מאגר הכתר יחזקאל פרק כח עם פירוש ר' מנחם בן שמעון

פרק כח
(ב) בן אדם. מלת יען דבקה למטה בפרשה עם התגמול: "לכן כה אמר" (להלן , ו); וכן המנהג. אל אני - חסר כ"ף הדמיון , וככה מלת מושב; והפירוש: יען גבה לבך , שאמרת: גדול וחכם כאל אני , כמושב אלהים ישבתי בלב ימים; והטעם: כאשר הוא יושב למעלה בגאוה ובגודל ובקדושה , כן אשב אני למטה בלב ימים , בצֹר. ואתה אדם , ולא במעלות אל כאשר אתה חושב; והתימה , איך תתן לבך גדול וחכם כלב אלהים?! פירוש אחר: בעבור מלת אל שהיא מדה , מגזרת "יש לאל ידי" (בר' לא , כט) , נוכל לפרש אל אני - פירושו: תקיף וחזק כמו אל אני. מושב אלהים - כפירוש הראשון. ומלת ותתן דבקה עם מלת יען , והטעם: ויען תתן לבך כלב אלהים , ואתה אדם; ולא צריך להכתב אחרי כן. והתימה מרבינו חננאל ז"ל שאמר , כי בעבור שטען על עצמו אלהות , קראו 'נגיד' והעתיקו מ'מלך' , כי מה יעשו בפסוק הבא אחרי כן "שא קינה על מלך צר" (להלן , יב)? רק הטעם אחד , כי הנה מצאנו מלך המשיח שנקרא 'נגיד' , כאשר כתוב "נגיד ומצוה לאומים" (יש' נה , ד). והנה לפי דעתי , רחוק ממחשבת האדם לחשוב על דרך הפשט , שיחשוב מעצמו שהוא אלוה , גם כן נבוכדנצר (ראה דנ' ג , ב - ו) ופרעה (ראה יח' כט , ג); רק דבר הכתוב על רוב גאותם , שאינם יראים השם , מפני רב הממשלה והכבוד שנתן להם השם , כאילו יחשוב כל אחד מעצמו שהוא אלוה , ולא יצטרך להם הבורא יתעלה. וגאות זה מלך צר היתה בשתים: ברב חכמה ועושר , כאשר ראינו מפורש בפסוקים הבאים אחרי כן. (ג) הנה. טעם מ"ם מדניאל - כמו 'יותר': "מזקנים אתבונן" (תה' קיט , ק). וי"ו עממוך - יענה למלת כל , שהיא כוללת הכל; והיא מגזרת 'עִם'. ויש אומרים (ראה רש"י , רד"ק) , שהוא מתרגום "כהה הנגע" (וי' יג , ו) , שהיא: "עמיא"; והטעם: כל סתום לא נסתרו ממך. והנה הפסוק כולו מפורש בתימה. גם יתכן לפרש , שיחסר מלת 'כי' אחרי כל סתום , והטעם: כן אומר השם למלך צר: למה גבהת בחכמתך? התחשוב שלא נמצא חכם כמוך? הנה חכם אתה מדניאל , כי כל סתום לא היו עמך כאשר לא היה עם דניאל , שלא היה סתום עמו , כי הכל גלוי בחכמתו , שהיה חכם בכל חכמה שנמצא כתוב בספרו , ועליו כתוב "וכל רז לא אניס לך" (דנ' ד , ו); וכמוהו תחשוב להיות חכם? והזכיר דניאל יותר מחכם אחר , בשתים: בעבור שהיה בעת ההיא , ובעבור שנמצא ש"נבוכדנצר... סגיד" ליה , "ומנחה וניחוחין אמר לנסכא ליה" (ראה דנ' ב , מו) , בראותו יודע דעת עליון (ע"פ במ' כד , טז) , ועם כל זה לא נמצא שגבה לבו דניאל כנגד השם. ולולי שהיה חכם גדול לא יאמר אליו כן , כי לא יתכן שיאמר אדם לאדם אחר: 'היית חכם מפלוני שהיה חכם מאוד' , אם איננו חכם גדול; על כן אמרתי , שמלך צר - חכם גדול היה. גם נמצא עליו כתוב למטה "אתה חותם תבנית (בנוסחנו: תכנית) מלא חכמה וכליל יופי" (פס' יב). והמפרש אותו פסוק בתימה , לא ידע בפרשה הזאת מאומה. (ד) בחכמתך - אחרי כן אמר לו השם: למה גבהת בעשרך? והטעם: התחשוב כי כל זה הממון שהיה לך , קבצת אותו בחכמתך ובתבונתך? ומלת עשית - כמו "עשה לי את החיל הזה" (דב' ח , יז) , שהוא ענין קבוץ; וכמוהו ותעש - ותקבץ. וגם הפסוק הזה מפרש בתימה. (ה) ברב - גם כן תחשוב , כי ברב חכמתך בסחורתך הרבית ממונך , בעבור שהיתה ארצך ארץ מסחר; והטעם: אין בידך להרבות חילך , כי אין זה ברשות האדם , כאשר כתוב "כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" (דב' ח , יח) , שפירושו: ממון. ואם כן , למה גבה לבך בעבור חילך? ויש מפרש: בעבור שקבצת ממון והיה לך כך וכך , גבה לבך , עד שלא שמת השם לנגד עיניך. והראשון נכון בעיני. והנה מפורש , כי בשתים גבה לבך: בחכמה ובעושר. (ו) לכן - לא היה צריך הנה זה הפסוק , כי אם השני הבא אחריו , המחל בו התגמול: כבר אמר למעלה "יען גבה לבך" (פס' ב)! רק בעבור שארכו הדברים , רצה הכתוב לחבר הגאוה עם התגמול , כי כן המנהג בהרבה מקומות , בעבור אריכות דברים להזכיר הדבר פעמים. וזה הפסוק הוא עֵד על פירושי שפירשתי (שם) , כי לא יחשוב מעצמו להיות אלוה , רק דבר הכתוב על רוב גאותו , שאיננו ירא אלהים , ולא יחשוב שיצטרך אליו הבורא , כי הוא גדול ועשיר וחכם לדעת העתידות והצפונות בחכמתו; ועל כן הזכיר הנה יען תתך לבך כלב אלהים , כלומר: גדול וחכם; ולא הזכיר "ותאמר אל אני" כמו שהזכיר למעלה (שם). וזה חזוק פירושי. (ז) לכן - על אשר אמרת זה , הנני מביא עליך זרים עריצי גוים - לקחת נקמתי ממך. ומלת עריצי - שם התואר , היה ראוי להדגש , כמו "עליזי גאותך" (צפ' ג , יא) , ונעדר בעבור הרי"ש הגרונית; והוא מגזרת "ועריצים יתמכו עשר" (מש' יא , טז). והריקו - מגזרת "אריק חרבי" (שמ' טו , ט); והטעם: ישלפו חרבם מתערם על יפי חכמתך - להשחית. ומלת יפי - שם בשקל "שתי" (וי' יג , מח) , ויצא ממשקל "יופי" (להלן , יב) , והם שני משקלים. יפעתך - שם , ומשקלו "יִרְאָה" (יח' ל , יג) , מגזרת "הופיע מהר פארן" (דב' לג , ב); ופירושו כמו 'זוהרך'. (ח) לשחת יורידוך - אלה העריצים. ומתה - כמו 'ותמת' , כי הוא"ו השיבו לעתיד כמנהג; ולמ"ד הפעל שלו , שהוא תי"ו , נבלעת בשנית שהיא לנוכח; והיה ראוי בהראות , 'מַתְתָ' , בשקל "קַמְתָ" (ש"ב יב , כא); "שַבְתָ" (תה' פה , ב); רק יכבד על הלשון להתחבר שנים ת"וין כאחד , ואין נאה; וכמוהו עשו העברים במלות אחרות זולתה , כמו "וכרתי" (יח' לד , כה) , שהיה ראוי 'וכרתתי' בשקל 'ושמרתי'. ממותי - הוא שם על לשון רבים; שאין צריך להרבות השמות והמקורות , כי די לנו בשם היחיד , שהוא שם כלל , כמו "פדות" (תה' קיא , ט); 'עַבְדוּת'; שאין צריך לרבותו. ועל מלות כאלה דברתי בהרבה מקומות בזה הספר (יח' טז , לא). ודע לך כי מזאת הגזרה נמצאו ארבע שמות , כולם מנחי העי"ן , והם: ממותי חלל הנמצא הנה; "בני תמותה" (תה' עט , יא) ו"מָוֶת" (דב' יט , ו); "המותה לחסידיו" (תה' קטז , טו). גם יתכן לאמר , כי מלת "מותה" מגזרת 'מָוֶת' , והה"א נוסף , ולא יהיו השמות עתה רק שלש. ופירוש ממותי כ'מותות'; והשם היחיד ממנו 'מָמוֹת' , בשקל "מָלון" (יש' י , כט); "מָעון" (ש"א ב , כט). (ט) האמור - הה"א ה"א התמה , ולא יתכן בשוא ופתח בעבור האל"ף שהוא אות הגרון , כי יכבד על הלשון; וכמוהו "החזק הוא" (במ' יג , יח) , גם רבים כאלה. והטעם: התוכל לאמר: אל אני? והטעם: כאלהים. לפני הורגך - שלא תמות; ואם תוכל להתגאות כאשר תתגאה עתה , ואם תועיל לך חכמתך וממשלתך? ואתה אדם ולא אל - הטעם: כאדם ולא כמו אל , שיש לו כח וחכמה וגבורה; ולא תוכל להנצל מפניו. ביד מחלליך - מגזרת "חללים" (יח' ט , ז); "בחלל חרב" (במ' יט , טז); והיה הטעם כפול. וכמוהו "מחוללי חרב" (יח' לב , כו). או מלשון "אל תחלל את בתך להזנותה" (וי' יט , כט). וזאת הגזרה מבנין 'הכבד הדגוש' , ולא נדגשו הלמ"דין - להקל. (י) מותי - שם על לשון הרבים , והוא זר , כאשר אמרתי למעלה כבר (פס' ח). וזאת המלה מגזרת 'מות' , שהזכרתי בגזרות למעלה (שם). ודע לך , כי מלת 'מָוֶת' ו'אָוֶן' ישתנו בסמיכות , כמו "אחרי מוֹת" (בר' כה , יא); "עד מתי תלין בקרבך מחשבות אוֹנֵך" (יר' ד , יד). (יב) בן. תכנית - שם במשקל "גפרית" (בר' יט , כד) , ושרשו 'תכן' , מגזרת "מי תכן את רוח יי'" (יש' מ , יג). וכליל - שם התאר סמוך , ובהפסק יבא על משקל "בהיר" (איוב לז , כא); "שריד"; "פליט" (יהו' ח , כב); או שם , כמו "אמיר" (יש' יז , ו); "עמיר" (עמ' ב , יג); והוא מגזרת 'כל'. והנה בפרשה הזאת יזכיר עתה חכמתו , שהיה חכם גדול , והיה לו כבוד גדול , ושהיה מאבד הכל בסכלותו שהתגאה נגד השם. וטעם אתה חותם תכנית - שבידך מפתחות התכונה , ואין לה אדון בלתך. ויש אומרים (ראה רד"ק) , שבך הֻשלמה התכונה , שתחתום אותה כמו שחותמים הכתב אחר השלמת האגרת. ומלת ואתה מושכת בעד מלא , וכן הטעם: ואתה מלא חכמה וכליל יופי. (יג) בעדן - הבי"ת מושכת משרת בעד גן , והענין: בעדן בגן אלהים; וטעמו: בעדן ששם גן אלהים נטוע. וכן טעם הפסוק: אמור למלך צור: מְדֻמֶּה היה , כי בעדן בגן אלהים שהיה אדם הראשון , היית. והטעם: כל כך היא יקרה צור עם אלה האבנים הטובות והכבוד הנזכר שהיה שם , עד אשר דמה צור בתענוג לגן אלהים. ויאמר רבי משה קמחי , כי בעבור כל אבן יקרה אמר בעדן גן אלהים , והטעם: כל - כי מעדן יוצא נהר שיפרד לארבעה ראשים (ראה בר' ב , י) , וימצא באחד מהם אבנים טובות , כמו שכתוב "שם הבדולח ואבן השוהם" (שם , יב); וככה ימצאו בנהר עדן עצמו , שהוא סמוך לגן. ומפרש ראש הפסוק בדרך שאלה ובתימה , וכן פירושו: בעדן בגן אלהים היית , ולקחת משם האבנים טובות , כי כל אבן יקרה מסוכתך!? והטעם , שהיו לך האבנים הטובות סביבותיך מסוכה וגדר , כמו המסוכה סביבות הכרם. והמלה הזאת פירושה 'קוצים וסירים'. אדם פטדה ויהלום - אלה הם האבנים. וי"ו ויהלום מושכת בעד פטדה ותרשיש ושוהם , וכן המנהג. וּבָרְקַת - כמו "בָּרֶקֶת" הכתובה בתורה (שמ' כח , יז) , ונשתנה לבא במשקלה , כי מנהג משקלי השמות להשתנות. ויש מפרש מסוכתך - תרגום "וישקף" (בר' יט , כח) , שהוא "ואיסתכי"; והטעם: לא הוצרכת להביט אור הנר בלילה ללכת לאורו , כי אם אור המרגליות היה לך כנרות , כמו שמפרש אחרי כן "בתוך אבני אש התהלכת" (פס' יד) - על דעת מפרשים רבים , רק לא על דעת רבי יונה ז"ל , כאשר אפרש למטה (שם). וי"ו וזהב מושכת בעד מלת מלאכת , וכן טעמו: ומלאכת תופיך. ומלת תופיך - מן "תף וחליל" (יש' ה , יב). ומלת מלאכת מושכת בעד נקביך , ואלה הנקבים היו בכלי המנגן , שהוא חלול. וטעם בך - בעבורך. או פירושו: אשר היו עתה בתוכך. הבראך - מקור מבנין 'נפעל' , והיה ראוי בשקל "עד הִשָׁמֶדְך ועד אבדך" (דב' כח , כ) , לולי האל"ף שהיא אות הגרון , והמשפט להרחיבה. כוננו - 'פֻּעל' שלא הוזכר שם פועלו , נלקח מפעל 'מרובע'. (יד) (את כרוב ממשח) - וכן הפירוש: אתה מלך משוח בשמן המשחה , שנמשח בו המלכים בתחלת מלכם; ורוצה לומר לו: אינך מלך קטן , אבל מלך גדול ונגיד ואדיר , משוח בשמן המשחה. וקראו כרוב - על רב הגדולה והממשלה העצומה שהיה לו , ושהיתה מעלתו גבוהה , כמו שאמר עוד: ונתתיך בהר קדש אלהים. בתוך אבני אש - כפול בטעם , והם הבריאות המתקיימות והבריות העליונות , שהם רוח , ואין להם גוף וגולם. ומלת אלהים יהיה פירושה כמו "והייתם כאלהים" (בר' ג , ה) , שעניינו: מלאכים. והנה מרון בן ג'אנח לא פירש ונתתיך בהר קדש אלהים היית. ואולי הניחו לפרש בעבור אחרית הפסוק , שפירש (השרשים: 'אבן') בתוך אבני אש , שממנו יוכל המבין להבין פירושו. ועל כן פירשתיו אני לפי דעתי , שאמרתי כי בתוך אבני אש - כפל טעם הוא על מה שאמר ונתתיך בהר קדש אלהים. ועוד אוסיף לפרש , מי הביאו רבי יונה לפרש אבני אש ככה; כי אחשוב אני , שפירש כן בעבור שהמשילו הכתוב בתחלה לכרוב , והכרובים הם הבריות המתקיימות העומדות למעלה. ולפי דעתי כן פירושו: את כרוב ממשח הסוכך - שהיית מלך גדול ונכבד; ובעבור זה שאתה מלך גדול , השיאך גדלך , וחשבת , כי אני נתתיך בהר קדש אלהים היית בתוך אבני אש התהלכת - והטעם: מקום שהמלאכים עומדים בהם; ארץ ישראל , שיש מהם שישכנו שם המלאכים , כמו שאמר המשורר "יי' בם סיני בקודש" (תה' סח , יח) , שפירושו , שהשם והמלאכים ישכנו שם , כמו ששכן בהר סיני ביום מתן תורה (ראה שמ' כד , טז). והטעם , שחשבת שהסלע שלך , שנבנה עירך עליו , הוא קדוש כהר אלהים ונכבד. והעד הנאמן על פירושי: "מושב אלהים ישבתי בלב ימים" (לעיל , ב). ויש מפרש זה הפסוק כולו בתימה (ראה רד"ק בשם אביו) , ואיננו נכון כלל. ויש מפרש (ראה רש"י , רד"ק) הסוכך - פּוֹעֵל מלשון 'סוכה' , כמו שאמר על הכרובים "סוככים בכנפיהם" (שמ' כה , כ); והטעם: הסוכך הכל בכנפיו , וזה רמז לרוב ממשלתו. ויפרש ממשח - כמשמעו , כרבי יונה (ראה השרשים: 'כרב'). או (ראה רש"י) הוא תרגום "אנשי מדות" (במ' יג , לב) , שהוא: "אינשין דמשחן" (ת"א). ודע , כי משקל ממשח - "ממשק חרול" (צפ' ב , ט). ורבי משה קמחי פירש כן: אתה הוא לך גדול , משוח בשמן המשחה שסכים המלכים בו , כאילו נתתיך בהר קדש אלהים בירושלם; כי אותם המלכים נמשחו בשמן המשחה. ויש מפרש (ראה רד"ק בשם אביו) בתוך אבני אש - שתהלך לאור המרגליות בלילה , ולא לאור הנר מרוב גדולה; והנה הוא ספור שבח אחר , ואיננו דבק עם ונתתיך בהר קדש אלהים. (טו) תמים. הבראך - מקור מבנין 'נפעל' , והיא מלה זרה , בעבור שיצאה ממנהג הפעלים ב'אתנח' ו'סוף פסוק' בקמץ , ונכנסה במנהג המלות , כמו 'אותך' , 'בך' , 'לך' , שהם ב'מוכרת' בשוא; והנה מצאנו לו דומים זרים: "כשמעתו ענָךְ" (יש' ל , יט); "כי פארָךְ" (יש' נה , ה); "עצמות חונָךְ" (תה' נג , ו). והפירוש: מיום הבראך עד הנה היית תמים בדרכיך , שלא גבהת כנגדי , עד נמצא עולתה בך , שגבהת ואמרת: "מושב אלהים ישבתי" (לעיל , ב). ומלת נמצא באה בדרך "ויאבד את לב מתנה" (קה' ז , ז) , שהיה ראוי 'ותאבד' , כי "מתנה" לשון נקבה; וכן היה ראוי נמצא - 'נמצאת' , בעבור מלת 'עוְלה' שהיא לשון נקבה; והתקון: עד נמצא דבר עולתה; וככה "ויאבד את לב מתנה" - דבר מתנה; ובא הטעם דרך קצרה. (טז) ברב. רכולתך - סחורתך , והוא מפורש כבר (יח' כו , יב); והטעם: בעבור רוב הסחורה שהיתה בארצך , מָלאו האנשים שבתוכך חמס , שגבה לבם כמוך בעבור עושרם , ולא יראו אלהים. ותחטא - פירושו: וחטאת אתה , שלא מנעת אותם ולא עשית משפט , כמנהג מלך צדק. ומלת מלו - מבעלי הה"א , כמו "ונשו... כלימתם" (יח' לט , כו); ופירושו כמו 'מלאו'. ויתכן לפרש מלת מלו עובר למלת תוכך , ופירושו: מִלאו אנשיך התוך שלך חמס , והענין: המקום שאתה בתוכו. ויתכן לפרש ותחטא - גם חטאת כמותם , והיית כאחד מהם , ואחללך על כן מהר קודש אלהים שחשבת להיות , כמו שאמר "ונתתיך בהר קדש אלהים היית" (לעיל , יד) , והטעם: אסירך ממעלת מחשבת לבך שאתה חושב להיות נתן "בהר קודש אלהים". ואבדך כרוב הסוכך מתוך אבני אש - רמז למלאכים; והוא כפול בטעם. או מתוך אבני אש - האבנים הטובות המאירות כאש; והוא ספור שבח אחר , כאשר פירשתי למעלה (פס' יד). ועל דעת רבי יונה (ראה השרשים: 'כרב') אין צריך לאמר 'אסירך מגדולתך ומעלתך שנתתי לך' , שהוא פירוש הפסוק למעלה; כלומר "את כרוב ממשח הסוכך" (לעיל , יד) - משל על רוב ממשלתו; ולא אני. והמורה רבי יהודה המדקדק ראשון ז"ל אמר במלת ואבדך (שלשה ס"ד ע' 14 'אבד') , כי קמצות הוי"ו - בעבור אל"ף המדבר הנעדר; ויש לתמוה עליו , כי הקמצות נראה בבירור שיהפוך המלה לשעבר כקמצות ווי"ו ואחללך , וענין כל הפרשה - לשעבר , אם הוא עתיד , כי כן משפט הנביאים. רק הנכון לאמר , שיחסר ממנה פ"א הפעל , ושרשו בשני אל"פין: 'ואאבדך' , כמו "ואאלפך חכמה" (איוב לג , לג). ודגשות הבי"ת ממלת ואבדך מורה האל"ף , כדגשות למ"ד "מלפנו מבהמות ארץ" (איוב לה , יא) , אשר משפטו 'מאלפנו' , שהוא מן 'אלף' , ויורה עליו "ומעוף השמים יחכמנו" (שם). (יז) גבה. ביופיך - בעבור יופיך; וזה היופי איננו נופל עליו , על כל כבודו ותפארתו. על - פירושו 'עם' , וכמוהו "ויבאו האנשים על הנשים" (שמ' לה , כב); והטעם: בעבור הגאוה שהיה בך , שחת הכל. על ארץ השלכתיך - שאורידך מגדולתך. לפני מלכים נתתיך - בעת שאנקם ממך , לראות המשפט שאעשה בך , למען תבוש ותכלם יותר. ומלת לראוה - שֵם , כמו "גאוה" (תה' לא , כד) , והוא תחת שם הפעל. (יח) מרוב. בעוֶל - שם בשקל 'ארץ' , 'גפן' , ופירושו כמו "עַוְלָה" (ש"ב ג , לד); והם שני שמות בפירוש אחד. רכלתך - פרשתיו (יח' כו , יב). לפי דעת רבי יונה (השרשים: 'כרב') , שפירש הפסוק שהוא למעלה , "את כרוב" (פס' יד) , משל לממשלתו העצומה , נוכל לפרש מקדשך (בנוסחנו: מקדשיך) - משל ורמז למעלתו הגדולה; והטעם , כי מעלת הקדושה רבה ויתירה על כל דבר , ועל כן כמו גדולה ומעלה בה; והעד הנאמן על זה: "תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות" (איכה ד , א) , שדמה אליהם הכתוב "בני ציון היקרים" (שם , ב) , בעבור מעלתם. ולפי דעתי , על מחשבתו דבר הכתוב , שחושב שהוא עומד בהר קודש אלהים (ראה לעיל , יד) , כאשר פירשתי טעמו שלמקדשך - שהיה קדוש ותמים קודם לכן; והעד על זה הפירוש: "תמים אתה בדרכיך" (לעיל , טו). ואוציא - פעל עבר בעבור הוי"ו , כי יהיה עתיד טרם הוי"ו; כי כן משפט הנבואה לדבר העתיד על לשון עבר. והטעם: הוצאתי אש מתוכך שתאכל אותך; והוא רמז לעונו , שהיא סבת מותו ואבודו. לאפר - שיהיה נשרף וחשוב אפר. (יט) כל - זה הפסוק מפורש כבר (יח' כו , כא). (כא) בן אדם - תחלת פרשה אחרת. והטעם: התנבא גם על חרבן (צידון). (כב) ואמרת. הנני עליך - פירושו: אבא עליך להשחיתך. ונכבדתי - הטעם: אהיה נכבד בתוכך בעבור המשפטים שאעשה בך , על דרך "ואכבדה" (שמ' יד , ד); וככה ונקדשתי בה , והיא רמז לעיר. וה'מאריך' , שהיה ראוי להיות בתי"ו בעשותי - היה מלעיל , בשי"ן , להדביקו עם מלת בך (בנוסחנו: בה) שהיא 'צעירה' , וכן המנהג. (כג) ושלחתי. ונפלל - אמר רבי יהודה המדקדק ראשון ז"ל (ראה שלשה ס"ד ע' 115 'פלל') , כי הוא מבנין 'נפעל' , מגזרת "ונתן בפלילים" (שמ' כא , כב). ואמר רבי יונה ז"ל אחריו (השרשים: 'נפל' , 'פלל') , כי אין ראוי להיות מגזרתו , רק יוכל אדם לפרש בדוחק פירושו: ישפט ויודן ההרג שעשה; ויהיה מלת חלל במקום הזה שם דבר , בשקל "שלל" (יח' לח , יב) , ולא שם התואר. והנכון לאמר לפי דעתי , שיהיה כמו "ונפל" (יח' ו , ז) , כפול הלמ"ד , כמו "אומלל" (יש' טז , ח) ששרשו 'אמל' , שהוא מגזרת "אמולה לבתך" (יח' טז , ל); וכן מנהג העברים בהרבה מקומות , שחפצם להשיג פעל ה'שלישי' אל ה'רביעי'. ויהיה פירושו כטעם הפסוקים הנזכרים אחרי כן: "ונפל חלל בתוככם" (יח' ו , ז); "בנפול חלל במצרים" (יח' ל , ד). ואומר אני , כי טובו דברי רבי יהודה המדקדק במקום הזה להיותו מגזרת "ונתן בפלילים" , ושיהיה שם התואר , ובלא דחק , כי האדם יקרא 'חלל' על שם סופו , כמו "יומת המת" (דב' יז , ו) - בעבור היותו בן מות; וככה חלל , בעבור היותו ראוי חלל. בחרב עליה - פירושו: עם חרב אשר יבא עליה מסביב , ישפט ויהרג. (כד) ולא - מלת יהיה נופלת על סלון , והפירוש: ולא יהיה סלון ממאיר עוד לבית ישראל אחרי שימותו אלה. וקוץ מכאיב - כפול בטעם , כי סלון כמו וקוץ , ומכאיב כמו ממאיר; והוא מגזרת "צרעת ממארת" (וי' יג , ו). והטעם: מכל סביבות ארץ צידון לא יצא איש שירע לישראל. השאטים אותם - כמו 'הבוזים אותם' , כתרגום "ויבז עשו" (בר' כה , לד); הטעם: אשר מנהגם לעשות כן עד הנה. ומלת השאטים - מעלומי העי"ן , בשקל "קמים" (תה' ג , ב) , ונראה שהוא העי"ן , כאל"ף "וקאם שאון" (הו' י , יד). ורבי משה קמחי אמר , כי זה הפסוק דבק עם הפרשה אחרי כן , "כה אמר יי' בקבצי את בית ישראל" (להלן , כה) , וככה פירושו: אחרי שאשמיד עמון ומואב ושעיר וצר וצידון , כל האומות שהזכיר עד הנה ושיזכיר אחרי כן , לא יהיה עוד לבני ישראל סילון ממאיר וקוץ מכאיב , כאשר יצאו מגלות בבל וישובו אל ארצם; והטעם: לא ימָצא מי שירע להם. (כה) כה. ונקדשתי בם - הטעם: אהי נקדש לעיני הגוים בעבורם , על דבר הישועה שאעשה בתוכם. (כו) וישבו - זאת הוי"ו כוי"ו "ויצאו והכו בעיר" (יח' ט , ז) , שפירושו: אז יֵצאו; והטעם: כאשר אקבצם ואעשה להם כך וכך , אז יֵשבו עליה לבטח , הפך הימים הראשונים. השאטים - פירשתיו (לעיל , כד).