מאגר הכתר הושע פרק א עם פירוש רד"ק

פרק א
(א) דבר יי' אשר היה - והנה דברי נבואתו היו דברי תוכחה לישראל ויהודה , שעשו הרע בעיני יי' בימי המלכים האלה , כמו שכתוב (ראה מ"ב יז). (ב) תחלת דבר יי' בהושע - מצאנו לשון 'דבור' שהוא עניין נבואה קשור עם בי"ת השמוש; כמו "הרק אך במשה דבר יי' הלא גם בנו דבר" (במ' יב , ב); "רוח יי' דבר בי" (ש"ב כג , ב); "פה אל פה אדבר בו" (במ' יב , ח). ואפשר שתהיה מלת דבר יי' פועל עבר , רוצה לומר: תחלת אשר דבר יי' בהושע זה היה , שאמר לו: קח לך אשת זנונים; או יהיה דבר - שֵם , כמו "והדבר אין בהם" (יר' ה , יג). ויאמר יי' אל הושע לך קח לך אשת זנונים - כל זה העניין היה במראה הנבואה , שאמר לו שיקח אשת זנונים ולְקחהּ , והרתה וילדה ממנו שלש פעמים (ראה להלן , ג - ט); וזה משל לישראל הזונים מאחרי יי' , וזהו שאמר: כי זנה תזנה הארץ. ופירוש וילדי זנונים - ויהיו לך ממנה ילדי זנונים כי אשת זנונים היא; כן ישראל והנולדים מהם באלה הדורות זנו מאחרי יי'. וכל זה היה במראה הנבואה , לא שלקח הושע הנביא אשת זנונים. ואע"פ שנמצא בדברי רבותינו ז"ל (ראה פסחים פז , א - ב) שהעניין כמשמעו , שאמרו: ויאמר יי' אל הושע - אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: חטאו ישראל! היה לו לומר לפניו: רבונו שלעולם , בניך הם , בני בחוניך , בני אברהם יצחק ויעקב , גַלגל עליהם רחמים! לא דיו שלא אמר לו כך , אלא אמר לפניו: רבונו שלעולם , כל העולם שלך הוא! העבירֵם באומה אחרת. אמר הקדוש ברוך הוא: מה אעשה לו לזקן זה? אוֹמַר לו: לך קח לך אשת זנונים , ואחר כך אומַר לו: שלחה מעל פניך! אם הוא יכול לשלח , אף אני אשלח את ישראל. לאחר שנולדו לו ממנה שני בנים ובת אחת , אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: לא היה לך ללמוד מעשה ממשה רבך? כיון שדברתי עמו פרש מן האשה; בדול עצמך ממנה! אמר לפניו: רבונו שלעולם , יש לי בנים ממנה ואיני יכול לגרשה! אמר לו הקדוש ברוך הוא: ומה אתה , שאשתך זונה ובניך בני זנונים , כך - אני , שישראל בני הם , בני בחוני אברהם יצחק ויעקב , והם אחד משלשה קניינים , ואתה אמרת העבירם באומה אחרת?! כיון שידע שחטא , עמד לבקש רחמים על עצמו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד שאתה מבקש רחמים על עצמך , בקש רחמים על ישראל! מיד פתח בברכות ואמר: "והיה מספר בני ישראל כחול הים" (הו' ב , א). ויונתן תרגם העניין על דרך משל , ונכון הוא פירושו; וכן תירגם הפסוק: "שריות פתגמא דיי' להושע ואמר יי' להושע אזיל איתנבי נבואה על יתבי קרתא תעיתא דאינון מוסיפין למחטי ארי מטעא יטעון דיירי ארעא מבתר פולחנא דיי'". (ג) וילך ויקח את גמר בת דבלים - שם זונה ידועה באותו זמן. ותהר ותלד... בן - אמר כי ירבעם בן יואש היה חזק במלכותו כמו הזכר שהוא חזק מן הנקבה , ומלך ארבעים ואחת שנה והשיב גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה (ראה מ"ב יד , כה). ויונתן תרגם כן: "ואזל ואיתנבי עליהון ואמר דאם יתובון ישתביק להון ואם לא כמיתר עלי תאנין יתרון ואוסיפו ועבדו עובדין בישין". פירש גמר כעניין 'גמרא' , כלומר: יגמר עליהם ויסלח עוונם; ופרש דבלים מן "דבלת תאנים" (מ"ב כ , ז). (ד) ויאמר יי' אליו קרא שמו יזרעאל - זהו ירבעם בן יואש , כמו שפירשנו (ראה לעיל , ג) שהיה חזק במלכותו. לפיכך אמר: כי עוד מעט; כי לא פקד בימי ירבעם , כי הוא הצליח במלכותו. אבל בימי זכריה בנו פקד דמי יזרעאל על בית יהוא , שלא מלך אלא ששה חדשים ונהרג (ראה מ"ב טו , ח - י) , ופסקה מלכות יהוא. ולמה אמר דמי יזרעאל? - הדמים ששפך ביזרעאל מבית אחאב. ואע"פ שעשה בזה הדבר הישר בעיני יי' , כיון שהוא "לא שמר ללכת בתורת יי'" ו"לא סר מכל חטאת ירבעם בן נבט" (ראה מ"ב י , לא) , נחשבו לו הדמים ששפך לדם נקי. וכן ראינו כי בעשא נענש על דמי נדב בן ירבעם ואע"פ שהיה רשע , כמו שאמר "ועל אשר הכה אותו" (מ"א טז , ז). והשבתי ממלכות בית ישראל - כי מעט עמדה מלכות ישראל אחרכן , כי בימי הושע בן אלה גלו כולם (ראה מ"ב יז , ו); כי בימי יהוא נאמר "בימים ההם החל יי' לקצות בישראל" וגו' (מ"ב י , לב). ויונתן תרגם הפסוק כן: "ואמר יי' ליה קרי שמיה מבדריא ארי עוד צבחר בזעיר ואסער ית דם פלחי טעוותא דאשד יהוא ביזרעאל קטלנון על דפלחו לבעלא לטעוותא תבו אף אינון למיטעי בתר עגלא בביתאל בכין אחשבניה דם זכאי על בית יהוא ואיבטיל מלכותא מבית ישראל". (ה) והיה ביום ההוא ושברתי - ביום ההוא שאפקוד על דמי יזרעאל , אשבור קשת ישראל; כלומר: חזקם ותקפם. ו"ו ושברתי - תוספת על מה שאמר "והשבתי" (לעיל , ד). בעמק יזרעאל - קשתם שהיה בעמק יזרעאל. כי ראש ממלכת אפרים שומרון ויזרעאל , כי בית מלכות אחאב היה בשומרון וביזרעאל , וכן המלכים הבאים אחריו. ויונתן תרגם: "ויהי בעידנא ההיא ואתבר ית תקוף עבדי קרב ישראל במישר יזרעאל". (ו) ותהר עוד ותלד בת - אחר שילדה בן , שהוא משל לירבעם בן יואש , כמו שפירשנו (לעיל , ג) , ילדה בת , והוא משל לזכריה בנו ולשלום בן יבש שמלך אחריו (ראה מ"ב טו , י) , שהיו חלושים כנקבה. כי זכריה לא מלך אלא ששה חדשים ונהרג (ראה שם , ח - י) ושלום לא מלך אלא ירח ימים ונהרג (ראה שם , יג - יד). כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל - לא אוסיף עוד שארחם; וכן "אל תרבו תדברו" (ש"א ב , ג) - שתדברו; "ונדעה נרדפה" (הו' ו , ג) - שנרדפה. כי נשא אשא להם - אשא האויב עליהם , שיגַלו אותם ויחריבו אותם. או יהיה פירוש להם - כמו 'אותם'; וכן "הרגו לאבנר" (ש"ב ג , ד) - כמו 'את אבנר'. כלומר: אשא אותם לארץ אויביהם. ויש לפרש: כי עד עתה הייתי נושא וסולח להם , שהייתי מרחם עליהם , ולא אוסיף עוד. ויונתן תרגם: "ואוסיפו ועבדו עובדין בישין ואמר ליה קרי שמהון דלא רחימין בעובדיהון ארי לא אוסיף עוד לרחמא על בית ישראל ברם אם יתרבון משבק אשבק להון". (ז) ואת בית יהודה ארחם - שהרי עמדה מלכות יהודה אחר גלות ישראל משנת שש לחזקיהו (ראה מ"ב יח , י) עד שחרב הבית; והושיעם מיד סנחריב לא בקשת ובחרב ובמלחמה ובסוסים ובפרשים , כי מלאך יי' הכה במחנה אשור , כמו שכתוב (ראה מ"ב יט , לה). (ח) ותגמל את לא רוחמה ותהר ותלד בן - אמר ותגמול לפי שארכו ימי החולשה בימי זכריה ושלוּם , גם בימי מנחם בן גדי שמלך עשר שנים , כי בימיו בא פול מלך אשור (ראה מ"ב טו , יז , יט) , גם בימי פקחיה בנו , שמלך שנתים; עד שעמד פקח בן רמליהו והתחזק במלוכה ומלך עשרים שנה (ראה שם , כב - כה , כז) , והתגבר על מלכות יהודה והרג ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד (ראה דה"ב כח , ו) , גם צר על ירושלם עם רצין מלך ארם (ראה מ"ב טז , ה). ועליו אמר בזה המשל: ותלד בן. ועל דורו נאמר "קרא שמו לא עמי" (להלן , ט) , כי עליו נאמר "ויעש הרע בעיני יי' לא סר מן חטאת ירבעם" (ראה מ"ב טו , כח). והחכם רבי אברהם בן עזרא ז"ל פירש משל ותגמל - אחר שגלו עשרת השבטים והולידו בנים השבטים בגלותם , ושם עמדו ולא שבו לארצם , על כן קראם 'לא עמי'. וכן תרגם יונתן: "ודריהון דאיתגליאו לביני עממייא אשתכחו דלא הוו רחימין בעובדיהון ואוסיפו ועבדו עובדין בישין". (ט) ויאמר - מבואר הוא.