מאגר הכתר הושע פרק יא עם פירוש ראב"ע

פרק יא
[א] כִּ֛י נַ֥עַר יִשְׂרָאֵ֖ל וָאֹהֲבֵ֑הוּ וּמִמִּצְרַ֖יִם קָרָ֥אתִי לִבְנִֽי:
[ב] קָרְא֖וּ לָהֶ֑ם כֵּ֚ן הָלְכ֣וּ מִפְּנֵיהֶ֔ם לַבְּעָלִ֣ים יְזַבֵּ֔חוּ וְלַפְּסִלִ֖ים יְקַטֵּרֽוּן:
[ג] וְאָנֹכִ֤י תִרְגַּ֙לְתִּי֙ לְאֶפְרַ֔יִם קָחָ֖ם עַל־זְרוֹעֹתָ֑יו וְלֹ֥א יָדְע֖וּ כִּ֥י רְפָאתִֽים:
[ד] בְּחַבְלֵ֨י אָדָ֤ם אֶמְשְׁכֵם֙ בַּעֲבֹת֣וֹת אַהֲבָ֔ה וָאֶהְיֶ֥ה לָהֶ֛ם כִּמְרִ֥ימֵי עֹ֖ל עַ֣ל לְחֵיהֶ֑ם וְאַ֥ט אֵלָ֖יו אוֹכִֽיל:
[ה] לֹ֤א יָשׁוּב֙ אֶל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וְאַשּׁ֖וּר ה֣וּא מַלְכּ֑וֹ כִּ֥י מֵאֲנ֖וּ לָשֽׁוּב:
[ו] וְחָלָ֥ה חֶ֙רֶב֙ בְּעָרָ֔יו וְכִלְּתָ֥ה בַדָּ֖יו וְאָכָ֑לָה מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם:
[ז] וְעַמִּ֥י תְלוּאִ֖ים לִמְשׁוּבָתִ֑י וְאֶל־עַל֙ יִקְרָאֻ֔הוּ יַ֖חַד לֹ֥א יְרוֹמֵֽם:
[ח] אֵ֞יךְ אֶתֶּנְךָ֣ אֶפְרַ֗יִם אֲמַגֶּנְךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֚יךְ אֶתֶּנְךָ֣ כְאַדְמָ֔ה אֲשִֽׂימְךָ֖ כִּצְבֹאיִ֑ם נֶהְפַּ֤ךְ עָלַי֙ לִבִּ֔י יַ֖חַד נִכְמְר֥וּ נִחוּמָֽי:
[ט] לֹ֤א אֶֽעֱשֶׂה֙ חֲר֣וֹן אַפִּ֔י לֹ֥א אָשׁ֖וּב לְשַׁחֵ֣ת אֶפְרָ֑יִם כִּ֣י אֵ֤ל אָנֹכִי֙ וְלֹא־אִ֔ישׁ בְּקִרְבְּךָ֣ קָד֔וֹשׁ וְלֹ֥א אָב֖וֹא בְּעִֽיר:
[י] אַחֲרֵ֧י יְהוָ֛ה יֵלְכ֖וּ כְּאַרְיֵ֣ה יִשְׁאָ֑ג כִּֽי־ה֣וּא יִשְׁאַ֔ג וְיֶחֶרְד֥וּ בָנִ֖ים מִיָּֽם:
[יא] יֶחֶרְד֤וּ כְצִפּוֹר֙ מִמִּצְרַ֔יִם וּכְיוֹנָ֖ה מֵאֶ֣רֶץ אַשּׁ֑וּר וְהוֹשַׁבְתִּ֥ים עַל־בָּתֵּיהֶ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה: ס

פרק יא
(א) כי נער - זהו "מלומדה" (הו' י , יא) ממני - כי מהיותו נער , והטעם: בצאתו ממצרים , אז החילותי ליסרו בעבור שאהבתיו. (ב) קראו - הטעם: "ממצרים קראתי לבני" (לעיל , א) - לעבדני , והם עתה קראו להם - לבעלים. וכאשר קראו לבעלים , כן הלכו ונדדו מארצם מפניהם. ויש אומרים: (ראה ת"י; רש"י; יפת הושע ע' 429 ) קראו להם - נביאי , והם הלכו אחורנית. (ג) ואנכי תרגלתי. תי"ו תרגלתי - תחת ה"א , ואין כמהו במקרא. והטעם: הרגלתיו ללכת על רגליו , כאשר יורגל הנער , שיוקח על זרועותיו; וזהו כדרך רפואה , לחזק הנער עד שיוכל ללכת. (ד) ובעבור שדמה ישראל ל"עגלה מלומדה" (הו' י , יא) , אמר: בחבלי אדם [אמשכם]. בעבותות אהבה - לא כמו' העבותות המושמות בצואר העגלה החורשת. ואהיה להם... - כאנשים המרחמים על העגלה , להשים העול על לחיה רגע אחרי רגע. ואט - כמו "אטה" (יר' ו , יב). ומלה אוכיל - שם דבר , כמו "אוכל בכסף" (דב' ב , כח); והייתי מטה אליו אוכל. ורבי מרינוס (? ראה 'רקמה' ע' 136 ) אמר , כי אוכיל - ראוי להיותו 'אאכיל' , כמו "ויוסף עוד דוד את כל בחור בישראל" (ש"ב ו , א). ופרש ואט - כמשמעו , שהייתי מאכילו אט. (ה) לא ישוב. ואשור שם מלכו - כאשר הזכרתי "ושמו להם ראש אחד" (הו' ב , ב). כי מאנו לשוב אלי - ההולכים למצרים , לשוב אל ארצי. (ו) וחלה - כמו "יחולו על ראש יואב" (ש"ב ג , כט); "ולא חלו בה ידים" (איכה ד , ו) - ידי האויבים. וכלתה בדיו - סעיפיו: "ותעש בדים" (יח' יז , ו). וזאת הרעה באה להם ממועצותיהם. (ז) ועמי תלואים - באל"ף , כמו "אשר תלאום" (ש"ב כא , יב). ויו"ד למשובתי - אינו סימן הפועל , כמו "ושימחתים בבית תפילתי" (יש' נו , ז); "אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך" (תה' ה , ח); כי 'משובה' לעולם לגנאי. והנה הטעם , שהם עושים דרך משובה עמי , כאדם תלוי באויר , אינו עולה למעלה ואינו יורד למטה. ואל על - כמו "נאם הגבר הוקם על" (ש"ב כג , א) , שהוא תאר , כמו "עליון" (בר' יד , יח). והנה פירושו: ואל עליון יקראוהו הקוראים , והם נביאי השם. וכולם על דרך אחד לא ירימו ראש. (ח) איך. אמגנך ישראל - כמו אתנך; "אשר מגן צריך" (בר' יד , כ); "עטרת תפארת תמגנך" (מש' ד , ט) - תתן לך , כמו "כי ארץ הנגב נתתני" (שו' א , טו). נכמרו - יקדו ונצרבו: "עורנו כתנור נכמרו" (איכה ה , י). נחומי - מגזרת "וינחם יי'" (בר' ו , ו); ודברה תורה כנגד בני אדם. (ט) לא. אל - שאוכל לסבול הכעס. ועוד: כי בקרבך לבדך הייתי קדוש , כי אל אנכי [ולא איש] , ולא אבא בעיר - על דרך "ישב אלהים את האדם" (דה"ב ו , יח). והגאון אמר: לא אבא בעיר אחרת , רק בירושלם לבדה. (י) אחרי. אם ישובו ללכת אחרי השם; כמו "אחרי יי' אלהיכם תלכו" (דב' יג , ה). עתה ישאג כאריה ויחרדו בנים , הם ישראל , שהלכו אל מערב , שהוא מצרים , כי כן היא מערבית דרומית; וככה אשור (ראה פירושו בר' כח , יח). (יא) וטעם יחרדו [כצפור] - שהצפור תחרד מקול האריה , ואני אעיפם כעוף. וכיונה - הפך שאמר "כיונה פותה אין לב" (הו' ז , יא). והושבתים על בתיהם - הטעם: אשיב שבותם