מאגר הכתר יחזקאל פרק כא עם פירוש רד"ק

פרק כא
(א-ב) ויהי. בן אדם שים פניך דרך תימנה - הנביא היה בבבל ואמר לו האל שיפנה דרך דרום , והיא ירושלם , שהיא דרומה שלבבל; כי בבל היא צפונית לירושלים , כמו שאמר: "מצפון תפתח הרעה" (יר' א , יד) , אם כן ירושלם היא דרומה שלבבל. והטף אל דרום - עניין דיבור , וכן "אל תטיפו יטיפון" (מי' ב , ו). והנבא אל יער השדה נגב - קרא ירושלם יער השדה , דרך משל: כמו היער שיש בו עצים טובים ורעים , כן בירושלם היו בה צדיקים ורשעים. ונספו הצדיקים שהיו מעטים בעוון הרשעים שהיו רבים , נספו בכללם , כמו שאמר "כי עד צדק ישוב משפט" (תה' צד , טו); וכן אמר המלאך ללוט "פן תספה בעון העיר" (בר' יט , טו). ותרגם יונתן שים פניך: "קביל נבואה" , ותרגם והטף: "ואליף". ואמר: תימנה , דרום , נגב - כפל עניין במלות שונות [לחזק , כמנהג הנבואות בכל מקום.] (ג) ואמרת. הנני מצית בך אש - עניין הדלקה והבערה , כמו "ויצת אש בציון" (איכה ד , יא). כל עץ לח וכל עץ יבש - משל , כמו שפירשנו (לעיל , א - ב) , לצדיקים ולרשעים. ויונתן תרגם: "הא אנא מגרי בך עמא דתקיף כאשתא , ותקטול בך כל גבר עתיר וכל גבר מסכן , לא ימנע כשלהוביתא דמשציא" , ובמקצת נסחאות: "הא אנא מדליק בך אישתא ותקטול בך כל אילן רטב וכל אילן יביש , לא תטפי לשלהוביתא דמשצייא". לא תכבה להבת שלהבת - עניין כפול במלות שונות , לחזק הדבר , כי להבת כמו שלהבת; כלומר: האש לא תכבה , כי בכל עת תעלה להבת שלהבת עד שיכלו כולם בין גלות וחרב. ונצרבו בה כל פנים - מן "צרבת השחין היא" (וי' יג , כג); "ועל שפתו כאש צרבת" (מש' טז , כז); עניין שריפה. ופירושו: אותם שלא ימותו , ישרפו פניהם מבשת וכלימה בגלותם. מנגב צפונה - מנגב , שהיא ירושלם , לצפון , שהיא בבל. ופירוש כל פנים - כל בני הגולה; ויש לפרש כל פנים על שאר האומות , והוא כמו שאמר למטה "תצא חרבי מתערה אל כל בשר" (להלן , ט). ופירוש מנגב צפונה - כמו מנגב לצפון; כמו שלקו ישראל מנגב צפונה , כן ילקו שאר האומות ויגלו כמו הם. (ד) וראו. בערתיה לא תכבה - לתרגום יונתן לנסחא האחת: "ארי אנא יי' איתיתינון לא יתמנעון" , ולנסחא האחרת: "ארי אנא יי' אדליקתה לא תטפי". ופירוש וראו כל בשר - הכל יכירו כי מאתי הרעה הבאה לירושלם. וכן אמר רב טבחים לירמיהו: "יי' אלהיך דבר את הרעה הזאת אל המקום הזה. ויבא ויעש יי' כאשר דבר כי חטאתם ליי' ולא שמעתם בקולו והיה לכם הדבר הזה" (יר' מ , ב - ג). (ה) ואמר: אהה יי' אלהים , איך תשלחני אליהם לדבר דרך משל , והנה המה אומרים לי , כשאני אומר להם הנבואות דרך משל ― כמו הנבואות שקדמו , כנבואת 'הנשר הגדול' (יח' יז) ונבואת 'אמך כגפן בדמך' (יח' יט , י - יד) וכן השאר ― אומרים בעבורי: הלא ממשל משלים הוא - מדבר משלים הוא , ואינו אומר על פי הנבואה , אלא להראות עצמו כי הוא יודע למשל משל. לפיכך שָנה לו הדבר בעניין זה במבואר , בלא משל , ואמר לו: "שים פניך אל ירושלם" (להלן , ז) , במקום "דרך תימנה" (לעיל , ב); "והטף אל מקדשים" (להלן , ז) , במקום "והטף אל דרום" (לעיל , ב); "והנבא אל אדמת ישראל" (להלן , ז) , במקום "והנבא אל יער השדה נגב" (לעיל , ב); "ואמרת לאדמת ישראל" (להלן , ח) , במקום "ואמרת ליער הנגב" (לעיל , ג); "והוצאתי חרבי מתערה" (להלן , ח) , במקום "מצית בך אש" (לעיל , ג); "והכרתי ממך צדיק ורשע" (להלן , ח) , במקום "ואכלה בך כל עץ לח וכל עץ יבש" (לעיל , ג). (ו-ז) ויהי. בן אדם. והטף אל מקדשים - אמר לשון רבים כי בית המקדש שלושה בתים: אולם והיכל ודביר , לבד העזרות. או אמר מקדשים - רמז בו לחרבן בית ראשון ולחרבן בית שני. (ח) ואמרת. מתערה - הוא תיק החרב; ותרגם יונתן: "מלדנא" , והוא כמו בעברי "וישב חרבו אל נדנה" (דה"א כא , כז) , וכן בארמית "אתכרית רוחי אנא דניאל בגו נדנה" (דנ' ז , טו); בחלוף נו"ן בלמ"ד , כמו "נשכה" (נחמ' יג , ז) ו"לשכה" (שם , ה). והכרתי ממך צדיק ורשע - כמו שכתבנו למעלה (פס' א - ב) , כי הצדיקים נספים בכלל הרשעים , וכן אמר "נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים" (תה' עט , ב). ורבינו סעדיה פירש (אמונות ודעות ע' קעג - קעד): צדיק לבעל ורשע לבעל , כי מי שעובדו תמיד ובכל לב נקרא אצלם 'צדיק' , ומי שאינו עובדו תמיד נקרא אצלם 'רשע'; ושניהם רשעים אצל הבורא. וכן "מדבר עם יעקב מטוב ועד רע" (ראה בר' לא , כט) - "טוב" היה אצל לבן אם היה גוזל מיעקב רכושו ולא היה הורגו , ו"רע" - אם היה הורגו; ושניהם רעים ליעקב. ויונתן תרגם: "ואגלי מינך זכאך בדיל לשיצאה חייבך". (ט) יען אשר הכרתי ממך צדיק ורשע - בעבור שעשיתי נקמה גדולה בך; ושמחו עליכם אויביכם ועזרו לי לרעה יותר מדאי (ראה זכ' א , טו); לכן כולם ילקו כמו שלקיתם אתם; זהו שאמר: לכן תצא חרבי מתערה אל כל בשר. אל - כמו 'על' , וכמהו רבים. ובאמרו כל בשר רוצה לומר: האומות שהתנבאו עליהם הנביאים. מנגב צפון - כמו שפירשנו למעלה (פס' ג). אמר: כמו שתכרות חרבי אתכם מנגב לצפון , שתגלו שמה ונכרַתם בחרב מלך צפון , כן ילקו שאר האומות על ידו , והוא ילקה אחר כן על ידי מדי ופרס. (י) וידעו. לא תשוב עוד - לא תשוב אל תערה עוד עד אשר תכרות האומות הנזכרות בדברי הנביאים. (יא) ואתה. האנח בשברון מתנים - כי הנאנח על צרה גדולה הוא כאילו נשברו מתניו ויפול מכובד האנחה. ובמרירות - רוצה לומר: ובמרירות לב תאנח לעיניהם , כדי שישאלו אותך על מה אתה נאנח. (יב) והיה. אל שמועה - כמו 'על'. ואמר שמועה , כי הם היו בבבל ותבא להם השמועה מירושלם. וכהתה כל רוח - תקצר , וכן "רוח כהה" (יש' סא , ג); כי 'כהה' לשון קצור ועצור וקמוט. תלכנה מים - תלכנה כמו מים שינועו ויזועו מרוב בהלה. הנה באה ונהיתה - הנה בקרוב השמועה הרעה באה לכם , וכן תהיה כמו שתשמעו. (יג) ויהי דבר יי'. (יד) בן אדם. אמור חרב חרב הוחדה וגם מרוטה - אמור להם , כי זאת החרב הנזכרת , שאמרתי "והוצאתי חרבי מתערה" (לעיל , ח) , הוחדה לכרות היטב ומהר , וגם מרוטה - שעברה החלודה מעל פניה כדי שתבריק ותפחיד בני אדם במראה; ופירש בפסוק הבא אחריו "למען טבוח" (להלן , טו). וכפל חרב חרב - כדרך הנוהים והכואבים שכופלים דבריהם , כמו: "מעי מעי" (יר' ד , יט); "ראשי ראשי" (מ"ב ד , יט). ויונתן תרגם: "חרבא דמלכא דבבל תקטיל , חרבא דבני עמון תתני ותשיצי"; פירוש "חרב בני עמון": חרב ישמעאל , כי בעליס מלך בני עמון שלחו (ראה יר' מ , יד). מרוטה - עניין המריקה והעברת החלודה יפה עד שתבריק , כמו "נחשת ממורט" (מ"א ז , מה). (טו) למען טבוח טבח - בא שם הפועל עם הפועל לחזק הפעולה , וכן "למען בצוע בצע" (יח' כב , כז); "קצף יי' על אבותיכם קצף" (זכ' א , ב); "ומעלה מעל ביי'" (וי' ה , כא); "ויצם דוד צום" (ש"ב יב , טז); והדומים להם , כמו שכתבנו בספר 'מכלל' בחלק הדקדוק ממנו (לט , א). למען היה לך ברק. היה - מקור , כמו "היות" (מ"א יא , לו) , וכן "הביט ימין וראה" (תה' קמב , ה). מורטה - מ'שלא נזכר פועלו'; ודגש הטי"ת לתפארת הקריאה , לחזק קריאת הטי"ת , כי כן דרך העברים , במקומות רבים נמצא זה במקרא , כמו שכתבנו בספר 'מכלל' בחלק הראשון ממנו (ב , ב). או נשיש שבט בני מואסת כל עץ - או שמא תאמרו שנשיש ונשמח לזאת החרב , כי לא יצאה לנו אלא לאויבינו? לא נוכל לשמוח לה , כי לכרות שבט בני יצאה , ומואסת כל עץ לכרות עתה אלא שבט בני. ויונתן תרגם הפסוק כן: "בדיל למיקטל קטול אישתליפת , בדיל למיעבד פורענו אישתנינת , על דחדיאו שבטייא דבית יהודה ובנימן לשבטיא דישראל כד גלו על דיפלחו לטעוותא תבו אינון למיטעי בתר צילמי אעא". (טז) ויתן אותה למרטה - מקור בתוספת ה"א , כמו "לקרבה אל המלאכה" (שמ' לו , ב) , כי הה"א רפה; האל שהוציאה מתערה נתנה למרוט. לתפוש בכף - שיתפוש אותה ההורג בכף אחר שימרטו אותה. וכפל העניין עוד ואמר: היא הוחדה חרב והיא מרטה לתת אותה ביד הורג. מרטה - גם זה בדגש הטי"ת (ראה לעיל , טו). היא הוחדה חרב - כמו הפוך: היא חרב הוחדה; וכן "כל רבים עמים" (תה' פט , נא) , כמו 'כל עמים רבים'; "רבות עתים" (נחמ' ט , כח) , כמו 'עתים רבות'; והדומים להם. ותרגם יונתן: "ויהב פורענותהון לאיתמסרא ביד מלכא דבבל , היא מחת חרבא היא תהי פורענותהון למימסר יתהון ביד קטולין". (יז) זעק והילל. כי היא היתה בעמי - החרב הזאת תהיה בעמי , לכן זעק והילל בן אדם , לא שתשיש; כמו שאמר "או נשיש" (לעיל , טו). היא בכל נשיאי ישראל - כי יאשיהו מת בחרב (ראה מ"ב כג , כט) , וכן יהויקים (ראה יר' כב , יט; ויק"ר יט , ו) , ובני צדקיהו שנשחטו לעיניו (ראה מ"ב כה , ז) , וכן אותם שגלו - בעבור החרב שעברה עליהם גלו. מגורי אל חרב היו את עמי - מעניין "ויגר מואב" (במ' כב , ג) , עניין פחד ויראה: פחדי חרב היו עמהם קודם שבאה עליהם החרב , כמו שאמר "חרב יראתם וחרב אביא עליכם" (יח' יא , ח); ובאה מלת מגורי בסמוך על מלת אל , כמו שבא הסמיכות על מלת 'על' ועל מלת 'את': "והולכי על דרך שיחו" (שו' ה , י); "ומשוש את רצין" (יש' ח , ו). ויונתן תרגם כן: "צוח ואיליל בר אדם , ארי היא הות בעמי היא בכל רברבי ישראל קטולי חרבא , דאיתכנשו ואתו על עמי מסחור סחור , בכין טפח על ירכא". לכן ספק אל ירך - לכן , שהחרב הזאת היא בעמי ובכל נשיאי ישראל , ספוק אל ירך. אל - כמו 'על'. (יח) כי בחן ומה - כי החרב הזאת הוצאה לבחון בה בני אדם; כי המריטה שנעשית - להבריקה ולהפחיד בה בני אדם , כדי שישובו בני אדם לדרך הטובה; והוחדה - לכרות בה אם לא ישובו. ומה אם גם שבט מואסת לא יהיה נאם יי' אלהים - ומה יהיה זה הבחן? אם גם שבט בני לא תמאס לכרתו כמו שמואסת כל עץ (ראה לעיל , טו) , מה יהיה הבוחן הזה? הנה לשוא מֹרטה והֻברקה! והברקת החרב היא משל להזהרת הנביאים. ויונתן תרגם: "ארי אתנביאו עליהון נבייא ולא תבו , ומה יהא בסופהון? אימר: אף שבטייא דבית יהודה ובנימן מיגלא יגלון , ובעובדיהון בישייא לא יתקיימון , אמר יי' אלהים". (יט) ואתה בן אדם. ותכפל חרב שלישתה - מלעיל , והה"א נוספת והוא כמו "שלישית" (יח' ה , ב); כלומר: תכפל שלשה פעמים , לכך נקראת החרב 'שלישית'; רוצה לומר , שיהיו הצרות שונות ומשולשות עליהם. ויש מפרשים שלישתה - גדולה , כמו "השליש אשר למלך" (מ"ב ז , ב); "ושלישים על כלו" (שמ' יד , ז). חלל הגדול - דרך כלל , כלומר: חללים רבים וגדולים יפלו בה , מלכים ושרים. החדרת להם - המכה אותם בחדרי בתיהם; או: שהיתה צפונה בחדר עד עתה , שיצאה בעבורם. ויונתן תרגם שלישתה: "תליתיתא"; ותרגם החודרת להם: "דמזיעא להון" , תרגומו כמו הפוך: החורדת , עניין "חרדה" (יר' ל , ה). (כ) למען למוג לב - אמר בו מלת הטעם ואות הטעם , כי דיי היה לו אם יאמר 'למען מוג לב' , או 'למוג לב' מבלי זכר 'למען'; והוא לתוספת דבר ולחזק הדבר. ופירושו: בעבור שימס לבבם ולהרבות המכשולים להם. והרבה - מקור , בשקל "והחיה אותם" (יהו' ט , כ) , "הזנה הזנו" (הו' ד , יח). על כל שעריהם נתתי אבחת חרב - בעבור שימס לבבם וירבו מכשוליהם נתתי בכל שעריהם אבחת חרב; ופירושו: עניין בעָתה , כמו 'אִבְעַת' , כן פרשוהו המפרשים לפי עניינו , או בְּרק חרב והדומה לו. ויש מפרשים: "טִבְחַת" (איכה ב , כא) , בחלוף אל"ף בטי"ת באלפא ביתא דא"ט ב"ח. ויונתן תרגם: "קטולי חרבא". אח עשויה לברק - 'אוי' , וכן "ואמר אח" (יח' ו , יא) , וכן תרגם יונתן: "ווי". ורבי אחי רבי משה פרשם עניין 'אנחה' , ונפלה הנו"ן כנו"ן "אמן" (במ' ה , כב) מן "אמת" (בר' כד , מח). אמר 'אוי' , כי זאת החרב עשויה לברק - המעשה שנעשה בה , והיא המריטה , נעשה בה לברק , כלומר: להיות לה ברק , להפחיד בה בני אדם. מעטה לטבח - לפי עניינו כמו "הוחדה" , כמו שאמר "למען טבוח טבח הוחדה" (לעיל , טו); ואין למלה הזאת חבר לפי העניין. ואדוני אבי ז"ל כתב , כי פירושה מלשון "והוא עוטה מעיל" (ש"א כח , יד); אך מעוטה מבניין 'פִּעל' הדגוש , כמו 'מגולה' מן 'גִלה'; 'מכוסה' מן 'כִּסה'; ועניינו כעניין "לוטה בשמלה" (ש"א כא , י) , כלומר: מעוטה עד עתה שגלתה לטבח. ויונתן תרגם: "חרבא אישתליפת למיקטל אישתנינת לשיצאה". (כא) התאחדי הימיני השימי השמילי - בחסרון אל"ף 'שמאל' , כי איננה עיקרית אלא למֶשך. אמר כנגד החרב: התאחדי באחת הפאות כי לא נכר בך אנה פניך מועדות - או לצד ימין , שהיא ירושלם , או לצד שמאל , שהיא בבל. ופירוש השימי - שימי פניך לצפון והשמילי שם. או פירוש השמילי - אל רבת בני עמון , כמו שאמר אחרי זה "את רבת בני עמון ואת יהודה" (להלן , כה). ויונתן תרגם: "אישתליפי וקטולי מן דרומא ושיציאי מן ציפונא , לאן אפך מזמנין". (כב) וגם אני אכה כפי אל כפי - אמר וגם לפי שאמר לנביא "והך כף אל כף" (לעיל , יט) אמר האל: גם אני כמוך אכה כפי אל כפי; אמר דרך משל: אכה כפי אל כפי על ישראל , כי עליהם מועדות פני החרב הזאת , והם לא שמעו אלי בהבריקי אותה על פניהם , לפיכך ילקו בה. והניחתי חמתי - ובזה תנוח חמתי אחר שאנקם מהם; על דרך "וחמת המלך שככה" (אס' ז , י). אני יי' דברתי - ובידי לקיים כמו שדברתי. ויונתן תרגם: "ואף אנא אייתי פורענו על פורענו" וכו'. (כג-כד) ויהי דבר יי'. ואתה בן אדם שים לך שנים דרכים - תחשוב בליבך שיהיו שנים דרכים , או תקן לך ועשה שנים דרכים , כעניין "קח לך לבנה" (יח' ד , א) , והכל במראה הנבואה. לבא חרב מלך בבל - שחרב מלך בבל יבא על אחד משני הדרכים , והיא החרב שהוצאתי מתערה והוחדה ומורטה ונתתיה ביד הורג (ראה לעיל , י , יד - טז) , וההורג הוא מלך בבל. מארץ אחד יצאו שניהם - שני הדרכים יצאו מארץ אחד , והיא בבל. ויונתן תרגם: "ממדינתא חדא יפקון תרויהון". וזכר ארץ בלשון זכר ואמר אחד , כמו "ולא נשא אותם הארץ" (בר' יג , ו); "נעתם ארץ" (יש' ט , יח). או פירוש אחד - על המלך , כאלו אמר: מארץ מלך אחד. ויד ברא בראש דרך עיר ברא. ויד - פירושו: מקום , כמו "ויד תהיה לך מחוץ למחנה" (דב' כג , יג). ברא - ציווי מעניין "ברו לכם איש" (ש"א יז , ח) , שהוא עניין בחירה , אלא שמלת "ברו" מן ה'קל' ומפעלי הה"א , וברא - מן ה'דגוש' ומפעלי האל"ף , וכמוהו "ובראת לך שם" (יהו' יז , טו). אמר: בחר לך מקום שיפנו אליו שני דרכים , כי כן יעשה מלך בבל: יעמוד על אם הדרך לראות באי זה דרך ילך (ראה להלן , כו). ואמר עוד: זה המקום בראש דרך עיר ברא - אותו דרך שיהיה מבואו לעיר. ותרגם יונתן: "ואתרא אתקין בריש פרשות אורח קרתא... אתקין"; "פרשות" - כמו שמצאנו בדברי רבותינו ז"ל: בפרשת דרכים (משנה חולין ד , ז). (כה) דרך תשים. את רבת בני עמון - כמו 'אל' , וכן ואת יהודה - כמו 'ואל יהודה'; וכן "והראה את הכהן" (וי' יג , מט) , כמו 'אל הכהן'. בירושלם בצורה - יהודה שיושב בירושלם שהיא עיר בצורה וחזקה , וחושבים להשגב בה; אמר: החרב שתבא - תבא לאחת משתי הערים האלה; וזכר רבה וירושלם , שהם ערי הממלכה. ויונתן תרגם: "אורחא אתקין דייתון בה קטולי חרבא מרבת בני עמון ועל דבית יהודה דנפקו מירושלם למיתב בקרוין כריכן". (כו) כי עמד מלך בבל אל אם הדרך - כמו 'על' , וכמהו רבים. ונקראת אם הדרך - שהדרכים פונות אליה , והיא להם כאם והם לה כבנות. לקסם קסם - לראות בקסמיו לאי זה דרך ילך , אם לדרך שהיא לירושלם או לאותה שהיא לרבת בני עמון (ראה לעיל , כה). ובאמרו לקסם קסם , שם הפועל עם הפעול , הוא לחזק הפעולה , כמו "למען טבוח טבח" (לעיל , טו) והדומים לו שכתבנו (שם). ואחר שאמר לקסם , דרך כלל , פירש הקסם מה הוא , ואמר: קלקל בחצים שאל בתרפים ראה בכבד - וכל זה ממעשה הקסם. ופירוש קלקל - כמו "והוא לא פנים קלקל" (קה' י , י) , והוא שמחדדין ומלטשין פני ברזל החץ עד שיהיה בהיר מאד , ורואים בו בעלי הקסם כמו שרואים בבהן היד לבהירות הציפורן , וכן רואין בסייף וכן במראה , וכן רואין בכבד שיש לו בהירות; ותרפים הם צלמים יראו בהם העתידות. ובשלשת מיני קסם אלה ראה נבוכדנצר אם ילך לירושלם שהיתה לצד ימינו או לרבת בני עמון שהיתה לצד שמאלו , ונפל לו הקסם לירושלם. ואדוני אבי ז"ל כתב: קלקל - עניין קַלּוּת , כלומר: ירה החצים והפריחם באויר לראות לאי זה צד יפלו; וכן תרגם יונתן: "קשית בגיררייא". (כז) בימינו - מבואר הוא בפסוק שלמעלה מזה (פס' כו). לשום כרים - נגידים , שרי החיילות , וכן "ושים עליה כרים" (יח' ד , ב). ואדוני אבי ז"ל פירש: כרים - כבשים , כמו "עם חלב כרים ואילים" (דב' לב , יד) , והוא שעושים אילי ברזל לנגח החומה. לפתח פה ברצח - שיפתח נבוכדנצר פיו וכן שרי החיל לעם ברצח , כלומר , שירצחו כל הנמצא בעיר. להרים קול בתרועה - שירימו כולם קול בתרועה , להבהיל העם אשר בעיר. לשום כרים על שערים - כשיסגרו אנשי העיר השערים , שישימו עליהם כרים לשברם ולהכנס בהם - לכל אחד מן הפירושים שפירשנו במלת כרים לפי עניינו. לשפוך סוללה - כתרגומו: "למיצבר מילייתא" , והוא שצוברין עפר נגד החומה ועושין תל גבוה מן החומה להלחם משם ולהכנס בעיר. ולבנות דיק - הוא מגדל עץ שעושים כנגד העיר לכבשה. (כח) והיה להם כקסום שוא בעיניהם. כקסום - כתוב בו"ו וקרי בלא ו"ו בקמץ חטף , והוא מקור. אמר , כי בעיני ישראל היה קסם נבוכדנצר כמו אם היה קסם שוא , שהיו בוטחים על דברי נביאי השקר , שהיו מבטיחים אותם על שקר שלא תנתן העיר ביד מלך בבל , כאלו היו הכשדים שבועי שבועות להם - כלומר: כאלו נשבעו להם שבועות רבות. והוא מזכיר עון להתפש - וזה הדבר היה מזכיר להם עון שיתפשו בו , כי הנה צדקיהו מלכם לא שמר שבועתו למלך בבל , כמו שאומר "וגם במלך נבוכדנצר (בנוסחנו: נבוכדנאצר) מרד אשר השביעו באלהים" (דה"ב לו , יג) , ואיך יחשבו שישמרו להם הכשדים שבועתם ואפילו אם נשבעו להם? כי הם אינם שומרים שבועתם , כמו שאומר "על כן אָלָה אכלה ארץ" (יש' כד , ו) , ואמר "הרצח ונאוף והשבע לשקר" (ראה יר' ז , ט). שבועי - שם תואר בשקל "השכוני באהלים" (שו' ח , יא). ואדוני אבי ז"ל פירש: והיה להם כקסם שוא בעיניהם - חשבו הכשדים כי הקסם היה כזב , כי דעתם היה לבני עמון והאל מְשָכם לירושלם , בעבור שלא המתין על חלול השם שחלל צדקיהו , וזהו שבועי שבועות להם והוא מזכיר עון להתפש - הזכיר עוונותיו האחרים. ויונתן תרגם: "והוה להון קסמיהון כדבין בעיניהון , נחשין דהוה מנחש להון , ואינון לא ידעין דארבעין ותשע זמנין הוה כמין ומתיתב על פיתגמא עד דתיתי ליה שעתא דיתמסרון בידיה" - תרגם שבועי שבועות כמו "שבעה שבועות" (דב' טז , ט). (כט) לכן כה אמר יי'. יען הזכרכם עונכם - כמו שאמר "מזכיר עון" (לעיל , כח). הזכרכם - מקור מבניין 'הפעיל' , ובא בפַתח כמו "ואון ותרפים הפצר" (ש"א טו , כג). אמר: בעבור שאתם מזכירים לפני עונכם , והוא עון שבועת שקר , ובמה אתם מזכירים אותו? בהגלות פשעיכם להראות חטאתיכם בכל עלילותיכם - כי בכל מעשיכם יש פשעים וחטאות נגלים ונראים לכל , כל שכן לי , ובזה אתם מזכירים העוונות הישנים עם החדשים והחמורים עם הקלים. יען הזכרכם - בעבור שאתם נזכרים לפני כאנשים חוטאים ופושעים , לפיכך בכף תתפשו. בכף - בפַתח הבי"ת , מורה על ה"א הידיעה , רוצה לומר: בכף הידועה , והוא כף מלך בבל. וכן תרגם יונתן: "ביד מלכא דבבל תתמסרון". (ל) ואתה חלל רשע. חלל - כתרגומו: "חייב קטלא"; ויש לפרשו מן: "אשה זונה וחללה" (וי' כא , ז). נשיא ישראל - הוא צדקיהו. אשר בא יומו - הגיע זמנו להסיר ממנו המלוכה [בעת עון קץ , ] בעת שעוונו גרם לו הקץ , שהוא קצו וסופו במלוכה; ומה שאמר עון קץ , שסמך עון אל קץ , רוצה לומר: העון שבעבורו בא קצו , והוא עון שבועת שקר , שהשביעו נבוכדנצר באלהים (ראה דה"ב לו , יג) והוא מרד בו "ובזה אלה להפר ברית" (יח' יז , יח) , לפיכך עלה עליו נבוכדנצר ועור עיניו (ראה יר' לט , ז) והגלהו והחריב הארץ. ויונתן תרגם: "דימטא יום תבריה עידן תושלימת חובוהי" - פירשו כמו הפוך. (לא) כה אמר יי' אלהים הסיר המצנפת והרים העטרה. הסיר והרים - מקור , וכן הגבה והשפיל. כאלו אמר: אסיר המצנפת וארים העטרה מעל ראש המלך , רוצה לומר , שיסיר מלכות יהודה , שיגלה המלך צדקיהו לארץ אויביו. ויונתן תרגם: "אעדי מצנפתא משריה כהנא רבא , ואבטל כתרא מצדקיה מלכא"; ואני תמיה למה זכר "שריה" , כי יהוצדק בנו הוא שגלה עם צדקיהו (ראה דה"א ה , מא)! זאת לא זאת - זאת העטרה שהיא היום לא תהיה זאת כמו שחושב צדקיהו שתתקיים מלכותו , לא תהיה זאת העטרה לו , אלא למי תהיה? השפלה הגבה - יהויכין שגלה כבר והיה שפל , אגביה אותו; כי זרובבל בן בנו היה מלך בשוב גלות בבל , וגם הוא בגלותו נשא אותו אויל מרודך וישם כסאו וגו' (ראה מ"ב כה , כז - כח); והגבוה השפיל - וצדקיהו שהיה גבוה ונתגאה , ומרד במלך בבל "אשר השביעו באלהים" (ראה דה"ב לו , יג) , אשפיל אותו שלא יהיה עוד מלך מזרעו; שהרי בני צדקיהו שחט מלך בבל לעיניו , והמלכות עמדה מיהויכין (ראה מ"ב כה , ז , כז - ל). הַשָּׁפָלָה - הה"א בו נוספת , כי המלה מלעיל; והוא כמו 'הַשָּׁפָל' , כמו שאמר: והגבוה. ועוד , כי אלו היתה לנקבה היה אומר 'השְׁפָלָה' - השי"ן בשוא. ויונתן תרגם: "דין ודין באתריה לא יתקיים , מיגלא יגלון , גדליה בר אחיקם דלא הות דיליה יסבינה , צדקיה דדיליה היא תעדי מיניה". (לב) עוה עוה עוה אשימנה - עניין 'עִוּוּת' , כמו "ועוה פניה" (יש' כד , א). אמר: זאת העטרה (ראה לעיל , לא) אשימנה עוה , שלא תשוב לישרה ולמתכונתה עד זמן רב. ואמר שלש פעמים עוה , כי שלושה דורות היתה בטלה העטרה אחר הגלות , והם: אסיר , שאלתיאל , פדיה; ובדור הרביעי , שהוא זרובבל (ראה דה"א ג , יז - יט) , הושבה העטרה לישנה (ראה עז' ג , ח ואי'). גם זאת לא היה - גם זאת השפלות שהיתה לעטרה לא היה: אע"פ שהיו חייבים בני יאשיהו , יהואחז (ראה מ"ב כג , לב) ויהויקים (ראה מ"ב כד , ג - ד) ויהויכין (ראה מ"ב כד , ט) , אע"פ שלקו כל אחד בעצמו , לא הוסרה העטרה עד צדקיהו , שבא נבוכדנצר. אשר לו המשפט , ונתתיו בידו (ראה מ"ב כה , א ואי') , כי הוא לקח המשפט מצדקיהו , שהיה חייב; זהו שאמר: עד בא אשר לו המשפט ונתתיו. ויונתן תרגם: "חוביהון דחבו - כחוביהון אתפרע מינהון , אף לדין לא תתקיים ליה , עד דאייתי עלוהי פורענו ישמעאל בר נתניה ואמסריניה בידיה". (לג) ואתה בן אדם. ואל חרפתם - שחרפו וגדפו את ישראל , ושמחו להם בגלותם וצאתם מארצם , לכן הנבא אליהם ואל חרפתם , כי החרב שהוחדה לישראל פתוחה גם כן להם , ואם לא תהיה עתה על ידי נבוכדנצר , תהיה על ידי מדי ופרס. כי מתחלה כבשם מלך בבל והיו לו עבדים , ואחר כן מרדו בו כמו שמרד צדקיהו (ראה יר' כז , ב - ח); לפיכך היתה מגמת פניו אל בני עמון ואל ירושלם , ונפל גורלו על ירושלם והחריבהּ ושב לו לארצו ולא הלך אל בני עמון , לפיכך חרפו בני עמון את ישראל בגלותם וחרפתם. אמר גם כן בנבואת צפניה "שמעתי חרפת מואב וגידופי בני עמון" (ב , ח). חרב פתוחה - החרב שהיתה פתוחה לישראל כן תהיה פתוחה לבני עמון. ואמר פתוחה - לפי שהוציאהּ מתערה , כי כשהיא בתוך תערה הנה היא סגורה וכשהוציאהּ מתערה היא פתוחה. ויש מפרשים פתוחה כמו 'לטושה' , וכן "חרב פתחו רשעים" (תה' לז , יד); ואין צורך להוציאם מעניין 'פתיחה' , וכן תרגם יונתן: "אשתליפת". לטבח מרוטה - מבואר הוא. להכיל למען ברק - פירושו: החרב הוחדה ומֹרטה להחזיק ולסבול הרג רב , ולמען הראות ברקה להפחיד העמים. להכיל - כמו "ונורא מאד ומי יכילנו" (יואל ב , יא). ואדוני אבי ז"ל פירש להכיל כמו 'להאכיל' , וכן "אזין עד תבונותיכם" (איוב לב , יא) - כמו 'אאזין'; "לא יהל שם ערבי" (יש' יג , כ) - כמו 'יאהל'. והאדם האוחז החרב הוא המאכיל , והחרב אוכלת , והחללים אכולים: להאכיל הוחדה , למען ברק מֹרטה. ופירוש למען ברק - למען היות לה ברק , כמו שאמר למעלה "למען היה לה ברק מורטה" (פס' טו). ועל הדרך הזה תרגם יונתן: "אישתנינת לשיצאה בדיל למהוי לה צחצוחין"; תרגם להכיל: "לשיצאה". (לד) בחזות לך שוא - אמר כנגד בני עמון , ואמר לשון נקבה כנגד הכְּנסה; אמר: בעת שהיו חוזיך וקוסמיך חוזים וקוסמים לך שוא וכזב , בהבטיחם אותך שלא תבוא החרב עליך , ולא ידעו כי החרב פתוחה (ע"פ פס' לג לעיל). לתת אותך אל צוארי חללי רשעים - כלומר: עם צוארי החללים , ביד החרב. וכן תרגם יונתן: "למימסר ית צוארך כצוארי קטילי רשיעייא". ואלה החללים אמר על חללי רשעי ישראל שנפלו בחרב; אמר כי גם בני עמון יפלו בחרב , כמו שנפלו ישראל אשר בא יומם בעת עון קץ. וכבר פירשנו למעלה (פס' ל) עון קץ. ותרגם יונתן: "דמטא יום תבריהון עדן סעורן בישתהון". (לה) השב אל תערה. השב - מקור , השי"ן בפתח מקום צירי; ופירושו בתמיה , כלומר: סבורה את שאשיב החרב אל תערה אחר שתכרת ישראל? לא כן! לא אשיבנה אל תערה עד שאשפוט אותך בה. במקום אשר נבראת בארץ מכורותיך אשפוט אותך - רוצה לומר: בארץ בני עמון , שנבראו שם מקדם וגרו בה עד היום , שם אביא להם החרב ושם אשפוט אותם , שלא יצאו ממנה לארצות אחרות מרוב בטחם שלא תבא עליהם חרב אויב. מכורותיך - כמו 'מגורותיך'. (לו) ושפכתי עליך זעמי. אפיח עליך - מעניין "נופח באש פחם" (יש' נד , טז) , ואע"פ שהם שנים שרשים; וכן אמר למטה "ונפחתי עליכם באש עברתי" (יח' כב , כא) , רוצה לומר: אבעיר אש עברתי עליך כמו שנופחים באש. ותרגם יונתן: "באישת פורענותי אתקיף עלך". בוערים - כסילים ונמהרים , שיהרגו פתאום , כמו "בינו בוערים בעם" (תה' צד , ח). ויש לפרש בוערים מעניין "כאש תבער יער" (תה' פג , טו) , רוצה לומר: מכלים ושורפים כאש. וכן אמרה המסרה על "בינו בוערים" (תה' צד , ח): ב' בתרי לישני. ויונתן תרגם בוערים: "רשיעין". חרשי משחית - שהם אומנים להשחית. משחית - שם , כמו 'השחתה'; וכן "תהרגו למשחית" (יח' ט , ו). (לז) לאש תהיה - אמר תהיה , לשון זכר הנמצא , ואמר דמֵך ואמר תזכרי , לשון נקבה הנמצאת , כי כן דרך המקרא , כמו שכתבנו כמה פעמים; כי כשידבר לשון זכר ידבר כנגד העם שהוא לשון זכר , וכשידבר לשון נקבה ידבר כנגד הכְּנסה והעדה שהוא לשון נקבה , ושניהם עניין אחד. דמך יהיה בתוך הארץ - הפך "ארץ אל תכסי דמי" (איוב טז , יח) , רוצה לומר , שלא ינקם דמך; זהו שאמר: לא תזכרי.