מאגר הכתר הושע פרק י עם פירוש רד"ק

פרק י
(א) גפן בוקק ישראל - גפן רֵק שאין בו שום לחלוחית; וכן "בוקה ומבוקה" (נח' ב , יא). פרי ישוה לו - ואיך ישים לו פרי , והוא כמו גפן בוקק , כי בזזוהו אויבים והציגוהו כלי ריק (ע"פ יר' נא , לד)?! איך יצליח עוד וירבה בנכסים ובבנים?! כי כרוב לפריו הרבה למזבחות - כאשר הייתי אני מרבה פריו ומצליחו בנכסים ובבנים , הוא הרבה לעשות מזבחות לבעל. כטוב לארצו - שהייתי מטיב ארצו בדגן , תירוש ויצהר (ע"פ דב' כח , נא) , והם הטיבו (בנוסחנו: היטיבו) מצבות , כלומר: החזיקו להקים מצבות לאלהים אחרים; וכן "ההיטב חרה לך" (יונה ד , ד). ויש מפרשים ישוה מעניין 'שוא' ושקר; כלומר: הפרי ישקר לו , על דרך שאמר "ותירוש יכחש בה" (הו' ט , ב). (ב) חלק לבם - מיראת האל ומתורתו חלק לבם. עתה יאשמו - לפיכך עתה , בקרוב , יחרבו. יאשמו - עניין 'שממה'; וכן "תאשם שומרון" (הו' יד , א). הוא יערף מזבחותם. הוא - לבם הנחלק הוא שיערוף מזבחותם שהרבו (ראה לעיל , א) וישודד מצבותם שהטיבו (ראה שם); וזה יהיה בעת החרבן. יערף - עניין הריסה ושבירה; וכן "חשך בעריפיה" (יש' ה , ל) לדעת קצת המפרשים (ראה ראב"ע שם). חלק - פועל עומד , כמו 'נחלק'. ישודד - מפעלי הכפל , מהבניין 'הדומה למרובע'; עניין 'שוד' ושבר (ע"פ יש' נט , ז). (ג) כי עתה יאמרו - עתה , בגלותם מארצם , יכירו ויאמרו: אין מלך לנו! - כאלו אין לנו מלך , כי אין בו כח להצילנו מיד אויבינו , כמו שחשבנו כששאלנו מלך: "ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו" (ש"א ח , כ); והאל היה מלכנו (ע"פ ש"א יב , יב) ולא היינו צריכים מלך , והוא היה מצילנו מיד אויבינו כאשר היינו עושים רצונו. וכיון שלא יראנו את יי' ועברנו על תורתו , מה יעשה לנו המלך אשר שָאלנו? הרי אין בו כח להצילנו אחר שקצף בנו האל כי חטאנו לו! וזה יתוַדו ישראל בגלותם. (ד) דברו דברים - נתיעצו ירבעם ואוהביו מה לעשות להחזיק בידו המלוכה , ודברו דברים שלא יעלה העם לירושלם לבית המקדש (ראה מ"א יב , כח - כט) , ועל זה נשבעו וכרתו ברית; ושבועת שוא היתה שבועתם לבטל דברי תורה ומצות האל ולעשות צורות לעבדם. ופרח כראש משפט - לפיכך פרח משפטם זה כראש ולענה; על דרך "שורש פורה ראש ולענה" (דב' כט , יז). על תלמי שדי - מה שפרח להם בתלמי שדותיהם - ראש ולענה היה. וזהו משל לרָעות שבאו עליהם בעונש זה. ויוכיח הפירוש הזה הפסוק הבא אחריו: "לעגלות בית און". ויונתן תרגם: "ממללין מלין דאונס יאמן לשקר ללמא גזרין קיים כען אייתי עליהון כרישי חיוין בישין די שקריהון על תחומי חקלא". שדי - כמו 'שדה'. אלות - מקור , בשקל "רָאוֹת רבות" (יש' מב , כ). (ה) לעגלות בית און - הם העגלים שעשה ירבעם (ראה מ"א יב , כח - כט). וזוכר אותם בלשון זכר ונקבה , כי לא היו אלא צורות. וזכר בית און - והוא בית אל , שמכנה אותו לגנאי - ולא זכר דן (ראה שם) , כי עיקר עבודתם היה בבית און , כאלו היו שניהם שם. על עגלות בית און - שתִבָּטל עבודתם כשישברו אותם. יגורו שכן שומרון - יפחדו השוכנים בשומרון. וזכר שומרון , ואע"פ שהעגל לא היה שם - לפי שהיתה שומרון ראש מלכות למלכי ישראל , והם המחזיקים בעבודת העגלים. ואמר: כשתחרב ביתאל ולא הצילוה העגלים , יפחדו השוכנים בשומרון על עצמם; כי כל ארץ ישראל נלכדה קודם שומרון , שצר עליה מלך אשור שלש שנים (ראה מ"ב יז , ה). כי אבל עליו עמו - על העגל אשר בביתאל יאבלו עליו עמו העובדים אותו. וכמריו עליו יגילו - וכמריו , והם כהניו המקריבים עבודתו , שהיו מתחלה ששים ושמחים עליו , עתה יאבלו עליו בִּגְלוֹת כבודו ממנו , והוא יקר עבודתו; כשישברו אותו לעיניהם , הנה גלה כבודו ממנו. (ו) גם אותו לאשור יובל - רבוי 'גם' על "כבודו" שזכר (לעיל , ה) , כי הנה במקומו גלה כבודו ממנו כשישברוהו; גם גוף העגל , והוא הזהב שבו אחר שנשברה צורתו , יוליכו אותו לאשור לשאת אותו מנחה למלך ירב - והוא מלך אשור , נקרא שמו 'ירב'. בשנה אפרים יקח - אז יקח בֹּשת אפרים. ויבוש ישראל מעצתו - שנועץ ירבעם , שהיה משבט אפרים , עמהם , לעשות העגלים (ראה מ"א יב , כח); אז יבושו מעצתם. בשנה - כמו 'בושה' , והנו"ן נוספת. יובל - כמו "יובל שי" (יש' יח , ז): עניין הולכה והבאה. ורבינו סעדיה גאון ז"ל פירש גם אותו - לרבות על העגל אשר בדן , שגלה תחלה (ראה סע"ר כב). ויונתן תרגם למלך ירב: "למלכא דייתי לאיתפרעא להון"; רוצה לומר: למלך שיריב אותם. (ז) נדמה שומרון מלכה. נדמה - 'נפעל' , 'עומד' , כי הוא בסגול; והוא עניין כריתה , כמו שפירשנו "נדמו עמי" (הו' ד , ו). אמר: נכרת בשמרון מלכה שעמד כמה ימים במצור (ראה מ"ב יז , ה) , ולא יכול להנצל מיד מלך אשור , והלך בגולה קל מהרה כקצף על פני מים. וקצף - קלפת העץ , כמו "ותאנתי לקצפה" (יואל א , ז). ויונתן תרגם: "כרתיחא על אפי מיא"; 'אשקומא' בלעז. (ח) ונשמדו במות און - רוצה לומר: בית און (ראה לעיל , ה); וכן תרגם יונתן: "ויצדיין במת ביתאל". חטאת ישראל - שהם חטאת ישראל. קוץ ודרדר יעלה על מזבחותם - על מזבחות ישראל שיחרבו ויעלו קוצים. ואמרו להרים כסונו - יאמרו ישראל , מרוב צרה וצוקה שתבואם; ישאלו שיפלו ההרים והגבעות עליהם ויכסום , שיהיו נקברים תחתיהם ולא יסבלו הצרות ההם. (ט) מימי הגבעה חטאת ישראל - שמסרו עצמם שבט בנימן להחזיק בדבר נבָלה (ראה שו' יט - כ) , גם שאר השבטים שנענשו על שהיו בהם עובדי עבודה זרה. שם עמדו - ידמה כי שם עמדו הפושעים האלה אשר בדור הזה , שהם מחזיקים ברשעם ולא ישובו למוטב. וכן אמר למעלה "העמיקו שחתו כימי הגבעה" (הו' ט , ט). לא תשיגם - ואלה חושבים בלבם שלא תשיגם מלחמה כמו שהשיגה אותם הפושעים בגבעה , כשבאו ישראל על אותם בני עולה , והם בני בנימן , כי כלו בעונם; כן יכלו אלה בעונם ותשיגם חרב האויב , לא יחשבו שלא תשיגם! עלוה - כמו הפוך: "עולה" (ש"ב ג , לד); וכן "זועה" (יש' כח , יט) - "זעוה" (דב' כח , כה); "כבש" (וי' ד , לב) - "כשב" (שם ג , ז); והדומים להם. ויונתן פירש מימי הגבעה - כששאלו להם מלך , והוא היה מגבע בנימן (ראה ש"א י , כו); ומאז החלו למרוד באל. ואינו מיושב הפסוק על פירושו. (י) באותי ואסרם - ברצוני ובתאותי שאיסרם. כיון שאין מקבלים מוסר ממני על ידי הנביאים שמוכיחים אותם בשמי , איסרם על ידי עמים שיֵאָספו עליהם. באסרם לשתי עונותם - כמו שאוסרים השוורים לחרוש. עונותם - כמו "מעניתם" (תה' קכט , ג); והם חרישות השדה הנקראות 'גדודים' (ראה תה' סה , יא) , ותלי העפר מזה ומזה נקראים 'תלמים' (ראה שם). והנה דמה יהודה ואפרים לשתי פרות חורשות. ואמרתי שיחרשו טוב - וחרשו רע , והם אסרו עצמם זה בזה ונתחברו זה לזה לעשות הרע בעיני יי'. ואסרם לשתי עונותם היה כשהתחתן יהושפט עם אחאב מלך ישראל (ראה דה"ב יח , א) , ועשה יהורם בנו הרע בעיני יי' והלך בדרכי מלך ישראל (ראה מ"ב ח , יח); ובימיו פשע אדום מתחת יד יהודה (ראה שם , כ). וכן עשה אחזיה בנו (ראה שם , כו - כז). ואסרם - שרשו 'יסר' , מן 'הקל'; וכן "יוסר לץ" (מש' ט , ז). ודגש הסמ"ך - לחסרון היו"ד פ"א הפועל; כמו "כי אצק מים על צמא" (יש' מד , ג); "ובמקבות יצרהו" (שם , יב). עינותם - כתוב ביו"ד אחר העי"ן וקרי בו"ו , ואותיות אהו"י מתחלפות. ויונתן תרגם: "במימרי אייתיתי עליהון ייסורין וכנשית עליהון עממיא ושליטו בהון כמיסר פדנא על תרתין עונתיה". (יא) ואפרים עגלה מלומדה - למעלה המשילה לפרה: "כי כפרה סוררה סרר ישראל" (הו' ד , טז) , ועתה קראה 'עגלה' , כי מימי נעורים לִמדהּ האל לחרוש; והחרישה עם הזריעה היא עשות המעשים , והקצירה היא פרי המעשים. ואני למדתיה לעשות המעשים הטובים כדי לאכול טוב , והיא מאנה לחרוש , כלומר: לעשות המעשים , אלא תרצה לאכול וליהנות מהטוב אשר אני נותן לה בלא מעשה שתעשה , אלא בחנם תרצה לאכול; זהו שאמר: אהבתי לדוש - ולא לחרוש , כדי שתאכל בשעת הדישה. והנה אינה עושה מעשה לרצון בעליה אלא לרצונה ולהנאתה. אהבתי - כמו 'אוהבת' , והיו"ד נוספת; כי המלה מלעיל. ואני עברתי על טוב צוארה - כשעברתי עליה לתת עליה עול , להיות צוארה שמן עשיתי שלא הכבדתי עולה; כי הפרות שמכבידים עולם - צוארם כחוש ורע; רוצה לומר במשל , שלא הכביד עליהם עול המצות. או פירושו: כשעברתי עליהם לחלוק עול המלכות , רוצה לומר: שדברתי ביד אחיה הנביא (ראה מ"א יא , לא - לט) , על טוב צוארה עברתי , שכל ישראל היו שלוים איש תחת גפנו ותחת תאנתו כל ימי שלמה (ראה מ"א ה , ה) , ובעת מותו היה זה שאמרתי לחלוק המלכות. ארכיב אפרים - אמרתי להרכיב אפרים , כלומר: להרכיב עליו עול מלכות ירבעם בן נבט משבט אפרים. וכיון שאני הרכבתי עליו העול , אמרתי שיעשה רצוני ויצוה העם לעבדני ולהיותם תחת רשותי ומצותי , שאמרתי לו: "והיה אם תשמע את כל אשר אצוך והלכת בדרכי" וגו' , "ובניתי לך בית נאמן" וגו' (מ"א יא , לח). יחרוש יהודה - כי כבר הרכבתי עליו העול , ואין לי אלא שיחרוש כרצוני; כי המלך כבר היה ביהודה , ונשאר גם כן אחר שנחלקה המלכות. ישדד לו יעקב - המשדד הוא הכותש הרגבים אחרי החורש , לשוות פני האדמה ולתקנה לזריעה; וכן "אם ישדד עמקים אחריך" (איוב לט , י). ואם מלך אפרים ומלך יהודה היו חורשים ברצון האל - והחרישה היא הזהרת העם - היה לעם לשדד , והוא: לתקן אזנם ולבם אל דברי ההזהרה , שיהיו מקבלים עליהם המצוות לעשותם , והיא הזריעה. ואם ירבעם ורחבעם היו מזהירים העם לעשות הישר בעיני יי' , היה יעקב , והוא כלל ישראל , משדד; כלומר: מכינים לבם לקבל המצות. (יב) זרעו - ואמרתי להם: זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד - כלומר: עשו הטוב בעיני; הגמול הטוב שתקחו מאתי יהיה יותר רב על מעשיכם הטובים , כמו הזורע סאה שמקוה לקצור סאתים או יותר. לפיכך אמר בזריעה צדקה , ובקצירה - חסד , כי החסד יתר על הצדקה. ובדברי רבותינו ז"ל (ראה סוכה מט , ב): גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה , שנאמר: זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד; זורע - ספק אוכל ספק אינו אוכל; קוצר - ודאי אוכל. נירו לכם ניר - ואחר שתקצרו , שובו לחרוש עוד ולזרוע; כלומר: לא תשקוטו ממעשיכם הטובים כל ימיכם. והניר הוא החרישה , ותרגום "לחרוש חרישו" (ש"א ח , יב): "למינר ניריה" (ת"י). ובדברי רבותינו ז"ל (ראה משנה מנחות ח , ב): נרהּ שנה וזרעהּ שנה. או פירוש נירו - משל לעורר הלבבות שיקבלו דברי התוכחה , כמו חרישת השדה לקבל הזרע. ונירו - ציווי מבניין 'הפעיל' , ומשפטו 'הנירו' , ונפל ממנו ה"א הבניין כמו שהוא מנהג בציווי נחי העי"ן; כמו "שימו" (חגי א , ה); "שיתו" (תה' מח , יד). ועת לדרוש את יי' עד יבוא ויורה צדק לכם - פירושו כתרגומו: "הא בכל עידן נביא אמר להון תובו לפולחנא דיי' כען יתגלי וייתי זכוון לכון". והחכם רבי אברהם בן עזרא פירש: ועת תדרשו השם לרוות הזרע , אז יבוא מלקוש ויורה צדק לכם - כמו "יורה ומלקוש" (דב' יא , יד). ויש מפרשים (ראה רש"י): אם תדרשו את יי' לדעת תורתו ומצוותיו , הוא יבוא ויורה אתכם צדק; על דרך 'בא ליטהר מסייעין אותו' (ראה יומא לח , ב). ואדני אבי ז"ל כתב: וקצרו לפי חסד - כל מה שתקצרו בעולם הזה , חסד יהיה עד יבא לעולם הבא ויורה לכם - הקרן , כמו שאמרו ז"ל (ראה משנה פאה א , א): שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. (יג) חרשתם - פירושו: חרשתם וזרעתם , כי אחר החרישה - הזריעה; ושניהם משל לַמעשה , כמו שפירשנו (ראה לעיל , יב). אמר: אתם עשיתם הפך מה שצויתי לכם "זרעו לכם לצדקה" (שם) , ואתם חרשתם רשע , לפיכך קצרתם אכלתם פרי כחש; והקצירה משל לַגמוּל. ופירוש פרי כחש - פרי הכחש שכחשתם בי. או פירושו: פרי שכחש במְקַוִים אותו; כמו שאמר "ותירוש יכחש בה" (הו' ט , ב). כי בטחת בדרכך ברוב גבוריך - בטחת בדרכך שהיית הולך בה , והוא דרך הרשע והאמונה הרעה , ובטחת גם כן ברוב הגבורים שהיו לך מעמך , או ממצרים שהיו מבקשים עזר מהם; ושמת בשר זרועך (ע"פ יר' יז , ה) ולא בטחת בי , לפיכך נכשלת. וכ"ף הנכח - לנכח הושע בן אלה , שחרב שומרון וגלו השבטים בימיו (ראה מ"ב יז). (יד) וקאם שאון בעמיך (בנוסחנו: בעמך) - מפני רעתך יקום שאון בעמיך , שיבאו עליהם גוים להחריבם. וקאם - כתוב באל"ף , והוא מקום עי"ן הפועל. שאון , כמו "ושאון לאומים כשאון מים כבירים" (יש' יז , יב) - עניין המון העם. בעמיך - כתוב ביו"ד , והוא לשון רבים; רוצה לומר: על השבטים. וכל מבצריך יושד - כל המבצרים שאתה בוטח בהם , יושד כל אחד מהם על יד השודד שיבא עליהם. יושד - מבניין 'הָפְעל' מפעלי הכפל; והדגש מורה על חסרון הכפל , וכתוב בו"ו עם הדגש. כשד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה. שלמן - אויב ידוע היה באותן הימים , שמו שלמן , ובא על בית ארבאל פתאם ושְדדוֹ , והפיל האם על הבנים ולא השאיר פליטה. וארבאל - שם אדם גדול היה בימיהם. ויונתן תרגם: "ויקום איתרגושא בעמך וכל כרכך יתבזון כבזת שלמא בכמנא ביומא דקרבא אם על בנין איתקטלת". תרגם ארבאל מן "וארב לו" (דב' יט , יא). ואדני אבי ז"ל כתב: שלמן הוא שלמנאסר מלך אשור; בית ארבאל היא שמרון - בית שארב האל עליה ונתפשה בעונה. אם על בנים רטשה - לפי שרחמי האם על הבנים , בעת שירצו להרגם מפלת עצמה עליהם. רטשה - כמו "ועולליהם ירטשו" (יש' יג , טז) , עניין השלכה בארץ לבקעם. ורבותינו ז"ל פירשו עניין עזיבה , כתרגום "תשמטנה" (שמ' כג , יא): "תרטשינה" (ת"א). אמרו , שהיו עוזבים נשיהם ובניהם והולכים להם מפני החרב והרעב. ואמרו (ראה ב"מ לט , א): רטושים - מדעתם , נטושים - בעל כרחם. (טו) ככה עשה לכם ביתאל (בנוסחנו: בית - אל) - כל זה גרם לכם ביתאל , כלומר: העגל שעבדתם שם. מפני רעת רעתכם - זה קרה לכם מפני רעה גדולה שברעתכם , והיא עבודת העגל ואמרכם "אלה אלהיך ישראל" (ראה מ"א יב , כח; ע"פ שמ' לב , ד). בשחר נדמה נדמה מלך ישראל - הוא הושע בן אלה; וטעם בשחר פירש אדני אבי ז"ל: בתחלת מלכותו , בשנת שש לו (? ראה מ"ב ז , ג - ד) , שאסרוֹ מלך אשור , ובשנה השביעית עלה על שמרון וצר עליה שלש שנים ולכדה (ראה שם , ה). ועוד קודם לכן , מתחלת מלכותו , היה עובד למלך אשור ומשיב לו מנחה שנה בשנה (ראה שם , ג). ויונתן תרגם: "בסופא בהית ואיתכנע מלכא דישראל". נדמה נדמה - עניין כריתה; כמו "נדמו עמי" (הו' ד , ו). נדמֹה - מקור עם הנו"ן , כמו "הנגלה נגליתי" (ש"א ב , כז).