מאגר הכתר יחזקאל פרק לג עם פירוש רד"ק

פרק לג
[א] וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:
[ב] בֶּן־אָדָ֗ם דַּבֵּ֤ר אֶל־בְּנֵֽי־עַמְּךָ֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם אֶ֕רֶץ כִּֽי־אָבִ֥יא עָלֶ֖יהָ חָ֑רֶב וְלָקְח֨וּ עַם־הָאָ֜רֶץ אִ֤ישׁ אֶחָד֙ מִקְצֵיהֶ֔ם וְנָתְנ֥וּ אֹת֛וֹ לָהֶ֖ם לְצֹפֶֽה:
[ג] וְרָאָ֥ה אֶת־הַחֶ֖רֶב בָּאָ֣ה עַל־הָאָ֑רֶץ וְתָקַ֥ע בַּשּׁוֹפָ֖ר וְהִזְהִ֥יר אֶת־הָעָֽם:
[ד] וְשָׁמַ֨ע הַשֹּׁמֵ֜עַ אֶת־ק֤וֹל הַשּׁוֹפָר֙ וְלֹ֣א נִזְהָ֔ר וַתָּ֥בוֹא חֶ֖רֶב וַתִּקָּחֵ֑הוּ דָּמ֖וֹ בְּרֹאשׁ֥וֹ יִֽהְיֶֽה:
[ה] אֵת֩ ק֨וֹל הַשּׁוֹפָ֤ר שָׁמַע֙ וְלֹ֣א נִזְהָ֔ר דָּמ֖וֹ בּ֣וֹ יִֽהְיֶ֑ה וְה֥וּא נִזְהָ֖ר נַפְשׁ֥וֹ מִלֵּֽט:
[ו] וְ֠הַצֹּפֶה כִּי־יִרְאֶ֨ה אֶת־הַחֶ֜רֶב בָּאָ֗ה וְלֹֽא־תָקַ֤ע בַּשּׁוֹפָר֙ וְהָעָ֣ם לֹֽא־נִזְהָ֔ר וַתָּב֣וֹא חֶ֔רֶב וַתִּקַּ֥ח מֵהֶ֖ם נָ֑פֶשׁ ה֚וּא בַּעֲוֺנ֣וֹ נִלְקָ֔ח וְדָמ֖וֹ מִיַּֽד־הַצֹּפֶ֥ה אֶדְרֹֽשׁ: פ
[ז] וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם צֹפֶ֥ה נְתַתִּ֖יךָ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְשָׁמַעְתָּ֤ מִפִּי֙ דָּבָ֔ר וְהִזְהַרְתָּ֥ אֹתָ֖ם מִמֶּֽנִּי:
[ח] בְּאָמְרִ֣י לָרָשָׁ֗ע רָשָׁע֙ מ֣וֹת תָּמ֔וּת וְלֹ֣א דִבַּ֔רְתָּ לְהַזְהִ֥יר רָשָׁ֖ע מִדַּרְכּ֑וֹ ה֤וּא רָשָׁע֙ בַּעֲוֺנ֣וֹ יָמ֔וּת וְדָמ֖וֹ מִיָּדְךָ֥ אֲבַקֵּֽשׁ:
[ט] וְ֠אַתָּה כִּי־הִזְהַ֨רְתָּ רָשָׁ֤ע מִדַּרְכּוֹ֙ לָשׁ֣וּב מִמֶּ֔נָּה וְלֹא־שָׁ֖ב מִדַּרְכּ֑וֹ ה֚וּא בַּעֲוֺנ֣וֹ יָמ֔וּת וְאַתָּ֖ה נַפְשְׁךָ֥ הִצַּֽלְתָּ: פ
[י] וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם אֱמֹר֙ אֶל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כֵּ֤ן אֲמַרְתֶּם֙ לֵאמֹ֔ר כִּֽי־פְשָׁעֵ֥ינוּ וְחַטֹּאתֵ֖ינוּ עָלֵ֑ינוּ וּבָ֛ם אֲנַ֥חְנוּ נְמַקִּ֖ים וְאֵ֥יךְ נִֽחְיֶֽה:
[יא] אֱמֹ֨ר אֲלֵיהֶ֜ם חַי־אָ֣נִי׀ נְאֻ֣ם׀ אֲדנָ֣י יְהֹוִ֗ה אִם־אֶחְפֹּץ֙ בְּמ֣וֹת הָרָשָׁ֔ע כִּ֣י אִם־בְּשׁ֥וּב רָשָׁ֛ע מִדַּרְכּ֖וֹ וְחָיָ֑ה שׁ֣וּבוּ שׁ֜וּבוּ מִדַּרְכֵיכֶ֧ם הָרָעִ֛ים וְלָ֥מָּה תָמ֖וּתוּ בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל: פ
[יב] וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם אֱמֹ֤ר אֶל־בְּנֵֽי־עַמְּךָ֙ צִדְקַ֣ת הַצַּדִּ֗יק לֹ֤א תַצִּילֶ֙נּוּ֙ בְּי֣וֹם פִּשְׁע֔וֹ וְרִשְׁעַ֤ת הָֽרָשָׁע֙ לֹא־יִכָּ֣שֶׁל בָּ֔הּ בְּי֖וֹם שׁוּב֣וֹ מֵֽרִשְׁע֑וֹ וְצַדִּ֗יק לֹ֥א יוּכַ֛ל לִֽחְי֥וֹת בָּ֖הּ בְּי֥וֹם חֲטֹאתֽוֹ:
[יג] בְּאָמְרִ֤י לַצַּדִּיק֙ חָיֹ֣ה יִֽחְיֶ֔ה וְהוּא־בָטַ֥ח עַל־צִדְקָת֖וֹ וְעָ֣שָׂה עָ֑וֶל כָּל־צִדְקֹתָו֙ צִדְקֹתָיו֙ לֹ֣א תִזָּכַ֔רְנָה וּבְעַוְל֥וֹ אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה בּ֥וֹ יָמֽוּת:
[יד] וּבְאָמְרִ֥י לָרָשָׁ֖ע מ֣וֹת תָּמ֑וּת וְשָׁב֙ מֵֽחַטָּאת֔וֹ וְעָשָׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָֽה:
[טו] חֲבֹ֨ל יָשִׁ֤יב רָשָׁע֙ גְּזֵלָ֣ה יְשַׁלֵּ֔ם בְּחֻקּ֤וֹת הַֽחַיִּים֙ הָלַ֔ךְ לְבִלְתִּ֖י עֲשׂ֣וֹת עָ֑וֶל חָי֥וֹ יִֽחְיֶ֖ה לֹ֥א יָמֽוּת:
[טז] כָּל־חַטֹּאתָו֙ חַטֹּאתָיו֙ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֔א לֹ֥א תִזָּכַ֖רְנָה ל֑וֹ מִשְׁפָּ֧ט וּצְדָקָ֛ה עָשָׂ֖ה חָי֥וֹ יִחְיֶֽה:
[יז] וְאָֽמְרוּ֙ בְּנֵ֣י עַמְּךָ֔ לֹ֥א יִתָּכֵ֖ן דֶּ֣רֶךְ אֲדנָ֑י וְהֵ֖מָּה דַּרְכָּ֥ם לֹא־יִתָּכֵֽן:
[יח] בְּשׁוּב־צַדִּ֥יק מִצִּדְקָת֖וֹ וְעָ֣שָׂה עָ֑וֶל וּמֵ֖ת בָּהֶֽם:
[יט] וּבְשׁ֤וּב רָשָׁע֙ מֵֽרִשְׁעָת֔וֹ וְעָשָׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָ֑ה עֲלֵיהֶ֖ם ה֥וּא יִֽחְיֶֽה:
[כ] וַאֲמַרְתֶּ֕ם לֹ֥א יִתָּכֵ֖ן דֶּ֣רֶךְ אֲדֹנָ֑י אִ֧ישׁ כִּדְרָכָ֛יו אֶשְׁפּ֥וֹט אֶתְכֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל: פ
[כא] וַיְהִ֞י בִּשְׁתֵּ֧י עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֗ה בָּעֲשִׂרִ֛י בַּחֲמִשָּׁ֥ה לַחֹ֖דֶשׁ לְגָלוּתֵ֑נוּ בָּא־אֵלַ֨י הַפָּלִ֧יט מִירוּשָׁלִַ֛ם לֵאמֹ֖ר הֻכְּתָ֥ה הָעִֽיר:
[כב] וְיַד־יְהוָה֩ הָיְתָ֨ה אֵלַ֜י בָּעֶ֗רֶב לִפְנֵי֙ בּ֣וֹא הַפָּלִ֔יט וַיִּפְתַּ֣ח אֶת־פִּ֔י עַד־בּ֥וֹא אֵלַ֖י בַּבֹּ֑קֶר וַיִּפָּ֣תַח פִּ֔י וְלֹ֥א נֶאֱלַ֖מְתִּי עֽוֹד: פ
[כג] וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:
[כד] בֶּן־אָדָ֗ם יֹ֠שְׁבֵי הֶחֳרָב֨וֹת הָאֵ֜לֶּה עַל־אַדְמַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ אֹמְרִ֣ים לֵאמֹ֔ר אֶחָד֙ הָיָ֣ה אַבְרָהָ֔ם וַיִּירַ֖שׁ אֶת־הָאָ֑רֶץ וַאֲנַ֣חְנוּ רַבִּ֔ים לָ֛נוּ נִתְּנָ֥ה הָאָ֖רֶץ לְמוֹרָשָֽׁה: ס
[כה] לָכֵן֩ אֱמֹ֨ר אֲלֵהֶ֜ם כֹּה־אָמַ֣ר׀ אֲדנָ֣י יְהֹוִ֗ה עַל־הַדָּ֧ם ׀ תֹּאכֵ֛לוּ וְעֵינֵכֶ֛ם תִּשְׂא֥וּ אֶל־גִּלּוּלֵיכֶ֖ם וְדָ֣ם תִּשְׁפֹּ֑כוּ וְהָאָ֖רֶץ תִּירָֽשׁוּ:
[כו] עֲמַדְתֶּ֤ם עַֽל־חַרְבְּכֶם֙ עֲשִׂיתֶ֣ן תּוֹעֵבָ֔ה וְאִ֛ישׁ אֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ טִמֵּאתֶ֑ם וְהָאָ֖רֶץ תִּירָֽשׁוּ: ס
[כז] כֹּה־תֹאמַ֨ר אֲלֵהֶ֜ם כֹּה־אָמַ֨ר אֲדנָ֣י יְהֹוִה֘ חַי־אָנִי֒ אִם־לֹ֞א אֲשֶׁ֤ר בֶּֽחֳרָבוֹת֙ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֔לוּ וַֽאֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶ֔ה לַחַיָּ֥ה נְתַתִּ֖יו לְאָכְל֑וֹ וַאֲשֶׁ֛ר בַּמְּצָד֥וֹת וּבַמְּעָר֖וֹת בַּדֶּ֥בֶר יָמֽוּתוּ:
[כח] וְנָתַתִּ֤י אֶת־הָאָ֙רֶץ֙ שְׁמָמָ֣ה וּמְשַׁמָּ֔ה וְנִשְׁבַּ֖ת גְּא֣וֹן עֻזָּ֑הּ וְשָׁ֥מֲמ֛וּ הָרֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֵ֥ין עוֹבֵֽר:
[כט] וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה בְּתִתִּ֤י אֶת־הָאָ֙רֶץ֙ שְׁמָמָ֣ה וּמְשַׁמָּ֔ה עַ֥ל כָּל־תּוֹעֲבֹתָ֖ם אֲשֶׁ֥ר עָשֽׂוּ: פ
[ל] וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם בְּנֵ֣י עַמְּךָ֗ הַנִּדְבָּרִ֤ים בְּךָ֙ אֵ֣צֶל הַקִּיר֔וֹת וּבְפִתְחֵ֖י הַבָּתִּ֑ים וְדִבֶּר־חַ֣ד אֶת־אַחַ֗ד אִ֤ישׁ אֶת־אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר בֹּאוּ־נָ֣א וְשִׁמְע֔וּ מָ֣ה הַדָּבָ֔ר הַיּוֹצֵ֖א מֵאֵ֥ת יְהוָֽה:
[לא] וְיָב֣וֹאוּ אֵ֠לֶיךָ כִּמְבוֹא־עָ֞ם וְיֵשְׁב֤וּ לְפָנֶ֙יךָ֙ עַמִּ֔י וְשָֽׁמְעוּ֙ אֶת־דְּבָרֶ֔יךָ וְאוֹתָ֖ם לֹ֣א יַעֲשׂ֑וּ כִּֽי־עֲגָבִ֤ים בְּפִיהֶם֙ הֵ֣מָּה עֹשִׂ֔ים אַחֲרֵ֥י בִצְעָ֖ם לִבָּ֥ם הֹלֵֽךְ:
[לב] וְהִנְּךָ֤ לָהֶם֙ כְּשִׁ֣יר עֲגָבִ֔ים יְפֵ֥ה ק֖וֹל וּמֵטִ֣ב נַגֵּ֑ן וְשָֽׁמְעוּ֙ אֶת־דְּבָרֶ֔יךָ וְעֹשִׂ֥ים אֵינָ֖ם אוֹתָֽם:
[לג] וּבְבֹאָ֑הּ הִנֵּ֣ה בָאָ֔ה וְיָ֣דְע֔וּ כִּ֥י נָבִ֖יא הָיָ֥ה בְתוֹכָֽם: פ

פרק לג
(א-ב) ויהי. בן אדם. אל בני עמך - הנה דברתי אליך אל הגוים המריעים לישראל כי ישאו את עוונם; ועתה דבר אל בני עמך , כי בעוונותם שלטה בהם יד הגוים. ואמרת אליהם - אמור אליהם זה המשל. ארץ כי אביא עליה - אמר אביא כמו שאמר ירמיהו "רגע אדבר על גוי ועל ממלכה" (יח , ז) , להודיע , כי הוא משגיח בבני אדם וגומל טוב לטובים ורע לרעים. אע"פ כי בישראל היא ההשגחה הגדולה , יש ממנה מקצת בשאר האומות , כמו שאמר "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם" (עמ' ג , ב). מקציהם - רפוייה הקו"ף , ועניינו כמו "ומקצה אחיו" (בר' מז , ב); ומ"ם מקציהם - מ"ם השימוש , ומ"ם "מקצה" - מ"ם התוספת. (ג) וראה את החרב באה על הארץ - כתרגומו: "דקטלין בחרבא אתיין על ארעא". (ד) ושמע. ולא נזהר - כל נזהר דפרשה זו קמצין. (ה) את קול. מלט - בצירי. (ו) והצופה. נלקח - קמץ בזקף. אדרש - אע"פ שהוא חייב היה כבר , מכל מקום על יד הצופה מת , והוא מתחייב בדמו כיון שלא הזהירו; והוא לא ידע מי יהיה נלקח ומי הוא ראוי להלקח , והיה לו להזהיר לעם בכלל , כיון ששמוהו לצופה ובטחו בו. וכן אמר "והאלהים אנה לידו" (שמ' כא , יג) - ואע"פ כן חייב השוגג , כיון שהיה לו להזהר; ואמר "כי יפול הנופל ממנו" (דב' כב , ח) , ואמרו רבותינו ז"ל (שבת לב , א): "הנופל" - ראוי היה זה ליפול , אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב. (ז) ואתה בן אדם - העניין הזה מפורש למעלה בתחילת הספר (יח' ג , יז). ו"קול השופר" (לעיל , ד) - הוא דבר הנביא , כמו שאמר "כשופר הרם קולך והגד לעמי" (יש' נח , א). (ט) ואתה נפשך הצלת - בלא מלת 'את' , ושארא (יתר הכתובים): "את נפשך הצלת" (יח' ג , יט , כא). (י) ואתה בן אדם. כן אמרתם לאמר - כמו "כן בנות צלפחד דוברות" (במ' כז , ז); אמר: טוב אמרתם אם חשבתם בלבבכם לאמר , כי פשעינו וחטאתינו עלינו; כלומר: אם תודו על פשעיכם ועוניכם יהיה טוב , ותודו כי הרעות הבאות עליכם בעוונותיכם הם , לא דרך מקרה. נמקים - מבניין 'נפעל' , שרשו 'מקק' , מעניין "המק בשרו" (זכ' יד , יב); וכן "ימקו בעונם" (וי' כו , לט). (יא) אמור אליהם - כל העניין עד סוף הפרשה (להלן , כ) מבואר הוא למעלה (יח' יח). (יב) ביום חטאתו - מקור בשקל "לבלתי קראת לנו" (שו' ח , א); "עד יום מלאת" (וי' ח , לג). (יג) והוא בטח על צדקתו - אע"פ שפירשנו (יח' יח , כא) עניין זה ב'תוהא על הראשונות' , כמו שפרשו רבותינו ז"ל (קידושין מ , ב) , אָמְרוֹ בטח רוצה לומר , כי הוא חושב כי יועילו לו הצדקות אשר עשה אע"פ שתוהה עליהם; כי עניין תהייתו הוא לאהבתו תאות העולם ולעשות מה שליבו חפץ , ותוהה על הזמן שעבר , שלא עשה כתאוות לבו. (כא) ויהי. לגלותנו - לגלות יהויכין , כי אז גלה יחזקאל הנביא. בא אלי הפליט - כמו שאמר למעלה "ביום ההוא יבוא אליך הפליט" (ראה יח' כד , כו) , ושם פירשנו העניין , וכן בפסוק "ובדברי אותך" (יח' ג , כז). (כג-כד) ויהי. בן אדם יושבי החרבות האלה - כי במלכות צדקיהו רוב ארץ ישראל היתה חרבה. אחד היה אברהם ויירש את הארץ - אמרו: הנה אברהם אבינו לא היה אלא אחד ויירש את הארץ , שנתנהּ לו האל למורשה , כמו שאמר "לתת לך את הארץ הזאת לרשתה" (בר' טו , ז) , ואמר "במה אדע כי אירשנה" (שם , ח); והוא שהיה אחד ירש את הארץ , ואע"פ שהיה דיי לו במקום אחד מן הארץ; אנחנו , שאנחנו רבים , כל שכן שראוייה לנו הארץ לירושה. ובדברי רבותינו ז"ל (ראה ספ"ד לא): אחד היה אברהם - רבי עקיבה אומר: ומה אברהם , שלא עבד אלא אלוה אחד ירש את הארץ , אנו , שאנו עובדים אלוהות הרבה , על אחת כמה וכמה שנירש את הארץ. שמעון בן יוחי אומר: ומה אברהם , שלא נצטווה אלא מצוה יחידית , ירש את הארץ , אנחנו , שנצטוינו כמה מצוות , אינו דין שנירש את הארץ!? ומה הנביא משיבן? "על הדם תאכלו" וגו' "והארץ תירשו" (להלן , כה)? למורשה - להיות לנו לירושה , כי לא נתנה לאברהם אלא שתהיה לנו למורשה. (כה) לכן. על הדם תאכלו - ואני צויתי לכם "לא תאכלו על הדם" (וי' יט , כו) , כי היא עבודת עבודה זרה; שהיה חק הזבחים לשדים , שאוכלים סביב הדם אחר שזבחו להם. וזהו דבר הלמד מעניינו: "לא תנחשו ולא תעוננו" (שם). ועיניכם תשאו אל גלוליכם - שאתם פונים אליהם תמיד לעבדם ולהשתחוות להם , ואפילו הביט בהם אסרתי לכם , כמו שכתוב "אל תפנו אל האלילים" (וי' יט , ד). ודם תשפכו - רוצה לומר: דם נקי. והארץ תירשו - בתמיהה: ואיך תירשו הארץ ותעשו אלה המעשים שאינם טבע הארץ , כמו שכתוב "אלהי נכר הארץ" (דב' לא , טז)? והכנענים יצאו ממנה מפניכם מפני עבודת עבודה זרה ושפיכת דם ועשות התועבות , כמו שכתוב "ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם" (וי' יח , כח); ואיך תירשו את הארץ ואתם עושים התועבות [שעשו אנשי הארצות האלה שהיו לפניכם]? (כו) עמדתם על חרבכם - לשפוך דם נקי. ויונתן תרגם: "איתעתדתון על תוקפיכון". עשיתן תועבה - בנו"ן במקום מ"ם; או אמר עשיתן - כנגד הנשים. (כז) כה תאמר. אם לא - לשון שבועה , כמו "אם לא כאשר דמיתי" (יש' יד , כד) והדומים להם , כמו שפרשנו (יח' ג , ו). במצדות - מגדלים חזקים. (כח-כט) ונתתי. וידעו - מבואר הוא. (ל) ואתה. הנדברים בך - מרוב השתדלות בדבור שב הפועל 'נפעל' , וכן "מה נדברנו עליך"; "אז נדברו יראי יי'" (מל' ג , יג , טז). ולשון 'דיבור' שהוא קשור עם בי"ת הוא לעניין גנאי , כמו "ותדבר מרים ואהרן במשה" (במ' יב , א); "תשב באחיך תדבר" (תה' נ , כ). ואל יקשה עליך "נכבדות מדובר בך" (תה' פז , ג) , שהרי פירש ואמר "נכבדות". [אבל פירוש הנבואה יבא פעמים בקשר הבי"ת , כמו "רוח יי' דבר בי" (ש"ב כג , ב) והדומים לו.] אצל הקירות - כי כן מנהג בני אדם בפגוש זה בזה בעיר , ורוצה לדבר אחד עם אחד דבר סתר , נסמכים אל הקיר ומדברים , כי לא ישמעם אדם מאחוריהם. וכן בפתחי הבתים - כשעומד אדם בפתח ביתו ועובר אדם עליו ורוצה לדבר עמו דבר סתר , מדבר שם , שהוא גם כן מקום סתר בדבור; וכן נאמר באבנר "ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי" (ש"ב ג , כז). ודבר חד - כמו 'אחד' , ונפל האל"ף לקצר; וכן בלשון ארמי הוא בחסרון האל"ף. את אחד - פתח כלו שלא בסמיכות , וכן "שכם אחד" (בר' מח , כב) והדומים לו. ויונתן תרגם הנדברים בך: "דדנן בך בסתר כתליא". (לא) ויבאו אליך כמבוא עם - רוצה לומר: כמבוא עם החפצים לשמוע וחרדים אל דבר יי'. ויונתן תרגם: "כמיתי גוברין תלמידין". וגלה האל לנביא מחשבת לבם ומה שמדברים שלא בפניו. כי עגבים בפיהם המה עושים - לעג עושים בפיהם; וכן תרגם יונתן: "ארי תולעבא בפומהון אינון עבדין". (לב) והנך להם כשיר עגבים - כשיר חשק ודברי שחוק. יפה קול ומטיב נגן - כשישמע אדם אותו מאדם שהוא יפה קול ומטיב נגן; כך הם מדמים , שישמעו דבריך בלב טוב. ויונתן תרגם: "והא את להון כזמר אבובין דבסים קליה ומוטיב לנגנא"; תרגם עגבים כמו 'עוּגָבים' , כי תרגום "עוגב" (בר' ד , כא): "אבובא". (לג) ובבואה הנה באה - הם חושבים דברי נבואתך לדברי לעג ושחוק , ובבוא נבואתך , כי הנה עתה באה בקרוב , אז ידעו כי נביא היה בתוכם , ונבואתך אינה דברי לעג.