מאגר הכתר הושע פרק י עם פירוש ר' ישעיה מטראני

פרק י
[א] גֶּ֤פֶן בּוֹקֵק֙ יִשְׂרָאֵ֔ל פְּרִ֖י יְשַׁוֶּה־לּ֑וֹ כְּרֹ֣ב לְפִרְי֗וֹ הִרְבָּה֙ לַֽמִּזְבְּח֔וֹת כְּט֣וֹב לְאַרְצ֔וֹ הֵיטִ֖יבוּ מַצֵּבֽוֹת:
[ב] חָלַ֥ק לִבָּ֖ם עַתָּ֣ה יֶאְשָׁ֑מוּ ה֚וּא יַעֲרֹ֣ף מִזְבְּחוֹתָ֔ם יְשֹׁדֵ֖ד מַצֵּבוֹתָֽם:
[ג] כִּ֤י עַתָּה֙ יֹֽאמְר֔וּ אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ לָ֑נוּ כִּ֣י לֹ֤א יָרֵ֙אנוּ֙ אֶת־יְהוָ֔ה וְהַמֶּ֖לֶךְ מַה־יַּעֲשֶׂה־לָּֽנוּ:
[ד] דִּבְּר֣וּ דְבָרִ֔ים אָל֥וֹת שָׁ֖וְא כָּרֹ֣ת בְּרִ֑ית וּפָרַ֤ח כָּרֹאשׁ֙ מִשְׁפָּ֔ט עַ֖ל תַּלְמֵ֥י שָׂדָֽי:
[ה] לְעֶגְלוֹת֙ בֵּ֣ית אָ֔וֶן יָג֖וּרוּ שְׁכַ֣ן שֹׁמְר֑וֹן כִּֽי־אָבַ֨ל עָלָ֜יו עַמּ֗וֹ וּכְמָרָיו֙ עָלָ֣יו יָגִ֔ילוּ עַל־כְּבוֹד֖וֹ כִּי־גָלָ֥ה מִמֶּֽנּוּ:
[ו] גַּם־אוֹתוֹ֙ לְאַשּׁ֣וּר יוּבָ֔ל מִנְחָ֖ה לְמֶ֣לֶךְ יָרֵ֑ב בָּשְׁנָה֙ אֶפְרַ֣יִם יִקָּ֔ח וְיֵב֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל מֵעֲצָתֽוֹ:
[ז] נִדְמֶ֥ה שֹׁמְר֖וֹן מַלְכָּ֑הּ כְּקֶ֖צֶף עַל־פְּנֵי־מָֽיִם:
[ח] וְנִשְׁמְד֞וּ בָּמ֣וֹת אָ֗וֶן חַטַּאת֙ יִשְׂרָאֵ֔ל ק֣וֹץ וְדַרְדַּ֔ר יַעֲלֶ֖ה עַל־מִזְבְּחוֹתָ֑ם וְאָמְר֤וּ לֶהָרִים֙ כַּסּ֔וּנוּ וְלַגְּבָע֖וֹת נִפְל֥וּ עָלֵֽינוּ: פ
[ט] מִימֵי֙ הַגִּבְעָ֔ה חָטָ֖אתָ יִשְׂרָאֵ֑ל שָׁ֣ם עָמָ֔דוּ לֹא־תַשִּׂיגֵ֧ם בַּגִּבְעָ֛ה מִלְחָמָ֖ה עַל־בְּנֵ֥י עַֽלְוָֽה:
[י] בְּאַוָּתִ֖י וְאֶסֳּרֵ֑ם וְאֻסְּפ֤וּ עֲלֵיהֶם֙ עַמִּ֔ים בְּאָסְרָ֖ם לִשְׁתֵּ֥י עֹינֹתָֽם עוֹנֹתָֽם:
[יא] וְאֶפְרַ֜יִם עֶגְלָ֤ה מְלֻמָּדָה֙ אֹהַ֣בְתִּי לָד֔וּשׁ וַאֲנִ֣י עָבַ֔רְתִּי עַל־ט֖וּב צַוָּארָ֑הּ אַרְכִּ֤יב אֶפְרַ֙יִם֙ יַחֲר֣וֹשׁ יְהוּדָ֔ה יְשַׂדֶּד־ל֖וֹ יַעֲקֹֽב:
[יב] זִרְע֨וּ לָכֶ֤ם לִצְדָקָה֙ קִצְר֣וּ לְפִי־חֶ֔סֶד נִ֥ירוּ לָכֶ֖ם נִ֑יר וְעֵת֙ לִדְר֣וֹשׁ אֶת־יְהוָ֔ה עַד־יָב֕וֹא וְיֹרֶ֥ה צֶ֖דֶק לָכֶֽם:
[יג] חֲרַשְׁתֶּם־רֶ֛שַׁע עַוְלָ֥תָה קְצַרְתֶּ֖ם אֲכַלְתֶּ֣ם פְּרִי־כָ֑חַשׁ כִּי־בָטַ֥חְתָּ בְדַרְכְּךָ֖ בְּרֹ֥ב גִּבּוֹרֶֽיךָ:
[יד] וְקָ֣אם שָׁאוֹן֘ בְּעַמֶּךָ֒ וְכָל־מִבְצָרֶ֣יךָ יוּשַּׁ֔ד כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל בְּי֣וֹם מִלְחָמָ֑ה אֵ֥ם עַל־בָּנִ֖ים רֻטָּֽשָׁה:
[טו] כָּ֗כָה עָשָׂ֤ה לָכֶם֙ בֵּֽית־אֵ֔ל מִפְּנֵ֖י רָעַ֣ת רָעַתְכֶ֑ם בַּשַּׁ֕חַר נִדְמֹ֥ה נִדְמָ֖ה מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל:

פרק י
(א) גפן בוקק ישראל - שומם; כמו "בוקה... ומבולקה" (נח' ב , יא). ומתחלה היה גפן יפה , פרי ישוה לו; כרוב לפריו הרבה להקריב למזבחות הבעלים , ובעבור זה חזר להיות בוקק. (ב) חלק לבם עתה יאשמו - מאת הבורא. הוא יערוף מזבחותם - לשון שבירה ונתיצה; כמו "וערפו שם" (דב' כא , ד). (ג) כי עתה יאמרו אין מלך - מבית דוד שיכריחונו לעלות לירושלם. כי לא יראנו את יי' - ואין אנו חפיצים לעלות לירושלם. והמלך שיש לנו - מה יעשה לנו? גם הוא מסכים עמנו! (ד) אלות שוא - שם הפועל הוא , כמו כרות ברית; שהיו נשבעים בשם הבורא לשוא וכורתים ברית עם הבעלים. ויפרח כראש ולענה משפט - והפורענות שלהם כראש הגדל על תלמי שדי. (ה) לעגלות בית און - עגלי ביתאל , יגורו - ויפחדו שכיני שומרון עליו , כי אבל עליו עמו; וכמריו שעליו יגילו תמיד - עכשיו תאבלו על כבודו כי גלה ממנו - שהוליכו עם אשור בשביה. (ז) נדמה מלכה שלשומרון כקצף על פני מים - ומקרא מסורס הוא. (ח) ואמרו ישראל להרים: כסונו - כי ילכו בשביה ערומים ויתחבאו תחת נקיקי הסלעים. (ט) מימי פילגש בגבעה (ראה שו' יט - כא) חטאת ישראל , ועדיין שם עמדו - כי מאז היה לכם פסל מיכה (ראה שו' יז - יח) , ולא עליתם להלחם עליו כמו שעליתם על בני הגבעה בעבור הפילגש. עלוה - הם בני בנימן. (י) אבל באותי ואסרם - כשרציתי אז יסרתים לבני בנימן. ואוספו עליהם עמים - חיל ישראל , וניקמתי מבני ישראל ומבני בנימן. באסרם לשתי עונותם - כשתאמצו לעשות שתי עונות: בנימן בפילגש בגבעה (ראה שו' יט - כא) וישראל בפסל מיכה (ראה שו' יז - יח). ואסרם - נבלע היו"ד בסמ"ך , כמו "כי אצק מים" (יש' מד , ג) , ונעלמה הוי"ו , כמו "ועולתה קפצה פיה" (איוב ה , טז). (יא) אפרים (בנוסחנו: ואפרים) - היה מתחילה עגלה מלומדה. אהבתי לדוש - מלה מורכבת היא מ'אוהבת' ומ'אהבתי'. ואני עברתי על טוב צוארה ואמרתי: ארכיב העול על אפרים ויחרוש יהודה וישדד לו יעקב - כדרך החורשים בשדה שמתקנים. (יב-יג) ואמרתי להם: זרעו... לצדקה וקצרו לפי חסד ונירו לכם ניר - כלומר: נתתי לכם תורתי , וכל עת יהיה לכם לדרוש את יי'. עד יבוא ויורה צדק לכם - הדרך שתדיר תשמעו לנביאיו שתעשו; וגם על פי אורים ותומים היה מודיע לכם כל הצריך. אבל אתם חרשתם רשע ועולתה קצרתם. (יד) כשד שלמן בית ארבל - כאדם שיושב לבטח ושלום , והאויב אורב עליו ובא שודד פתאום , ואינו יכול להינצל ממנו. אם על בנים רוטשה - כמו "ועולליהם ירוטשו לעיניהם" (יש' יג , טז); לשון ניפוץ ושבירה הוא. (טו) בשחר נדמה נדמה מלך ישראל - כמו השחר שמאיר וכלה מהרה , כך יהיה כבוד מלך ישראל.