מאגר הכתר הושע פרק א עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק א
(א) דבר יי' אשר היה אל הושע בן בארי בימי עוזיהו (בנוסחנו: עזיה) יותם אחז יחזקיהו (בנוסחנו: יחזקיה) מלך (בנוסחנו: מלכי) יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל - מבני יהוא היה (ראה מ"ב יג); שניבא בימי אילו חמשה מלכים. ואמרו רבותינו ז"ל: מפני מה זכה ירבעם מלך ישראל לימנות עם מלכי יהודה? אלא מפני שלא קיבל לשון הרע מן אמציה; כמו שמפורש במסכת פסחים (פז , ב) , כמו שנאמר "וישלח אמציה כהן ביתאל (בנוסחנו: בית - אל) אל ירבעם מלך ישראל לאמר קשר עליך עמוס בקרב... ישראל לא תוכל הארץ להכיל את כל דבריו. כי כה אמר עמוס: בחרב ימות ירבעם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו" (עמ' ז , י - יא). ואמציה שמע ונזדעזע , שהרי עמוס אמר: "וקמתי על בית ירבעם" (שם , ט) - שזהו זכריה בנו , שהרָגוֹ שלום בן יבש (ראה מ"ב טו , ח - י). כששמע כן ירבעם , אמר: חס ושלום לא אמר כן אותו צדיק! ואם אמר , מפי הקדוש ברוך הוא אמר; ולא חשש בו. אמר הקדוש ברוך הוא לירבעם: חייךָ! הואיל וכן דברת , הנני משיב לך ארצות מארץ ישראל , מימים נלקחו מישראל. וכן הוא אומר בספר מלכים "הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר יי' אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי הנביא אשר מגת החפר" (מ"ב יד , כה) , ואומר "ויושיעם... ירבעם בן יואש" (שם , כז). (ב) תחילת דבר יי' בהושע - והלא כמה נביאים נבאו לפניו , שדיבר הקדוש ברוך הוא עמם!? אלא הוא ניבא תחילה לארבעה נביאים הללו שנבאו בפרק אחד , בימי עוזיה יותם (ראה לעיל , א): שהרי ירבעם קדם לעוזיה ויותם כמה שנים (ראה מ"ב טו , א) , ועמוס ניבא שנתים לפני הרעש (ראה עמ' א , א) , וישעיה ניבא ביום הרעש (ראה יש' ו , א - ד). ומיכה המורשתי ניבא בימי יותם (ראה מי' א , א). וזהו שאמרו רבותינו (ראה סע"ר כ): כולם קדמו את מיכה , שהרי הם ניבאו בימי עוזיה , וזה לא נתנבא עד בימי יותם. תחילת דבר יי' בהושע - עדיין יש לנו לדקדק במקרא זה , שאם היה כתוב 'תחילה דבר יי' בהושע' - היה משמע שדיבר תחילה עמו קודם שדיבר עם חביריו , אבל ממשמע שנאמר תחילת דבר יי' בהושע - שומע אני שהוא כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראה פסחים פז , א): תחילת תשובה שהשיב הקדוש ברוך הוא לדבריו , אמר: לך קח לך אשת זנונים - לפי שאמרה רוח הקודש: מה תהא עליהן , על ישראל , שהם עוברים על תורתי? אמר הושע: החליפם באומה אחרת! אמר הקדוש ברוך הוא: מה אעשה לזקן זה , שלא לימד סניגוריא על בניי? היה לו לומר: בניך הם , בני בחוניך אברהם , יצחק ויעקב , וכולו זרע אמת (ע"פ יר' ב , כא); גלגל מידת הדין למידת הרחמים! השיב לו הקדוש ברוך הוא: קח לך אשת זנונים ותוליד ממנה ילדי זנונים , ואע"פ שתדע שהיא זונה אין אתה מגרש אותה; ואני , איך אגרש את בניי שהם זרע אמת?! כך שנויה ב'סדר עולם' (ראה סע"ר כ) ובמסכת פסחים (פז , א). וכך הוא פשוטו של מקרא: תחילת דבר יי' בהושע - תחילה שדיבר יי' בהושע אמר לו שיקח אשת זנונים וילדי זנונים , שזה מופת ודימיון לישראל שזנו מאחרי יי'. (ג) וילך ויקח את גומר בת דבלים - פשוטו של מקרא: כך שמה. ומדרש חכמים (ראה פסחים פז , ב): שהכל גומרין בה ודשין בה כדבֵילה. (ד) קרא שמו יזרעאל כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא והשבתי ממלכות בית ישראל - כלומר: לכן קרא שמו יזרעאל , כי עוד לזמן מועט אפקוד את דמי יזרעאל - אריב על בית יהוא שהרגוּ בית אחאב ביזרעאל ועל שהכה אותו , הואיל והרשיע לעשות על חטאת ירבעם אשר חטא (ראה מ"ב י , לא); לפיכך דם אחאב שנשפך יחשב ליהוא כדם נקיים. וגם לזמן מעט אשבית ממלכות בית ישראל - וכן היה , שמִשָם לחמש שנים , בשנת תשע להושע , גלו עשרת השבטים (ראה מ"ב יז , ו). (ה) קשת ישראל - גבורתן שלישראל. בעמק יזרעאל - "וישלח שומרון אל שרי יזרעאל" (מ"ב י , א): שומרון הוא יזרעאל , ושם עשרת השבטים. (ו) ושם לא רוחמה - לא אהובה; שמעצמך אתה למד שאשתו מנאפת תחתיו כשהיא יולדת ואינו יודע אם היו בניו , לכך אינו מרחמה. וזהו דימיון לישראל , כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל - שנשא אשא ואסבול להם מה שהם חוטאים לי; כי דרכם בראשם אתן (ע"פ יח' ט , י). כי נשא אשא - בלעז: 'כי אפורטר דאי פורטיר'. (ז) ואת בית יהודה ארחם - יהודה ובנימן , שנשארו בירושלם לאחר גלות עשרת השבטים קרוב ממאה שנה. והושעתים ביי' אלוהיהם ולא אושיעם בחרב ובקשת ובמלחמה ובסוסים (בנוסחנו: בסוסים) - ובפרשים כלומר: על ידי מושיעם , ולא על ידי מצרים שהם בוטחים בהם שיעזרום בקשת ובחרב ובמלחמה. וכן ישעיה אומר "הוי היורדים מצרים לעזרה ועל (בנוסחנו: על) סוסים ישענו ויבטחו על רכב כי רב ועל פרשים כי עצמו מאד ולא שעו על קדוש ישראל ואת יי' לא דרשו" (יש' לא , א). (ח) ותגמול את לא רוחמה ותהר ותלד בן - שכל זמן שהאשה מיניקת אינה הרה; אבל משנגמלה מחלבה בתה , מיד: ותהר ותלד בן. (ט) קרא שמו לא עמי - כאדם שאומר: אין זה בני. שזה דימיון לומר לישראל: כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם - לאלהים; והוא מקצורי כתובים.