מאגר הכתר הושע פרק י עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק י
(א) גפן בוקק ישראל - כן היה תחלה במצרים , וגם במדבר; אבל אחר כן: פרי ישוה לו. וטעם ישוה - מענין השווי הנזכר ב'ספר המדות'; כלומר: הטובות שבשווי , לא מוֹתר; כי כן הכונה הראשונה. אבל כאשר היה לו רוב ורבוי , אז חטא; וכאשר היה כרוב הִרבָּה , וכטוב - הטיבו (בנוסחנו: היטיבו) עבודה זרה. ולכן מבואר , כי ענין הברכות מן הטובות הכתובות בתורה הוא השווי וההכרחי. ובאור כל זה 'אוצר יי'' יבא. (ב) חלק לבם - מכמה פנים; ובפרט כי נחלקה המלכות לירבעם ורחבעם. הוא - כנוי ל"אלהי" , קדם זכרו (הו' ט , יז). (ג) כי עתה - בגלותם מארצם , כי יתודו אז על עונם ויכירו כי אין תועלת במלך אם לא שידבקו הם והוא ביראת יי' , כמו שמפורש בדברי שמואל (ראה ש"א יב , יד). (ד) דברו דברים - שב לענינו בזמן היותם בארץ. וטעם דברים - מילים שאינם , רק דברים והבלים , אלות שוא עם כרת ברית. ופרח כראש - הטעם: שורש פֹּרה ראש (ע"פ דב' כט , יז). וטעם משפט - מעוקל (ע"פ חב' א , ד). ושדי - כמו 'שדה'; סוג. (ה) יגורו - יפחדו; כמו "לא תגורו מפני איש" (דב' א , יז); "גורו לכם מפני חרב" (איוב יט , כט); ואם הכל מסוג 'גר'. שכן כמו 'שוכן'; רמז לעם השוכן בשומרון , שהוא ראש. וטעם אבלות העם והכמרים - על עגלי הזהב , כי שלמנאצר לקחם מצד הזהב. וטעם עליו יגילו - שעליו יגילו בזמן שעבר; כמו "והבית הזה יהיה עליון" (מ"א ט , ח). (ו) גם אותו - כנוי לעגל ולעגלות (ראה לעיל , ה). ירב - פרשתיו (הו' ה , יג). בשנה - זה היה שֵם בעברי , כמו 'בשת' (ראה ש"א כ , ל). (ז) נדמה שומרון וכו' - הטעם: היה המלך בשומרון , שהיא הראש , דומה לקצף שעל פני המים , כי יכרת מהרה. (ח) ואמרו להרים - כי יבחרו מות מחיים. (ט) מימי הגבעה חטאת ישראל - ואם שם לא חטאו כל ישראל , רק בנימין , כמו שיפרש אחר כן: על בני עלוה; וכן כתוב על יותר מעט: "חטא ישראל" (יהו' ז , יא). ובאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא. לא תשיגם - זה השוללות על מה שהוא בלתי ראוי לפי האמת , כמו שכתוב בתורה "אשר לא תֵּאָכֵל" (וי' יא , מז); ויותר מופלג: "לא תוכל לאכל" (דב' יב , יז). וגם באור זה 'אוצר יי'' יבא. (י) באותי ואסרם - כלומר: באותי הוא שאקשרם כאלו הם בהמות רשות , כמו שיפרש אחרי כן (ראה להלן , יא); כי עונותם - מטעם "האריכו למעניתם" (תה' קכט , ג). (יא) ואני עברתי - היום בעת צרתם. ארכיב אפרים - הוא הרכבה , כמו שיהודה הוא החורש ויעקב הוא הבהמה הפועלת השדה. והכל אחד , רוצה לומר: אפרים ויהודה ויעקב; והכל - בני ישראל. וכל זה משל להיות ישראל עובדים שאר האומות ובכל עבודה בשדה (ע"פ שמ' א , יד). (יב) לכן אני מוכיח לכם היום , טרם גלותכם , שתזרעו לכם לצדקה. וכבר הודעתי כי דרך הנביאים לומר כל לשון עבודת שדות גם לרעה גם לטובה. לפי חסד - בלשון הפילוסופים. וגם הפליג לומר לפי על הקצירה - כטעם "לפי חרב" (יהו' ו , כא). עד יבא (בנוסחנו: יבוא) - אינו הגבלת זמן , כמו "עד כי יבא שילה" (בר' מט , י). וכל זה תכלית הפלגת ענין , כמו שיאמרו החכמים: עד שיהיה כך וכך; כלומר: דרשו השם והתפללו לו , עד שיבא הוא יתעלה אליכם; כטעם "אבוא אליך וברכתיך" (שמ' כ , כ). וגם באור זה 'אוצר יי'' יבא. (יג) חרשתם רשע - שב לענינו. (יד) שאון - המון מלך אשור , ובפרט שלמנאצר. כשד שלמן - זה היה מאורע ידוע אצלם , כמו "כמספד הדרימון בבקעת מגדו" (ראה זכ' יב , יא); וכן אמר ארסטו: למקום הריגת עתמן. אם על בנים - זה היה באותו המאורע; וכן יהיה לישראל. (טו) ככה - כמו "וככה תאכלו אתו" (שמ' יב , יא); כלומר: כל זה הענין היה סבה פועלת ענין בית אל המכונה 'בית און' (ראה לעיל , ה). וטעם רעת רעתכם - להפלגה , כמו "הבל הבלים" (קה' א , ב); "קדש הקדשים" (שמ' כו , לג). בשחר נדמה נדמה מלך ישראל - אין זה מצד דמיון מה שקדם "כשחר נכון מוצאו" (הו' ו , ג); אבל זה מצד הסתלקו מהרה , כענין דמיון "כקצף על פני מים" (לעיל , ז). והפלגת זה המשל , כי כשחר הוא עולה בגבורתו , רוצה לומר: שחרות האד לפני השמש , וינצחהו השמש וימחהו. וכן יעשה מלך אשור למלך ישראל.