פרק יא
[א]
כִּ֛י
נַ֥עַר
יִשְׂרָאֵ֖ל
וָאֹהֲבֵ֑הוּ
וּמִמִּצְרַ֖יִם
קָרָ֥אתִי
לִבְנִֽי:
[ב]
קָרְא֖וּ
לָהֶ֑ם
כֵּ֚ן
הָלְכ֣וּ
מִפְּנֵיהֶ֔ם
לַבְּעָלִ֣ים
יְזַבֵּ֔חוּ
וְלַפְּסִלִ֖ים
יְקַטֵּרֽוּן:
[ג]
וְאָנֹכִ֤י
תִרְגַּ֙לְתִּי֙
לְאֶפְרַ֔יִם
קָחָ֖ם
עַל־זְרוֹעֹתָ֑יו
וְלֹ֥א
יָדְע֖וּ
כִּ֥י
רְפָאתִֽים:
[ד]
בְּחַבְלֵ֨י
אָדָ֤ם
אֶמְשְׁכֵם֙
בַּעֲבֹת֣וֹת
אַהֲבָ֔ה
וָאֶהְיֶ֥ה
לָהֶ֛ם
כִּמְרִ֥ימֵי
עֹ֖ל
עַ֣ל
לְחֵיהֶ֑ם
וְאַ֥ט
אֵלָ֖יו
אוֹכִֽיל:
[ה]
לֹ֤א
יָשׁוּב֙
אֶל־אֶ֣רֶץ
מִצְרַ֔יִם
וְאַשּׁ֖וּר
ה֣וּא
מַלְכּ֑וֹ
כִּ֥י
מֵאֲנ֖וּ
לָשֽׁוּב:
[ו]
וְחָלָ֥ה
חֶ֙רֶב֙
בְּעָרָ֔יו
וְכִלְּתָ֥ה
בַדָּ֖יו
וְאָכָ֑לָה
מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם:
[ז]
וְעַמִּ֥י
תְלוּאִ֖ים
לִמְשׁוּבָתִ֑י
וְאֶל־עַל֙
יִקְרָאֻ֔הוּ
יַ֖חַד
לֹ֥א
יְרוֹמֵֽם:
[ח]
אֵ֞יךְ
אֶתֶּנְךָ֣
אֶפְרַ֗יִם
אֲמַגֶּנְךָ֙
יִשְׂרָאֵ֔ל
אֵ֚יךְ
אֶתֶּנְךָ֣
כְאַדְמָ֔ה
אֲשִֽׂימְךָ֖
כִּצְבֹאיִ֑ם
נֶהְפַּ֤ךְ
עָלַי֙
לִבִּ֔י
יַ֖חַד
נִכְמְר֥וּ
נִחוּמָֽי:
[ט]
לֹ֤א
אֶֽעֱשֶׂה֙
חֲר֣וֹן
אַפִּ֔י
לֹ֥א
אָשׁ֖וּב
לְשַׁחֵ֣ת
אֶפְרָ֑יִם
כִּ֣י
אֵ֤ל
אָנֹכִי֙
וְלֹא־אִ֔ישׁ
בְּקִרְבְּךָ֣
קָד֔וֹשׁ
וְלֹ֥א
אָב֖וֹא
בְּעִֽיר:
[י]
אַחֲרֵ֧י
יְהוָ֛ה
יֵלְכ֖וּ
כְּאַרְיֵ֣ה
יִשְׁאָ֑ג
כִּֽי־ה֣וּא
יִשְׁאַ֔ג
וְיֶחֶרְד֥וּ
בָנִ֖ים
מִיָּֽם:
[יא]
יֶחֶרְד֤וּ
כְצִפּוֹר֙
מִמִּצְרַ֔יִם
וּכְיוֹנָ֖ה
מֵאֶ֣רֶץ
אַשּׁ֑וּר
וְהוֹשַׁבְתִּ֥ים
עַל־בָּתֵּיהֶ֖ם
נְאֻם־יְהוָֽה:
ס
פרק יא
(א)
ואהבהו
-
האל"ף
נעלם
בין
האל"ף
והה"א.
(ב)
קראו
להם
-
הנביאים;
וכמו
שהם
קראום
כך
היו
בורחים
מפניהם
,
ללכת
אחרי
הבעלים.
(ג)
ואנכי
תירגלתי
לאפרים
-
כשהוצאתים
ממצרים
הייתי
מנהיגם
,
כאדם
שמנהיג
הקטן
על
רגליו
ומלמדו
ללכת.
ובא
התי"ו
במקום
ה"א
,
והוא
כמו
'הִרגלתי'.
ולשון
קחם
על
זרועותיו
-
שם
הפועל
הוא
,
כי
לעולם
הציווי
ושם
הפועל
שווין
,
והרי
הוא
כמו
'לקחת
אותם
על
זרועותיו';
שזימנתי
להם
משה
שהיה
נושא
אותם
כאשר
ישא
האומן
את
היונק
(ראה
במ'
יא
,
יב)
על
זרועותיו
,
ואינם
יודעים
כי
תדיר
אני
רפאתים.
(ד)
בחבלי
אדם
אמשכם
-
אותם
,
ממצרים
משכתים
אחריי
,
בדברים
טובים
אני
משכתים
,
שנמשכים
בהם
בני
אדם.
ובעבותות
אהבה
-
שהראיתי
להם
חיבה
יתירה
,
והם
היו
העבותות
והחבלים
שמשכתים
בהם
,
וקירבתים
בסיני
ונתתי
להם
תורתי.
ואהיה
להם
-
ונדמיתי
להם
כאותם
שמרימים
להם
עול
על
לחיהם
-
שלא
קיבלו
תורתי
באהבה
,
אלא
נראה
להם
כעול
כבד.
ואני
אט
אליו
אוכיל
-
שלא
צויתים
כי
אם
דברים
שיוכל
להכיל
לאט
ולנחת.
ואוכיל
הוא
לקוח
מן
'יכל'
,
והוא
פועל
'כבד'
,
כאשר
תאמר
'אוריד'
,
'אושיב';
ומן
'יכל'
ה'קל'
אתה
אומר:
'אוכל'
,
'יוכל'
,
'תוכל';
ומן
'הוכיל'
ה'כבד'
אתה
אומר:
אוכיל
,
תוכיל;
וה'קל'
'עומד
בעצמו'
וה'כבד'
'יוצא
באחר':
שהייתי
מעמיסו
עד
שיוכל
שאת
(ע"פ
בר'
מד
,
א)
,
לאט.
(ה)
אמרתי
שלא
ישוב
אל
ארץ
מצרים
,
אבל
עתה
אשור
הוא
מלכו
כי
מאס
לשוב
אלי.
(ו)
וחלה
חרב
בעריו
-
תחול;
לשון
"על
ראש
רשעים
יחול"
(יר'
כג
,
יט);
"יחולו
על
ראש
יואב"
(ש"ב
ג
,
כט).
וכלתה
בדיו
-
גבוריו
וכל
חיילותיו
,
ואכלה
אותם
החרב;
כל
זה
יהיה
להם
מחמת
מועצותיהם
-
שנתייעצו
לעשות
העגלים.
(ז)
ועמי
תלואים
למשובתי
-
בלב
ולב
לעשות
תשובה
לפניי.
ואל
על
שיקראוהו
הנביאים
,
לא
ירומם
יחד
לשוב
-
כי
אם
זה
אומר
לשוב
,
ונשוב
לבוראינו
,
וזה
אומר:
לא
נשוב.
(ח)
איך
אתנך
אפרים
אמגנך
ישראל
ביד
צריך?!
איך
אתנך
כאדמה
-
שעלה
בליבי
לעשות
כלייה
מכם
כאדמה
וצביים
(בנוסחנו:
כצבאים)
,
אבל
נהפך
עלי
לבי
,
יחד
נכמרו
ניחומיי
-
הניחומים
שאני
מתנחם
מן
הרעה
נכמרים
,
ואינם
מניחים
אותי
לעשות
כלייה
מכם.
(ט)
לא
אעשה
חרון
אפי
-
שאכלה
אתכם.
כי
אל
אנכי
ולא
איש
-
ונקראתי
"רחום
וחנון"
(שמ'
לד
,
ו).
בקרבך
-
ישכון
שמי
הקדוש
,
ולא
אבוא
בעיר
אחרת
,
כי
אם
בירושלם
,
ולא
אכלה
אתכם;
ואחריכן
,
שתימרק
עונותיכם
בגלות
,
אושיע
אתכם.
(י)
אחרי
יי'
ילכו
,
שישאג
כאריה
-
לגאול
אתכם.
ויחרדו
בנים
מים
-
ימהרו
לבוא
מים.
(יא)
יחרדו
-
וימהרו
לבוא
כציפור
ממצרים
וכיונה
מארץ
אשור.