מאגר הכתר הושע פרק י עם פירוש ר' אליעזר מבלגנצי

פרק י
(א) והקדוש ברוך הוא משיבו: למה לא אכה שרשם , שהרי גפן בוקק ומשיר פירותיו הוא לי ישראל , פרי שישוה לו?! שהרי כרב לפריו - לפרי בטנו , הרבה אֹתם למזבחות , להעביר בניו באש; גם פרי ארצו , כטוב לארצו , הטיבו (בנוסחנו: היטיבו) מצבות , ואותי לא כבדו בהם. (ב) חלק לבם ממני , עתה יאשמו ויתחייבו לי. הוא יערף מזבחותם ויהרסם , וידעו את מי עבדו ולמי זבחו. (ג) כי עתה , שהיה להם לומר בעת צרתם: אין מלך לנו - אין עזרת מלך לנו , כי לא יראנו את יי' , והמלך בלא עזרת יי' מה יעשה לנו? (ד) והם לא כך עשו , אלא דברו דברים אלות שוא כרות ברית לי , ולבסוף פרח משפטם כראש ולענה על תלמי שדי - כי כאדם שמקוה לגפנו שיעשה ענבים ועושה באושים (ראה יש' ה , ד) , וחורש ומשדד שדהו תלמים תלמים וזורעו זרע והוא מוציא לו רוש ולענה , כן קויתי למשפט והנה משפח , לצדקה והנה צעקה (ראה שם , ז). נמצאו אלותיהם שוא לי , וכריתוּת ברית לי שקר. (ה-ו) לעגלות בית און - על עגל בית און , הוא ביתאל , יגורו ויפחדו העם השוכן בשמרון בטח ושאנן (ע"פ מש' א , לג). כי אבל על העגל עמו , וכמריו - משרתיו , שעליו היו גילים ושמחים - כלם אבלים עליו; על כבודו כי גלה ממנו יאבל עמו , שגם העגל , כשאר כספו וזהבו , לאשור יובל. אפרים יקח ויקבל בֹּשת ממבטחו שבטח בו , ויבוש ישראל מעצתו ומבטחונו. (ז) נדמה ונשתתק בשמרון מלכה. כקצף הנימס על פני המים , (בנוסחנו: מים) כן נימס ונמוג. (ח) ואמרו להרים... ולגבעות - שזבחו וקטרו עליהם: כסונו! והלואי שימותו עד שלא יבאו ויפלו עליהם אויביהם , ויעשו בהם שפטים ויכבשום לעבדים ולשפחות (ע"פ יר' לד , יא). (ט) מימי הגבעה - בימי הפלגש (ראה שו' יט). [חטאת (בנוסחנו: חטאת) - לשון נקבה ולשעבר , כמו "עשת" (וי' כה , כא); 'באת' (? ראה בר' לג , יא; אולי צ"ל: "שבת" , יח' מו , יז); "אזלת" (דב' לב , לו). רבנו שלמה.] חטאת ישראל - ליעשות אגודות אגודות , להחזיק ביד מְרֵעים (ע"פ איוב ח , כ). שם עמדו במרדם בני הגבעה כנגד כל ישראל , אע"פ שמועטים הם , שהיו סבורים שלא תשיגם מלחמת בני ישראל בגבעה. על בני עלוה - ובשביל בני עולה ובעלי עול ורשע שעמם , עמדו כנגד המרובים. (י-יא) באותי ובחפצי שהייתי אוסרם , ואוספו עליהם עמים - לרדותם ולכופם כפרה סוררה (ע"פ הו' ד , טז). באסרם לשתי עונותם - באסור הם את עצמם לשתי מענות שלהם; שנקשרים ונאסרים לשתי אֱמֻנות: לעבֹד אותי ואת הבעלים , לפסוח על שתי הסעפים (ע"פ מ"א יח , כא) , כפרה שנאסרת לשתי מענות: זו מושכתה לצפון וזו מֹשכתה לדרום , ואינה חורשת יפה לא זו ולא זו. ולפיכך: באותי , ואאסור אותם בקשרַי ואסורַי , להיות אפרים , הסורר כפרה סוררה - כעגלה מלמדה שאוהבת לדוש , ואינה סוררת ובועטת. ואני עברתי וכבשתי על טוב צוארה - שלא תזקוף ראשה , לכופה לחרוש. ארכיב אפרים - ארכיב אנוש לראשו (ע"פ תה' סו , יב) ועל טוב צוארו , להנהיגו במוסר להכניעו. יחרוש גם יהודה אחריו - כחורש שתופס המחרישה אחורי הפרה וכובשה בקרקע לחרוש , ואז ישדד לו יעקב - שאר העם יתישרו אחריהם , כמשדד שהולך אחר החורש ועושה תלמים וערוגות לזרוע לפי החרישה. ואחר שהשדה חרושה ומשודדת תלמים תלמים מה היא צריכה? - שיזרעוה זרעים טובים ותבואה יפה; והוא שאומר: (יב) זרעו לכם לצדקה - וכך אמרתי להם אחר שאספתי עליהם עמים (ראה לעיל , י) לכובשם ולהכניעם: זרעו לכם לצדקה כדי שתקצרו לפי חסד הזרע! כלומר: עשו לכם מעשים טובים כדי שתקבלו עליהם שכר; שאין אדם קוצר אלא לפי שזורע. לפי חסד - לפי חסד וצדקה שתזרעו , תקצרו; ולפיכך: זרעו לצדקה. ואחר הזריעה מה היא צריכה? - לבקש רחמים מאת הקדוש ברוך הוא , שיתן לה גשמים בעתם; והוא שאומר: ועת לדרש (בנוסחנו: לדרוש) את יי': ובעת הגשמים הזדמנו לבקש ולדרש את יי' , עד יבא (בנוסחנו: יבוא) ויורה גשמי צדק לכם. (יג) כל זה אמרתי לכם וייסרתי אתכם על ידי העמים ועל פי נביאי , ואתם לא נתיסרתם לי , אלא חרשתם כדי לזרוע רשע. עולתה קצרתם - ולפי מעשיכם נשתלמתם: אכלתם פרי כחש - פרי גרוע; כענין "כחש מעשה זית" (חב' ג , יז). כי בטחת בדרכך - המצלחת לשעבר , ברב גבוריך שהיו לך לשעבר; וסבור היית , כי מקרה הוא היה לך (ע"פ ש"א ו , ט) גבוריך ליפול ביד העמים שאספתי עליך , ולא על חטאיך לקית. (יד) ודע כי יקום שאון בעמך וברב גבוריך , וכל מבצריך שאתה בוטח בהן יושד , כשד עם השרוי בשלום , שאינו נזהר על יד צופה לישמר מאויביו. ופתאום יבא השודד עליו וישחית הכל , שאם על בנים רטשה - שפתאם בא ומכה אם על בנים (ע"פ בר' לב , יב) יחד. בית ארבאל - מקום עומק ובקעה הוא; שפתאם אדם בא עליהם ואינם מרגישים. והרי בית ארבאל כמו 'עמק עכור' ו'עמק יזרעאל' שפירשתי למעלה (הו' א , ה). (טו) ככה עשה לכם ביתאל (בנוסחנו: בית אל) - שבטחתם בו , מפני רעת רעתכם - כי רבה (ע"פ בר' ו , ה) , במעשיכם הרעים ובדרככם. כשחר (בנוסחנו: בשחר) - כמו 'בשחר' , שאדם ישן לו במטתו ואויב בא עליו פתאם , ואין לו יד ורגל לברוח ולהיעזר , כן נדמה ונשתתק מלך ישראל בצהרים בבא עליו אויב. כל 'ביאת אויב' , שקורין 'אשלט' (בלעז) , בשחר היא.