פרק לג
[א]
וַיְהִ֥י
דְבַר־יְהוָ֖ה
אֵלַ֥י
לֵאמֹֽר:
[ב]
בֶּן־אָדָ֗ם
דַּבֵּ֤ר
אֶל־בְּנֵֽי־עַמְּךָ֙
וְאָמַרְתָּ֣
אֲלֵיהֶ֔ם
אֶ֕רֶץ
כִּֽי־אָבִ֥יא
עָלֶ֖יהָ
חָ֑רֶב
וְלָקְח֨וּ
עַם־הָאָ֜רֶץ
אִ֤ישׁ
אֶחָד֙
מִקְצֵיהֶ֔ם
וְנָתְנ֥וּ
אֹת֛וֹ
לָהֶ֖ם
לְצֹפֶֽה:
[ג]
וְרָאָ֥ה
אֶת־הַחֶ֖רֶב
בָּאָ֣ה
עַל־הָאָ֑רֶץ
וְתָקַ֥ע
בַּשּׁוֹפָ֖ר
וְהִזְהִ֥יר
אֶת־הָעָֽם:
[ד]
וְשָׁמַ֨ע
הַשֹּׁמֵ֜עַ
אֶת־ק֤וֹל
הַשּׁוֹפָר֙
וְלֹ֣א
נִזְהָ֔ר
וַתָּ֥בוֹא
חֶ֖רֶב
וַתִּקָּחֵ֑הוּ
דָּמ֖וֹ
בְּרֹאשׁ֥וֹ
יִֽהְיֶֽה:
[ה]
אֵת֩
ק֨וֹל
הַשּׁוֹפָ֤ר
שָׁמַע֙
וְלֹ֣א
נִזְהָ֔ר
דָּמ֖וֹ
בּ֣וֹ
יִֽהְיֶ֑ה
וְה֥וּא
נִזְהָ֖ר
נַפְשׁ֥וֹ
מִלֵּֽט:
[ו]
וְ֠הַצֹּפֶה
כִּי־יִרְאֶ֨ה
אֶת־הַחֶ֜רֶב
בָּאָ֗ה
וְלֹֽא־תָקַ֤ע
בַּשּׁוֹפָר֙
וְהָעָ֣ם
לֹֽא־נִזְהָ֔ר
וַתָּב֣וֹא
חֶ֔רֶב
וַתִּקַּ֥ח
מֵהֶ֖ם
נָ֑פֶשׁ
ה֚וּא
בַּעֲוֺנ֣וֹ
נִלְקָ֔ח
וְדָמ֖וֹ
מִיַּֽד־הַצֹּפֶ֥ה
אֶדְרֹֽשׁ:
פ
[ז]
וְאַתָּ֣ה
בֶן־אָדָ֔ם
צֹפֶ֥ה
נְתַתִּ֖יךָ
לְבֵ֣ית
יִשְׂרָאֵ֑ל
וְשָׁמַעְתָּ֤
מִפִּי֙
דָּבָ֔ר
וְהִזְהַרְתָּ֥
אֹתָ֖ם
מִמֶּֽנִּי:
[ח]
בְּאָמְרִ֣י
לָרָשָׁ֗ע
רָשָׁע֙
מ֣וֹת
תָּמ֔וּת
וְלֹ֣א
דִבַּ֔רְתָּ
לְהַזְהִ֥יר
רָשָׁ֖ע
מִדַּרְכּ֑וֹ
ה֤וּא
רָשָׁע֙
בַּעֲוֺנ֣וֹ
יָמ֔וּת
וְדָמ֖וֹ
מִיָּדְךָ֥
אֲבַקֵּֽשׁ:
[ט]
וְ֠אַתָּה
כִּי־הִזְהַ֨רְתָּ
רָשָׁ֤ע
מִדַּרְכּוֹ֙
לָשׁ֣וּב
מִמֶּ֔נָּה
וְלֹא־שָׁ֖ב
מִדַּרְכּ֑וֹ
ה֚וּא
בַּעֲוֺנ֣וֹ
יָמ֔וּת
וְאַתָּ֖ה
נַפְשְׁךָ֥
הִצַּֽלְתָּ:
פ
[י]
וְאַתָּ֣ה
בֶן־אָדָ֗ם
אֱמֹר֙
אֶל־בֵּ֣ית
יִשְׂרָאֵ֔ל
כֵּ֤ן
אֲמַרְתֶּם֙
לֵאמֹ֔ר
כִּֽי־פְשָׁעֵ֥ינוּ
וְחַטֹּאתֵ֖ינוּ
עָלֵ֑ינוּ
וּבָ֛ם
אֲנַ֥חְנוּ
נְמַקִּ֖ים
וְאֵ֥יךְ
נִֽחְיֶֽה:
[יא]
אֱמֹ֨ר
אֲלֵיהֶ֜ם
חַי־אָ֣נִי׀
נְאֻ֣ם׀
אֲדנָ֣י
יְהֹוִ֗ה
אִם־אֶחְפֹּץ֙
בְּמ֣וֹת
הָרָשָׁ֔ע
כִּ֣י
אִם־בְּשׁ֥וּב
רָשָׁ֛ע
מִדַּרְכּ֖וֹ
וְחָיָ֑ה
שׁ֣וּבוּ
שׁ֜וּבוּ
מִדַּרְכֵיכֶ֧ם
הָרָעִ֛ים
וְלָ֥מָּה
תָמ֖וּתוּ
בֵּ֥ית
יִשְׂרָאֵֽל:
פ
[יב]
וְאַתָּ֣ה
בֶן־אָדָ֗ם
אֱמֹ֤ר
אֶל־בְּנֵֽי־עַמְּךָ֙
צִדְקַ֣ת
הַצַּדִּ֗יק
לֹ֤א
תַצִּילֶ֙נּוּ֙
בְּי֣וֹם
פִּשְׁע֔וֹ
וְרִשְׁעַ֤ת
הָֽרָשָׁע֙
לֹא־יִכָּ֣שֶׁל
בָּ֔הּ
בְּי֖וֹם
שׁוּב֣וֹ
מֵֽרִשְׁע֑וֹ
וְצַדִּ֗יק
לֹ֥א
יוּכַ֛ל
לִֽחְי֥וֹת
בָּ֖הּ
בְּי֥וֹם
חֲטֹאתֽוֹ:
[יג]
בְּאָמְרִ֤י
לַצַּדִּיק֙
חָיֹ֣ה
יִֽחְיֶ֔ה
וְהוּא־בָטַ֥ח
עַל־צִדְקָת֖וֹ
וְעָ֣שָׂה
עָ֑וֶל
כָּל־צִדְקֹתָו֙
צִדְקֹתָיו֙
לֹ֣א
תִזָּכַ֔רְנָה
וּבְעַוְל֥וֹ
אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה
בּ֥וֹ
יָמֽוּת:
[יד]
וּבְאָמְרִ֥י
לָרָשָׁ֖ע
מ֣וֹת
תָּמ֑וּת
וְשָׁב֙
מֵֽחַטָּאת֔וֹ
וְעָשָׂ֥ה
מִשְׁפָּ֖ט
וּצְדָקָֽה:
[טו]
חֲבֹ֨ל
יָשִׁ֤יב
רָשָׁע֙
גְּזֵלָ֣ה
יְשַׁלֵּ֔ם
בְּחֻקּ֤וֹת
הַֽחַיִּים֙
הָלַ֔ךְ
לְבִלְתִּ֖י
עֲשׂ֣וֹת
עָ֑וֶל
חָי֥וֹ
יִֽחְיֶ֖ה
לֹ֥א
יָמֽוּת:
[טז]
כָּל־חַטֹּאתָו֙
חַטֹּאתָיו֙
אֲשֶׁ֣ר
חָטָ֔א
לֹ֥א
תִזָּכַ֖רְנָה
ל֑וֹ
מִשְׁפָּ֧ט
וּצְדָקָ֛ה
עָשָׂ֖ה
חָי֥וֹ
יִחְיֶֽה:
[יז]
וְאָֽמְרוּ֙
בְּנֵ֣י
עַמְּךָ֔
לֹ֥א
יִתָּכֵ֖ן
דֶּ֣רֶךְ
אֲדנָ֑י
וְהֵ֖מָּה
דַּרְכָּ֥ם
לֹא־יִתָּכֵֽן:
[יח]
בְּשׁוּב־צַדִּ֥יק
מִצִּדְקָת֖וֹ
וְעָ֣שָׂה
עָ֑וֶל
וּמֵ֖ת
בָּהֶֽם:
[יט]
וּבְשׁ֤וּב
רָשָׁע֙
מֵֽרִשְׁעָת֔וֹ
וְעָשָׂ֥ה
מִשְׁפָּ֖ט
וּצְדָקָ֑ה
עֲלֵיהֶ֖ם
ה֥וּא
יִֽחְיֶֽה:
[כ]
וַאֲמַרְתֶּ֕ם
לֹ֥א
יִתָּכֵ֖ן
דֶּ֣רֶךְ
אֲדֹנָ֑י
אִ֧ישׁ
כִּדְרָכָ֛יו
אֶשְׁפּ֥וֹט
אֶתְכֶ֖ם
בֵּ֥ית
יִשְׂרָאֵֽל:
פ
[כא]
וַיְהִ֞י
בִּשְׁתֵּ֧י
עֶשְׂרֵ֣ה
שָׁנָ֗ה
בָּעֲשִׂרִ֛י
בַּחֲמִשָּׁ֥ה
לַחֹ֖דֶשׁ
לְגָלוּתֵ֑נוּ
בָּא־אֵלַ֨י
הַפָּלִ֧יט
מִירוּשָׁלִַ֛ם
לֵאמֹ֖ר
הֻכְּתָ֥ה
הָעִֽיר:
[כב]
וְיַד־יְהוָה֩
הָיְתָ֨ה
אֵלַ֜י
בָּעֶ֗רֶב
לִפְנֵי֙
בּ֣וֹא
הַפָּלִ֔יט
וַיִּפְתַּ֣ח
אֶת־פִּ֔י
עַד־בּ֥וֹא
אֵלַ֖י
בַּבֹּ֑קֶר
וַיִּפָּ֣תַח
פִּ֔י
וְלֹ֥א
נֶאֱלַ֖מְתִּי
עֽוֹד:
פ
[כג]
וַיְהִ֥י
דְבַר־יְהוָ֖ה
אֵלַ֥י
לֵאמֹֽר:
[כד]
בֶּן־אָדָ֗ם
יֹ֠שְׁבֵי
הֶחֳרָב֨וֹת
הָאֵ֜לֶּה
עַל־אַדְמַ֤ת
יִשְׂרָאֵל֙
אֹמְרִ֣ים
לֵאמֹ֔ר
אֶחָד֙
הָיָ֣ה
אַבְרָהָ֔ם
וַיִּירַ֖שׁ
אֶת־הָאָ֑רֶץ
וַאֲנַ֣חְנוּ
רַבִּ֔ים
לָ֛נוּ
נִתְּנָ֥ה
הָאָ֖רֶץ
לְמוֹרָשָֽׁה:
ס
[כה]
לָכֵן֩
אֱמֹ֨ר
אֲלֵהֶ֜ם
כֹּה־אָמַ֣ר׀
אֲדנָ֣י
יְהֹוִ֗ה
עַל־הַדָּ֧ם
׀
תֹּאכֵ֛לוּ
וְעֵינֵכֶ֛ם
תִּשְׂא֥וּ
אֶל־גִּלּוּלֵיכֶ֖ם
וְדָ֣ם
תִּשְׁפֹּ֑כוּ
וְהָאָ֖רֶץ
תִּירָֽשׁוּ:
[כו]
עֲמַדְתֶּ֤ם
עַֽל־חַרְבְּכֶם֙
עֲשִׂיתֶ֣ן
תּוֹעֵבָ֔ה
וְאִ֛ישׁ
אֶת־אֵ֥שֶׁת
רֵעֵ֖הוּ
טִמֵּאתֶ֑ם
וְהָאָ֖רֶץ
תִּירָֽשׁוּ:
ס
[כז]
כֹּה־תֹאמַ֨ר
אֲלֵהֶ֜ם
כֹּה־אָמַ֨ר
אֲדנָ֣י
יְהֹוִה֘
חַי־אָנִי֒
אִם־לֹ֞א
אֲשֶׁ֤ר
בֶּֽחֳרָבוֹת֙
בַּחֶ֣רֶב
יִפֹּ֔לוּ
וַֽאֲשֶׁר֙
עַל־פְּנֵ֣י
הַשָּׂדֶ֔ה
לַחַיָּ֥ה
נְתַתִּ֖יו
לְאָכְל֑וֹ
וַאֲשֶׁ֛ר
בַּמְּצָד֥וֹת
וּבַמְּעָר֖וֹת
בַּדֶּ֥בֶר
יָמֽוּתוּ:
[כח]
וְנָתַתִּ֤י
אֶת־הָאָ֙רֶץ֙
שְׁמָמָ֣ה
וּמְשַׁמָּ֔ה
וְנִשְׁבַּ֖ת
גְּא֣וֹן
עֻזָּ֑הּ
וְשָׁ֥מֲמ֛וּ
הָרֵ֥י
יִשְׂרָאֵ֖ל
מֵאֵ֥ין
עוֹבֵֽר:
[כט]
וְיָדְע֖וּ
כִּֽי־אֲנִ֣י
יְהוָ֑ה
בְּתִתִּ֤י
אֶת־הָאָ֙רֶץ֙
שְׁמָמָ֣ה
וּמְשַׁמָּ֔ה
עַ֥ל
כָּל־תּוֹעֲבֹתָ֖ם
אֲשֶׁ֥ר
עָשֽׂוּ:
פ
[ל]
וְאַתָּ֣ה
בֶן־אָדָ֔ם
בְּנֵ֣י
עַמְּךָ֗
הַנִּדְבָּרִ֤ים
בְּךָ֙
אֵ֣צֶל
הַקִּיר֔וֹת
וּבְפִתְחֵ֖י
הַבָּתִּ֑ים
וְדִבֶּר־חַ֣ד
אֶת־אַחַ֗ד
אִ֤ישׁ
אֶת־אָחִיו֙
לֵאמֹ֔ר
בֹּאוּ־נָ֣א
וְשִׁמְע֔וּ
מָ֣ה
הַדָּבָ֔ר
הַיּוֹצֵ֖א
מֵאֵ֥ת
יְהוָֽה:
[לא]
וְיָב֣וֹאוּ
אֵ֠לֶיךָ
כִּמְבוֹא־עָ֞ם
וְיֵשְׁב֤וּ
לְפָנֶ֙יךָ֙
עַמִּ֔י
וְשָֽׁמְעוּ֙
אֶת־דְּבָרֶ֔יךָ
וְאוֹתָ֖ם
לֹ֣א
יַעֲשׂ֑וּ
כִּֽי־עֲגָבִ֤ים
בְּפִיהֶם֙
הֵ֣מָּה
עֹשִׂ֔ים
אַחֲרֵ֥י
בִצְעָ֖ם
לִבָּ֥ם
הֹלֵֽךְ:
[לב]
וְהִנְּךָ֤
לָהֶם֙
כְּשִׁ֣יר
עֲגָבִ֔ים
יְפֵ֥ה
ק֖וֹל
וּמֵטִ֣ב
נַגֵּ֑ן
וְשָֽׁמְעוּ֙
אֶת־דְּבָרֶ֔יךָ
וְעֹשִׂ֥ים
אֵינָ֖ם
אוֹתָֽם:
[לג]
וּבְבֹאָ֑הּ
הִנֵּ֣ה
בָאָ֔ה
וְיָ֣דְע֔וּ
כִּ֥י
נָבִ֖יא
הָיָ֥ה
בְתוֹכָֽם:
פ
פרק לג
(ב)
אחד
מקציהם
-
הקו"ף
היה
ראוי
להידגש
,
להיבלע
בו
נו"ן
'מן'
,
ונפל
כדי
להקל.
(יב)
לא
תצילינו
ביום
פשעו
-
יש
לומר
,
כי
הוא
שם
הפועל:
"וכפתחו
עמדו
כל
העם"
(נחמ'
ח
,
ה);
"בבגדו
בה"
(שמ'
כא
,
ח).
(יח)
בשוב
צדיק
מצדקתו
ועשה
עול
ומת
בהם
-
כמו
שאמרו
חכמים
(קידושין
מ
,
ב):
בתוהה
על
הראשונות;
שהיה
אומר:
שוא
עבוד
אלהים
(ע"פ
מל'
ג
,
יד)!
ועובד
עבודה
זרה
,
או
שאומר:
לית
דין
ולית
דיין!
וכופר
בתחיית
המתים.
(כא)
ויהי
בשתי
עשרה
שנה
בעשירי
-
הבית
חרב
באחת
עשרה
שנה
לצדקיהו
,
באב
(ראה
מ"ב
כה);
ואיחר
הפליט
לבוא
מאב
ועד
טבת
,
חמישה
חודשים
,
ונכנסה
שנת
שתים
עשרה.
(כב)
ויפָּתח
פי
ולא
נאלמתי
-
שכל
זמן
שנתנבא
להם
על
חרבן
הבית
לא
האמינו
לו
,
כי
נביאי
השקר
שהיו
בתוכם
היו
אומרים
להם
שיחזרו
בקרוב
לארץ
ישראל;
ועכשיו
שבא
הפליט
,
חזרו
כולם
להאמין
בו.
(כד)
בן
אדם
ישבי
החרבות
האלה
על
אדמת
ישראל
-
לאחר
שהחריב
נבוכדנצר
את
הבית
וכל
הערים
,
עדיין
נשארו
מקצת
אנשים
בעיירות
החריבות
,
והיו
מצפים
וסבורים
ליישבם
ולבנותם;
ואע"פ
שנשארו
מתי
מעט
,
היו
אומרים:
אחד
היה
אברהם
וירש
את
הארץ
,
ואנחנו
רבים;
לנו
נתנה
הארץ
למורשה
,
ונבנה
העיר
ונתיישב
בה.
(כו)
עמדתם
על
חרבכם
-
לשפוך
דם
נקי.
(ל)
העם
הנדברים
בך
-
לשון
דברי
דבה
הוא
,
כמו
"ותדבר
מרים
ואהרן
במשה"
(במ'
יב
,
א);
"וידבר
העם
באלהים"
(במ'
כא
,
ה).
אצל
הקירות
ובפתחי
הבתים
-
כלומר:
נדברים
בך
תמיד
על
מיטותיהם
,
שהם
סמוכים
לקירות
הבית
,
ובפתחי
בתיהם
נדברים
בך
ומליזים
עליך;
שאין
משאם
ומתנם
אלא
בך.
ודבר
חד
את
אחד
,
איש
אל
אחיו
לאמר:
בואו
נא
ושמעו
מה
הדבר
היוצא
מאת
יי'
-
מתקבצים
ובאים
אליך
לשמוע
דבר
נבואה
ממך
,
ומראים
עצמם
כי
הם
תאיבים
לשמוע
את
דבריך
,
ואינם
באים
כי
אם
להתלוצץ
ממך.
וחד
הוא
תרגום
"אחד"
(למשל
ת"י
לעיל
,
כד).
(לא)
ויבאו
אליך
-
בחברה
ובקיבוץ.
כמבוא
עם
-
שמתקבצין
כתות.
וישבו
לפניך
עמי
ושמעו
את
דברך
(בנוסחנו:
דבריך)
-
לאמר:
הננו
מוכנים
לעשות
כל
מה
שתאמר
לנו
,
ואותם
לא
יעשו.
כי
עגבים
בפיהם
המה
עושים
-
כאדם
ששמח
ומתלוצץ
בשיר
העגבים
,
כך
הם
עושים
בך.
אחרי
בצעם
לבם
הולך
-
ואינם
שבים
בעבור
דבריך.
(לב)
והנך
להם
כשיר
עגבים
יפה
קול
ומטיב
נגן
-
כאדם
שהולך
לשמוע
שיר
עוגב
וכינור
לפכח
לבו
,
כך
באים
אליך
,
ולא
לעשות
דבריך.
(לג)
ובבאה
-
הרעה
,
לבני
יהודה
שהיו
בירושלם
,
הנה
יראו
כי
באה
,
וזה
יֵדעו:
כי
נביא
אמת
היה
בתוכם.