מאגר הכתר הושע פרק יא עם פירוש ר' אליעזר מבלגנצי

פרק יא
(א) וכל כך למה? כי נער ישראל ואהבהו - אהבת נעורים אהבתיו. וממצרים קראתי לו על ידי נביאי , להיות בני ועם סגלה מכל העמים (ע"פ דב' ז , ו). (ב) וכמו שיותר היו קוראים להם מאתי , דרך אהבה וריעות , כן הלכו מפניהם - מפני נביאי הקוראים להם , ולא אבו שמוע (ע"פ יש' כח , יב) להם; אלא לבעלים יזבחו , ולפסילים שאין בהם ממש , לא לעזר ולא להועיל (ע"פ יש' ל , ה) , יקטרון. (ג) ואנכי גמלתי להם טובות: תרגלתי לאפרים כשלא היה בו כח , כאשה המדדה ומַרגלת את בנה הקטן לפניה , וכשאינו יכול לילך לוקחת אותו על זרועותיה. וכשהיה בהם מכה ורפאיתים - גם זה לא ידעו , ולא הכירו כי אני רפאתים. (ד-ה) בחבלי אדם - בנחת וכבוד משכתים אלי , ולא בחבלי בהמה , הנמשכת בקושי ובזיון ומוסר. ואהי (לפנינו: ואהיה) להם כאדם המסיר ומגביה עול על לחיי פרתו כשהיא רכה וקטנה שלא משכה בעול (ע"פ דב' כא , ג) , שלא יכבד עליה. ואט - ובנחת אני מכלכל וסובל עמו בעול , שלא יכבד עליו , וכדי שלא ישוב אל ארץ מצרים , וידבקו בי. ובכל זה לא ידעו ולא הכירו; ולפיכך , הואיל ומאסו בעולִי הנוח להם , אשור הוא יהי מלכו ורודה בו , ועולו הקשה אשים על צוארו , כי מאנו לשוב אלי כשקראו להם נביאי. (ו) וחלה - ונחה; כמו "יחולו על ראש יואב" (ש"ב ג , כט). בדיו - ענפיו. ממועצותיהם - מפני מחשבתם הרעה. (ז) ועמי תלואים וקשורים ונשענים עדיין למשובתי - שהייתי משובב אותם (ע"פ יש' מט , ה) , לקוראם אלי ולמושכם בעבותות אהבה ולהרים עול על לחיהם ולהכיל להם לאט (ראה לעיל , ד); וסבורים שגם עתה אעשה להם כן , אבל כל כך צרות רבות ורעות (ע"פ דב' לא , כא) יקראהו יחד , שלא ירומם ויגביה עוד ראש. ואל על - אל גֹבה הקורות שיקראוהו ויעלו על צוארו ויכשילו כחו (ע"פ איכה א , יד) , לא ירומם ראש ולא יתגבר כנגדו. [משובתי - 'מאיטישורא' (בלעז). ואל על - אל גבהו וגאונו יקראהו. אל על - כמו "הוקם על" (ש"ב כג , א); מלשון "ויגדלהו למעלה" (דה"ב א , א).] גם יש לומר: ועמי תלאים לי למשובתי - שלא הייתי מכביד עליהם ומיסרם בקושי; כמרים עול הייתי להם , ומתרגלם ומנהלם לאט (ראה לעיל , ג - ד) , ואל תועלת והטבה יקראוהו נביאי יחד; והם לא שמעו , ולכך לא ירומם ראש עוד מתחת מלך אשור , ואניעהו ואורידהו (ע"פ תה' נט , יב). ובכך איסרך , ולא להשחית ולכלה (ע"פ דה"ב יב , יב); (ח-ט) כי איך אתנך אפרים כאדמה , אשימך , אמגנך , כצבויים (בנוסחנו: כצבאים)? ולא איש - הנוטר ונוקם ומכלה. בקרבך הייתי קדוש עד עתה , ולא אבא (בנוסחנו: אבוא) עוד בעיר - ולא אשכן עוד בתוכך. (י) ואלך ואשובה אל מקומי , עד אשר יאשמו ובקשו פני (ראה הו' ה , טו) , ואחרי יי' ילכו לבקש פניו , לפי שכשאריה ישאג בזעמו - כי הוא ישאג , ויחרדו בנים לקול שאגתו אף מים - כלומר: ממקום בטח. שדרך העולם , כשאריה שואג ביבשה אין יושבי הים חרידים , כי לא יעלה עליהם אריה בים - אבל כאן , אף מים - ממקום שהוא בטח אצל שאגת אריה , יחרדו לשאגתו. (יא) וכאשר יחרדו אל יי' ויפחדו לי , והושבתם (לפנינו: והושבתים) על בתיהם בטח נאם יי'. [ויחרדו בנים מים - מתרגמין: "ויתכנשון גלוותא ממערבא".]