־הַנְּפָשׁ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם מְצֹדֲד֥וֹת אֶת־נְפָשִׁ֖ים לְפֹרְחֹֽת:
[כא] וְקָרַעְתִּ֞י אֶת־מִסְפְּחֹֽתֵיכֶ֗ם וְהִצַּלְתִּ֤י אֶת־עַמִּי֙ מִיֶּדְכֶ֔ן וְלֹא־יִהְי֥וּ ע֛וֹד בְּיֶדְכֶ֖ן לִמְצוּדָ֑ה וִידַעְתֶּ֖ן כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה:
[כב] יַ֣עַן הַכְא֤וֹת לֵב־צַדִּיק֙ שֶׁ֔קֶר וַאֲנִ֖י לֹ֣א הִכְאַבְתִּ֑יו וּלְחַזֵּק֙ יְדֵ֣י רָשָׁ֔ע לְבִלְתִּי־שׁ֛וּב מִדַּרְכּ֥וֹ הָרָ֖ע לְהַחֲיֹתֽוֹ:
[כג] לָכֵ֗ן שָׁ֚וְא לֹ֣א תֶחֱזֶ֔ינָה וְקֶ֖סֶם לֹא־תִקְסַ֣מְנָה ע֑וֹד וְהִצַּלְתִּ֤י אֶת־עַמִּי֙ מִיֶּדְכֶ֔ן וִידַעְתֶּ֖ן כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה:

פרק יג
(א-ב) ויהי. בן אדם. הנבָּאים - בקמץ הבי"ת , ו'לית כוותיה'. לנביאי מלבם - בא הסמיכות על אות השימוש , וכן "האלהי מקרוב" (יר' כג , כג); "גמולי מחלב" (יש' כח , ט); והדומים להם. ופירוש: כי מלבם אומרים הנבואה , לא שראו אותה , כמו שאומר "ולבלתי ראו" (להלן , ג). (ג) הנבלים - אנשים פחותים ונבזים , כמו "כאחד הנבלים" (ש"ב יג , יג); "אחת הנבלות" (ראה איוב ב , י). ותרגם יונתן: "כחד מן שטיא" (ת"י לש"ב יג , יג) , ותרגם זה גם כן: "דמשתטן". אחר רוחם - אחר רצונם. (ד) כשועלים בחרבות - כמו השועלים שנכנסים במקום שנפרץ בגדר הכרם ומשחיתים הכרמים , כן היו נביאיך , כמו שאמר "שועלים קטנים מחבלים כרמים" (שה"ש ב , טו). והפרץ נקרא 'חרבה' , כי חָרֵב הוא מקום הפרץ , ובאמרו בחרבות - כאמרו "בפרצות" (להלן , ה). וישראל נקרא "כרם" (יש' ה , ז) , והנה נביאי השקר שהם שועלים נכנסים דרך הפרץ להשחית הכרם. והפרץ הוא משל לקטני אמנה שבהם , שמְיַפִּים להם נביאי השקר דבריהם ונפתים להם , והם סומכים ידיהם שישמעו להם גם כן האחרים , ומשחיתים "כרם יי' צבאות" (שם). ואמר נביאיך - כלומר: נביאיך הם ולא נביאי יי'. (ה) לא עליתם בפרצות ותגדרו גדר - אומר כנגד שרי ישראל וגדוליו , שהיה כח להם למחות בהם. אמר: לא עליתם באותם פרצות , לעמוד כנגד השועלים שלא יכנסו לכרם ולהכות בהם ולכלותם , וכן לא גדרתם גדר - לא בניתם אותם הפרצות בתשובה ומעשים טובים , לשמור על בית ישראל לעמוד במלחמה ביום יי' - כלומר: ביום אף יי' וגזרתו; וכן תרגם יונתן: "ביום רוגזא דיי'"; כי אם עשיתם כן , מעשיכם הטובים היו עומדים לכם במלחמה , ולא היתה שולטת בכם יד האויבים. (ו) חזו שוא וקסם כזב - וקסם כזב קָסמוּ. או אמר , כי נביאי השקר היו דבריהם על שני פנים: היו יודעים דברי קסמים להגיד עתידות , ולפעמים היו באים דבריהם , כמו שאמר "מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך" (יש' מז , יג) - (ב"ר פה , ב): "מאשר" ולא 'כל אשר' - לפיכך היו נפתים לדבריהם; והיו אומרים גם כן כי דבר יי' היה להם בחזון , וזהו "חזון שוא" (יח' יב , כד) שאומרים שחזו , והחזון היה שוא , והקסם - כזב. ויחלו לקים דבר - מיחלים ישראל לקיים דבריהם , והיא תוחלת נכזבת. (ז) הלא - אומר כנגד הנביאים. ואומרים - ואתם אומרים. (ח) לכן. הנני אליכם - כמו "ונתתי אני את פני באיש ההוא" (צירוף של וי' כ , ה ויח' יד , ח); ותרגם יונתן: "הא אנא שלח רוגזי עליכון". (ט) והיתה ידי אל הנביאים - כמו 'על'. בסוד עמי לא יהיו ובכתב בית ישראל לא יכתבו - פירושו כתרגומו: "ברז טב דגניז לעמי לא יהון , ובכתב חיי עלמא דכתיב לצדיקי בית ישראל לא יתכתבון". ואל אדמת ישראל לא יבאו - בשוב גלות בבל. (י) יען וביען - הכפל לחזק העונש , וכן "יען וביען במשפטי מאסו" (וי' כו , מג). ויונתן תרגם: "חלף דאיתנביאו שקר וחלף דאטעיאו ית עמי". הטעו את עמי - זה לבדו בטי"ת במקרא; כי במקרא נשתמשו בעניין הזה בתי"ו: "תעה לבבי" (יש' כא , ד); "כי רוח זנונים התעה" (הו' ד , יב); וכן כולם בתי"ו , אבל במשנה ובתלמוד נשתמשו בעניין הזה בטי"ת: (משנה ברכות ה , ג) העובר לפני התיבה וטעה; (ב"מ עו , ב) והטעו את בעל הבית; וזולתם רבים; כל שמושם בעניין הזה בטי"ת. והטי"ת והתי"ו ממוצא אחד , ויבא זה במקום זה. והוא בונה חיץ והנם טחים אותו תפל - נביא השקר בהבטיחו על שקר , דומה למי שבונה חיץ - והיא מחיצה גרועה. והוא משל , שהם אומרים לבנות ירושלם בניין קיים , לאמר שלום ואין שלום , והנה הבניין תפל , וישראל המקבלים דבריהם דומין לטחי החיץ בחמר תפל וגרוע שאין לו קיימה. כמו "היאכל תפל" (איוב ו , ו) , שהוא דבר שאין לו טעם. ואדני אבי ז"ל פירש תפל - לבנים שאינם שרופים , ובניין שעושין מהם - בבוא הגשם עליו , יפול. ויונתן תרגם: "ושעע ליה טין פטיר דלא תבן". ויש לפרש והנם טחים אותו תפל על נביאי השקר עצמם , שבונים החיץ ואחר כן טחים אותו , כלומר , שמיפים דבריהם בדברי חלקות , כבונה הבית וטח אותו ליפותו; וכן אמר למטה בפרשת "את ארץ לא מטוהרה היא" (יח' כב , כד ואי'): "ונביאיה טחו להם תפל" (שם , כח). (יא) אמור אל טחי תפל ויפול - והבונים בכלל. ויונתן תרגם: "אמר לדבני מיחצא ושעע ליה טין פטיר דלא תבן נפיל הוא". ויפול - הו"ו כפ"א רפה (בערבית) , כו"ו "וישא אברהם" (בר' כב , ד) והדומין לו. יפול זה הבניין , ואפילו היה חזק כמחשבתם , כי יהיה גשם שוטף שיפילנו. היה - עבר במקום עתיד. ואתנה אבני אלגביש תפלנה - כנגד אבני הברד ידבר , ואמר להם: תפלנה על הבניין הזה; וכן תהיה רוח סערות שתבקע אותו. והגשם והאבנים והרוח - משל לאויבים החזקים. ואתנה - כמו 'ואתן' , הה"א נוספת , וכן "ואתנה ידעתן" (בר' לא , ו). ויונתן תרגם ואתנה כמו 'ואת': "וית אבני אלגביש יחתן"; ובקצת נוסחאות: 'ואת אבני אלגביש'. ואבני אלגביש הם אבני ברד גדולות , יקראו אלגביש. ואלגביש - מלה אחת בקצת הספרים , ובמקצתם - שתי מלות. ויש מפרשים במלה עניין שתי מלות: אבנים דומות אל גביש , מן "ראמות וגביש" (איוב כח , יח). (יב) והנה. הלא יאמר אליכם איה הטיח אשר טחתם - וכן 'איה הבניין אשר בניתם' , אלא לקח העניין האחרון , לקצר. או לפי שבוני החיץ לא יהיו אחרי נפול הקיר , כי יכלו ויסופו נביאי השקר , וישארו קצת מן הטחים , והם ישראל , ולנשארים יאמר: איה הטיח אשר טחתם. והנה קרא החיץ קיר , ואמר: והנה נפל הקיר - רוצה לומר , כי בנפול הקיר , והיא חומת ירושלם שנבקעה , יודע כי נפל החיץ הנאמר על דרך משל. (יג) לכן. ובקעתי - פועל יוצא לשלישי , כי הרוח תבקע. (יד) והרסתי. ונפלה - ירושלם. בתוכה - בתוך ירושלם , כי נביאי השקר נהרגו בה בנפול הקיר , לא נמלט אחד. (טו) וכליתי. ואומר לכם - ואז אומר לכם: אין הקיר ואין הטחים אותו - והם נביאי ירושלם הנבאים , שנאמר משל זה עליהם , וגם ישראל המחזיקים בידיהם והמקבלים דבריהם , יכלו בתוכה או בחרב או ברעב או בדבר. (טז) הנבאים - בשוא הבי"ת. ויונתן תרגם "הקיר" הראשון (לעיל , יב): "כותלא" , והשאר: "קרתא"; ותרגם "את הקיר אשר טחתם" (לעיל , יד): "ית קרתא דאיתנביתון בה נבואן דשקר"; וכן "ובטחים אותו" , "ואין הטחים אותו" (לעיל , טו). (יז) ואתה - אחר שאמר לו להנבא על נביאי השקר , אמר לו להינבא על נביאות השקר , המתנבאות מלבהן ואומרות כי רוח יי' דבר בהם , ומגידות עתידות ואומרות: זה יחיה וזה ימות , או זה יבוא לו כך וכך , לטוב או לרע; ועושות מעשה כשפים , ואומרות כי בנבואה בא להם זה. (יח) ואמרת. הוי למתפרות כסתות - 'כסת' נקרא זה שמשימין תחת הראש כשישכב אדם , ופעמים אדם יושב עליו. והנשים האלה היו עושות זה העניין בדרך כשפים , והיו מתפרות כסתות על כל אצילי ידים מן השואלים בהן , ומתקנות מספחות על ראש כל קומה מן השואלים בהם , והיו אומרות להם , כי על ידי אותם מעשים ודברים שהיו הם אומרות יודעו להם העתידות. ומה שאמר קומה - לפי שהיו מעמידות אותם על רגליהם בעוד שהיו עושות המעשה. אצילי ידי - כמו 'ידים' , וכן "אורגים חורי" (יש' יט , ט) - כמו 'חורים'; "וקרע לו חלוני" (יר' כב , יד) - כמו 'חלונים'. ואצילי הם בתי השחי , וכן תרגם יונתן: "על כל מרפקי ידיין". והמרפק הוא בית השחי , כמו שאומרים במשנה (שבת י , ג): בפיו ובמרפקו. המספחות - כמו "המטפחות" (יש' ג , כב) , והם הצעיפים שמכסות בהם הנשים פניהם. לצודד נפשות - כי נפשות הצדיקים התמימים הם כאלו הם נתפשות במצודותכן , שאתם אומרות עליהם שתמותנה לפי שאינם שואלים בכם , שידעו כי עון הוא ― ואע"פ כן הם מתפחדים מדבריהן , וסבורים כי הם יודעות העתידות ― אבל לרשעים , המחזיקים בידיהם ושואלים בהן ונותנים להן שכר , הן אומרות להם שתחיינה נפשותם ותבוא להם טובה. הנפשות תצודדנה לעמי? - הה"א לשאלה , כמו "הדרכי לא יתכנו" (יח' יח , כט)? וכי תחשבו שתצודדנה נפשות עמי , והם התמימים , ונפשות לכנה תחיינה - ונפשות שהם לכן , והם נפשות הרשעים , תחיינה אותם?! וכי בדבריכם הנפשות תלויות , להמית אלה ולהחיות אלה?! ויונתן תרגם: "הנפשות עמי אתון יכלן לאבדא ולקיימא , הלא נפשתכון דילכון לא יכלתון לקימא". ויש מפרשים (ראה רש"י): ונפשות לכנה תחיינה - בשכר שהיו לוקחות במעשיהם. (יט) ותחללנה אותי אל עמי - כמו 'בעמי' , וכן "ואל הארון תתן את העדות" (שמ' כה , כא) - כמו 'בארון'. והחילול הוא , שמסירים בטחונם ממני ובוטחים בדבריכם שהם כזב. בשעלי שעורים ובפתותי לחם - שכר מעשיהם , שהשואלים בהם נותנים להם מלא אגרוף שעורים או פת לחם. ויש מפרשים , כי השעורים והלחם היו נותנות תוך הכסתות , ובהן היו עושות המעשה. להמית נפשות אשר לא תמותנה - אלה הם נפשות הצדיקים , ולחיות נפשות אשר לא תחיינה - אלה הם נפשות הרשעים; כי בעבור דבריכם לא תחיינה ולא תמותנה , אבל אתן מכזבות להם , למי שהם בעמי שומעי כזב. בכזבכם לעמי - הזיי"ן בסגול. (כ) לכן. הנני אל כסתותיכנה - כמו "הנני אליכם" (לעיל , ח) שפירשנו. ודגש סמ"ך כסתותיכנה - לתפארת הקריאה , כדגש קו"ף "מקדש יי'" (שמ' טו , יז). לפורחות - להיות פורחות כדבריכן , שתאמרו שימותו. וקרעתי אותם מעל זרועותיכם - הם אצילי הידים שזכר (לעיל , יח). ואמרו זרועותיכם - והם היו על זרועות השואלים בהם - והם כאלו הם זרועותיהם , כי הם היו עושות בהם המעשה. ויש אומרים , כי בזרועות המכשפות היו תלויות אלה הכסתות. ושלחתי את הנפשות - אשלח אותן חפשי מידכן , אשר אתם מצודדות אותן. את נפשים - בא מְקוּבָּץ בלשון זכרים , כמו "פלגשים" (ש"ב ה , יג). (כא) וקרעתי את מספחותיכם - וכן אקרע מספחותיכם שהייתן משימות "על ראש כל קומה" (לעיל , יח). וקריעת הכסתות והמספחות הוא כלות הנשים המכשפות ומיתתן , וכיון שיבטלו הן - יבטלו מעשיהן. למצדה (בנוסחנו: למצודה) - חסר ו"ו. (כב) יען הכאות לב צדיק שקר ואני לא הכאבתיו - שהיה הצדיק מתפחד לדבריהן , כמו שפירשנו (לעיל , יח) , והן היו מכאיבות אותו בשמי שקר , כי אני לא דברתי להם. ולחזק ידי רשע כמו כן , שהיו אומרות לו שיחיה. הכאות - עניין 'כאב' , כמו "ונכאה לבב" (תה' קט , טז). מדרכו הרע - כי ימָצא 'דרך' פעמים לשון זכר , כמו "זה הדרך לכו בה" (יש' ל , כא). (כג) לכן שוא - מבואר הוא. ויש מפרשים העניין הזה בדרישת המתים , שהיו הנשים בעלות אוב , מעלות נפשות המתים בדבריהן; ומפרשים "לפורחות" (לעיל , כ) - בעבור אותן נפשות , שאומרות שהיו מעלות מקבריהן ופורחות באויר.