מאגר הכתר הושע פרק יא עם פירוש רש"י

פרק יא
(א) כי בהיות ישראל נער ואהבהו - מְנוֹעָר מכל טוב. וממצרים קראתי לבני - על ידי נביאיי , להדבק בתורתי; והם , מה עשו? (ב) קראו להם כן הלכו מפניהם - כל מה שהנביאים קוראים להם ללמדם דרך הטוב , כן הם הפנו עורף לברוח מפניהם , ולבעלים יזבחו וגו'. [דרך מקרא לדבר כן , כמו "כרובם כן חטאו" (הו' ד , ז); "וכאשר יענו אותו כן ירבה" (שמ' א , יב).] (ג) ואנכי תרגלתי לאפרים קחם וגו' - שלחתי לפניהם מנהיג המרגילם בנחת. קחם על זרועותיו - זה משה , שנאמר בו "כאשר ישא האומן את היונק" (במ' יא , יב). תרגלתי - כמו 'הרגלתי' , ואין לו דמיון. ולא ידעו כי רפאתים - יודעים היו , אלא שדשו בעקב; עשו עצמם כלא יודעים. ואגדה במדרש תנחומא (תנח' ויחי ו) דורשו כלפי בני יוסף: כשהביאם לפני יעקב לברכם , ראה יעקב רשעים עתידים לצאת מאפרים , ירבעם ואחאב , ונסתלקה ממנו רוח הקודש , "ויאמר מי אלה" (בר' מח , ח); בקש יוסף רחמים , ושָרָת רוח הקודש על יעקב וברכם; וזהו: ואנכי תרגלתי רוחי על יעקב לצורך אפרים , ולקחם על זרועותיו. (ד) בחבלי אדם - הייתי מושכם תמיד , חבלים רכים אשר ימשוך בהם אדם את בנו , כלומר: במשיכת רחמים; וכן תירגם יונתן. ואהי (לפנינו: ואהיה) להם כמרימי עול על לחיהם - כאיכרים הטובים המרימים עול בידיהם על ידי לווחים , להקל מעל הפרה החורשת כן הייתי עמם בכל צרה , להקל מעליהם. לשון אחר: כמרימי עול על לחיהם - כאכרים המרימים עול מעל צואר השור , על ידי שמאריכין את הכלונס שהעול נתון בראשו; כן תירגמו יונתן: "הא כאיכריא טבא דמוריך בלחייתא" (ראה שם). ועל לחיהם - לשון 'לחי של מבוי' (ראה עירובין יד , ב). ואט אליו אוכיל - הטיתי לו כח להכיל עול ייסורין. ויונתן תירגמו על שם מזונות שסיפק להם במדבר. (ה) לא ישוב אל ארץ מצרים - [לעבור על דבריי שהתריתי בם:] הבטחתיו: "לא תוסיפו לראותם עוד" (שמ' יד , יג) [בשביל לבקש עזרה] , ומה מועיל? [ועל כרחו אשור הוא מלכו.] הרי חטאו וגרמו להם להיות עבדים לאשור , על כי מאנו לשוב. (ו) וחלה חרב - ותנוח חרב בעריו. [כמו "על ראש רשעים יחול" (יר' כג , יט); "יחולו על ראש יואב" (ש"ב ג , כט).] וכלתה בדיו ואכלה - וכלתה גבוריו ותאכלם. ממועצותיהם - באו להם כל אלה. ממועצותיהם נקוד שני טעמים: בו ה'טפחא' , בו ה'סילוק' , לפי שהוא דבור בפני עצמו. וכן "להחלו" ד"לא יטמא בעל בעמיו" (וי' כא , ד) , וכן "לדורותיכם" ד"שמן משחת קדש" (שמ' ל , לא). (ז) ועמי תלואים למשובתי - [מה ששיבבו עצמם ממני.] כשהנביאים מלמדים אותם לשוב אלי , 'תלויים' הם אם לשוב אם לא לשוב; בקושי ישובון אלי. ואל על יקראוהו יחד לא ירומם - ואל הדבר אשר יקראוהו עליו הנביאים יחד , לא ירוממהו עמי ולא יאות לעשותו. ויש מפרשים: ואל על יקראוהו - קשים פגעים יפגעום; ואל - כמו "יש לאל ידי" (בר' לא , כט). ואין זאת , שהרי נקוד בפתח (סגול) , ואם היה 'ואל' שם דבר , היה נקוד בצרי. ויונתן תירגם: "ובמרעא קשיא יתרעעון" - עשה על לשון 'קשה'. ולי נראה שפירשתיו כהוגן. יחד לא ירומם - "כחדא לא יהכון" (ת"י) - בקומה זקופה. (ח) איך אתנך - ביד אויב. אמגנך - אמסורך ביד אויביך; כמו "אשר מגן צריך" (בר' יד , כ). [איך אתנך - איך אוכל לעשות לך כן ולבי נהפך עלי , כאב לבן; על כרחי מדת הדין נוגעת.] נכמרו - נתחממו , לשון ארמי; וכן "עורנו כתנור נכמרו" (איכה ה , י). (ט) לא אשוב - מדברי הטוב אשר אמרתי , "לא מאסתים ולא געלתים" (וי' כו , מד) , להיות משחית את אפרים. כי אל אנכי - המקיים דברי טובתי , ואין מדתי להנחם על הטובה (ע"פ יר' יח , י). ["לא איש אל ויכזב" (במ' כג , יט).] בקרבך קדוש , ישראל , לא אבא (בנוסחנו: ולא אבוא) בעיר אחרת; כבר הבטחתי להשרות שכינתי בקרבך , בירושלם , ולא אשרה אותה עוד בעיר אחרת. ויש מפרשים בעיר - לשון שנאה , כמו "ויהי ערך" (ש"א כח , טז). (י) כאריה ישאג - עוד ישאג להם כאריה , שיצאו מן הגליות וילכו אחריו. ויחרדו בנים מים - "ויתכנשון גלוותא ממערבא" (ת"י). [מים - ממצרים ומאשור (ראה להלן , יא) , גליות ישראל הולך ומונה.]