פרק י
[א]
גֶּ֤פֶן
בּוֹקֵק֙
יִשְׂרָאֵ֔ל
פְּרִ֖י
יְשַׁוֶּה־לּ֑וֹ
כְּרֹ֣ב
לְפִרְי֗וֹ
הִרְבָּה֙
לַֽמִּזְבְּח֔וֹת
כְּט֣וֹב
לְאַרְצ֔וֹ
הֵיטִ֖יבוּ
מַצֵּבֽוֹת:
[ב]
חָלַ֥ק
לִבָּ֖ם
עַתָּ֣ה
יֶאְשָׁ֑מוּ
ה֚וּא
יַעֲרֹ֣ף
מִזְבְּחוֹתָ֔ם
יְשֹׁדֵ֖ד
מַצֵּבוֹתָֽם:
[ג]
כִּ֤י
עַתָּה֙
יֹֽאמְר֔וּ
אֵ֥ין
מֶ֖לֶךְ
לָ֑נוּ
כִּ֣י
לֹ֤א
יָרֵ֙אנוּ֙
אֶת־יְהוָ֔ה
וְהַמֶּ֖לֶךְ
מַה־יַּעֲשֶׂה־לָּֽנוּ:
[ד]
דִּבְּר֣וּ
דְבָרִ֔ים
אָל֥וֹת
שָׁ֖וְא
כָּרֹ֣ת
בְּרִ֑ית
וּפָרַ֤ח
כָּרֹאשׁ֙
מִשְׁפָּ֔ט
עַ֖ל
תַּלְמֵ֥י
שָׂדָֽי:
[ה]
לְעֶגְלוֹת֙
בֵּ֣ית
אָ֔וֶן
יָג֖וּרוּ
שְׁכַ֣ן
שֹׁמְר֑וֹן
כִּֽי־אָבַ֨ל
עָלָ֜יו
עַמּ֗וֹ
וּכְמָרָיו֙
עָלָ֣יו
יָגִ֔ילוּ
עַל־כְּבוֹד֖וֹ
כִּי־גָלָ֥ה
מִמֶּֽנּוּ:
[ו]
גַּם־אוֹתוֹ֙
לְאַשּׁ֣וּר
יוּבָ֔ל
מִנְחָ֖ה
לְמֶ֣לֶךְ
יָרֵ֑ב
בָּשְׁנָה֙
אֶפְרַ֣יִם
יִקָּ֔ח
וְיֵב֥וֹשׁ
יִשְׂרָאֵ֖ל
מֵעֲצָתֽוֹ:
[ז]
נִדְמֶ֥ה
שֹׁמְר֖וֹן
מַלְכָּ֑הּ
כְּקֶ֖צֶף
עַל־פְּנֵי־מָֽיִם:
[ח]
וְנִשְׁמְד֞וּ
בָּמ֣וֹת
אָ֗וֶן
חַטַּאת֙
יִשְׂרָאֵ֔ל
ק֣וֹץ
וְדַרְדַּ֔ר
יַעֲלֶ֖ה
עַל־מִזְבְּחוֹתָ֑ם
וְאָמְר֤וּ
לֶהָרִים֙
כַּסּ֔וּנוּ
וְלַגְּבָע֖וֹת
נִפְל֥וּ
עָלֵֽינוּ:
פ
[ט]
מִימֵי֙
הַגִּבְעָ֔ה
חָטָ֖אתָ
יִשְׂרָאֵ֑ל
שָׁ֣ם
עָמָ֔דוּ
לֹא־תַשִּׂיגֵ֧ם
בַּגִּבְעָ֛ה
מִלְחָמָ֖ה
עַל־בְּנֵ֥י
עַֽלְוָֽה:
[י]
בְּאַוָּתִ֖י
וְאֶסֳּרֵ֑ם
וְאֻסְּפ֤וּ
עֲלֵיהֶם֙
עַמִּ֔ים
בְּאָסְרָ֖ם
לִשְׁתֵּ֥י
עֹינֹתָֽם
עוֹנֹתָֽם:
[יא]
וְאֶפְרַ֜יִם
עֶגְלָ֤ה
מְלֻמָּדָה֙
אֹהַ֣בְתִּי
לָד֔וּשׁ
וַאֲנִ֣י
עָבַ֔רְתִּי
עַל־ט֖וּב
צַוָּארָ֑הּ
אַרְכִּ֤יב
אֶפְרַ֙יִם֙
יַחֲר֣וֹשׁ
יְהוּדָ֔ה
יְשַׂדֶּד־ל֖וֹ
יַעֲקֹֽב:
[יב]
זִרְע֨וּ
לָכֶ֤ם
לִצְדָקָה֙
קִצְר֣וּ
לְפִי־חֶ֔סֶד
נִ֥ירוּ
לָכֶ֖ם
נִ֑יר
וְעֵת֙
לִדְר֣וֹשׁ
אֶת־יְהוָ֔ה
עַד־יָב֕וֹא
וְיֹרֶ֥ה
צֶ֖דֶק
לָכֶֽם:
[יג]
חֲרַשְׁתֶּם־רֶ֛שַׁע
עַוְלָ֥תָה
קְצַרְתֶּ֖ם
אֲכַלְתֶּ֣ם
פְּרִי־כָ֑חַשׁ
כִּי־בָטַ֥חְתָּ
בְדַרְכְּךָ֖
בְּרֹ֥ב
גִּבּוֹרֶֽיךָ:
[יד]
וְקָ֣אם
שָׁאוֹן֘
בְּעַמֶּךָ֒
וְכָל־מִבְצָרֶ֣יךָ
יוּשַּׁ֔ד
כְּשֹׁ֧ד
שַֽׁלְמַ֛ן
בֵּ֥ית
אַֽרְבֵ֖אל
בְּי֣וֹם
מִלְחָמָ֑ה
אֵ֥ם
עַל־בָּנִ֖ים
רֻטָּֽשָׁה:
[טו]
כָּ֗כָה
עָשָׂ֤ה
לָכֶם֙
בֵּֽית־אֵ֔ל
מִפְּנֵ֖י
רָעַ֣ת
רָעַתְכֶ֑ם
בַּשַּׁ֕חַר
נִדְמֹ֥ה
נִדְמָ֖ה
מֶ֥לֶךְ
יִשְׂרָאֵֽל:
פרק י
(א)
גפן
בקק
(בנוסחנו:
בוקק)
ישראל
-
פירוש:
גפן
ריקם
ישראל;
ודימיונו:
"היבוק
תיבוק
הארץ"
(יש'
כד
,
ג).
פרי
ישוה
לו
-
כלומר:
הפרי.
ישוה
לו
-
כך
הוא
הפרי
ריקם
כמו
ישראל.
פירוש
אחר:
גפן
בוקק
ישראל
,
פרי
ישים
הוא?!
בתימה.
ויעשה
מן
ישוה
כמו
"שויתי
יי'
לנגדי
תמיד"
(תה'
טז
,
ח).
כרב
לפריו
הרבה
-
כלומר:
על
כן
לא
ישים
פרי:
כרב
לפריו
-
הוא
הרבה
למזבחות;
כטוב
לארצו
-
הטיבו
(בנוסחנו:
היטיבו)
מצבות.
(ב)
חלק
לבם
לילך
אחר
המצבות
-
עתה
יהיו
שוממים
,
והקדוש
ברוך
הוא
יערף...
מצבותם.
יערף
-
דומה
לו
"וערפו
שם
את
העגלה"
(דב'
כא
,
ד).
(ג)
כי
עתה
יאמרו
אין
מלך
לנו
-
פירוש:
כי
עתה
יאמרו
ישראל:
אין
מלך
לנו
,
כי
המלך
ילך
אחר
דרכינו
,
אחר
המצבות.
כי
לא
יראנו
את
יי'
-
(על)
הרעות
שנעשה;
והמלך
מה
יעשה
לנו?
-
כלומר:
לא
יעשה
לנו
כלום
,
כי
הוא
יעשה
כמעשינו.
(ד)
ופרח
כראש
משפט
-
פירוש:
המשפט
שלהקדוש
ברוך
הוא
על
ישראל.
כראש
-
כמו
"ראש
ולענה"
(דב'
כט
,
יז).
על
תלמי
שדי
-
פירוש:
בשביל
הפסילים
ששמו
על
תלמי
שדי
והשתחוו
להן.
(ה)
לעגלות
בית
און
יגורו
שכן
שומרון
-
פירוש:
יאמר
הנביא:
כשילקח
העגל
שלביתאל
,
יפחדו
שכני
שומרון;
ומתאבלין
עליו
עמו
,
ובם
(אולי:
וגם)
הכמרים
עליו
יצעקו.
כי
'גיל'
הוא
כמו
'שיר'
,
ויתכן
שיהיה
שיר
לשמחה
ושיר
לצרה
,
והיא
קינה.
(ו)
גם
זה
העגל
לאשור
יובל
,
מנחה
למלך
ירב.
בושה
אפרים
יקח
-
כי
הנו"ן
היא
טפילה;
כמו
"שבענה
בנים"
(איוב
מב
,
יג)
,
שהוא
'שבעה
בנים'.
(ז)
נדמה
שמרון
מלכה
-
פירוש:
יפסק
שומרון;
ודומה
לו:
"ודמיתי
אמך"
(הו'
ד
,
ה).
וגם
יפסק
המלך
,
כמו
שיפסק
הקצף
שעל
פני
המים.
(ח)
ואמרו
להרים
כסונו
-
פירוש:
כשיראו
שילך
העגל
בגולה
(ראה
לעיל
,
ה)
,
יאמרו
להרים:
כסונו
-
כלומר:
קודם
נרצה
שנמות
תחת
ההרים
,
ולא
נראה
זאת
הרעה.
(ט)
מימי
הגבעה
חטאת
ישראל
-
פירוש:
מעת
שעשו
בני
בנימן
הרעה
שלפילגש
בגבעה
(ראה
שו'
יט)
,
חטאת
ישראל
בפסל
מיכה
(ראה
שו'
יז
,
ל
-
לא)
,
שם
עמדו
-
בני
בנימן
,
ונצחו
המלחמה
(ראה
שו'
כא
,
א
-
כה).
לפי
שנכשלו
ישראל
בעגל
לא
תשיגם
בגבעה
מלחמה
על
בני
עלוה;
כלומר:
לא
נצחו
ישראל
המלחמה
שעשו
בגבעה
עם
בני
עלוה
,
מפני
שנכשלו
בעגל.
(י)
באותי
ואסרם
-
פירוש:
בתאוותי
אייסר
אותם.
ואספו
עליהם
עמים
-
ואתחבר
עליהם
עמים.
באסרם
לשתי
עונותם
-
על
שאסרו
נפשם
לשני
עגלים
שעשה
ירבעם.
(יא)
אפרים
עגלה
מלומדה
אהבתי
לדוש
-
פירוש:
כך
הוא
אפרים:
כמו
עגלה
שאוהבת
לדוש.
ואני
עברתי
על
טוב
צוארה
-
כלומר:
עברתי
מעליה
חוק
שלשאר
שוורים
ושמתי
עליה
עול
קל
,
כדי
שיטיב
לצוארה.
ארכיב
אפרים
יחרש
(בנוסחנו:
יחרוש)
יהודה
ישדד
לו
יעקב
-
כלומר:
הואיל
וארכיב
אפרים
ויחרש
יהודה
,
עתה
יש
לו
ליעקב
שדה.
(יב-יג)
ואמרתי
להם:
הואיל
ויש
לכם
שדה
,
זרעו
לכם
לצדקה
קצרו
לפי
חסד.
והם
לא
עשו
כך
,
אלא
חרשו
רשע
וקצרו
עוְלה
ואכלו
פרי
כחש.
(יד)
וקאם
שאון
בעמיך
-
פירוש:
לפי
שחרשו
רשע
וקצרו
עוולה
(ראה
לעיל
,
יג)
,
יקום
שאון
בעמיו
וכל
מבצריו
יושד
,
כמו
שבזז
שלמנאסר
בית
ארבאל
-
שם
מקום
,
ביום
מלחמה.
(טו)
ומי
עשה
לכם?
-
החוקים
שלא
שמרתם
,
אלא
עבדתם
לעגל
שבביתאל
(בנוסחנו:
בית
-
אל).
בשחר
נדמה
נדמה
-
כלומר:
פתאום
כמו
שחר
נפסק
מלך
ישראל;
ודמיונו:
"נדמה
שמרון"
(לעיל
,
ז).