מאגר הכתר הושע פרק א עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק א
(א) אמר יוסף אבן כספי: אחר ההודאה לאל כי השלמנו כונתינו בשאר ספרי הנביאים , נשלים כן בהאי גוונא בכלל המכונה 'תרי עשר'; ונתחיל בספר הושע. ואומר , כי זה הנביא הודיע בתחלת ספרו שמו , גם הודיע כונתו בהודיעו זמנו כדי שנדע כונתו. ומבואר , כי זה וישעיה הם בזה לאחדים (ע"פ יח' לז , יז) , כי כתיב בשניהם בימי עזיהו (בנוסחנו: עזיה) יותם אחז יחזקיהו (בנוסחנו: יחזקיה) מלכי יהודה (ראה יש' א , א); רק שזה צרף לאלה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל. וזה היה דור רביעי ליהוא בן נמשי , כמו שהתבאר בספר מלכים; כי בימי עזיה מלך יהודה מלך ירבעם (ראה מ"ב טו , א) , וגם זכריה בנו (ראה שם , ח) , וגם אחר זכריה - שלום בן יבש (ראה שם , יג) ומנחם בן גדי (ראה שם , יד) ופקחיה בן מנחם (ראה שם , כב) ופקח בן רמליהו (ראה שם , כה). כי כל אלה המלכים הם מלכי ישראל שמלכו אחר ירבעם בן יואש , ולא חיו רק מעט , וכולם היו בימי עזיה מלך יהודה; וראשם היה ירבעם בן יואש הנזכר. ולא חשש ישעיה לזָכרו , כמו שלא חשש זה הנביא לזכור המלכים שבאו אחר ירבעם הנזכר. ואולם כמו שהיה חזקיה סוף טובתנו בבית ראשון לשבט יהודה , כן היה ירבעם בן יואש סוף טובת עשרת השבטים , כידוע מספר מלכים. כי אחר שנה או שתי שנים שמת ירבעם הנזכר , צמחה מלכות אשור להשחית ולהצר לישראל (ראה מ"ב טו , יא); כי בא פול מלך אשור , שהוא היה הראשון ממלכי אשור שבא להצר לנו. ולכן הטיב זה הנביא , שנבא בימי ירבעם בן יואש מלך ישראל: "עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא והשבתי ממלכות... ישראל" (להלן , ד) , כי מעט אחר ירבעם התחילה השבתת מלכות ישראל בעלות פול , ויותר בעלות תגלת (ראה מ"ב טו , כט) שהיה גם בימי עזיה מלך יהודה , ויותר בעלות שלמנאצר שהיה בימי אחז מלך יהודה (ראה מ"ב יז , א , ג). ובכלל , כי כונת זה הנביא כמו כונת ישעיה ברוב; רוצה לומר , שעיקרו היה לנבאת על חרבן עשרת השבטים , עם הִשָאר יהודה אחריהם כי יושיעוֹ בעלות סנחריב; כמו שיאמר: "ואת בית יהודה ארחם" וגו' , "ולא אושיעם בקשת" וגו' (להלן , ז). עם שגם זה הנביא הוכיח מעט גם בני יהודה על מעשיהם הרעים בימי עזיהו , יותם , אחז וגם אחר יחזקיה , כמו שאמר: "כשל גם יהודה עמם" וגו' (הו' ה , ה); "היו שרי יהודה כמשיגי (בנוסחנו: כמסיגי) גבול" וגו' (שם , י); "וככפיר לבית יהודה" וגו' (שם , יד). אבל עיקר יעוד הרעות היה לישראל , על דבר גלות עשרת השבטים בפרט. אך ביעוד הטובות כוין שתי כונות: האחת להצלחתם בימי חזקיה , שעל זה אמר בפרט "והיה מספר בני ישראל כחול הים" וגו' (הו' ב , א) , כמו שכתב ישעיה כמו אלה המליצות על זה הטוב (ראה י , כב). והכונה השנית - על כלל עמנו בישוב בית שני , שעל זה אמר "לכן הנה אנכי מפתיה" וגו' (הו' ב , טז) , כל שכן שסיים "שובה ישראל" וגו' (הו' יד , ב). אך לא פרט זה הנביא חרבן בית ראשון ושוב השני כמו שעשה ישעיה , כי לא ראה הפרטים כמוהו; אך ראה חרבן עשרת השבטים והִמָלט יהודה זמן - מה , וראה שאחר כן יהיה לכל עמנו הצלחה - מה ומנוחה בארץ. וזה הוא ענין זה הנביא , ואין לְנביא נביא , רק מה שיראה לו השם יתברך ויתעלה. (ב) תחלת דבר יי' בהושע - בזה יש הפסקה נפלאה בין זה ובין אמרו אחר כן ויאמר יי' אל הושע; וזה היה לסבה ולטענות נפלאות , וכבר מניתי אותם עם ארבע עשרה הפסקות שהם בתורה ובנביאים (ראה גינ' מסורה 186 - 188 ; ש"כ עמ' 67 - 100 ). והכל 'אוצר יי'' יבא. קח לך אשת זנונים וגו' - לפי דעתי זה כלו נתקיים בהקיץ. ואולם איך זה נכון , הוא ענין דק לפי בקיאות העברי וההגיון; וגם זה 'אוצר יי'' יבא. (ד) דמי יזרעאל - הטעם: דמי נבות שנהרג בחלקתו שהיתה בחלק יזרעאל , על יד אחאב מלך ישראל עם הסכמת אנשי העיר וגדוליה (ראה מ"א כא , ח ואי'). וזה היה עון מופלג למלך ולכל ישראל , ולכן זכר זה בפרט ואמר: ופקדתי את דמי יזרעאל. ואמנם אמרו על בית יהוא , שירבעם הרמוז (ראה לעיל , א) היה בן הרביעי לו - הנה ידוע שמלת 'על' בָּעִברי משותפת , וכוין הנביא שיובן להמון כטעם 'עִם' , ויובן ליחידים על ממש. וגם טוב להמון בצד מה שיובן על ממש - לקיים השרש המונח , שאין מיתה בלא חטא (ראה שבת נה , א). ואיך שיהיה , הנה מבואר בספר מלכים שיהוא וכל ביתו היו רשעים , רק שעשה יהוא מצות השם כי בער כל בית אחאב (ראה מ"ב י , יא) , כמו שעשה נבוכד נצר , כי בער ירושלם. ודומה לזה כתוב בספר מלכים על בעור בעשא וביתו , שכתוב "להיות כבית ירבעם ועל אשר הכה אותו" (מ"א טז , ז); וכבר פשָטוֹ הוא בלשון נאות לכל. ואולם באור אלה הסודות כולם 'אוצר יי'' יבא. ואולם אם שם יזרעאל לזה הבן , כמו שמות בן ישעיה "מהר שלל חש בז" (יש' ח , ג) - מורה בטולו מצד עצמו , או הונח להוראת שמו לו לבד; ואולם מצאנו "ואזרעם בעמים" (זכ' י , ט) , והפך זה יאמר עוד "וזרעתיה לי בארץ" (הו' ב , כה) - ואם כן היה יזרעאל כמו שם משותף , ויהיה הבטול נרמז בבת ובבן הנולדים אחר כן; וכן אם נבחרה בפרט הזונה המכונה "גמר בת דבלים" (לעיל , ג) , ואם הכתוב לא זכר זה , כמו שלא זכר כמו כן במקומות אחרים רבים כזה; וכן מדוע היה הבן הנקרא 'לא עמי' (ראה להלן , ט) בן הבת ולא בן האם; וכן למה היה צריך אל זה הבן , וכן מה ענין אמרוֹ "וילדי זנונים" (לעיל , ב) - כי בכל זה דיוקים דקים; והכל 'אוצר יי'' יבא. (ו) כי נשא אשא להם - גם זה מטעם הרמה , כטעם "והטלתי אתכם" (יר' טז , יג); וכן יאמר עוד "אשא ואין מציל" (הו' ה , יד); והטעם: ארימם מארצם. והפך זה יאמר לטובה: "ועלו מן הארץ" (הו' ב , ב) , כי זאת 'הארץ' - מארץ אחרת אל ארצם. וזהו הוא ענין הִפוך התנועות שאמרנו כמה פעמים , שהתבאר בהגיון. (ז) ואת בית יהודה ארחם - כמו שכתבתי (לעיל , א) , כי אחרי הִשָחת עשרת השבטים נשאר יהודה בזכות חזקיה , אף בעלות סנחריב (ראה מ"ב יח , יג; יט , לה ואי') , ואחריו זמן - מה. (ט) לא עמי - שם בלתי נשלם , כמו "לא רוחמה" (לעיל , ו). ואנכי לא אהיה לכם - הפך "עמנואל" (יש' ז , טו); ואם קרוב להפך זה לא עמי.