מאגר הכתר הושע פרק א עם פירוש ראב"ע

פרק א
(א-ג) זה הושע מנביאי השם הנכבד. כי היצחקי דבר סרה בספרו עליו , שאמר שהוא בן אלה (ראה מ"ב טו , ל) , כי בארי הוא אלה , כי מצא כתוב "ובאר אלים (בנוסחנו: אילים) יללתה" (יש' טו , ח). ואין 'אלָה' - 'אלים' , כי בעבור אות נוסף ישתנה השם , כמו "זיף וזיפה" (דה"א ד , טז). ועוד , כי אין משפט לשון הקדש לאמר על שם פרט שהוא בן עיר - רק אם היה על דרך כלל , כמו "בת ציון" (יש' א , ח) - רק יתיחס אל העיר , כמו 'שמרוני'. ושני דברים דחקוהו לומר ככה: האחד , שמצא בדברי הימים "בארה בנו אשר הגלה תגלת פלאסר (בנוסחנו: תלגת פלנאסר) מלך אשור הוא נשיא לראובני" (דה"א ה , ו); והוא היה אבי זה הנביא. והשיני , שאמר "ולפקד על יעקב כדרכיו" (הו' יב , ג); כי הוא יפרש זה על יעקב אבינו , שהסיר הבכורה מראובן; ואין פירושו כאשר חשב. והנה שכח הכתוב על הושע בן אלה: "ויעש הרע בעיני יי'" (מ"ב יז , ב). והיצחקי אמר שלקח אשת זנונים , וזה המוכה בסנורים (ע"פ בר' יט , יא) הלא ראה כתוב: תחלת דבר יי' בהושע ויאמר יי'; והנה לא מרה פי השם , חלילה חלילה! רק הושע בן בארי איננו הושע בן אלה , כמו "חנוך" - שם כולל לארבעה אנשים בתורה (בר' ד , יז; ה , יח; כה , ד; מו , ט); ו"שאול מרחובות הנהר" (בר' לו , לז) ו"שאול בן הכנענית" (בר' מו , י) ו"שאול בן קיש" (ש"א י , כא); ורבים ככה. והתחלת נבואת זה הנביא - על מלכות ירבעם בן יואש מלך ישראל , ארבעים שנה לפני גלות שומרון , אם היתה נבואתו בסוף ימי ירבעם; כי לא מלך זכריה בנו אחריו רק ששה חודשים (ראה מ"ב טו , ח) , ונשבתה מלכות בית יהוא , שהיו מלכי ישראל (ראה שם , יב). ומפרש אחר אמר (ראה ת"י ורש"י) , כי לך קח לך - דבור הוא , כטעם "לקח טוב" (מש' ד , ב); ופירוש ותהר כמו "תהרו חשש תלדו קש" (יש' לג , יא); ואמר כי גומר - גמורה בזנות , ובת דבלים - רמז ליהודה וישראל. ואחר אמר: קח לך אשת זנונים - שאם באתה לקחת אשה הוגנת לא תמצא , שהרי זנה תזנה הארץ - כל עם הארץ זונים מאחרי השם. ומפרש אחר אמר: קח לך אשת זנונים וילדי זנונים - שהרי דוגמתו זנו יושבי הארץ מאחרי יי' , 'ודיו לעבד יי' להיות כרבו' (ע"פ תנח' חיי שרה ד). נאם אברהם המחבר: חלילה חלילה שיצוה השם לקחת אשת זנונים ולהוליד ילדי זנונים. והאומר 'דיו לעבד להיות כרבו' (ע"פ תנח' חיי שרה ד) , לא נאמר על זה , כי זנות מאחרי השם - דרך משל; רק באדם הוא במעשה. והנכון בעיני , כי זה הנביא היה רואה במראות נבואה בחלום הלילה , שהשם אמר לו: לך קח לך אשת זנונים; והלך ולקח אשה ידועה , והרתה וילדה. כל זה בנבואה , כאשר פירש השם: "אם יהיה נביאכם" - לבד ממשה לבדו - "יי' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו" (במ' יב , ו). ואל תתמה איך יראה בחלום: "וילך ויקח" (להלן , ג); והנה בחלום אדם בלא נבואה - "ותאכלנה הפרות" (בר' מא , ד). וככה על ישעיהו הנביא: "כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף" (יש' כ , ג) - זה היה בדרך נבואה. כי למה ילך הנביא ערום בעבור כוש ומצרים (ראה שם)? וככה "קח לך לבנה" (יח' ד , א) , גם "שכב על צדך השמאלי" (שם , ד) , גם "ואתה קח לך חטים" (בנוסחנו: חטין; שם , ט) , גם דבר הזָקָן (יח' ה , א - ד). והעד על כל זה , שאמר יחזקאל בתחילת ספרו "ואראה מראות אלהים" (א , א) , ואומר "במראות אלהים הביאני אל ארץ ישראל" (מ , ב). ואל תתמה בעבור שלא הזכיר בתחילת הנבואה 'מראות' , כי הנה כתוב: "דבר יי' אשר היה אל זכריה" (ראה זכ' א , ז); ושם כתוב אחריו "ראיתי הלילה" (שם , ח); "ואשא עיני ואראה" (ראה זכ' ב , ה). והנה כתוב באברהם "במחזה" (בר' טו , א) , וכן היתה כל נבואתו. והנה אמר לו בדרך הנבואה למה אשת זנונים - כי זנה תזנה הארץ. (ג) וילך ויקח - האשה הנזכרה; כך היה רואה במראה. וטעם ותלד (בנוסחנו נוסף 'לו') בן - הדור הבא אחרי ירבעם בן יואש. (ד) דמי יזרעאל - הם בית אחאב. על בית יהוא - שלא מלא אחרי השם (ע"פ דב' א , לז; ראה מ"ב י , לא) , גם יהואחז בנו (ראה מ"ב יד , ב) , ויהואש בן בנו (ראה שם , יא) , גם זה ירבעם (ראה מ"ב יד , כד) , גם זכריה בנו (ראה מ"ב טו , ט) - כולם עשו הרע בעיני יי' , כי כן כתוב. (ה) והיה. קשת ישראל - מלכות זכריה , כי בו נפסקה מלכות יהוא (ראה מ"ב טו , יב). (ו) ותהר. ותלד בת - זה הדור הבא אחריו. וקראו בת , כי כתוב אחרי ירבעם "הוא השיב את גבול ישראל" (מ"ב יד , כה) , ואחרי מות זכריה בנו מלך מנחם (ראה מ"ב טו , יז) , ובימיו בא מלך אשור (ראה שם , יט) - ואין צורך להזכיר מלכות שלוּם "ירח ימים" (שם יג) - ובימי פקח בן רמליהו הגלה תגלת פלאסר רבים מערי ישראל (ראה שם , כט); ובימי הושע בן אלה נלכדה שומרון (ראה מ"ב יז , ו) , על כן קרא זה הדור בת. ופירש לא רוחמה: כי לא אוסיף עוד ארחם - תחסר אות שי"ן: לא אוסיף עוד שארחם; וכמהו "ונדעה נרדפה" (הו' ו , ג); "אל תרבו תדברו" (ש"א ב , ג). יש אומרים כי נשא - שהייתי עד עתה נושא להם עונם; ואין זכר לעון! והנכון בעיני , כי זאת המלה באה כדרך "הרגו לאבנר" (ש"ב ג , ל); והטעם: כדרך "כמעט ישאני עושני" (איוב לב , כב; ראה השרשים: 'נשא'). והנה ספר גלות השבטים. (ז) ואת בית - שנמלטו אנשי ירושלם מיד סנחריב. והושעתים ביי' - שיצא מלאך השם והכה כל מחנה אשור (ראה מ"ב יט , לה). (ח) ותגמל - הולידו בנים השבטים שגלו בגלותם , ושם עמדו ולא שבו לארצם; על כן קראם: "לא עמי" (להלן , ט). (ט) ואנכי לא אהיה להם (בנוסחנו: לכם) - לאלהים; ומרוב הכעס לא הזכירו.