מאגר הכתר הושע פרק יא עם פירוש רד"ק

פרק יא
(א) כי נער ישראל ואהבהו - בעודו נער אהבתיו , והוא בהיותו במצרים , לפיכך אני מתרעם עליו יותר משאר האומות , כי מנערותם אהבתים והצלתים מיד אויביהם; וכאשר עוברים מצותי עלי ליסרם , כאשר ייסר איש את בנו (ע"פ דב' ח , ה) , וזהו שאמר: וממצרים קראתי לבני - כמו שאמר "בני בכורי ישראל , ואומר אליך שלח את בני ויעבדני" (שמ' ד , כב - כג). ופירוש קראתי לבני - קראתי לפרעה בעבור בני. או פירושו: קראתי לו להיותו בני. וטעם ממצרים - כי מאותו העת החל לקרוא אותו 'בני'. (ב) קראו להם - הנביאים אשר אני שולח להם קראו להם השכם והערב לשוב אל יי' (ראה יר' ז , כה; ע"פ ש"א יז , טז). כן הלכו מפניהם - כל עומת שהיו קוראים להם , כן היו הולכים מפניהם ולא יקשיבו אל דבריהם ולא יניחו מעשיהם הרעים , לבעלים יזבחו ולפסילים יקטרון. וכמו 'כן' זה - "כן ירבה וכן יפרוץ" (שמ' א , יב). (ג) ואנכי תרגלתי לאפרים - זכַר אפרים , לפי שהוא עשה העגלים; ואיך יגמלו לי זאת?! כי אנכי עשיתי להם כמה טובות , והרגלתים לרגלם , ולא הטרחתים במצותי ובעבודתי. תרגלתי - עניין 'הֶרגל' , והתי"ו במקום ה"א 'הרגלתי'; כן דעת המדקדקים (ראה רקמה ע' פג וראב"ע כאן). ורבי אחי , רבי משה , אמר כי הוא שֵם: תרגלתי בפלס "תפארתי" (יש' מו , יג); ואע"פ שבאה המלה מלעיל , המשקל אחד הוא. ולפי שהמשילו לנער (ראה לעיל , א) , אמר עליו זה הלשון: כמו שמרגילים הנער לילך מעט מעט , כן כשהסעתים ממסע אל מסע בהוציאי אותם ממצרים , הסעתים מעט מעט , בלי טורח , הענן הולך לפניהם יומם ועמוד אש לילה (ראה שמ' יג , כא). קחם על זרועותיו - המנהיג שנתתי להם , והוא משה , לקח אותם על זרועותיו; כמו שאמר "כאשר ישא האומן את היונק" (במ' יא , יב). ולא ידעו כי רפאתים - לא הכירו כי אני הרופא אותם מכל מחלה ומכל צרה , כמו שאמר "כי אני יי' רופאך" (שמ' טו , כו). קחם - בחסרון פ"א הפעל; והוא כמו "לקחם" (יר' כז , כ). ויונתן תרגם: "ואנא במלאך שליח מן קדמי דברית באורח תקנא לישראל ונטלתינון כדעל דרעי". (ד) בחבלי אדם אמשכם - לפי שהמשיל אפרים לעֶגלה (ראה הו' י , יא) , והעגלה - מושכין אותה בחבלים , אמר: אני משכתי את ישראל בחבלי אדם , לא בחבלי עגלה שמושכין אותה על כרחה. אלא כמו אם ימשוך אדם חבירו לאטו , שלא יכריחנו ללכת על כרחו , כן משכתים לאטם; זהו בעבותות אהבה שאמר אחר כן. ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם - הייתי להם כאותם שמרחמים על העגלה שלא תהיה חורשת יותר מדאי , ומרימים העול מעל צוארה ותולין אותו על לחיה כדי שלא תמשוך ותנוח מיגיעה שעה או שעות ביום; כן אני לא הוגעתי ישראל בחרישתם. וכבר פירשנו משל החרישה והעול (ראה שם). ואט אליו אוכיל - ועם כל זה , אע"פ שהיא נחה מיגיעה , מטים לה מאכל במקומה; כן אני לישראל: לא הכבדתי עולם , ונתתי להם במדבר ספוקם בלי טורח , לחם ובשר. ויונתן תרגם: "בנגידת בנין רחימין נגדתינון בתקוף רחמי והוה מימרי להון כאיכרא טבא דמקל בכתף תוריא ומוריך בלחוותא ואף כד הוו במדברא אסגיתי להון טובא למיכל". לחיהם - בשקל "כליהם" (בר' מב , כה). אוכיל - שם בשקל "אופיר" (יש' יג , יב). (ה) לא ישוב אל ארץ מצרים - לא היה לו לשוב אל ארץ מצרים לבקש עזר , כי כבר אמרתי להם: "לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד" (דב' יז , טז); כי אם היה שב אלי לא היו צריכים לעזר מצרים. ואשור הוא מלכו - ועל כרחו אשור הוא מולך עליו , ועובד אותו שנה בשנה (ראה מ"ב יז , ג). וכל זה למה? - כי מאנו לשוב , כלומר: לשוב אלי; כי אם היו שבים אלי , לא היו מלכי האומות מושלים עליהם אבל הם היו מושלים על האומות , כמו שעשו בימי דוד ושלמה כשהיו עושים רצוני. וכן הבטחתים: "ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשולו" (דב' טו , ו). (ו) וחלה חרב - תפול ותנוח; כמו "יחולו על ראש יואב" (ש"ב ג , כט). וכלתה בדיו ואכלה. בדיו - ענפיו; והוא משל לכפרים , כי כבר זכר בעריו , והכפרים לערים כמו הענפים לאילן; וכן יקָראו 'בנות' (ראה שו' א , כז) , שהם לעיר כמו בנות לאם. ויונתן תרגם: "ותקטל גברוהי ותשיצי רברבנוהי". ממועצותיהם - וכל זה יבא להם מעצתם הרעה , שעזבו עבודתי לעבוד אלהים אחרים. (ז) ועמי תלואים - החירק תחת האל"ף , והיא במקום ה"א למ"ד הפועל , כי שרשו 'תלה'; וכן "והיו חייך תלואים" (דב' כח , סו); "אשר תלאום שמה" (ש"ב כא , יב). אמר: עמי תלואים בין הצרה והרווחה: פעם תבואם צרה , פעם יהיו ברוחה; וזה למשובתי , כלומר: בעבור המשובה והמרד שעושים לי. ויו"ד 'משובתי' - כיו"ד "ושמחתים בבית תפלתי" (יש' נו , ז). ואם לא היו מורדים בי , היו לעולם ברוחה. ואדני אבי ז"ל פירש: מסופקים הם במצותי; מלשון רבותינו ז"ל (ראה משנה יבמות ד , ב): אשם תלוי. אמרו כי סְפֵקה להם במצותי , אע"פ שהם ידעו הבירור , אך למשובתי ולמרוד בי יעשו דבר זה. ורבינו שלמה ז"ל פירש למשובתי - עניין 'תשובה'; אמר: כשהנביאים מלמדים אותם לשוב אלי הם תלואים אם לשוב אם לא לשוב. ולא מצאנו 'משובה' כי אם לגנאי. וכן תרגם יונתן עניין 'תשובה': "ועמי פליגין למיתב לאוריתי ובמרועא קשיא יתערערון כחדא לא יהכון בקומה זקופה". ואל על יקראוהו - יקראוהו הנביאים תמיד לשוב אל אֵל עליון. יחד לא ירומם - וכולם כאחד אין בהם שישוב לאל וירומם אותו ויגדלהו בלבו ובפיו. והחכם רבי אברהם אבן עזרא פירש: וכלם על דרך אחד לא ירימו ראש; וזה כדרך המתרגם. ואדני אבי ז"ל פירש ירומם בצרי כמו בפתח , אמר: לא יעלה אחד מהם למדרגה שחושב לעלות אליה. (ח) איך אתנך אפרים - אע"פ שחטאת מאד לפני , אני מרחם ואומר: איך אתנך ביד אויב?! אמגנך - אמסרך; כמו "אשר מגן צריך בידך" (בר' יד , כ). כאדמה - כי כן היית חייב , להפך ארצך כמהפכת סדום ועמורה אדמה וצבויים (ע"פ דב' כט , כב) , לפי חטאיך הרבים; אלא שנהפך עלי לבי שלא להשחית הכל ולהשאיר לך פליטה. יחד נכמרו נחומי - נתגלגלו ניחומי , שאני נחם על הרעה אשר חשבתי לעשות לך ולא אעשה (ע"פ יונה ג , י); וכן "כי נכמרו רחמיו" (בר' מג , ל); וכן תירגמו אונקלוס ויונתן: "אתגוללו". ויש מפרשים (ראה רש"י): נתחממו; כמו "כתנור נכמרו" (איכה ה , י). ניחומי - שם 'נִחום' בשקל "חבוק" (מש' ו , י); 'צבור' (ראה מ"ב י , ח). כצבאים - החרק תחת היו"ד , והאל"ף נחה; והיא במקום ו"ו המֶשך. (ט) לא אעשה , לא אשוב - אם יסרתים בעונם , לא אשוב עוד עליהם לשחתם מכל וכל. כי אל אנכי ולא איש - כי אני ארך אפים; לא כבן אדם , שלא יוכל לסבול כעסו ועושה עם אויבו כפי חמתו וכעסו. או פירושו כטעם "לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם" (במ' כג , יט) , וכיון שהבטחתי אבותם להטיב להם ולזרעם אחריהם (ע"פ דב' א , ח) לא אשוב מהבטחתי אע"פ שהם חטאו לפני , אלא איסרם , ולא אשחיתם מהיות גוי (ע"פ יר' לא , לה). בקרבך קדוש - ועוד שהשכנתי כבודי ביניהם , מה שלא עשיתי לעם אחר , ולא אחלל כבודי. ולא אבוא בעיר - פירש הגאון רב סעדיה: ולא אבוא בעיר אחרת אלא בירושלם. ועל הדרך הזה תרגם יונתן: "ולא אחליף בקיריא אחרינא עוד ית ירושלם". והחכם רבי אברהם אבן עזרא פירש: בקרבך קדוש אע"פ שלא אבוא בעיר , כמו שאמר "האמנם ישב אלהים את האדם על הארץ" (דה"ב ו , יח). ורבותינו ז"ל פרשו ואמרו (ראה תענית ה , א): משום דבקרבך קדוש , לא אבוא בעיר?! אלא שלא אבוא בירושלם שלמעלה עד שאבנה ירושלם שלמטה. ומי איכא ירושלם למעלה? אִין! דכתיב "ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" (תה' קכב , ג). (י) אחרי יי' ילכו - אע"פ שאסלק בעונם שכינתי מקרבם ואַגלם מארצם , עוד יהיה זמן שילכו אחרי יי' וידרשוהו בגלותם; כמו שאמר בתחלת הספר "אחר ישובו בני ישראל ובקשו את יי' אלהיהם" וגו' (ג , ה). כאריה ישאג - כמו האריה כשישאג שיתאספו החיות אליו , כי הוא מלך החיות , כן יֵאספו בני ישראל לקול שאגת האל. כי הוא ישאג - כלומר: יִגָלה להם לישראל בגלותם על ידי נביא או אות ומופת שישלח , ויחרדו בנים מים - ינועו ממזרח וממערב. ואמר בנים - כמו הבנים שבאים ליד האב כשקורא אותם , כן יבואו אליו אל מקום המקדש , שישיב שכינתו שם; ואז יקָראו 'בנים' , כמו שנקראו "בנים אתם ליי' אלהיכם" (דב' יד , א). יחרדו - עניין תנועה; כמו "ויחרדו זקני העיר לקראתו" (ש"א טז , ד); "מדוע חרדת אלינו את כל החרדה הזאת" (מ"ב ד , יג). וזכר מים , שהוא המערב , והוא הדין לשאר הפאות. והחכם רבי אברהם אבן עזרא ז"ל פירש מים מה שפירש אחר כן "מצרים" ו"אשור" (ראה פס' יא) , כי הם מערבית - דרומית. (יא) יחרדו כצפור ממצרים - אותם שהם במצרים יחרדו ממצרים לשוב לארצם כמו הצפור החרדה לשוב אל קנה. כמו שהמשיל נדוד האדם לנדוד הצפור , באמרו "כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו" (מש' כז , ח). וכיונה מארץ אשור - ואותם שהם בארץ אשור יחרדו לצאת ממנה לשוב אל ארצם כמו היונה החרדה לשוב אל שובכה; כמו שאמר גם כן בשיבת הגלות "וכיונים אל ארובותיהם" (יש' ס , ח). וזכר מצרים ואשור , והוא הדין לשאר מקומות; אלא זכר המקומות שחשבו להעזר בהם ונכשלו בהם וגלו אליהם.