מאגר הכתר יחזקאל פרק יד עם פירוש ר' מנחם בן שמעון

פרק יד
(א-ב) ויבא - מלת יחיד נופלת על רבים; וכמהו "כי קמה על בבל מחשבות" (יר' נא , כט); והפירוש: אחרי זאת הנבואה באו אלי אנשים מזקני ישראל לשאול מאתי דבר השם; ואז היה דבר השם יי' עמי , ואמר אלי מה אענה להם. (ג) בן. העלו - פעל יוצא , והפעול: הגילולים. ומלת מכשול - שם סמוך גם מוכרת. האדרש - יאמר מרון בן ג'אנח (רקמה ע' קד - קה) , כי הוא שם הפעל מבנין 'נפעל' , בשקל "הנתן תנתן" (יר' לח , ג); ונכתב האל"ף מקום ה"א , בעבור שאיננו נאה וקל בלשון להתחבר שתים אותיות כאחד ממוצא אחת. והה"א - ה"א התמה; ולא יתכן בשוא ופתח בעבור האל"ף הבא אחריה , שהיא אות הגרון , כי יכבד על הלשון. וכן הפירוש: האנשים האלה , הבאים אליך לדרוש ממני דבר , נתנו גלוליהם אל לבם; והטעם: הם משימים אל לבם , ואותי שכחו , שהייתי אלהיהם. ומכשול עונם - הם הגלולים , והטעם כפול כמשפט. ומלת עונם - כטעם 'עונש' , כמו "גדול עוני מנשוא" (בר' ד , יג); ונקרא העונש בשם העון , בעבור שסבב אותו ובא מאתו. ויתכן לאמר מלת עונם - כמשמעה. וגם יוכל לפרש המפרש: ומכשול שלהם - נתנו עונם נוכח פניהם להכשל בו; והטעם: אומר השם לנביא בדרך תמה ושאלה: היתכן שאהיה נדרש להם , אחרי שהם רשעים ואינם מאמינים בי כי אם בגלוליהם? (ד) לכן. אותם - כמו 'עמם'; וכמוהו "ואדבר אותך" (יח' ב , א); והפירוש: אע"פ שלא יתכן להדרש להם , דבר עמם בשמי ואמור אליהם , כי כל איש אשר יעלה... גלוליו אל לבו ומכשול עונו ישים נוכח פניו ובא אל הנביא אשר הוא נביא האמת , אני יי' נענה לו , אע"פ שבא ברב גלוליו לדרשני. (ה) למען. הטעם: לא אענה להם בעבור כבודם , רק למען תפוש את בית ישראל בלבם , שלא יוכלו לאמר: אנחנו דרשנו את יי' ולא עננו; כי כל זמן שידרשוני , אני מזומן לענותם. ויש אומרים (ראה רד"ק לעיל , ד - ה) , כי כל אלה באים לפני הנביא לדרוש מאת השם העתידות , לנסות אם יֵדָעֵם; והשם אמר , כי לא ידרש להם על מה שידרשוהו , רק יענה ויגיד להם , כי הם באים אליו בגלוליהם לנסותו אם ידעֵם. וזה יעשה למען תפוש את בית ישראל בלבם , שידעו כי הוא יודע צפון לבם ומחשבותם ולא נסתרו מנגד עיניו. ומלת תפוש - מקור יוצא , והפעול: ישראל. ורבי משה קמחי ז"ל אמר , כי זה הנביא - נביא שקר הוא , וכן פירושו: לא אדרש אני להם; רק "דבר" עמם בשמי "ואמרת אליהם" , כי כל "איש מבית ישראל אשר יעלה... גלוליו אל לבו ומכשול עונו ישים נוכח פניו" ויבא "אל הנביא" שהוא נביא השקר , ויעזוב נביא האמת , "אני יי'" אהי נענה לו , לאותו הבא אליו "ברוב גלוליו" (לעיל , ד); והטעם: אשים מענה בפי נביא השקר להיות מכשול לו , על דרך "אני אצא ואהי רוח שקר בפי כל נביאיו" (ראה מ"א כב , כב) , להטעותו וללכת למקום חפצו , ויבא שם לידי פגע רע וימות שם , כדרך שמת אחאב (ראה מ"א כב , כט - לח). וזה טעם למען תפוש את בית ישראל; והטעם: לבם שסר מעלי , יתפשו במצודה רעה (ע"פ קה' ט , יב) על ידי האויבים. ומלת נזורו - מבנין 'נפעל' מעלומי העי"ן , כמו "נכונו ללצים שפטים" (מש' יט , כט); והוא מגזרת "זר" (וי' כב , י) , ושרשו 'זור'. (ו) לכן. והשיבו - פעל יוצא , והטעם: השיבו עצמיכם , או: אחרים עמכם. ועתה אמר השם לנביא , שיזהיר אותם שישובו טרם שיעשה להם רעה: (ז) כי - הטעם: תדעו כי איש איש מבית ישראל ומן הגר , שיעשה כך וכך ויבא אל נביא השקר לדרוש לו בי , אני יי' נענה לו כאשר יבא לדרוש בי. והטעם קצר , שהוא חושב כי נביא השקר מדבר עם השם , אמר לדרוש לו בי. ומלת נענה - כדמות תואר , כמלת 'נִדְבָּר' (ראה יח' לג , ל); "נרגן" (מש' יח , ח); הנקרא האיש 'נדבר' - על דרך הדבור שידבר , ו"נרגן" - על דבר הרגינות שירגן. ומלת וינזר - מגזרת "וינזרו מקדשי בני ישראל" (וי' כב , ב) , והוא ענין הסרה והפרשה. ופירוש זה הפסוק כפירוש פסוק שנזכר למעלה "לכן דבר אותם" (פס' ד) , על כן אין צורך לפרשו. ולחזוק הדבר ולהכניס הגר נכתב פעם שנית. (ח) ונתתי פני - כעסי , כמו "פני יי' בעושי רע" (תה' לד , יז); והפירוש: אתן פני באיש ההוא אחר שהתריתי אותו ולא שב מדרכו הרעה , והשימותיהו לאות ולמשלים - בנקמה שאעשה בו. (ט) והנביא. יפתה - מגזרת "כי יפתה איש בתולה" (שמ' כב , טו) , והוא מבנין 'שלא הוזכר שם פעלו' , על דעת רבי משה קמחי. והפירוש כן: והנביא - נביא השקר , כי יפתה ודבר דבר לשואל לו , להיות לו לפח ולמוקש (ע"פ יהו' כג , יג) , תדעו כי אני יי' פתיתי אותו נביא לאמר כן , בעבור השואל; ונטיתי ידי גם עליו אחרי כן , בעבור שהיה נביא השקר ומתנבא בשמי. וזה הפסוק הוסיף לפרש טעם הפסוק הנזכר למעלה "אני יי' נענה לו" (פס' ז). ועל הִשָנוֹת (ע"פ בר' מא , לב) הטעם הנה - להדביק מעשה נביא השקר עם תגמולו. ויש אומרים , כי זה הנביא יהיה נביא האמת ממרה פי השם , שיענה מענה לרשעים השואלים ממנו בלא רשות השם , כמו הנביא אשר בא מיהודה אל ביתאל , אשר השיבו הזקן (ראה מ"א יג , יא ואי'). וזה המקרה יקרה לנביא האמת , בעבור שקדם בעברות אחרות; כי לצדיק לא יתכן שיקרה כזה , כמו שכתוב "לא יאנה לצדיק כל און" (מש' יב , כא). (י) ונשאו - שניהם , הדורש והנדרש. ומשפט הכ"פין שבאים לקצר דבר , כמו "והיה כעם ככהן" (יש' כד , ב) , שפירושו: זה יהיה כמו זה. והטעם כן: כעון הדורש כן עון הנביא , וכעון הנביא כן עון הדורש; הכל בשוה. (יא) למען. הפירוש: למען לא יתעו עוד - בדבר הנביא. ודגשות טי"ת יטמאו - להתבלע תי"ו 'התפעל'. (יג) ארץ כי תחטא - רמז לאנשיה; כמו "העיר היוצאת" (עמ' ה , ג); והטעם: ארץ שהיא מארצות הגוים. מטה לחם - מפורש בראש הספר (יח' ד , טז). (יד) והיו. ינצלו - מהבנין 'הכבד הדגוש' , כטעם 'יצילו'. ויתכן לאמר , כי הוא מגזרת "וינצלו את מצרים" (שמ' יב , לו); והטעם: בצדקתם יוציאו נפשם בגנבה משם , וימלטו. (טו) לו - יש אומרים (רש"י) , שהוא כטעם 'אם' או כטעם 'או'; וזאת המלה לעולם פרושה כטעם מקומה. ושכלתה - מגזרת "משכלה ועקרה" (שמ' כג , כו); והיא מלה מחוברת משתי מלות: 'פועלה' ו'פעולה' , והטעם: ושכלה אותה; ומשקלו "וידו חִלְּקַתָה להם בקו" (יש' לד , יז). (כ) ונח - טעם להזכיר שלשת אלה הצדיקים , בעבור כי אלה שלשתם הצילו נפשם ואחרים עמם בצדקתם. נח הציל נפשו ובניו בצדקתו מן המבול; גם דניאל הציל נפשו וחבריו וחכימי בבל בצדקתו מיד נבוכדנצר , כשפתר החלום , ככתוב שם בספר דניאל (ראה דנ' ב); וגם איוב הציל נפשו מיד השטן המבקש המיתו , והשיב כל אשר לו למשנה (ראה איוב מב , י); וגם בעבורו הניח השם להביא רעה על חבריו , כי כן כתוב "כי אם פניו אשא" (שם , ח). והזכיר אלה לבדם , בעבור שמעלתם קרובה בחסידות; זה הוא הנכון בעיני , ולא הפירושים ששמעתי מפי אחרים , על כן לא אזכרם. והנה הטעם: רוצה לומר , כי לא יצילו עתה בצדקתם זולתי עצמם. (כא) כי כה. אף כי - פירושו: כל שכן , וכמוהו "ואף כי נרד קעילה" (ש"א כג , ג); וכמהו "אף כי אש אכלתהו ויחר" הכתוב למטה בפרשה (יח' טו , ה). וכן הפירוש: כל שכן כי ארבעת שפטי אלה הרעים שהבאתי לירושלם , שיש תימה שלא כליתי אותם. (כב-כג) והנה נותרה בה פליטה - עם כל זה. המוצאים - מירושלם; והוא מבנין 'הפעיל' - הוציא. והטעם: העתידים הפליטים להיות מוצאים משם על יד האויב להגלותם , הנה יוצאים אליכם בגלות עם צדקיהו. וראיתם את דרכם - זאת ה'ראיה' בעיני כטעם 'הכרה' , כטעם "ויראו ויקחו איש מטהו" (במ' יז , כד); והטעם: אז תכירו אם הלכו דרך ישר ועשו הישר בעיני השם , כי הנה בעונם גלו ככם. וכאשר תראו זה תתנחמו על הרעה שהבאתי על ירושלם. את כל - הטעם: 'עם כל' , וכן רבים; והטעם: תכירו כי האמת עמי מכל אשר עשיתי , כי מנהג האדם שינחם ברעתו כאשר באה בעונו יותר משתבא אליו חנם. וככה בפסוק הבא: ונחמו אתכם. ורבי יונה הספרדי ז"ל פירש כן (השרשים: 'נחם'): ונחמתם על הרעה אשר הבאתי על ירושלם תחלה , כאשר הגליתי אתכם משם , על כל הרעה אשר הבאתי עליה עתה , כאשר יגלו השארית; והטעם: תתנחמו בהם בצרתם במה שקרה לכם , כטעם הפסוק הבא ונחמו אתכם. ומלת ונחמתם - מבנין 'נפעל'; והיה ראוי להתבלע נו"ן השרש , לולי שהיא אות הגרון; והראוי 'וננחמתם' בשקל "ונשמרתם" (דב' ב , ד). ונחמו - מהבנין 'הכבד הדגוש' , והחי"ת איננה ראויה להדגש.