מאגר הכתר הושע פרק י עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק י
(א) גפן בוקק ישראל פרי ישוה לו - ישראל דומה לגפן שבוקק פריו; כמו "הבוק תבוק הארץ" (יש' כד , ג). מהם שיגלו לאשור , כמה דאת אמר "הנה יי' בוקק הארץ ובולקה ועיוה פניה והפיץ יושביה" (שם , א). ישוה - לשון דימיון. כרוב לפריו - כשנתתי להם פריו וכל טוב בארצו , והם גמלו לו רעה , והרבה למזבחות לעבודה זרה. הטיבו (בנוסחנו: היטיבו) מצבות - פתרון: הרבו מצבות; "כי יטיב... אבי... הרעה עליך וגיליתי את אזניך ושלחתיך והלכת" (ראה ש"א כ , יג) , שפתרונו: ירבה את הרעה. (ב) חלק לבם עתה יאשמו - משחלק לבם מאת הקדוש ברוך הוא והטיבו מצבות לבעל (ראה לעיל , א) , והוא יערוף מזבחותם - הוא החטא שיערוף וישבור מזבחותם ומצבותם. יאשמו - בדבר הזה הם אשימים. (ג) כי עתה יאמרו אין מלך לנו - עתה יאמרו בגלות: כל מלכינו אינם מצילים אותנו. כי לא יראנו את יי' - וכל זה לפי שלא יראנו את יי' , אנחנו ומלכינו , שרחקנו מעליו. והמלך מה יעשה לנו - מאחר שחטאנו , מה יוכל מלכינו לעשות לנו? (ד) דברו דברים אלות שוא וכרות (בנוסחנו: כרת) ברית - מאשרינו מתעים אותנו (ע"פ יש' ט , טו) , הם מלכי ישראל שהכריחו אותנו לדבר שקר ולהשביע אלות שוא ולכרות ברית לעבודה זרה. ופרח כרוש (לפנינו: כראש) משפט על תלמי שדי - כעשב מר , כרוש שפורח וגדל על תלמי שדות , כלומר: פרח גלות מר בשביל עיוות משפט. (ה) לעגלות בית און יגורו שכן שמרון - מֵעֲגָלים שעובדים בביתאל יש להם לגור ולהתפחד לשכנוֹת שומרון , הם עשרת השבטים. ולפי ששמרון ראש המלכות , כמה דאמר "ראש אפרים שמרון" (יש' ז , ט) , לכך קוראים להם 'שמרון'. כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו - פתרון: כי אבל עליו עמו , וגם כמריו שעתה יגילו - כולם יתאבלו על כבודו כי גלה ממנו. (ו) גם אותו לאשור יובל מנחה למלך ירב - בשנת שתים עשרה לאחז (ראה מ"ב יז) , שהגלה סנחריב לעשרת השבטים , הגלה עמהם עגלי זהב שעשה ירבעם; הדא הוא דכתיב: גם אותו לאשור יובל מנחה למלך ירב - אשור. ב'סדר עולם' (ראה סע"ר כב). ויבוש ישראל מעצתו - מאותה עצה שנתייעצו עם ירבעם; כמה דאמר "ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב" (מ"א יב , כח). (ז) נדמה שמרון מלכה כקצף על פני מים. קצף - לשון כנען (סלבית) 'פינא' , ובלעז 'אשקומא'. ופתרונו: נמשל לקצף שהולך על פני המים לכאן ולכאן; כמו כן יהיה נע ונד בגלות , הוא וישראל עמו. וכן הוא אומר "בשנה התשיעית להושע בן אלה לכד מלך אשור את שמרון ויגל את ישראל אשורה" וגו' (ראה מ"ב יז , ו). (ח) חטאת ישראל - כלומר: בדבר זה אתה מחטיא את ישראל , בבמות ביתאל. חטאת - הטי"ת רפה וקמצא הוא (בנוסחנו: חטַּאת); הניקוד מלמדינו על פתרון זה. ואם היתה הטי"ת דגושה , היה שם דבר כמו 'חטא'. והוא כמו "והנה עבדיך מוכים וחָטָאת עמך" (שמ' ה , טז) , שפתרונו: בדבר זה הם מחטיאים עצמן. ואמרו להרים כסונו ולגבעות נפלו עלינו - הייתם שמחים. (ט) שם עמדו - באותה מידה שתפשו , באותה מידה הם אחוזים עד היום. (י) באותי ואיסרם (לפנינו: ואסרם) - בשביל שהייתי מתאווה להחזירם למוטב , הייתי מייסרם בדברי תוכחות עד עכשיו. ואוספו עליהם עמים באוסרם לשתי עונותם - ומאחר שאינם רוצים להיוסר בדברים , מעכשיו אייסרם ביד האומות שאוספו עליהם ויכבידו עליהם עולם , כאוסר זה שאוסר שתי מעניתות על צואר בהמה. עונותם - כמו "האריכו למעניתם" (תה' קכט , ג); והוא מלשון "עֹל" (הו' יא , ד). (יא) אפרים (בנוסחנו: ואפרים) עגלה מלומדה אוהבתי לדוש - ישראל הם היו מלומדים בכך לדוש האומות תחתיהם , שכל האומות נכנעים תחתיהם. ואני עברתי על טוב צוארה - היא היתה עגלה ואני עובר לפניה , כמְנַהֵג זה שמנהיג את עגלתו והולך לפניה; כך אני הלכתי לפניהם לכבוש האומות לפניהם. ארכיב אפרים יחרוש יהודה - פתרון: ארכיב ואמשיל אפרים על במותי אומות , לכבוש ולדרוך. יחרוש יהודה ישדד לו יעקב - יהודה ואפרים היו רוכבין על האומות כזה שחורש ומשדד שדהו. (יב) זרעו לכם לצדקה וקצרו (בנוסחנו: קצרו) לפי חסד - כל זה עשיתי להם קודם , שלא פשעו , ומשפשעו - "כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש" (מ"ב יג , ז); ולכך אני מזהירם עדיין ואומר להם: זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד. והיאך תזרעו? נירו לכם ניר - פתרון: חרשו לכם חרישת השדה ואחר כך תזרעו זריעתכם , ואל תזרעו אל קוצים (ראה יר' ד , ג); שהזורע על הקוצים ועל הברקונים (ע"פ שו' ח , ז) אין זריעתו יוצאת. כמו כן תעשו אתם: לכתחילה הימולו ליי' והסירו את עורלת לבבכם (ראה יר' ד , ד) , ואחר כך עת לדרוש את יי' , והוא יבוא ויורה לכם צדק. (יג) חרשתם רשע עולתה קצרתם - אתם; לא בדרכיך (בנוסחנו: בדרכך) ברוב גיבוריך אתה בטחת , להינצל ברוב גיבוריך מפני סנחריב מלך אשור? לא תינצל לפניהם! (יד) וקאם שאון בעמיך וכל מבצריך יושד כשוד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה - אתה יושב לבטח ואין אתה מתיירא משום חיל שיבא עליך; עתה יקום שאון עמים רבים בעמך , וכל מבצריך - ישודדו אותם , כשוד שבא לאדם שיושב לבטח בשלום ואינו נזהר מן החיילות הבאים עליו; כאותו שוד יבא לך כשתשב לבטח ולשלום ולא תזהר מן החרב שבבית , יבואו האורבים ויתפשו אותך. פתר דונש (ע' 70 - 71 ) בית ארבאל - שהוא לשון "אורב" (יהו' ח , ב) , כי 'אל' נופל מן התיבה; וכן מתיבת "יזרעאל" (הו' א , ד) - נופל 'אל' מן התיבה , שהוא לשון 'זרע'; ויגיד עליו ריעו (ע"פ איוב לו , לג) , שאמר "וזרעתיה לי בארץ" (הו' ב , כה). ותרגום ארבאל: "בכמנא". (טו) בשחר - פתר רבי מנחם שהוא מלשון סוֹף; וכן תרגומו: "בסופא". ובלשון תלמוד (ראה איכ"ר ב , טו): היה לו בן תשחורת - והוא כמו "בן זקונים" (בר' לז , ג); וכמו 'נוח לתשחורת' (ראה משנה אבות ג , יב). ואומר אני , יוסף ברבי שמעון: בשחר אינו יוצא ממשמעו , וכה פתרונו: בשחר נדמה עליך מלך ישראל - אדם אחר נדמה הוא ושותק כשהוא ישן , אבל מלך ישראל - אפילו בשחר ובצהרים נדמה כאילם לפני סנחריב.