מאגר הכתר יחזקאל פרק יח עם פירוש ר' מנחם בן שמעון

פרק יח
[א] וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:
[ב] מַה־לָּכֶ֗ם אַתֶּם֙ מֹֽשְׁלִים֙ אֶת־הַמָּשָׁ֣ל הַזֶּ֔ה עַל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אָבוֹת֙ יֹ֣אכְלוּ בֹ֔סֶר וְשִׁנֵּ֥י הַבָּנִ֖ים תִּקְהֶֽינָה:
[ג] חַי־אָ֕נִי נְאֻ֖ם אֲדנָ֣י יְהֹוִ֑ה אִם־יִהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם ע֗וֹד מְשֹׁ֛ל הַמָּשָׁ֥ל הַזֶּ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל:
[ד] הֵ֤ן כָּל־הַנְּפָשׁוֹת֙ לִ֣י הֵ֔נָּה כְּנֶ֧פֶשׁ הָאָ֛ב וּכְנֶ֥פֶשׁ הַבֵּ֖ן לִי־הֵ֑נָּה הַנֶּ֥פֶשׁ הַחֹטֵ֖את הִ֥יא תָמֽוּת:
[ה] וְאִ֖ישׁ כִּֽי־יִהְיֶ֣ה צַדִּ֑יק וְעָשָׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָֽה:
[ו] אֶל־הֶֽהָרִים֙ לֹ֣א אָכָ֔ל וְעֵינָיו֙ לֹ֣א נָשָׂ֔א אֶל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֶת־אֵ֤שֶׁת רֵעֵ֙הוּ֙ לֹ֣א טִמֵּ֔א וְאֶל־אִשָּׁ֥ה נִדָּ֖ה לֹ֥א יִקְרָֽב:
[ז] וְאִישׁ֙ לֹ֣א יוֹנֶ֔ה חֲבֹלָת֥וֹ חוֹב֙ יָשִׁ֔יב גְּזֵלָ֖ה לֹ֣א יִגְזֹ֑ל לַחְמוֹ֙ לְרָעֵ֣ב יִתֵּ֔ן וְעֵירֹ֖ם יְכַסֶּה־בָּֽגֶד:
[ח] בַּנֶּ֣שֶׁךְ לֹֽא־יִתֵּ֗ן וְתַרְבִּית֙ לֹ֣א יִקָּ֔ח מֵעָ֖וֶל יָשִׁ֣יב יָד֑וֹ מִשְׁפַּ֤ט אֱמֶת֙ יַעֲשֶׂ֔ה בֵּ֥ין אִ֖ישׁ לְאִֽישׁ:
[ט] בְּחֻקּוֹתַ֧י יְהַלֵּ֛ךְ וּמִשְׁפָּטַ֥י שָׁמַ֖ר לַעֲשׂ֣וֹת אֱמֶ֑ת צַדִּ֥יק הוּא֙ חָיֹ֣ה יִֽחְיֶ֔ה נְאֻ֖ם אֲדנָ֥י יְהֹוִֽה:
[י] וְהוֹלִ֥יד בֵּן־פָּרִ֖יץ שֹׁפֵ֣ךְ דָּ֑ם וְעָ֣שָׂה אָ֔ח מֵאַחַ֖ד מֵאֵֽלֶּה:
[יא] וְה֕וּא אֶת־כָּל־אֵ֖לֶּה לֹ֣א עָשָׂ֑ה כִּ֣י גַ֤ם אֶל־הֶהָרִים֙ אָכַ֔ל וְאֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ טִמֵּֽא:
[יב] עָנִ֤י וְאֶבְיוֹן֙ הוֹנָ֔ה גְּזֵל֣וֹת גָּזָ֔ל חֲבֹ֖ל לֹ֣א יָשִׁ֑יב וְאֶל־הַגִּלּוּלִים֙ נָשָׂ֣א עֵינָ֔יו תּוֹעֵבָ֖ה עָשָֽׂה:
[יג] בַּנֶּ֧שֶׁךְ נָתַ֛ן וְתַרְבִּ֥ית לָקַ֖ח וָחָ֑י לֹ֣א יִֽחְיֶ֗ה אֵ֣ת כָּל־הַתּוֹעֵב֤וֹת הָאֵ֙לֶּה֙ עָשָׂ֔ה מ֣וֹת יוּמָ֔ת דָּמָ֖יו בּ֥וֹ יִֽהְיֶֽה:
[יד] וְהִנֵּה֙ הוֹלִ֣יד בֵּ֔ן וַיַּ֕רְא אֶת־כָּל־חַטֹּ֥את אָבִ֖יו אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיִּרְאֶ֕ה וְלֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה כָּהֵֽן:
[טו] עַל־הֶהָרִים֙ לֹ֣א אָכָ֔ל וְעֵינָיו֙ לֹ֣א נָשָׂ֔א אֶל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל אֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ לֹ֥א טִמֵּֽא:
[טז] וְאִישׁ֙ לֹ֣א הוֹנָ֔ה חֲבֹל֙ לֹ֣א חָבָ֔ל וּגְזֵלָ֖ה לֹ֣א גָזָ֑ל לַחְמוֹ֙ לְרָעֵ֣ב נָתָ֔ן וְעֵר֖וֹם כִּסָּה־בָֽגֶד:
[יז] מֵעָנִ֞י הֵשִׁ֣יב יָד֗וֹ נֶ֤שֶׁךְ וְתַרְבִּית֙ לֹ֣א לָקָ֔ח מִשְׁפָּטַ֣י עָשָׂ֔ה בְּחֻקּוֹתַ֖י הָלָ֑ךְ ה֗וּא לֹ֥א יָמ֛וּת בַּעֲוֺ֥ן אָבִ֖יו חָיֹ֥ה יִֽחְיֶֽה:
[יח] אָבִ֞יו כִּֽי־עָ֣שַׁק עֹ֗שֶׁק גָּזַל֙ גֵּ֣זֶל אָ֔ח וַאֲשֶׁ֥ר לֹא־ט֛וֹב עָשָׂ֖ה בְּת֣וֹךְ עַמָּ֑יו וְהִנֵּה־מֵ֖ת בַּעֲוֺנֽוֹ:
[יט] וַאֲמַרְתֶּ֕ם מַדֻּ֛עַ לֹא־נָשָׂ֥א הַבֵּ֖ן בַּעֲוֺ֣ן הָאָ֑ב וְהַבֵּ֞ן מִשְׁפָּ֧ט וּצְדָקָ֣ה עָשָׂ֗ה אֵ֣ת כָּל־חֻקּוֹתַ֥י שָׁמַ֛ר וַיַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖ם חָיֹ֥ה יִֽחְיֶֽה:
[כ] הַנֶּ֥פֶשׁ הַחֹטֵ֖את הִ֣יא תָמ֑וּת בֵּ֞ן לֹא־יִשָּׂ֣א׀ בַּעֲוֺ֣ן הָאָ֗ב וְאָב֙ לֹ֤א יִשָּׂא֙ בַּעֲוֺ֣ן הַבֵּ֔ן צִדְקַ֤ת הַצַּדִּיק֙ עָלָ֣יו תִּֽהְיֶ֔ה וְרִשְׁעַ֥ת ָרָשָׁ֖ע הָרָשָׁ֖ע עָלָ֥יו תִּֽהְיֶֽה: ס
[כא] וְהָרָשָׁ֗ע כִּ֤י יָשׁוּב֙ מִכָּל־חַטֹּאתָו֙ חַטֹּאתָיו֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְשָׁמַר֙ אֶת־כָּל־חֻקּוֹתַ֔י וְעָשָׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָ֑ה חָיֹ֥ה יִֽחְיֶ֖ה לֹ֥א יָמֽוּת:
[כב] כָּל־פְּשָׁעָיו֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה לֹ֥א יִזָּכְר֖וּ ל֑וֹ בְּצִדְקָת֥וֹ אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה יִֽחְיֶֽה:
[כג] הֶחָפֹ֤ץ אֶחְפֹּץ֙ מ֣וֹת רָשָׁ֔ע נְאֻ֖ם אֲדנָ֣י יְהֹוִ֑ה הֲל֛וֹא בְּשׁוּב֥וֹ מִדְּרָכָ֖יו וְחָיָֽה: ס
[כד] וּבְשׁ֨וּב צַדִּ֤יק מִצִּדְקָתוֹ֙ וְעָ֣שָׂה עָ֔וֶל כְּכֹ֨ל הַתּוֹעֵב֜וֹת אֲשֶׁר־עָשָׂ֧ה הָרָשָׁ֛ע יַעֲשֶׂ֖ה וָחָ֑י כָּל־צִדְקֹתָ֤ו צִדְקֹתָ֤יו אֲשֶׁר־עָשָׂה֙ לֹ֣א תִזָּכַ֔רְנָה בְּמַעֲל֧וֹ אֲשֶׁר־מָעַ֛ל וּבְחַטָּאת֥וֹ אֲשֶׁר־חָטָ֖א בָּ֥ם יָמֽוּת:
[כה] וַאֲמַרְתֶּ֕ם לֹ֥א יִתָּכֵ֖ן דֶּ֣רֶךְ אֲדנָ֑י שִׁמְעוּ־נָא֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל הֲדַרְכִּי֙ לֹ֣א יִתָּכֵ֔ן הֲלֹ֥א דַרְכֵיכֶ֖ם לֹ֥א יִתָּכֵֽנוּ:
[כו] בְּשׁוּב־צַדִּ֧יק מִצִּדְקָת֛וֹ וְעָ֥שָׂה עָ֖וֶל וּמֵ֣ת עֲלֵיהֶ֑ם בְּעַוְל֥וֹ אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה יָמֽוּת: ס
[כז] וּבְשׁ֣וּב רָשָׁ֗ע מֵֽרִשְׁעָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָ֑ה ה֖וּא אֶת־נַפְשׁ֥וֹ יְחַיֶּֽה:
[כח] וַיִּרְאֶ֣ה וַיָּ֔שָׁוב וַיָּ֔שָׁב מִכָּל־פְּשָׁעָ֖יו אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה חָי֥וֹ יִֽחְיֶ֖ה לֹ֥א יָמֽוּת:
[כט] וְאָֽמְרוּ֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יִתָּכֵ֖ן דֶּ֣רֶךְ אֲדנָ֑י הַדְּרָכַ֞י לֹ֤א יִתָּֽכְנוּ֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל הֲלֹ֥א דַרְכֵיכֶ֖ם לֹ֥א יִתָּכֵֽן:
[ל] לָכֵן֩ אִ֨ישׁ כִּדְרָכָ֜יו אֶשְׁפֹּ֤ט אֶתְכֶם֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדנָ֣י יְהֹוִ֑ה שׁ֤וּבוּ וְהָשִׁ֙יבוּ֙ מִכָּל־פִּשְׁעֵיכֶ֔ם וְלֹא־יִהְיֶ֥ה לָכֶ֛ם לְמִכְשׁ֖וֹל עָוֺֽן:
[לא] הַשְׁלִ֣יכוּ מֵעֲלֵיכֶ֗ם אֶת־כָּל־פִּשְׁעֵיכֶם֙ אֲשֶׁ֣ר פְּשַׁעְתֶּ֣ם בָּ֔ם וַעֲשׂ֥וּ לָכֶ֛ם לֵ֥ב חָדָ֖שׁ וְר֣וּחַ חֲדָשָׁ֑ה וְלָ֥מָּה תָמֻ֖תוּ בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל:
[לב] כִּ֣י לֹ֤א אֶחְפֹּץ֙ בְּמ֣וֹת הַמֵּ֔ת נְאֻ֖ם אֲדנָ֣י יְהֹוִ֑ה וְהָשִׁ֖יבוּ וִֽחְיֽוּ: פ

פרק יח
(ב) מה לכם - דרך שאלה. אבות יאכלו בוסר - הענבים שאינם מבושלים כל כך נקראו כן; וידוע שיזיקו לשינים , על כן אמר: תקהינה , והוא מגזרת "אם קהה" (קה' י , י); והטעם: אנחנו נחטא ונעשה כרצוננו , והבנים , לימים רבים , ישאו עונינו. וזה אומרים בראותם שהשם האריך להביא רעתם. וזה דומה למה שאמר למעלה בספר "לעתים רחוקות... נבא" (יח' יב , כז). (ג) חי אני. אם יהיה לכם - מונח עד בניכם. משול - מקור. (ד) הן. לי הנה - לעשות מהן כרצוני בכל עת שארצה. כנפש האב - פירוש כל הנפשות; על כן: הנפש החוטאת היא תמות - מיד שיחטא , כי לא אאריך לכם. וטעם תמות - בידי שמים. ואל"ף החוטאת נחה , וראוי להיות מונעת , כי היא 'פועלת'; וכמוהו "ותהי אסתר נושֵאת חן" (אס' ב , טו). (ה) ואיש כי יהיה צדיק ועשה משפט וצדקה - שיעשה מה שראוי לו לעשות. וזה הפסוק - כלל , והפסוקים האחרים - פרט. (ו) אל ההרים לא אכל - כמשפט עובדי עבודה זרה , שאוכלים שם בעבור עבודה זרה שלהם , שעושים שם אוֹכָלים לפניה. ובמקום אחר נאמר: "ויין ענושים ישתו בית אלהיהם" (עמ' ב , ח). ועיניו לא נשא - לא הרים ולא הביט אליהם לעובדם; והראשון נכון. וטעם גילולי בית ישראל - שעובדים בית ישראל האחרים. ואת אשת רעהו לא טמא - שישמר מאלה הנבָלות. (ז) ואיש לא יונה - בממון , כמו "ולא תונו איש את עמיתו" (וי' כה , יז). חבולתו - שם בשקל "עבודתו" (שמ' כז , יט); ופירושו: משכונו. והיה חסר הנסמך , כמו "האהלה שרה אמו" (בר' כד , סז) , ופירושו: חבולתו חבולת חוב; והטעם: משכון שלקח בעבור חוב שהלוה לחברו , כמו שצותה התורה: "אם חבול תחבול שלמת רעך" (שמ' כב , כה). יכסה בגד - חסר בי"ת השרות , כמו "כי ששת ימים" (שמ' כ , י). או: מלת ערום ובגד - שנים פעולים; הטעם: הערום המכוסה והבגד המושם עליו - פעול לַמְכַסֶּה. (ח) בַּנשך - הידוע , המוזהר עליו בתורה (ראה וי' כה , לו); כי פתחות הבי"ת בא להורות על ה"א ההודעה. לא יתן - ממונו. ותרבית לא יקח - אם יתננו הלוה אליו , לא יקחנו. ותרבית - תרגום נשך , כי שניהם נזהרים מזה , כמו שהורונו רבותינו (ראה מכיל' משפטים כספא יט) ממלת "תשיך" (דב' כג , כ): אזהרה ללוה ולמלוה. מעול ישיב ידו - אחור (ע"פ איכה ב , ג) , שלא ירצה לעשותו. משפט אמת - אם יבואו לפניו , ידינהו ביושר. (ט) בחקותי - בפסוקים למעלה פרט המצות שהם רגילים לעבור עליהם והראש להם , ועתה כָּלל על כל המצות. ומלת יהלך - 'בודד'. או טעמו: ירגיל עצמו , וכמוהו "ערום הִלּכו מבלי לבוש" (איוב כד , י); "צדק לפניו יְהַלֵּך" (תה' פה , יד). (י) והוליד בן פריץ - זה הצדיק - שיהיה הפך אביו. ועשה אח - אמר רבי יונה הספרדי ז"ל (השרשים: 'אח') , כי מלת אח הֵנה כטעם 'אחד'; ונפל הדל"ת ממנו , כאשר נפלה ממלת 'אחת' , שהיא כמוה; וככה אמר במלת "אח לא פדה יפדה איש" הכתוב בספר תהלות (מט , ח). ויאמר אחריו רבי אברהם בן עזרא ז"ל (בפירושו לקה' ז , כז): לא יתכן לפרש כזה , בעבור מלת מאחת (בנוסחנו: מאחד) הבאה אחריו שנית שלא לצורך. והנכון בעיניו להיותו כמשמעו , ויהיה פעול או פועל; והפעול - ועשה מעשה או דבר רע , שיהיה אח מאחת התועבות האלה; והפועֵל - ועשה ישראל , כי הוא הנקרא אח. וכמוהו בעיניו "אח לא פדה יפדה איש" - פעול או פועל; והטעם: אין איש שיפדה אחיהם וקרוביהם מהתמותה , או: אין אח שיפדה איש; והטעם שוה. ויש מפרשים: שמחה , והטעם: יעשה בשמחה מאחת מאלה התועבות; והוא רחוק בעיני. והמתרגם אמר: "ויעביד לאחוהי מאחד מאילין" , ויהיה חסר למ"ד השירות. והנכון מה שאמר רבי אברהם בן עזרא ז"ל. (יא) והוא את כל אלה - מן כל אלה; וכן "כצאתי את העיר" (שמ' ט , כט) , שהוא כמו 'מן'. או כמשמעו יתכן להיות , והענין , כי בתחילה לא יעשה מן כל אלה הטובות שיעשה אביו אפילו אחת , רק שיחטא וירשע. (יג) בנשך - פרשתיו (לעיל , ח). ופתחות הבי"ת - להודעה; והענין: בנשך המוזהר עליו מקחתו ולתתו. וחי - פעל עבר , והוי"ו השיבו לעתיד כמנהג; והוא מפעלי הכפל , על דעת רבי יהודה בן רבי דוד המדקדק ראשון ז"ל (שלשה ס"ד ע' 77 'חיה') , והוא בשקל "חק חָג על פני מים" (איוב כו , י); והקמצות בעבור ה'אתנח' , כי משפט פעלי הכפל להפתח בפעל עבר חסר עי"ן הפעל. והוא מפורש בתימה: היתכן שיחיה?! על כן הוסיף לאמר: לא יחיה! ויש מדקדק גדול שחולק עם רבי יהודה (ראה פירוש ראב"ע הארוך שמ' א , טז) , ולא אאריך. (יד) והנה הוליד בן - זה הפריץ. ויראה - ראה בעין לבו , שלא יתכן לעשות מה שעשה אביו , והניח דרכיו ולא יעשה כהם. (טז) ואיש. בגד - חסר בי"ת השירות , כראשון (לעיל , ז). (יח) אביו. עשק - פעל עבר; ובא הטעם מלעיל , להדביקו עם מלת עשק ה'צעירה'. (יט) ואמרתם - פירושו: ואם אמרתם. חיה יחיה - דין הוא , אחר שיעשה משפט וצדקה. (כ) הנפש החוטאת היא תמות - ראויה שתמות. או כפירוש הראשון שפירשתי למעלה (פס' ד). צדקת הצדיק - פירושו: זכות צדקת הצדיק שעשה תהיה עליו - שמורה להחיותו; והטעם: למלט אותו ממות. ורשעת הרשע - פירושו: עונש רשעת הרשע , יהיה עומד עליו להמיתו. (כא) והרשע. כי ישוב - שיודה על פשעיו ויניחם. (כג) החפוץ - מקור בה"א התימה; ולא בשוא ופתח כמנהג , מפני כובד החי"ת הגרונית; וכמוהו "החזק הוא הרפה" (במ' יג , יח). והענין: אם חפוץ אחפוץ!? (כט) ואמרו - הענין: ואם אמרו. (ל) מלת שובו דבקה עם מכל פשעיכם , והנה הפירוש כן: שובו מכל פשעיכם , והשיבו אחרים עמכם; וכמוהו "אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם" (איוב טו , יח) , שמלת "יגידו" דבקה עם מלת "מאבותם" למרחוק; והענין: יגידו משֵם אבותם הדבר ולא כחדו. (לא) השליכו. לב חדש - דרך משל , לטהר הלב; וככה ורוח חדשה. (לב) והשיבו - הטעם חסר , דרך קצרה , כי נסמך על הטעם הראשון הנזכר (לעיל , ל) , כי זה חזוק , דבק על העליון; כאילו אמר: "שובו והשיבו מכל פשעיכם" (שם). וחיו - כטעם 'ותחיו' , כמו "ומות" (דב' לב , נ).