מאגר הכתר הושע פרק יא עם פירוש ר' ישעיה מטראני

פרק יא
[א] כִּ֛י נַ֥עַר יִשְׂרָאֵ֖ל וָאֹהֲבֵ֑הוּ וּמִמִּצְרַ֖יִם קָרָ֥אתִי לִבְנִֽי:
[ב] קָרְא֖וּ לָהֶ֑ם כֵּ֚ן הָלְכ֣וּ מִפְּנֵיהֶ֔ם לַבְּעָלִ֣ים יְזַבֵּ֔חוּ וְלַפְּסִלִ֖ים יְקַטֵּרֽוּן:
[ג] וְאָנֹכִ֤י תִרְגַּ֙לְתִּי֙ לְאֶפְרַ֔יִם קָחָ֖ם עַל־זְרוֹעֹתָ֑יו וְלֹ֥א יָדְע֖וּ כִּ֥י רְפָאתִֽים:
[ד] בְּחַבְלֵ֨י אָדָ֤ם אֶמְשְׁכֵם֙ בַּעֲבֹת֣וֹת אַהֲבָ֔ה וָאֶהְיֶ֥ה לָהֶ֛ם כִּמְרִ֥ימֵי עֹ֖ל עַ֣ל לְחֵיהֶ֑ם וְאַ֥ט אֵלָ֖יו אוֹכִֽיל:
[ה] לֹ֤א יָשׁוּב֙ אֶל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וְאַשּׁ֖וּר ה֣וּא מַלְכּ֑וֹ כִּ֥י מֵאֲנ֖וּ לָשֽׁוּב:
[ו] וְחָלָ֥ה חֶ֙רֶב֙ בְּעָרָ֔יו וְכִלְּתָ֥ה בַדָּ֖יו וְאָכָ֑לָה מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם:
[ז] וְעַמִּ֥י תְלוּאִ֖ים לִמְשׁוּבָתִ֑י וְאֶל־עַל֙ יִקְרָאֻ֔הוּ יַ֖חַד לֹ֥א יְרוֹמֵֽם:
[ח] אֵ֞יךְ אֶתֶּנְךָ֣ אֶפְרַ֗יִם אֲמַגֶּנְךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֚יךְ אֶתֶּנְךָ֣ כְאַדְמָ֔ה אֲשִֽׂימְךָ֖ כִּצְבֹאיִ֑ם נֶהְפַּ֤ךְ עָלַי֙ לִבִּ֔י יַ֖חַד נִכְמְר֥וּ נִחוּמָֽי:
[ט] לֹ֤א אֶֽעֱשֶׂה֙ חֲר֣וֹן אַפִּ֔י לֹ֥א אָשׁ֖וּב לְשַׁחֵ֣ת אֶפְרָ֑יִם כִּ֣י אֵ֤ל אָנֹכִי֙ וְלֹא־אִ֔ישׁ בְּקִרְבְּךָ֣ קָד֔וֹשׁ וְלֹ֥א אָב֖וֹא בְּעִֽיר:
[י] אַחֲרֵ֧י יְהוָ֛ה יֵלְכ֖וּ כְּאַרְיֵ֣ה יִשְׁאָ֑ג כִּֽי־ה֣וּא יִשְׁאַ֔ג וְיֶחֶרְד֥וּ בָנִ֖ים מִיָּֽם:
[יא] יֶחֶרְד֤וּ כְצִפּוֹר֙ מִמִּצְרַ֔יִם וּכְיוֹנָ֖ה מֵאֶ֣רֶץ אַשּׁ֑וּר וְהוֹשַׁבְתִּ֥ים עַל־בָּתֵּיהֶ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה: ס

פרק יא
(א) ואהבהו - האל"ף נעלם בין האל"ף והה"א. (ב) קראו להם - הנביאים; וכמו שהם קראום כך היו בורחים מפניהם , ללכת אחרי הבעלים. (ג) ואנכי תירגלתי לאפרים - כשהוצאתים ממצרים הייתי מנהיגם , כאדם שמנהיג הקטן על רגליו ומלמדו ללכת. ובא התי"ו במקום ה"א , והוא כמו 'הִרגלתי'. ולשון קחם על זרועותיו - שם הפועל הוא , כי לעולם הציווי ושם הפועל שווין , והרי הוא כמו 'לקחת אותם על זרועותיו'; שזימנתי להם משה שהיה נושא אותם כאשר ישא האומן את היונק (ראה במ' יא , יב) על זרועותיו , ואינם יודעים כי תדיר אני רפאתים. (ד) בחבלי אדם אמשכם - אותם , ממצרים משכתים אחריי , בדברים טובים אני משכתים , שנמשכים בהם בני אדם. ובעבותות אהבה - שהראיתי להם חיבה יתירה , והם היו העבותות והחבלים שמשכתים בהם , וקירבתים בסיני ונתתי להם תורתי. ואהיה להם - ונדמיתי להם כאותם שמרימים להם עול על לחיהם - שלא קיבלו תורתי באהבה , אלא נראה להם כעול כבד. ואני אט אליו אוכיל - שלא צויתים כי אם דברים שיוכל להכיל לאט ולנחת. ואוכיל הוא לקוח מן 'יכל' , והוא פועל 'כבד' , כאשר תאמר 'אוריד' , 'אושיב'; ומן 'יכל' ה'קל' אתה אומר: 'אוכל' , 'יוכל' , 'תוכל'; ומן 'הוכיל' ה'כבד' אתה אומר: אוכיל , תוכיל; וה'קל' 'עומד בעצמו' וה'כבד' 'יוצא באחר': שהייתי מעמיסו עד שיוכל שאת (ע"פ בר' מד , א) , לאט. (ה) אמרתי שלא ישוב אל ארץ מצרים , אבל עתה אשור הוא מלכו כי מאס לשוב אלי. (ו) וחלה חרב בעריו - תחול; לשון "על ראש רשעים יחול" (יר' כג , יט); "יחולו על ראש יואב" (ש"ב ג , כט). וכלתה בדיו - גבוריו וכל חיילותיו , ואכלה אותם החרב; כל זה יהיה להם מחמת מועצותיהם - שנתייעצו לעשות העגלים. (ז) ועמי תלואים למשובתי - בלב ולב לעשות תשובה לפניי. ואל על שיקראוהו הנביאים , לא ירומם יחד לשוב - כי אם זה אומר לשוב , ונשוב לבוראינו , וזה אומר: לא נשוב. (ח) איך אתנך אפרים אמגנך ישראל ביד צריך?! איך אתנך כאדמה - שעלה בליבי לעשות כלייה מכם כאדמה וצביים (בנוסחנו: כצבאים) , אבל נהפך עלי לבי , יחד נכמרו ניחומיי - הניחומים שאני מתנחם מן הרעה נכמרים , ואינם מניחים אותי לעשות כלייה מכם. (ט) לא אעשה חרון אפי - שאכלה אתכם. כי אל אנכי ולא איש - ונקראתי "רחום וחנון" (שמ' לד , ו). בקרבך - ישכון שמי הקדוש , ולא אבוא בעיר אחרת , כי אם בירושלם , ולא אכלה אתכם; ואחריכן , שתימרק עונותיכם בגלות , אושיע אתכם. (י) אחרי יי' ילכו , שישאג כאריה - לגאול אתכם. ויחרדו בנים מים - ימהרו לבוא מים. (יא) יחרדו - וימהרו לבוא כציפור ממצרים וכיונה מארץ אשור.