פרק יא
[א]
כִּ֛י
נַ֥עַר
יִשְׂרָאֵ֖ל
וָאֹהֲבֵ֑הוּ
וּמִמִּצְרַ֖יִם
קָרָ֥אתִי
לִבְנִֽי:
[ב]
קָרְא֖וּ
לָהֶ֑ם
כֵּ֚ן
הָלְכ֣וּ
מִפְּנֵיהֶ֔ם
לַבְּעָלִ֣ים
יְזַבֵּ֔חוּ
וְלַפְּסִלִ֖ים
יְקַטֵּרֽוּן:
[ג]
וְאָנֹכִ֤י
תִרְגַּ֙לְתִּי֙
לְאֶפְרַ֔יִם
קָחָ֖ם
עַל־זְרוֹעֹתָ֑יו
וְלֹ֥א
יָדְע֖וּ
כִּ֥י
רְפָאתִֽים:
[ד]
בְּחַבְלֵ֨י
אָדָ֤ם
אֶמְשְׁכֵם֙
בַּעֲבֹת֣וֹת
אַהֲבָ֔ה
וָאֶהְיֶ֥ה
לָהֶ֛ם
כִּמְרִ֥ימֵי
עֹ֖ל
עַ֣ל
לְחֵיהֶ֑ם
וְאַ֥ט
אֵלָ֖יו
אוֹכִֽיל:
[ה]
לֹ֤א
יָשׁוּב֙
אֶל־אֶ֣רֶץ
מִצְרַ֔יִם
וְאַשּׁ֖וּר
ה֣וּא
מַלְכּ֑וֹ
כִּ֥י
מֵאֲנ֖וּ
לָשֽׁוּב:
[ו]
וְחָלָ֥ה
חֶ֙רֶב֙
בְּעָרָ֔יו
וְכִלְּתָ֥ה
בַדָּ֖יו
וְאָכָ֑לָה
מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם:
[ז]
וְעַמִּ֥י
תְלוּאִ֖ים
לִמְשׁוּבָתִ֑י
וְאֶל־עַל֙
יִקְרָאֻ֔הוּ
יַ֖חַד
לֹ֥א
יְרוֹמֵֽם:
[ח]
אֵ֞יךְ
אֶתֶּנְךָ֣
אֶפְרַ֗יִם
אֲמַגֶּנְךָ֙
יִשְׂרָאֵ֔ל
אֵ֚יךְ
אֶתֶּנְךָ֣
כְאַדְמָ֔ה
אֲשִֽׂימְךָ֖
כִּצְבֹאיִ֑ם
נֶהְפַּ֤ךְ
עָלַי֙
לִבִּ֔י
יַ֖חַד
נִכְמְר֥וּ
נִחוּמָֽי:
[ט]
לֹ֤א
אֶֽעֱשֶׂה֙
חֲר֣וֹן
אַפִּ֔י
לֹ֥א
אָשׁ֖וּב
לְשַׁחֵ֣ת
אֶפְרָ֑יִם
כִּ֣י
אֵ֤ל
אָנֹכִי֙
וְלֹא־אִ֔ישׁ
בְּקִרְבְּךָ֣
קָד֔וֹשׁ
וְלֹ֥א
אָב֖וֹא
בְּעִֽיר:
[י]
אַחֲרֵ֧י
יְהוָ֛ה
יֵלְכ֖וּ
כְּאַרְיֵ֣ה
יִשְׁאָ֑ג
כִּֽי־ה֣וּא
יִשְׁאַ֔ג
וְיֶחֶרְד֥וּ
בָנִ֖ים
מִיָּֽם:
[יא]
יֶחֶרְד֤וּ
כְצִפּוֹר֙
מִמִּצְרַ֔יִם
וּכְיוֹנָ֖ה
מֵאֶ֣רֶץ
אַשּׁ֑וּר
וְהוֹשַׁבְתִּ֥ים
עַל־בָּתֵּיהֶ֖ם
נְאֻם־יְהוָֽה:
ס
פרק יא
(א)
כי
נער
ישראל
ואהבהו
-
בעודו
נער
אהבתיו
,
והוא
בהיותו
במצרים
,
לפיכך
אני
מתרעם
עליו
יותר
משאר
האומות
,
כי
מנערותם
אהבתים
והצלתים
מיד
אויביהם;
וכאשר
עוברים
מצותי
עלי
ליסרם
,
כאשר
ייסר
איש
את
בנו
(ע"פ
דב'
ח
,
ה)
,
וזהו
שאמר:
וממצרים
קראתי
לבני
-
כמו
שאמר
"בני
בכורי
ישראל
,
ואומר
אליך
שלח
את
בני
ויעבדני"
(שמ'
ד
,
כב
-
כג).
ופירוש
קראתי
לבני
-
קראתי
לפרעה
בעבור
בני.
או
פירושו:
קראתי
לו
להיותו
בני.
וטעם
ממצרים
-
כי
מאותו
העת
החל
לקרוא
אותו
'בני'.
(ב)
קראו
להם
-
הנביאים
אשר
אני
שולח
להם
קראו
להם
השכם
והערב
לשוב
אל
יי'
(ראה
יר'
ז
,
כה;
ע"פ
ש"א
יז
,
טז).
כן
הלכו
מפניהם
-
כל
עומת
שהיו
קוראים
להם
,
כן
היו
הולכים
מפניהם
ולא
יקשיבו
אל
דבריהם
ולא
יניחו
מעשיהם
הרעים
,
לבעלים
יזבחו
ולפסילים
יקטרון.
וכמו
'כן'
זה
-
"כן
ירבה
וכן
יפרוץ"
(שמ'
א
,
יב).
(ג)
ואנכי
תרגלתי
לאפרים
-
זכַר
אפרים
,
לפי
שהוא
עשה
העגלים;
ואיך
יגמלו
לי
זאת?!
כי
אנכי
עשיתי
להם
כמה
טובות
,
והרגלתים
לרגלם
,
ולא
הטרחתים
במצותי
ובעבודתי.
תרגלתי
-
עניין
'הֶרגל'
,
והתי"ו
במקום
ה"א
'הרגלתי';
כן
דעת
המדקדקים
(ראה
רקמה
ע'
פג
וראב"ע
כאן).
ורבי
אחי
,
רבי
משה
,
אמר
כי
הוא
שֵם:
תרגלתי
בפלס
"תפארתי"
(יש'
מו
,
יג);
ואע"פ
שבאה
המלה
מלעיל
,
המשקל
אחד
הוא.
ולפי
שהמשילו
לנער
(ראה
לעיל
,
א)
,
אמר
עליו
זה
הלשון:
כמו
שמרגילים
הנער
לילך
מעט
מעט
,
כן
כשהסעתים
ממסע
אל
מסע
בהוציאי
אותם
ממצרים
,
הסעתים
מעט
מעט
,
בלי
טורח
,
הענן
הולך
לפניהם
יומם
ועמוד
אש
לילה
(ראה
שמ'
יג
,
כא).
קחם
על
זרועותיו
-
המנהיג
שנתתי
להם
,
והוא
משה
,
לקח
אותם
על
זרועותיו;
כמו
שאמר
"כאשר
ישא
האומן
את
היונק"
(במ'
יא
,
יב).
ולא
ידעו
כי
רפאתים
-
לא
הכירו
כי
אני
הרופא
אותם
מכל
מחלה
ומכל
צרה
,
כמו
שאמר
"כי
אני
יי'
רופאך"
(שמ'
טו
,
כו).
קחם
-
בחסרון
פ"א
הפעל;
והוא
כמו
"לקחם"
(יר'
כז
,
כ).
ויונתן
תרגם:
"ואנא
במלאך
שליח
מן
קדמי
דברית
באורח
תקנא
לישראל
ונטלתינון
כדעל
דרעי".
(ד)
בחבלי
אדם
אמשכם
-
לפי
שהמשיל
אפרים
לעֶגלה
(ראה
הו'
י
,
יא)
,
והעגלה
-
מושכין
אותה
בחבלים
,
אמר:
אני
משכתי
את
ישראל
בחבלי
אדם
,
לא
בחבלי
עגלה
שמושכין
אותה
על
כרחה.
אלא
כמו
אם
ימשוך
אדם
חבירו
לאטו
,
שלא
יכריחנו
ללכת
על
כרחו
,
כן
משכתים
לאטם;
זהו
בעבותות
אהבה
שאמר
אחר
כן.
ואהיה
להם
כמרימי
עול
על
לחיהם
-
הייתי
להם
כאותם
שמרחמים
על
העגלה
שלא
תהיה
חורשת
יותר
מדאי
,
ומרימים
העול
מעל
צוארה
ותולין
אותו
על
לחיה
כדי
שלא
תמשוך
ותנוח
מיגיעה
שעה
או
שעות
ביום;
כן
אני
לא
הוגעתי
ישראל
בחרישתם.
וכבר
פירשנו
משל
החרישה
והעול
(ראה
שם).
ואט
אליו
אוכיל
-
ועם
כל
זה
,
אע"פ
שהיא
נחה
מיגיעה
,
מטים
לה
מאכל
במקומה;
כן
אני
לישראל:
לא
הכבדתי
עולם
,
ונתתי
להם
במדבר
ספוקם
בלי
טורח
,
לחם
ובשר.
ויונתן
תרגם:
"בנגידת
בנין
רחימין
נגדתינון
בתקוף
רחמי
והוה
מימרי
להון
כאיכרא
טבא
דמקל
בכתף
תוריא
ומוריך
בלחוותא
ואף
כד
הוו
במדברא
אסגיתי
להון
טובא
למיכל".
לחיהם
-
בשקל
"כליהם"
(בר'
מב
,
כה).
אוכיל
-
שם
בשקל
"אופיר"
(יש'
יג
,
יב).
(ה)
לא
ישוב
אל
ארץ
מצרים
-
לא
היה
לו
לשוב
אל
ארץ
מצרים
לבקש
עזר
,
כי
כבר
אמרתי
להם:
"לא
תוסיפון
לשוב
בדרך
הזה
עוד"
(דב'
יז
,
טז);
כי
אם
היה
שב
אלי
לא
היו
צריכים
לעזר
מצרים.
ואשור
הוא
מלכו
-
ועל
כרחו
אשור
הוא
מולך
עליו
,
ועובד
אותו
שנה
בשנה
(ראה
מ"ב
יז
,
ג).
וכל
זה
למה?
-
כי
מאנו
לשוב
,
כלומר:
לשוב
אלי;
כי
אם
היו
שבים
אלי
,
לא
היו
מלכי
האומות
מושלים
עליהם
אבל
הם
היו
מושלים
על
האומות
,
כמו
שעשו
בימי
דוד
ושלמה
כשהיו
עושים
רצוני.
וכן
הבטחתים:
"ומשלת
בגוים
רבים
ובך
לא
ימשולו"
(דב'
טו
,
ו).
(ו)
וחלה
חרב
-
תפול
ותנוח;
כמו
"יחולו
על
ראש
יואב"
(ש"ב
ג
,
כט).
וכלתה
בדיו
ואכלה.
בדיו
-
ענפיו;
והוא
משל
לכפרים
,
כי
כבר
זכר
בעריו
,
והכפרים
לערים
כמו
הענפים
לאילן;
וכן
יקָראו
'בנות'
(ראה
שו'
א
,
כז)
,
שהם
לעיר
כמו
בנות
לאם.
ויונתן
תרגם:
"ותקטל
גברוהי
ותשיצי
רברבנוהי".
ממועצותיהם
-
וכל
זה
יבא
להם
מעצתם
הרעה
,
שעזבו
עבודתי
לעבוד
אלהים
אחרים.
(ז)
ועמי
תלואים
-
החירק
תחת
האל"ף
,
והיא
במקום
ה"א
למ"ד
הפועל
,
כי
שרשו
'תלה';
וכן
"והיו
חייך
תלואים"
(דב'
כח
,
סו);
"אשר
תלאום
שמה"
(ש"ב
כא
,
יב).
אמר:
עמי
תלואים
בין
הצרה
והרווחה:
פעם
תבואם
צרה
,
פעם
יהיו
ברוחה;
וזה
למשובתי
,
כלומר:
בעבור
המשובה
והמרד
שעושים
לי.
ויו"ד
'משובתי'
-
כיו"ד
"ושמחתים
בבית
תפלתי"
(יש'
נו
,
ז).
ואם
לא
היו
מורדים
בי
,
היו
לעולם
ברוחה.
ואדני
אבי
ז"ל
פירש:
מסופקים
הם
במצותי;
מלשון
רבותינו
ז"ל
(ראה
משנה
יבמות
ד
,
ב):
אשם
תלוי.
אמרו
כי
סְפֵקה
להם
במצותי
,
אע"פ
שהם
ידעו
הבירור
,
אך
למשובתי
ולמרוד
בי
יעשו
דבר
זה.
ורבינו
שלמה
ז"ל
פירש
למשובתי
-
עניין
'תשובה';
אמר:
כשהנביאים
מלמדים
אותם
לשוב
אלי
הם
תלואים
אם
לשוב
אם
לא
לשוב.
ולא
מצאנו
'משובה'
כי
אם
לגנאי.
וכן
תרגם
יונתן
עניין
'תשובה':
"ועמי
פליגין
למיתב
לאוריתי
ובמרועא
קשיא
יתערערון
כחדא
לא
יהכון
בקומה
זקופה".
ואל
על
יקראוהו
-
יקראוהו
הנביאים
תמיד
לשוב
אל
אֵל
עליון.
יחד
לא
ירומם
-
וכולם
כאחד
אין
בהם
שישוב
לאל
וירומם
אותו
ויגדלהו
בלבו
ובפיו.
והחכם
רבי
אברהם
אבן
עזרא
פירש:
וכלם
על
דרך
אחד
לא
ירימו
ראש;
וזה
כדרך
המתרגם.
ואדני
אבי
ז"ל
פירש
ירומם
בצרי
כמו
בפתח
,
אמר:
לא
יעלה
אחד
מהם
למדרגה
שחושב
לעלות
אליה.
(ח)
איך
אתנך
אפרים
-
אע"פ
שחטאת
מאד
לפני
,
אני
מרחם
ואומר:
איך
אתנך
ביד
אויב?!
אמגנך
-
אמסרך;
כמו
"אשר
מגן
צריך
בידך"
(בר'
יד
,
כ).
כאדמה
-
כי
כן
היית
חייב
,
להפך
ארצך
כמהפכת
סדום
ועמורה
אדמה
וצבויים
(ע"פ
דב'
כט
,
כב)
,
לפי
חטאיך
הרבים;
אלא
שנהפך
עלי
לבי
שלא
להשחית
הכל
ולהשאיר
לך
פליטה.
יחד
נכמרו
נחומי
-
נתגלגלו
ניחומי
,
שאני
נחם
על
הרעה
אשר
חשבתי
לעשות
לך
ולא
אעשה
(ע"פ
יונה
ג
,
י);
וכן
"כי
נכמרו
רחמיו"
(בר'
מג
,
ל);
וכן
תירגמו
אונקלוס
ויונתן:
"אתגוללו".
ויש
מפרשים
(ראה
רש"י):
נתחממו;
כמו
"כתנור
נכמרו"
(איכה
ה
,
י).
ניחומי
-
שם
'נִחום'
בשקל
"חבוק"
(מש'
ו
,
י);
'צבור'
(ראה
מ"ב
י
,
ח).
כצבאים
-
החרק
תחת
היו"ד
,
והאל"ף
נחה;
והיא
במקום
ו"ו
המֶשך.
(ט)
לא
אעשה
,
לא
אשוב
-
אם
יסרתים
בעונם
,
לא
אשוב
עוד
עליהם
לשחתם
מכל
וכל.
כי
אל
אנכי
ולא
איש
-
כי
אני
ארך
אפים;
לא
כבן
אדם
,
שלא
יוכל
לסבול
כעסו
ועושה
עם
אויבו
כפי
חמתו
וכעסו.
או
פירושו
כטעם
"לא
איש
אל
ויכזב
ובן
אדם
ויתנחם"
(במ'
כג
,
יט)
,
וכיון
שהבטחתי
אבותם
להטיב
להם
ולזרעם
אחריהם
(ע"פ
דב'
א
,
ח)
לא
אשוב
מהבטחתי
אע"פ
שהם
חטאו
לפני
,
אלא
איסרם
,
ולא
אשחיתם
מהיות
גוי
(ע"פ
יר'
לא
,
לה).
בקרבך
קדוש
-
ועוד
שהשכנתי
כבודי
ביניהם
,
מה
שלא
עשיתי
לעם
אחר
,
ולא
אחלל
כבודי.
ולא
אבוא
בעיר
-
פירש
הגאון
רב
סעדיה:
ולא
אבוא
בעיר
אחרת
אלא
בירושלם.
ועל
הדרך
הזה
תרגם
יונתן:
"ולא
אחליף
בקיריא
אחרינא
עוד
ית
ירושלם".
והחכם
רבי
אברהם
אבן
עזרא
פירש:
בקרבך
קדוש
אע"פ
שלא
אבוא
בעיר
,
כמו
שאמר
"האמנם
ישב
אלהים
את
האדם
על
הארץ"
(דה"ב
ו
,
יח).
ורבותינו
ז"ל
פרשו
ואמרו
(ראה
תענית
ה
,
א):
משום
דבקרבך
קדוש
,
לא
אבוא
בעיר?!
אלא
שלא
אבוא
בירושלם
שלמעלה
עד
שאבנה
ירושלם
שלמטה.
ומי
איכא
ירושלם
למעלה?
אִין!
דכתיב
"ירושלם
הבנויה
כעיר
שחוברה
לה
יחדיו"
(תה'
קכב
,
ג).
(י)
אחרי
יי'
ילכו
-
אע"פ
שאסלק
בעונם
שכינתי
מקרבם
ואַגלם
מארצם
,
עוד
יהיה
זמן
שילכו
אחרי
יי'
וידרשוהו
בגלותם;
כמו
שאמר
בתחלת
הספר
"אחר
ישובו
בני
ישראל
ובקשו
את
יי'
אלהיהם"
וגו'
(ג
,
ה).
כאריה
ישאג
-
כמו
האריה
כשישאג
שיתאספו
החיות
אליו
,
כי
הוא
מלך
החיות
,
כן
יֵאספו
בני
ישראל
לקול
שאגת
האל.
כי
הוא
ישאג
-
כלומר:
יִגָלה
להם
לישראל
בגלותם
על
ידי
נביא
או
אות
ומופת
שישלח
,
ויחרדו
בנים
מים
-
ינועו
ממזרח
וממערב.
ואמר
בנים
-
כמו
הבנים
שבאים
ליד
האב
כשקורא
אותם
,
כן
יבואו
אליו
אל
מקום
המקדש
,
שישיב
שכינתו
שם;
ואז
יקָראו
'בנים'
,
כמו
שנקראו
"בנים
אתם
ליי'
אלהיכם"
(דב'
יד
,
א).
יחרדו
-
עניין
תנועה;
כמו
"ויחרדו
זקני
העיר
לקראתו"
(ש"א
טז
,
ד);
"מדוע
חרדת
אלינו
את
כל
החרדה
הזאת"
(מ"ב
ד
,
יג).
וזכר
מים
,
שהוא
המערב
,
והוא
הדין
לשאר
הפאות.
והחכם
רבי
אברהם
אבן
עזרא
ז"ל
פירש
מים
מה
שפירש
אחר
כן
"מצרים"
ו"אשור"
(ראה
פס'
יא)
,
כי
הם
מערבית
-
דרומית.
(יא)
יחרדו
כצפור
ממצרים
-
אותם
שהם
במצרים
יחרדו
ממצרים
לשוב
לארצם
כמו
הצפור
החרדה
לשוב
אל
קנה.
כמו
שהמשיל
נדוד
האדם
לנדוד
הצפור
,
באמרו
"כצפור
נודדת
מקנה
כן
איש
נודד
ממקומו"
(מש'
כז
,
ח).
וכיונה
מארץ
אשור
-
ואותם
שהם
בארץ
אשור
יחרדו
לצאת
ממנה
לשוב
אל
ארצם
כמו
היונה
החרדה
לשוב
אל
שובכה;
כמו
שאמר
גם
כן
בשיבת
הגלות
"וכיונים
אל
ארובותיהם"
(יש'
ס
,
ח).
וזכר
מצרים
ואשור
,
והוא
הדין
לשאר
מקומות;
אלא
זכר
המקומות
שחשבו
להעזר
בהם
ונכשלו
בהם
וגלו
אליהם.