מאגר הכתר הושע פרק י עם פירוש רש"י

פרק י
(א) גפן בוקק ישראל פרי ישוה לו - ישראל דומין לגפן המשיר כל פריו הטוב; כך עזבו אותי , שאני פרי הטוב והשוה לו. כרוב לפריו הרבה למזבחות - כשהשפעתי להם טובה , והם הרבו לעשותם עגלים ומזבחות. פרי ישוה לו - פרי אשר ישוה וייטב לו. דבר אחר: גפן בוקק ישראל; פרי מעשיו גרם לו ― פרי ישוה לו - יועיל לו ― להיות בוקק; כי עשו המזבחות והועילו לכנסייה שלהם לרעה. וזהו לשון התרגום. היטיבו מצבות - הרבו מצבות. (ב) חלק לבם - ממני , עתה יאשמו. הוא הדבר אשר יערוף מזבחותם - ישחית; לשון "וערפו שם" (דב' כא , ד); "וערפתו" (שמ' יג , יג); ישבור צוארם. דבר אחר , לפי מדרש אגדה (ראה ספ"ב מב): גדול השלום , שאפילו ישראל עובדי עבודה זרה ושלום ביניהם אין השטן יכול לקטרג , שנאמר "חבור עצבים אפרים הנח לו" (הו' ד , יז); ושָׂנוּי המחלוקת , שנאמר חלק לבם עתה יאשמו - יש פתחון פה לשטן לקטרג. (ג) כי עתה - בבא אליהם הרעה , יאמרו: אין מלך לנו - מלכנו אשר בטחנו בו , לאמר: ויצא בראשינו ונלחם את מלחמותינו (ראה ש"א ח , כ) , אין מועיל לנו לכלום. (ד) אלות שוא - הִשבע לשקר. אלות כמו כרות - לשון הווה. כרות ברית - [לעבודה זרה; לפיכך ופרח עליהם משפט - ייסורים ופורענות , כראש , שהוא עשב מר הפורח על תלמי שדי. דבר אחר:] גם הוא לשוא; כל ברית שהם כורתים זה עם זה , עוברים עליו. ופרח כראש משפט על תלמי שדי - כראש שהוא פורח על תלמי שדי , והוא עשב מר , כך משפטיהם פורחים וגדילים תמרורים לעניים ואביונים; ואף כך אמר עמוס: "הפכתם לראש משפט" (ו , יב). [ויונתן תרגם על תלמי שדי - בעון שמסיגין גבולי שדות.] תלמי שדי - מענית המחרישה קרויה 'תלם'. [דבר אחר: על תלמי שדי - שהם עושים שם מזבחותם , כמו שנאמר "גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי" (הו' יב , יב) - שם יפרח עליהם משפט עוונם.] (ה) לעגלות בית און וגו' - לפורענות העתידה לבא על עגלים שבביתאל (ראה מ"א יב , לב) , שהיא נקראת 'בית און' בספר יהושע (ראה יהו' ז , ב). יגורו - ויִראו ממנו שכיניו שבשומרון. למה? כי אבל עליו עמו , וכמריו , אשר תמיד עליו יגילו , עתה אבלו על כבודו כי גלה. (ו) גם אותו לאשור יובל - זה היה בשנת שתים עשרה לאחז (ראה מ"ב יז , א ואי'): "ויער יי' את רוח פול מלך אשור... ויגלם לראובני ולגדי" וגו' (ראה דה"א ה , כו) , ונטל עגלי הזהב שבביתאל והלך לו , לקיים מה שנאמר: גם אותו לאשור יובל. למלך ירב - סנחריב. בשנה אפרים יקח - בשת יקח לו ירבעם , שהוא משבט אפרים , שהעמיד לו עגל זה לאלוה. ויבוש ישראל - מאותה עצה שנועצו לעשותם , כמה שנאמר "ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב" (מ"א יב , כח). (ז) נדמה - נשתתק מלך שמרון , והרי הוא [כלה מאיליו] כקצף על פני מים; 'אישקומא' בלעז. (ח) במות און - במות ביתאל. קוץ ודרדר יעלה על מזבחותם - שגלו עובדיהן ואין עוד פונה אליהם. ואמרו ישראל להרים: כסונו - שלא יראונו אויבינו בבשתנו. (ט) מימי הגבעה חטאת ישראל - [חטאת נקוד רפי , שהוא לשון נקבה ולשעבר; כמו "עשת" (וי' כה , כא); "באת" (בר' טז , ח); "אזלת יד" (דב' לב , לו).] מימי גבעת בנימן חטאתם , ישראל , לפניי; שהיה מעשה פלגש בגבעה בימי עתניאל בן קנז , שהיה ראשון לשופטים , בימי כושן רשעתים (ראה שו' ג , ח - י); ובימיו היה פסל מיכה (ראה שו' יז - כ). וכל זה מצינו ב'סדר עולם' (סע"ר יב). שם עמדו - באותה מדה אחזו להם מאז. לא תשיגם בגבעה מלחמה וגו' - ולפי שהיה עון עבודה זרה בידיהם ולא הקפידו עליו , לכך לא הצליחה ידם במלחמת הגבעה על בני בנימן (ראה שו' כ). וקראם 'בני עלוה' - בני גאוה: שעשו עצמם עליונים , ולא שמעו בקול אחיהם לתת את בני הגבעה (ראה שו' כ , יג). ויונתן תירגמו על ששאלו להם מלך והמליכו את שאול , ואינו מתיישב לי אחר לשון העברית; וגם שאר חיבור הפרשה נופל על לשון הראשון. (י) באוותי ואסרם - ולפי רצוני תמיד ייסרתים , משופט לשופט , ומסרתים ביד שוסיהם. ואוספו עליהם עמים באסרם לשתי עונותם - לפי שדימה אותם לעֶגלה , כמו שנאמר אחריו "אפרים עגלה מלומדה" (פס' יא) , לכך דימה ייסוריהם לפרה שמייגעין אותה בחרישה , ואסרוה בעול המחרישה , וסמלוני העול נוקבין ויורדין אחד מכאן ואחד מכאן אצל שני עיני השור. וכן תירגם יונתן: "כמסר פדנא על תרתין עיניתיה"; "פדנא" - צמד בקר. (יא) אפרים עגלה מלומדה - 'פורפויינטא' בלעז; עשוייה לו חבורות חבורות במלמד הבקר , שקורין 'אגויילון' [בלעז]. כלומר: הרבה ייסורין הבאתי עליה , והרי היא לא נכנעה ותמיד אוהבת לדוש בתבואה , מקום מאכל ומשמן , ולא נכנעה להיות חורשת; כלומר: לא נכנעו לתורה , אלא אחר שרירות לבם. אוהבתי - יו"ד יתירה , כמו "גנובתי יום" (בר' לא , לט). ואני עברתי על טוב צוארה - לפיכך אני מביא עליהם מלכים שיתישו את כחם. ארכיב אפרים יחרוש יהודה וגו' - אם תרצו שארכיב אפרים על האומות , ויחרש יהודה [על גבם] , וישדד לו , לעצמו , יעקב חרישה של מעשים טובים; כמה שהוא מפרש ואומר "נירו לכם ניר" (להלן , יב). [וישדד לו יעקב - יירש את אדמתם ואת נכסיהם.] (יב) זרעו לכם לצדקה - אבל אתם "חרשתם רשע" וגו' (להלן , יג) , לפיכך "וקם (בנוסחנו: וקאם) שאון בעמך" (להלן , יד). נירו לכם ניר - עִסקו בתורה , ומשם תִלמדו ללכת בדרך טובה ולהתגבר על יצר הרע; כזה שהוא נָר את השדה , להפוך שרשי עשבים המכחישין בתבואה , מימות החמה כמה ימים לפני הזרע. ועת תקבעו לדרוש (בנוסחנו נוסף 'את') יי' - לתלמוד תורה , עד יבא (בנוסחנו: יבוא) ויורה צדק לכם - כשתהיו יגעים בה; והוא יבין אתכם , להודיעכם צפונותיה בצדק. [דבר אחר: נירו לכם ניר - עשו לכם מעשים טובים קודם בא עליכם הלחץ , והוא יגרום לכם שתתקבל תפילתכם בעת הצורך; ואז יהי עת ראוי לכם לדרוש להקדוש ברוך הוא על צרכיכם , כי אז תשמע צעקתכם ויורה צדק צרכיכם וימטיר צדקה לכם; כמו "ירה בים" (שמ' טו , ד).] (יג) אכלתם פרי כחש - "איתקבלתון תושלמת חוביכון" (ת"י). (יד) וקם (בנוסחנו: וקאם) שאון - קול ענות: נוסו נודו (ע"פ יר' מט , ל). כשד שלמן בית ארבאל - כבוזזים הבאים [על עם היושב] בשלום פתאום על יד מארב , שלא נזהרו בהם לברוח מפניהם , ושודדים את הכל. בית ארבאל - יונתן תירגמו 'בית מארב' , ואל"ף ולמ"ד יתירים בו , כמו 'יזרעאל' שאינו שם עיר , כגון "יענו את יזרעאל" (הו' ב , כד) , וקראוֹ בלשון שֵם; אף כאן קרא אותו כמין שם עיר. וכן חיברו מנחם (מחברת: 'ארב') , אבל דונש (דונש ע' * 70 - 71 ) פתרוֹ שם מקום. רוטשה - נבקעה; וכן "נערים תרטשנה" (יש' יג , יח); "ועולליהם ירוטשו" (שם , טז). לשון אחר: רוטשה - עוזבה , כמו 'נוטשה'. (טו) ככה עשה לכם ביתאל (בנוסחנו: בית - אל) - כל הפורענות הזה גרם לכם העגל שבביתאל. רעת רעתכם - רעת רשעכם , עבירת זדונכם. בשחר נדמה - נרדם , כאילו בלילה; כלומר: אין בו כח. ולמה כל זאת?