פרק יא
[א]
כִּ֛י
נַ֥עַר
יִשְׂרָאֵ֖ל
וָאֹהֲבֵ֑הוּ
וּמִמִּצְרַ֖יִם
קָרָ֥אתִי
לִבְנִֽי:
[ב]
קָרְא֖וּ
לָהֶ֑ם
כֵּ֚ן
הָלְכ֣וּ
מִפְּנֵיהֶ֔ם
לַבְּעָלִ֣ים
יְזַבֵּ֔חוּ
וְלַפְּסִלִ֖ים
יְקַטֵּרֽוּן:
[ג]
וְאָנֹכִ֤י
תִרְגַּ֙לְתִּי֙
לְאֶפְרַ֔יִם
קָחָ֖ם
עַל־זְרוֹעֹתָ֑יו
וְלֹ֥א
יָדְע֖וּ
כִּ֥י
רְפָאתִֽים:
[ד]
בְּחַבְלֵ֨י
אָדָ֤ם
אֶמְשְׁכֵם֙
בַּעֲבֹת֣וֹת
אַהֲבָ֔ה
וָאֶהְיֶ֥ה
לָהֶ֛ם
כִּמְרִ֥ימֵי
עֹ֖ל
עַ֣ל
לְחֵיהֶ֑ם
וְאַ֥ט
אֵלָ֖יו
אוֹכִֽיל:
[ה]
לֹ֤א
יָשׁוּב֙
אֶל־אֶ֣רֶץ
מִצְרַ֔יִם
וְאַשּׁ֖וּר
ה֣וּא
מַלְכּ֑וֹ
כִּ֥י
מֵאֲנ֖וּ
לָשֽׁוּב:
[ו]
וְחָלָ֥ה
חֶ֙רֶב֙
בְּעָרָ֔יו
וְכִלְּתָ֥ה
בַדָּ֖יו
וְאָכָ֑לָה
מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם:
[ז]
וְעַמִּ֥י
תְלוּאִ֖ים
לִמְשׁוּבָתִ֑י
וְאֶל־עַל֙
יִקְרָאֻ֔הוּ
יַ֖חַד
לֹ֥א
יְרוֹמֵֽם:
[ח]
אֵ֞יךְ
אֶתֶּנְךָ֣
אֶפְרַ֗יִם
אֲמַגֶּנְךָ֙
יִשְׂרָאֵ֔ל
אֵ֚יךְ
אֶתֶּנְךָ֣
כְאַדְמָ֔ה
אֲשִֽׂימְךָ֖
כִּצְבֹאיִ֑ם
נֶהְפַּ֤ךְ
עָלַי֙
לִבִּ֔י
יַ֖חַד
נִכְמְר֥וּ
נִחוּמָֽי:
[ט]
לֹ֤א
אֶֽעֱשֶׂה֙
חֲר֣וֹן
אַפִּ֔י
לֹ֥א
אָשׁ֖וּב
לְשַׁחֵ֣ת
אֶפְרָ֑יִם
כִּ֣י
אֵ֤ל
אָנֹכִי֙
וְלֹא־אִ֔ישׁ
בְּקִרְבְּךָ֣
קָד֔וֹשׁ
וְלֹ֥א
אָב֖וֹא
בְּעִֽיר:
[י]
אַחֲרֵ֧י
יְהוָ֛ה
יֵלְכ֖וּ
כְּאַרְיֵ֣ה
יִשְׁאָ֑ג
כִּֽי־ה֣וּא
יִשְׁאַ֔ג
וְיֶחֶרְד֥וּ
בָנִ֖ים
מִיָּֽם:
[יא]
יֶחֶרְד֤וּ
כְצִפּוֹר֙
מִמִּצְרַ֔יִם
וּכְיוֹנָ֖ה
מֵאֶ֣רֶץ
אַשּׁ֑וּר
וְהוֹשַׁבְתִּ֥ים
עַל־בָּתֵּיהֶ֖ם
נְאֻם־יְהוָֽה:
ס
פרק יא
(א)
כי
נער
-
זהו
"מלומדה"
(הו'
י
,
יא)
ממני
-
כי
מהיותו
נער
,
והטעם:
בצאתו
ממצרים
,
אז
החילותי
ליסרו
בעבור
שאהבתיו.
(ב)
קראו
-
הטעם:
"ממצרים
קראתי
לבני"
(לעיל
,
א)
-
לעבדני
,
והם
עתה
קראו
להם
-
לבעלים.
וכאשר
קראו
לבעלים
,
כן
הלכו
ונדדו
מארצם
מפניהם.
ויש
אומרים:
(ראה
ת"י;
רש"י;
יפת
הושע
ע' 429
)
קראו
להם
-
נביאי
,
והם
הלכו
אחורנית.
(ג)
ואנכי
תרגלתי.
תי"ו
תרגלתי
-
תחת
ה"א
,
ואין
כמהו
במקרא.
והטעם:
הרגלתיו
ללכת
על
רגליו
,
כאשר
יורגל
הנער
,
שיוקח
על
זרועותיו;
וזהו
כדרך
רפואה
,
לחזק
הנער
עד
שיוכל
ללכת.
(ד)
ובעבור
שדמה
ישראל
ל"עגלה
מלומדה"
(הו'
י
,
יא)
,
אמר:
בחבלי
אדם
[אמשכם].
בעבותות
אהבה
-
לא
כמו'
העבותות
המושמות
בצואר
העגלה
החורשת.
ואהיה
להם...
-
כאנשים
המרחמים
על
העגלה
,
להשים
העול
על
לחיה
רגע
אחרי
רגע.
ואט
-
כמו
"אטה"
(יר'
ו
,
יב).
ומלה
אוכיל
-
שם
דבר
,
כמו
"אוכל
בכסף"
(דב'
ב
,
כח);
והייתי
מטה
אליו
אוכל.
ורבי
מרינוס
(?
ראה
'רקמה'
ע' 136
)
אמר
,
כי
אוכיל
-
ראוי
להיותו
'אאכיל'
,
כמו
"ויוסף
עוד
דוד
את
כל
בחור
בישראל"
(ש"ב
ו
,
א).
ופרש
ואט
-
כמשמעו
,
שהייתי
מאכילו
אט.
(ה)
לא
ישוב.
ואשור
שם
מלכו
-
כאשר
הזכרתי
"ושמו
להם
ראש
אחד"
(הו'
ב
,
ב).
כי
מאנו
לשוב
אלי
-
ההולכים
למצרים
,
לשוב
אל
ארצי.
(ו)
וחלה
-
כמו
"יחולו
על
ראש
יואב"
(ש"ב
ג
,
כט);
"ולא
חלו
בה
ידים"
(איכה
ד
,
ו)
-
ידי
האויבים.
וכלתה
בדיו
-
סעיפיו:
"ותעש
בדים"
(יח'
יז
,
ו).
וזאת
הרעה
באה
להם
ממועצותיהם.
(ז)
ועמי
תלואים
-
באל"ף
,
כמו
"אשר
תלאום"
(ש"ב
כא
,
יב).
ויו"ד
למשובתי
-
אינו
סימן
הפועל
,
כמו
"ושימחתים
בבית
תפילתי"
(יש'
נו
,
ז);
"אשתחוה
אל
היכל
קדשך
ביראתך"
(תה'
ה
,
ח);
כי
'משובה'
לעולם
לגנאי.
והנה
הטעם
,
שהם
עושים
דרך
משובה
עמי
,
כאדם
תלוי
באויר
,
אינו
עולה
למעלה
ואינו
יורד
למטה.
ואל
על
-
כמו
"נאם
הגבר
הוקם
על"
(ש"ב
כג
,
א)
,
שהוא
תאר
,
כמו
"עליון"
(בר'
יד
,
יח).
והנה
פירושו:
ואל
עליון
יקראוהו
הקוראים
,
והם
נביאי
השם.
וכולם
על
דרך
אחד
לא
ירימו
ראש.
(ח)
איך.
אמגנך
ישראל
-
כמו
אתנך;
"אשר
מגן
צריך"
(בר'
יד
,
כ);
"עטרת
תפארת
תמגנך"
(מש'
ד
,
ט)
-
תתן
לך
,
כמו
"כי
ארץ
הנגב
נתתני"
(שו'
א
,
טו).
נכמרו
-
יקדו
ונצרבו:
"עורנו
כתנור
נכמרו"
(איכה
ה
,
י).
נחומי
-
מגזרת
"וינחם
יי'"
(בר'
ו
,
ו);
ודברה
תורה
כנגד
בני
אדם.
(ט)
לא.
אל
-
שאוכל
לסבול
הכעס.
ועוד:
כי
בקרבך
לבדך
הייתי
קדוש
,
כי
אל
אנכי
[ולא
איש]
,
ולא
אבא
בעיר
-
על
דרך
"ישב
אלהים
את
האדם"
(דה"ב
ו
,
יח).
והגאון
אמר:
לא
אבא
בעיר
אחרת
,
רק
בירושלם
לבדה.
(י)
אחרי.
אם
ישובו
ללכת
אחרי
השם;
כמו
"אחרי
יי'
אלהיכם
תלכו"
(דב'
יג
,
ה).
עתה
ישאג
כאריה
ויחרדו
בנים
,
הם
ישראל
,
שהלכו
אל
מערב
,
שהוא
מצרים
,
כי
כן
היא
מערבית
דרומית;
וככה
אשור
(ראה
פירושו
בר'
כח
,
יח).
(יא)
וטעם
יחרדו
[כצפור]
-
שהצפור
תחרד
מקול
האריה
,
ואני
אעיפם
כעוף.
וכיונה
-
הפך
שאמר
"כיונה
פותה
אין
לב"
(הו'
ז
,
יא).
והושבתים
על
בתיהם
-
הטעם:
אשיב
שבותם