מאגר הכתר הושע פרק א עם פירוש ר' אליעזר מבלגנצי

פרק א
(א) בימי עזיה - שבימיו פסקה מלכות בית יהוא (ראה מ"ב טו , ח - יב) , שעזיה קיפח ירבעם בן יואש וזכריה בנו , שבו פסקה המלכות (ראה שם). (ב) דבר - כמו "והדִבר אין בהם" (יר' ה , יג); "לי נקם ושִלם" (דב' לב , לה); "הקִטר אשר קטרתם" (יר' מד , כא); "וכשכב בראש חבל" (מש' כג , לד); "וקבל היהודים" (אס' ט , כג). בהושע - בי"ת טפלה אחר דבור נבואה; כמו "רוח יי' דבר בי" (ש"ב כג , ב); "לא דבר יי' בי" (מ"א כב , כח); "הרק אך במשה דבר יי' הלא גם בנו דבר" (במ' יב , ב). והטעם: לפי שרוח אלהים נכנסת בקרבם ומשימה הדבר בפיהם , כדכתיב "וישם יי' דבר בפי בלעם" (במ' כג , ה); "רוח יי' דבר בי" (ש"ב כג , ב); "ויהי בלבי כאש בוערת" (ראה יר' כ , ט) - נמצא הרוח מדבר בנביא בקרבו. (ד) ופקדתי את דמי יזרעאל - דמים ששפך ביזרעאל , הם דמי אחזיהו מלך יהודה (ראה מ"ב ט , כז ודה"ב כב , ט) ואנשים הרבה שלא היו מזרע אחאב (ראה מ"ב ט , כד - י , לג) , כי לא אמר לו הנביא להכרית כי אם מזרע אחאב (ראה מ"ב ט , ז - ט). ויש דרך אחרת זולתי זאת בדברי הפותרים הראשונים (ראה רש"י): כי כל איש שהמקום מכה ומייסר אחרים על ידו , והוא אינו כדַי אלא ששעה עומדת לו , סופו ללקות על כך , כאשר תמצא בנבוכד נצר ובבבל וכיוצא בו הרבה. ואין זאת כי לא תמצא כיוצא בזה אלא במרבה להשמיד ולכלות , שהמקום קוצף מעט והוא עוזר לרעה (ע"פ זכ' א , טו) , וכוונתו אינה לקיים מצות המקום אלא להתגדל ולהתפאר להרע לאחרים. והשבתי - מביתו. ממלכות בית ישראל - אבל זרעו לא יכרת כהכרית בית אחאב. (ה) והיה ביום ההוא - שתשבת מלכות בית ישראל מביתו. ושברתי את קשת ישראל - היושבת בידו איתן (ע"פ בר' מט , כד) , והפלתי אותה מיד שמאלו (ע"פ יח' לט , ג) ולא יעצר עוד כח לעמד (ע"פ דנ' יא , ו) לפני אויביו. כי מיום שבטלה מלכות יהוא אתה מוצא שהתחילו מלכי אשור לפשוט בארץ , עד הגלו אותם (ראה מ"ב טו , יז - יז , כג). בעמק יזרעאל - בתוך ארץ ישראל אשבור קשתם מידם ולא יעצרו כח. וישראל קורא 'יזרעאל' על שם הנער שניתן להם לאות (ראה לעיל , ד) ― כיוצא בו קורא יהודה "עמנו אל" (יש' ח , ח) על שם הנער "עמנו אל" שניתן להם לאות (יש' ז , יד) ― וכאילו אומר: בארץ זריעתם ובמקום מולדתם. וכן דרך המקרא , כמו "עמק יהושפט" - מקום משפט הגוים (ראה יואל ד , ב , יב); שאם יהושפט ממש , היה לו לומר יותר: 'עמק דוד ושלמה'. ותדע , שחוזר וקוראו באותו הענין "עמק החרוץ" (יואל ד , יד) , לשון "כן משפטך אתה חרצת" (מ"א כ , מ); וכן הוא "והיה כמלקט שבלים בעמק רפאים" (יש' יז , ה) , וכן הוא "עמק עכור לפתח תקוה" (הו' ב , ז) , וכן הוא "אבחנך על מי מריבה" (תה' פא , ח) - שמוצא לו שֵם מקום בעולם , ומוציא שם המקום שיהיה בו המעשה על שם אותו המקום בשביל המעשה שנופל על השם. ודרך קַשתים לעמד במקום גבוה לכונן אשוריהם על סלע (ע"פ תה' מ , ג) , להושיב באיתן קשתם (ע"פ בר' מט , כד); וכן הוא אומר "על במתי יעמדני (בנוסחנו: יעמידני)... ונחתה קשת נחושה זרועותי" (תה' יח , לד - לה) , כי אז יתגבר על אויביו (ע"פ יש' מב , יג); וכאשר יעמיק - לא יוכל להם. והראשון היה בן (ראה לעיל , ג) שראוי להתגבר ולנצח , ונשברה קשתו - אות לדור העומד אחר זכריה בן ירבעם , שיעמדו עלהם מלכי אשור ללוחצם ולא יעצרו כח (ראה מ"ב טו , יז - יז , כג). ואחריו: (ו) ותלד בת - אות לדור העומד אחר הדור ההוא , שישתלחו מארצם בימי יותם (ראה מ"ב טו , לז) , אחז (ראה דה"ב כח , ה) וחזקיה (ראה מ"ב יח , ט - יא) , כבת המשולחת מבית; וכמו שמפרש , שלא יוסיף עוד לרחמם: כי לא אוסיף עוד שארחם את בית ישראל שלא להשליכם מעל פני , כאשר עשיתי בימי מלכי בית יהוא , שכתוב בם "ויחן יי' אותם וירחמם ולא השליכם מעל פניו עד עתה" (מ"ב יג , כג). כי נשא אשא להם - סבול אסבול להם. כלומר: הרבה נשאתי להם מעולם , ומה שאיני משחיתם עתה בימי ירבעם - סובל ומאריך אפי אני להם , ולא בצדקתם וביושר לבבם (ע"פ דב' ט , ה); וכאשר תתמלא סאתם בימי פקח (ראה מ"ב טו , כט - ל) והושע (ראה מ"ב ז , א - ו) , עוד לא אשא להם. (ז-ח) ואת בית יהודה - הבֹּטחים בי , ארחם , והושעתים מיד מלכי אשור. ביי' אלהיהם - שהיו בֹּטחים בו. וְיהיו ימים רבים בארצם אחר ישראל; וסוף גם הם יגלו , כמפרש והולך: ותגמל את לא רוחמה - שלא נתעברה בתוך ימי מניקותה; אבל בראשונה נתעברה בתוך ימי מניקותה. והֶפסק זה הוא אות להֶפסק השנים שיהיו בין גלות ישראל לגלות יהודה. (ט) כי אתם - אף אתם , בני יהודה שריחמתי עד עתה , לא ארחם. ואנכי לא אהיה לכם - להיות שוכן בתוככם.