פרק יא
[א]
כִּ֛י
נַ֥עַר
יִשְׂרָאֵ֖ל
וָאֹהֲבֵ֑הוּ
וּמִמִּצְרַ֖יִם
קָרָ֥אתִי
לִבְנִֽי:
[ב]
קָרְא֖וּ
לָהֶ֑ם
כֵּ֚ן
הָלְכ֣וּ
מִפְּנֵיהֶ֔ם
לַבְּעָלִ֣ים
יְזַבֵּ֔חוּ
וְלַפְּסִלִ֖ים
יְקַטֵּרֽוּן:
[ג]
וְאָנֹכִ֤י
תִרְגַּ֙לְתִּי֙
לְאֶפְרַ֔יִם
קָחָ֖ם
עַל־זְרוֹעֹתָ֑יו
וְלֹ֥א
יָדְע֖וּ
כִּ֥י
רְפָאתִֽים:
[ד]
בְּחַבְלֵ֨י
אָדָ֤ם
אֶמְשְׁכֵם֙
בַּעֲבֹת֣וֹת
אַהֲבָ֔ה
וָאֶהְיֶ֥ה
לָהֶ֛ם
כִּמְרִ֥ימֵי
עֹ֖ל
עַ֣ל
לְחֵיהֶ֑ם
וְאַ֥ט
אֵלָ֖יו
אוֹכִֽיל:
[ה]
לֹ֤א
יָשׁוּב֙
אֶל־אֶ֣רֶץ
מִצְרַ֔יִם
וְאַשּׁ֖וּר
ה֣וּא
מַלְכּ֑וֹ
כִּ֥י
מֵאֲנ֖וּ
לָשֽׁוּב:
[ו]
וְחָלָ֥ה
חֶ֙רֶב֙
בְּעָרָ֔יו
וְכִלְּתָ֥ה
בַדָּ֖יו
וְאָכָ֑לָה
מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם:
[ז]
וְעַמִּ֥י
תְלוּאִ֖ים
לִמְשׁוּבָתִ֑י
וְאֶל־עַל֙
יִקְרָאֻ֔הוּ
יַ֖חַד
לֹ֥א
יְרוֹמֵֽם:
[ח]
אֵ֞יךְ
אֶתֶּנְךָ֣
אֶפְרַ֗יִם
אֲמַגֶּנְךָ֙
יִשְׂרָאֵ֔ל
אֵ֚יךְ
אֶתֶּנְךָ֣
כְאַדְמָ֔ה
אֲשִֽׂימְךָ֖
כִּצְבֹאיִ֑ם
נֶהְפַּ֤ךְ
עָלַי֙
לִבִּ֔י
יַ֖חַד
נִכְמְר֥וּ
נִחוּמָֽי:
[ט]
לֹ֤א
אֶֽעֱשֶׂה֙
חֲר֣וֹן
אַפִּ֔י
לֹ֥א
אָשׁ֖וּב
לְשַׁחֵ֣ת
אֶפְרָ֑יִם
כִּ֣י
אֵ֤ל
אָנֹכִי֙
וְלֹא־אִ֔ישׁ
בְּקִרְבְּךָ֣
קָד֔וֹשׁ
וְלֹ֥א
אָב֖וֹא
בְּעִֽיר:
[י]
אַחֲרֵ֧י
יְהוָ֛ה
יֵלְכ֖וּ
כְּאַרְיֵ֣ה
יִשְׁאָ֑ג
כִּֽי־ה֣וּא
יִשְׁאַ֔ג
וְיֶחֶרְד֥וּ
בָנִ֖ים
מִיָּֽם:
[יא]
יֶחֶרְד֤וּ
כְצִפּוֹר֙
מִמִּצְרַ֔יִם
וּכְיוֹנָ֖ה
מֵאֶ֣רֶץ
אַשּׁ֑וּר
וְהוֹשַׁבְתִּ֥ים
עַל־בָּתֵּיהֶ֖ם
נְאֻם־יְהוָֽה:
ס
פרק יא
(ב)
קראו
-
חסר
הפועֵל
,
אבל
הוא
נרמז
במה
שאמר
"קראתי"
(לעיל
,
א);
כי
הוא
יתעלה
הקורא
הרחוק
,
אבל
שלוחיו
ונביאיו
הם
קוראים
קרובים.
וכנוי
להם
-
לישראל.
כן
-
כטעם
"כן
יפרוץ"
(שמ'
א
,
יב);
כי
אינו
לדמיון.
הלכו
-
ישראל
מפני
הנביאים
,
כי
היו
נשמטים
מפניהם.
(ג)
תרגלתי
-
נכון
ביסוד
העברי
,
כמו
שנכון
'הרגלתי'.
קחם
-
לקחתי
אותם.
על
זרועותיו
-
נכון
,
כמו
שנכון
'בזרועותיו';
וכן
נהוג
שיֵעשה
לכל
נופל
,
ויותר
במים;
כמו
שיאמר
עוד:
(ד)
בחבלי
אדם
אמשכם
-
כטעם
"ימשני
ממים
רבים"
(תה'
יח
,
יז).
כמרימי
עול
על
לחיהם
-
זה
יֵעשה
לבהמה
כשירצו
שתאכל
בנחת
וענג.
אוכיל
-
שם
דמיון
ראשון
בעברי
,
כמו
"אוכל"
(יואל
א
,
טז).
(ה)
לא
ישוב
אל
ארץ
מצרים
-
גם
זה
שלילה
לפי
הראוי
,
כמו
"לא
תשיגם
מלחמה"
שקדם
זכרו
(הו'
י
,
ט).
ובאור
זה
הכלל
'אוצר
יי''
יבוא.
ואשור
הוא
מלכו
-
הטעם:
ולא
ישוב
אל
אשור
שהוא
מלכו
,
כי
מאנו
לשוב
-
אלי.
וכל
זה
ממין
התנגדות
התנועות.
(ו)
וחלה
-
מטעם
"על
ראש
רשעים
יחול"
(יר'
כג
,
יט).
(ז)
ועמי
תלואים
למשובתי
-
כמו
"והיו
חייך
תלואים
לך
מנגד"
(דב'
כח
,
סו);
כי
'תלא'
תהיה
שורש
מיוחד
בעברי.
וזה
השם
מונח
על
הדבר
המסופק
,
וזה
כענין
"עד
מתי
אתם
פוסחים
על
שתי
הסעפים"
(מ"א
יח
,
כא);
כמו
שקדם
"אין
מלך
ואין
שר"
וכו'
(הו'
ג
,
ד).
ואולם
שם
'משובה'
הוא
מיוסד
לרעה;
ובא
הכנוי
-
לַשם
,
כמו
"תועבת
יי'"
(דב'
ז
,
כה).
וכבר
ידוע
שנוי
צירוף
הפעֻלות.
ואל
על
-
הפך
"לא
על"
(הו'
ז
,
טז)
,
כמו
שפרשנו.
יקראוהו
-
הקוראים
,
הם
הנביאים
המוכיחים.
(ח)
אתנך
-
ביד
אויב;
וכן
אמגנך
-
כטעם
"אשר
מגן
צריך
בידיך"
(בר'
יד
,
כ).
וטעם
זה
הפסוק
עם
הבא
אחריו
,
כי
לא
יעשה
בם
כלה
לגמרי
,
כמו
שהאריכו
כל
הנביאים.
(ט)
לא
אשוב
-
נכון
בעברי
גם
על
התחלת
תנועה
,
כמו
שהודעתיך
בכמה
מקומות.
וטעם
כי
אל
אנכי
-
כמו
שכתוב
"אל
רחום"
(שמ'
לד
,
ו).
ואל
-
טעמו:
חזק
ותקיף;
וכתוב
"טוב
ארך
אפים
מגבור
ומושל
ברוחו
מלוכד
עיר"
(מש'
טז
,
לב);
וכן
אמר
ישעיה
"חמה
אין
לי"
(יש'
כז
,
ד).
בקרבך
קדוש
ולא
אבא
(בנוסחנו:
אבוא)
בעיר
-
זה
הגדה
אחרת.
כלומר:
אני
קדוש
שוכן
בקרבך;
כטעם
"ושכנתי
בתוך
בני
ישראל"
(שמ'
כט
,
מה)
-
על
צוותו
בנין
המשכן;
וכן
"ושכנתי
בקרבך"
(ראה
זכ'
ב
,
יד).
אבל
להסיר
כל
אמונת
גשמות
מן
העם
אמר:
ולא
אבא
בעיר
-
בשום
עיר
,
וגם
לא
בירושלם;
ואם
אמרתי
שאני
שוכן
בקרבך.
כי
אין
הכונה
,
רק
על
כבודו
יתעלה
,
כי
אין
לו
מקום
כלל;
וכן
כתוב
"אי
זה
בית"
וכו'
(יש'
סו
,
א).
וביאור
כל
זה
יותר
'אוצר
יי''
יבא.
(י)
אחרי
יי'
ילכו
-
גם
בזה
רמז
לזמן
חזקיה
ולזמן
זרובבל
(ראה
פירושו
הו'
ג
,
ה).
(יא)
כצפור
וכיונה
-
לדמיון
קלות
תנועתם.
וזה
לטובה;
הפך
מה
שקדם
"כיונה
פותה"
,
"כעוף
השמים"
(זכ'
ז
,
יא
,
יב).